פרמנידס

משנתו הפילוסופית מובעת בשירו "על הטבע", ממנו שרדו קרוב ל-150 שורות מתוך 3000. השיר מורכב משלושה חלקים: "הקדמה" (ככל הנראה שרדה כולה), "דרך האמת" (ממנו שרדו רוב השורות), ו"דרך הסברה" (ממנו לא שרד כמעט דבר).^[1]

בהקדמה פרמנידס מספר על מסע במרכבה לשמים, בו הוא זוכה להתגלות מפי האלה דיקה (אלת הצדק), אשר חושפת בפני פרמנידס הן את האמת לגבי העולם, והן את האופן שבו בני־אדם סבורים שהדברים מתקיימים.^[2] האלה מסבירה לפרמנידס שישנן שתי דרכי חקירה אפשריות: הדרך האחת נוגעת ל"מה שישנו, ואינו יכול שלא להיות", הדרך השנייה נוגעת ל"מה שאינו, ואינו יכול להיות".^[3] על מה שאינו, טוען פרמנידס, אי אפשר לדבר או לחשוב באופן בעל משמעות.^[4] לפיכך, כל הסבר שכולל פנייה ל"אינו" הוא הסבר פסול.

במהלך "דרך האמת" פרמנידס מסביר מהן ההשלכות של הפסילה של ה"אינו" לגבי מאפייניו של ה"ישנו".^[5] לא יכול להיות שה"ישנו" נוצר, שכן אז עליו היה להיווצר ממה שאינו. נימוק זה של פרמנידס הפך לעיקרון פילוסופי שכיח, הקובע כי לא יכולה להתקיים יצירה יש מאין(אנ').^[6] באותו אופן, ה"ישנו" אינו יכול להתכלות שכן אז עליו להפוך למשהו שאינו. לפיכך ה"ישנו" חייב להיות נצחי. פרמנידס שולל את קיומו של הריק, כיוון שהוא למעשה "אינו". ה"ישנו" הוא שלם ודחוס, שכן לא יכולים להיות בו רווחים של ריק, ולפיכך הוא אחד וחסר חלקים. כמו כן, ה"ישנו" הוא חסר תנועה שכן אין מקום ריק שאליו הוא יכול לנוע. נוסף על כך, ה"ישנו" לא עובר אף שינוי כיוון ששינוי הוא הפיכה של תכונה שאיננה לתכונה שישנה והפיכה של תכונה שישנה לתכונה שאיננה.^[7][8] ה"ישנו" נתפס על ידי פרמנידס בסופו של דבר כאובייקט דחוס בעל צורה כדורית.^[9]

מה שנתפס בעינינו כשינוי ותנועה, אם כן, אינו אלא אשליה. ברעיונות אלו היה פרמנידס בין הראשונים שהדגישו את ההבחנה החדה בין המציאות או הממשות כפי שהיא באמת (המוסברת בחלקו השני של השיר, "דרך האמת"), לבין התופעות כפי שהן נתפסות באמצעות החושים (ומוסברות בחלקו השלישי של השיר, "דרך ההיראות/הסברה"). פרמנידס קבע כי ידיעה אמיתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, מבלי שימוש בחושים. הממשות חייבת להיות דבר מה קבוע ובלתי משתנה, דבר מה הווה. התופעות שאנו תופסים בחושים הן כולן מתהוות, כלומר נמצאות תמיד בתהליכי שינוי ותנועה. לכן לא יכולה לחול ידיעה על התופעות.

פרמנידס נחשב לדמות מכוננת בהיסטוריה של הפילוסופיה המערבית, בתור מי ששאל לראשונה באופן ברור את השאלות היסודיות של האונטולוגיה והאפיסטמולוגיה.^[10] משנתו של פרמנידס שימשה כביקורת נגד הפילוסופים של האסכולה המילטית על כך שהם מנסים לשלב בין ידיעות המושגות על ידי החושים לבין ידיעות שמקורן בשכל, ומשתמשים באופן בלתי אפשרי במושגים של תנועה ושינוי.^[11][12] הפילוסופים שפעלו מיד לאחר פרמנידס, ובפרט הפלורליסטים והאטומיסטים, ניסו למצוא דרך להסביר את קיומן של התופעות מבלי לסתור את עקרונות היסוד של פרמנידס. הם קיבלו את טענתו של פרמנידס שהתהוות וכיליון הם בלתי אפשריים, ובמקום זאת הניחו שהשינויים בטבע מקורם בערבוב ובחיבור בין עקרונות יסודיים שבעצמם אינם עוברים שינוי, התהוות או כיליון.^[13]

תפיסות אלו השפיעו מאוד גם על אפלטון ופותחו על ידיו מאוחר יותר. תורת האידאות של אפלטון משמרת את הרעיון כי הידיעה חלה על מה שהווה - אלו האידאות הנתפסות בשכל בלבד, בעוד שהסברה חלה על התופעות המתהוות שנתפסות בחושים. פרמנידס השפיע גם על הלוגיקה של אריסטו והלוגיקה בכלל עם ניסוחו הראשוני של עקרון השלישי הנמנע, עקרון המשמש בסיס רעיוני לתורת ההיגיון כולה. השפעתו של פרמנידס ניכרת גם בתורתו של שפינוזה, שקבע כי מה שישנו בהכרח אחד, בעוד שכל הריבוי בעולם אינו אלא אופנים שונים של האלוהים או הטבע היחיד.

• שמואל שקולניקוב, הרקליטוס ופרמנידס, תרגום והקדמה, מוסד ביאליק, 1988.
• שמואל שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית, הפילוסופים הקדם-סוקראטיים, עמודים 87–97, הוצאת "יחדיו", 1981

מדיה וקבצים בנושא פרמנידס בוויקישיתוף

• שירת פרמנידס, תרגום, מבוא והערות: יהודה ליבס
• פרמנידס וזנון, סרטון בערוץ "The Open University of Israel", באתר יוטיוב (אורך: 01:52:59)
• פרמנידס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרמנידס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)