קון דאו

הארכיפלג ממוקם כ-185 קילומטרים (115 מיל) מוונג טאו (אנ') וכ-230 קילומטרים (143 מיל) מהו צ'י מין סיטי. הארכיפלג כולל 16 איים ואיונים הרריים. שטח הקרקע הכולל מגיע לכ-76 קילומטרים רבועים (29.34 מילים רבועים). כמו כן גרים באזור האכריפלג 8,360 תושבים (נכון לשנת 2014).

שדה התעופה קון דאו (אנ') נמצא על האי הגדול ביותר בארכיפלג, האי קון שון (אנ').^[2]

ב-16 ביוני 1702, חברת הודו המזרחית הבריטית של ממלכת אנגליה ייסדה יישוב על האי קון שון כמתחם לספינות שעוברות בין הודו לסין.^[3] שלוש שנים מאוחר יותר, ב-2 במרץ 1705, שכירי חרב בוגיים (אנ') שנשכרו על ידי האנגלים כבשו והרסו את המתחם וגירשו את המתיישבים שנותרו.^[4]

במהלך המלחמות הפנימיות שהיו בממלכת נגויין (אנ'), הנסיך ג'יה לונג (אנ') חתם עם צרפת על חוזה ורסאי (אנ') ב-1787. באמנה זו, הנסיך העביר את האיים לצרפת בתמורה לסיוע צבאי. עם זאת, האמנה בוטלה מאוחר יותר מפני שצרפת לא סיפקה אף סיוע צבאי.

האיים היו אצל ידיים צרפתיות רק לאחר כיבוש האיים ב-1861. במהלך הודו-סין הצרפתית, האי קון שון (אנ') נודע לשמצה בשל מתקני העונשין שהיו על האי. לאומנים ומהפכנים וייטנאמים וקמבודים נשלחו למתקני העונשין כדי לרצות את עונשם בגין פעילות אנטי-צרפתית.

ממשלת הודו הצרפתית כינתה את הארכיפלג כאיי פאולו-קונדור (Poulo-Condore Islands)‏.^[5] יש הטוענים כי ה-Satyrorum insulae שמוזכר באיי הסאטירים של תלמי, נלקח מהקופים האנדמיים לאיים, מקוק הסרטנים.^[6]

רבים מהאיים קיבלו מעמד מיוחד ב-1984, כחלק מהפארק הלאומי קון דאו. מאוחר יותר, האזור הורחב ב-1998. בין המינים שנמצאים בסכנת הכחדה, וניתן לראות בפארק הלאומי הם צבי ים קרניים, צבי ים ירוקים, דולפינים ותחשי המשכן.^[7]