רדונדה
רדונדה (Redonda) הוא אי לא מיושב, המשתייך לאנטיגואה וברבודה שבאיים הקריביים. האי שוכן כ-56 ק"מ דרומית-מערבית לאנטיגואה, 22 ק"מ צפונית-מערבית למונטסראט ו-32 ק"מ דרומית-מזרחית לנוויס.
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס האטלנטי  |
| קואורדינטות | 16°56′18″N 62°20′42″W / 16.938333333333°N 62.345°W |
| שטח | 1.5 קילומטר רבוע |
| אורך | 1.36 קילומטר |
| רוחב | 0.53 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |  אנטיגואה וברבודה |
| אוכלוסייה | 0 (2018) |
| אזור זמן | UTC-4 |
| מגלה | כריסטופר קולומבוס |
| תאריך גילוי | 1493 |
(למפת אנטיגואה וברבודה רגילה) | |
  | |
האי מהווה למעשה את פסגתו של הר געש כבוי, המתנשא בתלילות לגובה של 296 מטר מעל פני הים.
היסטוריה
כריסטופר קולומבוס הגיע לאי במהלך מסעו השני לאמריקה, בשנת 1493, וקרא לו סנטה מריה לה רדונדה, על שום צורתו העגולה (משמעות המילה "רדונדה" בספרדית היא "עגולה"). אף שקולומבוס הכריז על בעלות ספרד על האי, הספרדים מעולם לא יישבו אותו.
ממלכת רדונדה הוקמה על ידי מתיו דאדי שילאל ועשתה זאת באופן חוקי. בשנת 1865, שיאל, שהבחין באי בלתי-נטען לכאורה ובלתי-מאוכלס בקריביים שליד מונטסראט, הגיש עתירה למלכה ויקטוריה מלכת האי. המלכה הסכימה, ונוצרה שורת מלכים.[1]
בשנות ה-60 של המאה ה-19 תפסו הבריטים את הבעלות על האי. זמן קצר אחר כך התגלו באי מצבורי גואנו, והוקמה בו מושבת כורים קטנה, שבשיאה הגיעה ל-120 תושבים, שכרו כ-7,000 טונות גואנו בשנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה הופסקה הכריה, התושבים עזבו את האי, ומאז הוא אינו מיושב.
ב-1967 הפכה רדונדה לשטח חסות של אנטיגואה וברבודה, שקיבלה אז מעמד אוטונומי מהבריטים. ב-1981 זכתה אנטיגואה וברבודה בעצמאותה, ורדונדה שמרה על מעמדה כשטח חסות שלה.
בולים
אף שהאי אינו מיושב, ומטבע הדברים לא ניתנים בו שירותי דואר, מנפיק השירות הבולאי של אנטיגואה וברבודה בולים של האי, למטרות מסחריות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רדונדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)