פארק וון-סון

פארק נולד ב-26 במרץ 1956 בצ'אנגניאונג, דרום קוריאה, בנו של פארק גיל - בו ונאוול, השני מתוך שבעה ילדים. הוא נרשם לתיכון בקיונגגי בשנת 1971 וסיים את לימודיו בשנת 1974.^[1]

תחילה הוא הלך ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה הלאומית בסיאול, אולם הוא הודח מהלימודים ונעצר למשך ארבעה חודשים בגלל השתתפותו במחאה נגד הדיקטטורה הצבאית של הנשיא פארק צ'ונג-היי. בהמשך סיים את תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת דנקוק. בשנת 1991 הוא קיבל תעודה בחוק בינלאומי מבית הספר לכלכלה בלונדון.^[2]

בין 1982 ל-1983, עבד פארק בסנגוריה הציבורית בבית המשפט המחוזי של דיגו במחוז גיונגסנג. כשחזר לסיאול מדיגו, החל לעבוד כמשפטן פרטי. הוא עבד כעורך דין לזכויות אדם והגן על פעילים פוליטיים רבים בשנות השמונים והתשעים. כעורך דין, הוא זכה במספר עתירות בולטות, ביניהן ההרשעה הראשונה במדינה בגין הטרדות מיניות. הוא גם ערך קמפיין למען זכויותיהן של נשות ניחומים.

בשנת 1993 הוא מונה לחוקר אורח בתוכנית לזכויות האדם של בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. בשנת 1994, הוא היה המייסד העיקרי של ארגון כלבי המשמר ללא מטרות רווח, "הסולידריות העממית למען דמוקרטיה משתתפת", המפקח על נוהלי הרגולציה הממשלתיים ונלחם בשחיתות פוליטית.^[3]

בשנת 2002 החל לנהל את "הקרן היפה", ארגון המקדם התנדבות ושירות קהילתי ומתייחס לסוגיות של אי שוויון בהכנסה.^[4] החל משנת 2005 שימש פארק כחלק מנציבות האמת והפיוס של דרום קוריאה, אשר עוסקת בהיסטוריה של הפרות זכויות האדם בהיסטוריה הקוריאנית, משלטון יפן בקוריאה בשנת 1910 עד תום המשטר הסמכותני בקוריאה עם בחירת הנשיא קים יונג-סאם בשנת 1993.^[5]

בשנת 2006, הקים את מכון התקווה, מכון שנועד לקדם פתרונות לבעיות חברתיות, חינוכיות, סביבתיות ופוליטיות.^[6]

ב-26 באוקטובר 2011, נבחר לראש עיריית סיאול ה-35, עת התמודד כעצמאי בתמיכת המפלגה הדמוקרטית. הניצחון של פארק נחשב למפתיע כיוון שיריבו העיקרי למירוץ נתמך על ידי המועמדת לנשיאות, פאק גון הייה.^[7] הוא זכה לתמיכה של 52.15% מהבוחרים.

בתחילת 2012 הואשם פארק במניפולציות שלא כדין בבדיקות הרפאיות של בנו על מנת שהאחרון יקבל תפקיד נוח בשירות הצבאי שלו. עם זאת, לאחר בדיקה, פארק ובנו הוכרו כחפים מפשע וזכו להתנצלות ציבורית.^[8]

בפברואר 2012 הצטרף פארק למפלגה המאוחדת הדמוקרטית.^[2]

ב-14 באפריל 2013, הודיע במפתיע התאגיד המנהל את המטרו בסיאול, על עליית מחירים בקו 9,^[9] פארק התנגד להעלאת מחיר הנסיעה ללא משא ומתן, והזהיר כי אם התאגיד ימשיך, סיאול תשתלט על ניהול התאגיד. לבסוף, התאגיד התנצל והשאיר את מחיר הנסיעה כפי שהיה.^[10]

ב-4 ביוני 2014 נבחר פארק לכהונתו השנייה כראש עיריית סיאול, עם 56.1% תמיכה.^[3]

פארק נחשב למבקר בולט של הנשיאה, פאק גון היה. הוא השתתף בעצרות ענק נגדה במרכז סיאול, שבסופו של דבר הובילו להדחתה ב-2017, בגין טענות לשחיתות.^[11]

ב-13 ביוני 2018 נבחר פארק לכהונתו השלישית והאחרונה לראשות עיריית סיאול.^[3] הוא היה ראש העיר הראשון בתולדות העיר שנבחר לכהונה שלישית.^[12]

פארק הואשם ב-8 ביולי 2020, בחשד להטרדה מינית של מזכירתו אשר הגישה תלונה במשטרה באותו הלילה ונחקרה בה שעות רבות.^[13] למחרת, על פי הדיווחים, לקח פארק חופשת מחלה וביקש לבטל עבורו את כל הפגישות הצפויות.^[14] הוא נראה לאחרונה סביב חצות באותו היום.^[15]

ב-9 ביולי 2020, דיווחה בתו של פארק לרשויות שאביה נעדר.^[16] דווח, כי הטלפון הנייד שלו כבה במחוז Seongbuk בסיאול^[17] ובתו מצאה פתק המתואר כ"מעין צוואה".^[18] הרשויות החלו לחפש את פארק כאשר בסמוך לחצות נמצאה גופתו ליד Sukjeongmun על הר בוגסאן בצפון סיאול. למחרת הגיעה המשטרה למסקנה על פי נתיחה שלאחר המוות כי פארק התאבד.^[19]

פארק היה נשוי לקאנג נאן-היי, לזוג נולדו שני ילדים: בת, פארק דא-אין, ובן, פארק ג'ו-סינד.^[20]

מדיה וקבצים בנושא פארק וון-סון בוויקישיתוף

• רויטרס‏, "מתנצל בפני כולם": ראש עיריית סיאול התאבד בגלל תלונות להטרדה מינית?, באתר וואלה!‏, 10 ביולי 2020
• ארז לין, המוות המסתורי של ראש עיריית סיאול, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2020