קמרון הגרמנית

המאה ה-19

עמדת המסחר הגרמנית הראשונה באזור דואלה על הדלתה של נהר קמרון ^[1] הוקמה בשנת 1868 על ידי חברת הסחר ההמבורגית Carl_Woermann (גר'). סוכן המשרד בגבון, יוהנס תרמהלן, הרחיב את הפעילות לדלתה של נהר קמרון. בשנת 1874, יחד עם סוכן וורמן בליבריה, וילהלם ינצן, הקימו שם שני הסוחרים את החברה שלהם, Jantzen & Thormählen.

שתי התחנות האלו במערב אפריקה התרחבו לשיט עם ספינות מפרש וקיטור משלהם וחנכו שירות נוסעים ומשא מתוזמן בין המבורג לדואלה. ^[2] חברות אלו ואחרות קיבלו שטח נרחב מראשי המקומות והחלו בפעולות מטעים שיטתיות, כולל בננות.

בשנת 1884 עתר אדולף וורמן, כדובר כל החברות במערב אפריקה, למשרד החוץ הקיסרי בבקשה ל"הגנה" על ידי האימפריה הגרמנית. הקנצלר הקיסרי אוטו פון ביסמרק ביקש לנצל את הסוחרים במקום כדי לשלוט באזור באמצעות "חברות שכירות". עם זאת, בתגובה להצעתו של ביסמרק, החברות משכו את עתירתן. ^[3]

האינטרסים המסחריים רצו פעילויות מסחר רווחיות בהגנת הרייך, אך היו נחושים להתרחק מהסתבכויות פוליטיות. בסופו של דבר, ביסמרק נכנע לעמדת וורמן והורה לאדמירליות לשלוח ספינת תותחים. כמפגן עניין גרמני, סירת התותחים הקטנה SMS מווה הגיעה למערב אפריקה. ^[4]

גרמניה התעניינה במיוחד בפוטנציאל החקלאי של קמרון וביקשה מחברות גדולות לנצל אותה ולייצא את הייצור שלה. ביסמרק הגדיר את סדר העדיפויות שלו: "קודם הסוחר, ואז החייל". השפעתו של איש העסקים אדולף וורמן, שהיה לו בית מסחר בדואלה, עזרה לשכנע את ביסמרק, שהיה ספקן בתחילה. חברות סחר גרמניות גדולות (Woermann, Jantzen und Thoermalen) וחברות זיכיון ( Sudkamerun Gesellschaft, Nord-West Kamerun Gesellschaft ) התבססו בצורה עצומה במושבה. כשהוא נותן לחברות הגדולות לכפות את פקודותיהן, הממשל פשוט תמך בהן, הגן עליהן וחיסל את ההתקוממויות הילידים. ^[5]

גרמניה תכננה לבנות אימפריה אפריקאית גדולה שתחבר את קמרון דרך קונגו לנכסים במזרח אפריקה. שר החוץ הגרמני אמר זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה כי קונגו הבלגית היא מושבה גדולה מדי עבור מדינה קטנה כמו בלגיה.

הפרוטקטורט של קמרון

הפרוטקטורט של קמרון הוקם במהלך "המרוץ לאפריקה". החוקר הגרמני, הרופא הרפואי, הקונסול הקיסרי והממונה על מערב אפריקה, גוסטב נכטיגל, היה הכוח המניע להקמת המושבה. עד אז הרבה יותר מתריסר חברות גרמניות שבסיסן בהמבורג וברמן ביצעו פעילויות מסחר ומטעים בקמרון. ^[6] גרמניה הרחיבה בהדרגה את המושבה ונתקלה בהתנגדות קשה במלחמות באפוט ובמלחמות אדאמאווה.

המאה ה-20

בסבסוד מטעם משרד האוצר הקיסרי, המושבה בנתה שני קווי רכבת מעיר הנמל דואלה כדי להביא לשוק מוצרים חקלאיים. הקו הצפוני התארך 160 קילומטרים (99 מיל) להרי מנגובה, ו-300 קילומטרים (190 מיל) של הקו הראשי ל-Makak על הנהר Nyong‏. ^[7] מערכת דואר וטלגרף נרחבת ורשת ניווט בנהר עם ספינות ממשלתיות קישרו את החוף לפנים הארץ.

הפרוטקטורט של קמרון הורחב עם קמרון החדשה (בגרמנית: Neukamerun) בשנת 1911 כחלק מההסדר של משבר אגאדיר, שנפתר בהסכם פאס.

הפסדים גרמניים

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה פלשו חיילים צרפתים, בלגים ובריטים למושבה הגרמנית בשנת 1914 וכבשו אותה במלואה במהלך כיבוש קמרון. המבצר הגרמני האחרון שנכנע היה המבצר במורה בצפון המושבה בשנת 1916.

בעקבות תבוסת גרמניה, חוזה ורסאי חילק את השטח לשני מנדטים של חבר הלאומים (מחלקה B) תחת הנהלת בריטניה הגדולה וצרפת. קמרון הצרפתית וחלק מקמרון הבריטית התאחדו בשנת 1961 כקמרון.

גלריה

• 
  מודד גרמני בקמרון, 1884
• 
  שוטרים בדואלה ביום הולדתו של הקיסר, 1901
• 
  בננות נטענות לייצוא לגרמניה, 1912

בשנת 1914 נעשתה סדרת טיוטות לסמלים ודגלים עבור המושבות הגרמניות. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה פרצה לפני גמר התכנון והדגלים והסמלים מעולם לא היו בשימוש.