קמרון

ערך מורחב – היסטוריה של קמרון

גרמניה החלה לזרוע את שורשיה בקמרון ב-1868. ב-1884 הפכה קמרון רשמית למושבה גרמנית.במהלך מלחמת העולם הראשונה חלקו ביניהן בריטניה, צרפת ובלגיה את כיבוש קמרון. ב-1919, עם תום הקרבות, חולקה מושבה זו בין צרפת לבריטניה.

בינואר 1960, זכתה קמרון הצרפתית לעצמאות וב-1 באוקטובר 1961 אוחדו שני החלקים מחדש, כאשר קמה בקמרון מדינה עצמאית – אף שחלק מקמרון הבריטית סופח לניגריה. תושבי החלק הבריטי לשעבר בקמרון, הדוברים אנגלית, מרגישים מקופחים לעומת תושבי החלק דובר הצרפתית.

במאי 1975 שונה הדגל. שני כוכבים הוחלפו בכוכב גדול במרכז כסמל לאחדות.

במאי 2014, בעקבות חטיפת הנערות בניגריה, הודיעה הממשלה כי תילחם בארגון הטרור המוסלמי-אפריקאי בוקו חראם לצד מדינת צ'אד, והציבה חיילים בגבול עם ניגריה. בדצמבר אותה שנה, ביצעו המיליציות של בוקו חראם מספר מתקפות טרור שהביאו למותם של 84 אזרחים.

ערך מורחב – כיבוש קמרון

במרץ 2020 פרצה מגפת הקורונה במדינה שהביאה למותם של 1,927 איש.

בדצמבר 2021, יותר מ-30,000 אזרחים בצפון המדינה ברחו לצ'אד הסמוכה, לאחר סכסוך על גישה למקורות מים בין שני שבטים מקומיים.

בראש המדינה עומד נשיא קמרון. לנשיא יש סמכויות רבות, הן בתחומי המדיניות, הן בשליטתו על הצבא, וכן האפשרות להכריז על מצב חירום. הנשיא ממנה את כלל בעלי התפקידים בממשלה, החל מראש הממשלה, ועד למושלי האזורים ואפילו חברי מועצת העיר בערים הגדולות. הנשיא נבחר בבחירות פעם ב-7 שנים. בערים הקטנות יותר הציבור הוא זה שבוחר את ראשי הערים.

שיטת המשפט הקמרונית מבוססת ברובה על המשפט הצרפתי.

הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית, ש-180 חבריה נבחרים לתקופה של חמש שנים. היא מתכנסת שלוש פעמים בשנה.

קמרון סובלת קשות משחיתות שלטונית: סקר הראה שמעל מחצית הקמרונים שילמו שוחד במהלך 2003, השיעור הגבוה בעולם. ב-2005 הכריזה הממשלה על מסע למאבק בשחיתות.^[5]

קמרון וישראל

ערך מורחב – יחסי ישראל-קמרון

בתחילת שנות ה-60 החלו להתפתח קשרים בין ישראל לבין קמרון. שתי המדינות היו צעירות וראו בקשר ביניהן קשר עליון בין מדינה אסייתית לבין מדינה אפריקאית. בשנת 1973 קמרון ניתקה את קשריה עם ישראל, כמו מדינות אחרות מאפריקה, בעקבות מלחמת יום כיפור. לאחר 13 שנים, בשנת 1986, נפגשו ראש ממשלת ישראל שמעון פרס ונשיא קמרון והחליטו על חידוש היחסים. כיום המדינות נמצאות בקשר שוטף והיחסים בין המדינות טובים.

כלכלת קמרון היא מהכלכלות החלשות והבלתי מפותחות בעולם. חקלאות היא עדיין בסיס הכלכלה, אך קיימות תוכניות לפתח את התעשייה ולהגביר את ניצול הנפט (בקמרון יש עתודות של כ-400 מיליון חביות נפט), המרכיב העיקרי ביצוא. בין יוזמות אלו ניתן לציין חברת "מדלין קזאליס" שמתמחה בייצור מוצרי קוסמטיקה ומצליחה לייצא את תוצרתה למדינות רבות במערב אפריקה.

תשתית תחבורתית לא מפותחת, חוב חיצוני גדול וממשל מושחת פוגעים בכלכלה ומקשים ביותר על פיתוחה.

רוב ייצור החשמל במדינה מבוסס על תחנות כוח ששורפות נפט, למרות שקיימות מספר תחנות כוח הידרואלקטריות.

התוצר המקומי הגולמי עומד על כ-28 מיליארד דולר (84 בעולם) והתמ"ג לנפש על כ-3,492 דולר (186 בעולם). הצמיחה השנתית היא כ-4.4%, האבטלה: כ-30%, האינפלציה: כ-2%.

היבוא עומד על כ-1.6 מיליארד דולר והיצוא על כ-2.1 מיליארד.

אוצרות הטבע, התעשייה והחקלאות

התעשייה כאמור נחשלת ואינה מפותחת. בתעשייה הקיימת ענפיה הם: הפקת וזיקוק נפט, עיבוד מזון, טקסטיל ומנסרות. החקלאות עוסקת בקפה, קקאו, כותנה, גומי, בוטנים, דגנים ומשק חי. אוצרות הטבע הם: נפט, בוקסיט, ברזל, עצים ואנרגיה הידרואלקטרית.

ערך מורחב – אזורי קמרון

קמרון מחולקת ל-10 אזורים:

• אדמאווה (Adamawa Province)
• אזור המרכז (Centre Province)
• אזור המזרח (East Province)
• אזור הצפון הרחוק (Extreme North Province)
• אזור החוף (Littoral Province)
• אזור הצפון (North Province)
• אזור צפון-מערב (Northwest Province)
• אזור המערב (West Province)
• אזור הדרום (South Province)
• אזור דרום-מערב (Southwest Province)

צורת המדינה היא משולש צר ומוארך. המדינה נחלקת למישור חוף בדרום, רמה במרכז והרים במערב. בדרום שורר אקלים טרופי והוא מכוסה ביערות גשם ואילו צפון המדינה מכוסה סוואנה.

ב-1987 שמורת החי דג'ה הוכרזה אתר מורשת עולמית.

ב-2020 נאמד גודל האוכלוסייה ב-26.5 מיליון נפש על ידי ספר העובדות העולמי, בהשוואה ל-4.45 מיליון בשנת 1950, האוכלוסייה צעירה - בשנת 2010 למעלה מ-40% מן התושבים הם מתחת לגיל 15 ורק כ-3% מעל גיל 65. תוחלת החיים היא כ-59.6 שנים, נתון נמוך ביחס לרוב העולם אך ממוצע ביחס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה.^[6] ממוצע הילודה הוא 4.5 ילדים לאישה.

האוכלוסייה נחלקת בערך באופן שווה בין כפריים לעירוניים.

הערים הגדולות של קמרון אומדן רשמי מתאריך 11 בנובמבר 2005[אוכלוסין 1]
	דירוג	שם	אזור	אוכלוסייה
דואלה יאונדה
	1	דואלה	אזור החוף	1,906,962	במנדה באפוסם
	2	יאונדה	אזור המרכז	1,817,524
	3	במנדה	אזור צפון-מערב	269,530
	4	באפוסם	אזור המערב	239,287
	5	גארואה	אזור הצפון	235,996
	6	מרואה	אזור הצפון הרחוק	201,371
	7	נגאונדרה	אזור אדמאווה	152,698
	8	קומבה	אזור דרום-מערב	144,268
	9	נקונגסמבה	אזור החוף	104,050
	10	בואאה	אזור דרום-מערב	90,090

מוצאות אתנים ושפות

במדינה שורר גיוון רב של מוצאות אתני ולשוני: מספר הקבוצות האתניות והלשוניות הוא לא פחות מ-230. שפות מ-24 משפחות שונות של שפות אפריקניות מדוברות במדינה, ובנוסף לכך משתמשים גם בשפות הרשמיות, צרפתית ואנגלית. ניב מקומי המבוסס על אנגלית נמצא בשימוש באזורים שהיו בשלטון בריטי, בצפון מערב המדינה.

20% מהתושבים הם בני הפאנג, 19% דואלה ולואנדה, 19% במום ובמילקה, 10% פולה, 8% טיאקר, 6% מנדרה והשאר (18%) שחורים אחרים.

דתות

על פי הערכות מ-2020, הנצרות היא הדת השלטת במדינה הקמרונית ולה משתייכים כ-58% מכלל אוכלוסייתה (כ-27% נוצרים-קתולים וכ-22% נוצרים-פרוטסטנטים) בנוסף לכ-10% של זרמים נוצריים אחרים – ולצדה גם מיעוט אסלאמי משמעותי – המהווה כ-24.4% מכלל אוכלוסיית קמרון, כשהיתר הם בני דתות פולקיסטיות אפריקאיות, פגנים ואי-דת.

במדינה מתנהל חופש פולחן: כנסיות נוצריות ומרכזים מוסלמים של עדות שונות פועלות בחופשיות ברחבי קמרון בעוד שהמסורתיים פועלים במקדשים שלהם, שהופכים פופולריים גם כיום.

הארגון הלא-ממשלתי הטורקי IHH מעריך שהמוסלמים מהווים 25-30% מהאוכלוסייה הקמרונית.

האוכלוסייה הנוצרית מחולקת בין קתולים (32.4 אחוזים מכלל האוכלוסייה), פרוטסטנטים (30.3 אחוזים), ועדות נוצריות אחרות (כולל עדי יהוה) 6 אחוזים. הרוב המכריע של המוסלמים הם סונים המשתייכים לאסכולת המשפט המאליכי, לצד כ-12% מעדת האחמדיה ו-3% שיעים. הנוצרים והמוסלמים נמצאים בכל אזור, אם כי הנוצרים נמצאים בעיקר במחוזות הדרומיים והמערביים והמוסלמים הם הרוב במחוזות הצפוניים.

שיעור ניכר מן התושבים, בעיקר בדרום אך גם בצפון, מחזיק באמונות ובפולחנים אנימיסטיים, לעיתים לצד זהות דתית נוצרית או מוסלמית.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: קמרון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קמרון

• אתר האינטרנט הרשמי של קמרון
• קמרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קמרון, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• פרופיל של קמרון, באתר BBC (באנגלית)
• רועי סמיוני, נלחמים בשפה שהם מכירים: קמרון על סף מלחמת אזרחים בין דוברי הצרפתית לאנגלית, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
• קמרון, דף שער בספרייה הלאומית