פאק גון-הייה

פאק נולדה ב-2 בפברואר 1952, בעיר טגו לפאק צ'ונגהי, נשיאה השלישי של קוריאה הדרומית שכיהן בין השנים 1963 ל-1979 והיא בתו הבכורה. לפאק נולדו אחות ואח בשנים מאוחרות יותר.^[5]

ב-1953 עברה משפחתה של פאק לסיאול. פאק סיימה תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת סוגנג ב-1974. היא המשיכה ללימודים באוניברסיטה בגרנובל שבצרפת אך עזבה את צרפת לאחר ההתנקשות באימה.

ב-15 באוגוסט 1974 ניסה מו סה-גוואנג, קוריאני אשר נולד ביפן ותמך בקוריאה הצפונית, להתנקש באביה של פאק. במהלך ניסיון ההתנקשות הוא הרג את אמה של פאק, הגברת הראשונה של קוריאה הדרומית באותו הזמן. במשך שנים נחשבה פאק לגברת הראשונה של קוריאה הדרומית עד 26 באוקטובר 1979, כאשר ראש המודיעין הקוריאני התנקש באביה של פאק, עדיין נשיא קוריאה הדרומית.^[6] בזמן זה, פעילים פוליטיים אשר היו יריבים של אביה טענו שנכלאו באופן שרירותי על ידי המשטר. יתרה מכך, זכויות אדם בקוריאה הדרומית נחשבו לנחותות ביחס לפיתוח הכלכלי.^[7] ב-2007 פאק הביעה חרטה על היחס ליריבים פוליטיים בתקופה זאת.^[8]

ה-Korea Times, אחד משלושת העיתונים הקוריאניים הגדולים בשפה האנגלית, וכן ה-Council on Foreign Relations, מכון מחקר פוליטי אמריקאי, דיווחו כי פאק רואה בעצמה אתאיסטית אך עם השפעות בודהיסטיות וקתוליות. היא דוברת קוריאנית, אנגלית, ספרדית, צרפתית ומנדרינית.

חברת פרלמנט

פאק נבחרה לראשונה להיות חברת פרלמנט מטעם ״המפלגה הלאומית הגדולה״, עבור מחוז דלסונג, דאגו ב-1998 בבחירות ביניים. המחוז שבו נבחרה פאק נמצא בחלקה הדרומי של קוריאה הדרומית והוא כפרי ברובו. בין השנים 1998–2008 פאק נבחרה שוב להיות חברת פרלמנט באותו מחוז. פאק שירתה כחברת פרלמנט מטעם מחוז דלסונג עד אפריל 2012. במהלך 2012 הודיעה פאק שלא תתמודד שוב על מושב בפרלמנט מטעם המחוז שלה, אלא על מושב יחסי מטעם מפלגת סיינרי. באותה הודעה הצהירה פאק כי היא מתכננת להוביל את מסע הבחירות של המפלגה שלה בבחירות הקרובות.^[1] פאק נבחרה למושב יחסי בבחירות בקוריאה הדרומית באפריל 2012.

יושבת ראש המפלגה ו"מלכת הבחירות"

לאור ניסיון ההדחה הכושל של הנשיא רו מו היון, ופרשת השוחד של מועמדה לנשיאות בבחירות של שנת 2002, המפלגה הלאומית הגדולה נחלה הפסד מוחץ בבחירות הכלליות בשנת 2004. פאק מונתה להיות יושבת ראש המפלגה והובילה את מאמץ המפלגה בבחירות הקרובות. בבחירות הללו המפלגה הלאומית הגדולה איבדה את הרוב שלה בפרלמנט אבל זכתה ב-121 מושבים, דבר הנחשב להצלחה גדולה בהינתן המצב הפוליטי החלש של המפלגה. כיושבת ראש המפלגה היא סייעה למפלגה להגיע להישגים בבחירות מקומיות ואף להשיג רוב בפרלמנט שוב בבחירות הכלליות ב-2006.^[9]

במהלך קמפיין הבחירות, ב-20 במאי 2006 ג'י צ'ונג הו, פושע מורשע בן 50, דקר את פאק בפניה עם סכין יפנית. פאק סבלה מחתך באורך 11 סנטימטרים לאורך פניה ונדרשה לניתוח שערך מספר שעות והסתכם ב-60 תפרים.^[10] המילים הראשונות שאמרה פאק כשהתעוררה מהניתוח היו ״מה המצב בטג'אן?״. טג'אן היא העיר החמישית בגודלה בקוריאה הדרומית, אחת משש ערי המטרופולין שבקוריאה. לאחר אירוע זה המועמד מטעם המפלגה הלאומית הגדולה, המפלגה של פאק, זכה בבחירות המוניציפליות, זאת אף על פי שפיגר בסקרים ביותר מ-20 אחוזים לפני התקיפה. בנוסף, בין השנים 2004 ו-2006 המפלגה הלאומית הגדולה זכתה בכל 40 מרוצי הבחירות שבהן השתתפה. הישג זה מיוחס ברובו למנהיגותה של פאק את המפלגה. בעקבות הישג זה זכתה פאק בכינוי ״מלכת הבחירות״.^[11][12]

ב-12 בפברואר 2007 ערכה פאק ביקור מתוקשר באוניברסיטת הרווארד שבעיר קיימברידג', מסצ'וסטס, שבארצות הברית. שיא הביקור היה בסופו בנאום שנשאה פאק בפני תלמידי בית הספר ללימודי מדיניות ציבורית שבו אמרה שהיא רוצה להציל את קוריאה וקראה ליחסים קרובים יותר בין קוריאה הדרומית וארצות הברית.^[13]

מועמדות לנשיאות 2007

ב-2007 התמודדה פאק על המינוי של המפלגה שלה להיות המועמדת לנשיאות קוריאה הדרומית. פאק הפסידה בהתמודדות זאת ללי מיונג-באק שהמשיך וזכה בבחירות הנשיאותיות הלאומיות. לי מיונג-באק הוביל בסקרים באופן מוחלט בתחילת ההתמודדות אך פאק הצליחה לצמצם את הפער על ידי האשמת לי מיונג-באק בשחיתות. פאק זכתה במינוי מטעם חברי המפלגה אבל הפסידה במינוי לאחר ספירת כלל הקולות מכל האומה.^[14]

בחירות כלליות 2008

לאחר הבחירות הכלליות בקוריאה ב-2007, לי מיונג-באק בנה ממשלה מתומכים קרובים שלו. תומכיה של פאק טענו שזאת פעולה של נקמה, ושעל המחנה של פאק לפרוש מהמפלגה הלאומית הגדולה.^[15] חלק מהתומכים האלו פרשו מהמפלגה הלאומית הגדולה הקימו שתי מפלגות בשם הברית למען פאק וסולידאריות למען פאק של העצמאיים (בקוריאנית: 친박 무소속 연대). פאק עצמה לא הצטרפה למפלגות אלה, אבל תמכה בהן באופן עקיף על ידי כך שאמרה ״אני מקווה שאנשים אלו ישובו בחיים״. לאחר הפרישה הגדולה הזאת, הפורשים הודיעו כי יצטרפו מחדש למפלגה הלאומית הגדולה לאחר הבחירות הכלליות, אך המפלגה הלאומית הגדולה אסרה זאת. בבחירות הכלליות ב-2008 הפורשים זכו ב-26 מושבים: ב-14 מושבים מטעם מפלגות מאורגנות ו-12 מושבים בתור עצמאיים. יחדיו הם שיחקו תפקיד מכריע ברוב המצומצם שהיה למפלגה הלאומית הגדולה. פאק לחצה באופן קבוע שעל המפלגה הלאומית הגדולה להתיר לפורשים לשוב לשורות המפלגה. עד 2011, רוב הפורשים שבו לשורות המפלגה, מה שגרם לכך שהיו בין 50 ל-60 חברי פרלמנט שתמכו בפאק מתוך 171 השייכים למפלגה הלאומית הגדולה.^[16]

ראש מפלגת סאנורי

בתגובה לירידה בפופולריות של המפלגה הלאומית הגדולה בסקרים, המפלגה יצרה ועדת חירום והחליפה את השם של המפלגה מהמפלגה הלאומית הגדולה למפלגת סאנורי. המשמעות של סאנורי בקוריאנית זה ״חזית חדשה״.^[1]‏ ב-19 בדצמבר 2011 פאק מונתה לעמוד בראש ועדת החירום של המפלגה הלאומית הגדולה, מינוי זה הפך אותה למנהיגה דה פקטו של המפלגה.^[17]

בחירות פרלמנטריות 2012

מפלגת סאנורי זכתה בהפתעה אל מול המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בבחירות הפרלמנטריות של 2012, כאשר היא זוכה ב-152 מושבים ושומרת על הרוב שלה בפרלמנט. בגלל פרשיות השחיתות של לי מיונג-באק אשר נחשפו לפני הבחירות, הייתה הסכמה כוללת שמפלגת הסאנורי לא תזכה ביותר מ-100 מושבים.^[18] במהלך הקמפיין בן 13 הימים, פאק נסעה בערך 7200 קילומטרים ברחבי קוריאה הדרומית כשהיא מבקרת ביותר מ-100 מחוזות בחירה.^[19] ישנו קונצנזוס בקרב מומחי חדשות ופוליטיקה קוריאנית שהמרכיב החשוב ביותר לניצחון של מפלגת הסאנורי הוא מנהיגותה של פאק. מסיבה זאת, הבחירות של שנת 2012 לעיתים מכונות ״שובה של מלכת הבחירות״.^[20] תבוסתה של מפלגת הסאנורי במטרופולין הסואן של סיאול בבחירות אלה חשף את המגבלות של ההשפעה הפוליטית של פאק.^[18]

בחירות נשיאותיות 2012

פאק הייתה המועמדת המובילה לבחירות הנשיאותיות של 2012 בכל סקר דעת קהל בקוריאה הדרומית בין 2008, מתי שממשלו של לי מיונג-באק, וספטמבר 2011. בסקרים אלו אחוזי התמיכה של פאק נעו בין 25% ל-45%, יותר מכפליים מאשר המועמד הבא. אחוזי התמיכה בפאק היו הגבוהים ביותר כאשר הבחירות לפרלמנט ב-2012 הראו את ההשפעה העצומה שלה. אחוזי התמיכה שלה היו הנמוכים ביותר בתחילת 2010 כתוצאה מהעמדה שלה כנגד המשטר של לי מיונג-באק בעניין העיר סג'ונג. בספטמבר 2011, אן צ'אול-סו, איש עסקים מתחום טכנולוגיית המידע ודקאן בפקולטה לקיימות באוניברסיטה הלאומית בסיאול, הופיע בתור המועמד העצמאי החזק בדרך לנשיאות. בסקרים לאומיים שנערכו באותו חודש, אן ופאק היו במקומות צמודים על המועמדות המובילה כאשר פאק הפסידה לאן צ'אול-סו בסקרים בפעם הראשונה מאז 2008.

לאחר ניצחונה בבחירות הכלליות ב-2012, אחוזי התמיכה בפאק צמחו באופן ניכר. בסקר שנערך ב-11 בספטמבר 2012 פאק הייתה המועמדת המובילה עם 45% אחוזי תמיכה אל מול כל שאר המתמודדים. באותו הסקר, כאשר השוו את פאק אל מול אן צ'אול-סו, היא הובילה עליו עם 50.6% של תמיכה.^[21] ב-10 ביולי 2012 פאק הודיעה לבסוף על כוונותיה להתמודד על תפקיד נשיאת קוריאה הדרומית. פאק הצהירה על כוונותיה במרכז סיאול ובהצהרה זאת היא הדגישה את הזכות לרדוף אחר האושר, כלכלה דמוקרטית, ושירותי רווחה מותאמים לעם הקוריאני.^[22]

המפלגה הדמוקרטית הנגדית למפלגת הסאנורי בחרה במון ג'יאה-אין בתור המועמד שלה לנשיאות ב-17 בספטמבר. אן צ'אול-סו הודיע על מועמדתו שלו ב-19 בספטמבר. על אף היותה המועמדת המובילה, לפי סקר לאומי שנערך ב-22 בספטמבר, לפאק היו אחוזי תמיכה נמוכים יותר בהתמודדות ראש בראש עם מון ז'אי-אינמון ג'יאה-אין וכן עם אן צ'אול-סו.^[23] פאק נבחרה להיות נשיאת קוריאה הדרומית ב-19 בספטמבר 2012 עם תמיכה של 51.6% מהמצביעים.

עמדות פוליטיות

במחקר שנערך ב-2012 הושוו דעותיהם של 12 מועמדים פוטנציאלים לנשיאות קוריאה הדרומית. פאק נחשבה למועמדת השמרנית ביותר בקבוצה.^[1]

דעותיה השמרניות, אשר מוכוונות על ידי המשק, ניכרו בבירור במסע הבחירות שלה לנשיאות ב-2008 כאשר התחייבה להפחית מסים, להפחית רגולציה ולחזק את שלטון החוק. מאז 2009 פאק החלה לדבר על סוגיות של רווחה בקוריאה הדרומית. במסגרת המאמץ הזה שלה היא טענה בעד הצעת שירותי רווחה מותאמים אישית לכל אזרחי קוריאה הדרומית.^[24]

פאק ידועה בדבקות חסרת הפשרות שלה להבטחות פוליטיות. למשל ב-2010, היא הצליחה לעצור את הניסיון של הממשלה של לי מיונג-באק מלבטל את התוכנית לבנות את העיר סג'ונג. הפרויקט היה אמור להיות מרכז לאומי של משרדי ממשלה. הטענה המרכזית של פאק על המשך בפרויקט הייתה שהפרויקט היה הבטחת בחירות ועל כן יש לעמוד בו. המאבק של פאק באנשיו של לי וניסיונה לשמור את הפרויקט בחיים עלה לפאק באחוזי תמיכה בסקרי דעת קהל.^[25] ב-2012 פאק הבטיחה לבנות שדה תעופה חדש במחוז הדרום מזרחי. הבטחה זאת היא הבטחה היסטורית מקמפיין הבחירות שלה ב-2008 שבוטלה על ידי המפלגה שלה בעקבות טענות על חוסר יכולת ביצוע של התוכנית משיקולים כלכליים.^[26]

פאק הפכה לנשיאה ה-18 של קוריאה הדרומית ב-25 בפברואר 2013. היא קיבלה אליה את כל סמכויות הנשיאות ובהן את הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים של קוריאה הדרומית. בנאום ההשבעה שלה בפרלמנט, דיברה פאק על תוכניותיה לפתוח עידן חדש של ״שגשוג כלכלי, שמחה לאזרחים ועושר תרבותי״, והביעה את תקוותה כי קוריאה הצפונית תוותר על נשקה הגרעיני.^[27] טקס ההשבעה של פאק היה הגדול ביותר בהיסטוריה של קוריאה הדרומית עם 70,000 משתתפים.^[28]

עם כניסתה לתפקיד הצהירה פאק כי תערוך שינוי בשיטת הממשל. היא תחליף את המיקוד של הממשלה מבניית תשתיות מדינה לרווחתם של האזרחים הבודדים.

ב-1 במאי 2016 ביקרה פאק באיראן, בביקור הרשמי הראשון של נשיא דרום קוריאה במדינה. בביקור שערך 3 ימים וכלל משלחת של יותר מ-200 איש מדרום קוריאה, פגשה את חסן רוחאני ודנה ביחסי המסחר בין המדינות ובשותפויות אינטרסים בין המדינות.^[29]

פרשיית השחיתות

באוקטובר 2016 החלו להיחקר קשריה עם צ'וי סון-סיל, בתו של מנהיג כת צ'וי טא-מין. לצ'וי, שאין לה תפקיד ממשלתי, ניתנה גישה למסמכים מסווגים והיא ניצלה את קשריה כדי לסחוט כסף מחברות גדולות בדרום קוריאה.^[30][31]

בדצמבר 2016 הודחה מתפקידה כנשיאת קוריאה הדרומית אחרי גל של הפגנות^[32] ששיאן היה ב-3 בדצמבר 2016 בהשתתפות למעלה מ-2 מיליון מפגינים ברחבי המדינה.^[33]

באפריל 2018 נידונה ל-24 שנות מאסר ולקנס של 17 מיליון דולר, לאחר שהורשעה בשחיתות.^[2][34] בעקבות הפרשה עזב ראש לוטה קורפוריישן את תפקידו.

בדצמבר 2021 קיבלה חנינה מהנשיא מון ג'יאה-אין ושוחררה מהכלא^[35].

מדיה וקבצים בנושא פאק גון-הייה בוויקישיתוף

• פאק גון-הייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• פאק גון-הייה, ברשת החברתית פייסבוק
• פאק גון-הייה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)