שאנג-יאנג

משנתו של שָׁאנְג יָאנְג מרוכזת יחד עם כתבי ממשיכיו ב"ספרו של שליט שָׁאנְג"(商君書)^[1] שם מתואר חזונו בדבר איחוד "כל אשר מתחת לשמיים" שהושתת על הרחבת סמכויות השליטה של המדינה והעומד בראשה. מדיניותו הניחה את היסודות האדמיניסטרטיביים, הפוליטיים והכלכליים שחיזקו את מדינת צ'ין ובסופו של דבר איפשרה את איחודה ההיסטורי של סין תחת שושלת צ'ין.^[2]

שָׁאנְג יָאנְג מזוהה עם "אסכולת החוק"(פָ'א־ג'יָא 法家:) או "הלגליסטיים" הנתפסים כקבוצת הוגים אשר מציעים משנה פרגמטית ותפיסה ריאליסטית. ככלל, מדובר בהוגים אשר זנחו דיונים מטאפיזיים והיסטוריים, לטובת דגש על שיפור יעילות המנגנון השלטוני וחיזוק העוצמה המדינית ובכך קנו לעצמם שם כאסכולה בלתי-מוסרית. על פי המבקרים ניתן לאפיין אסכולה זו סביב שלושה רעיונות עיקריים: ריכוז כוח בידי השליט, התאמת מוסדות המדינה למצבים משתנים ושליטה בירוקרטית. לפיכך עולה הטענה כי טקסטים המשויכים לאסכולה הלגליסטית אינם מציגים שיח מוסרי כלל ונסמכים באופן בלעדי על מנגנוני החוק והבירוקרטיה ליצירת סדר.^[3] מוניטין זה לא פסח על שָׁאנְג יָאנְג אשר ביקש להנהיג שינויים מהותיים בדפוסי השליטה המסורתיים של המדינה וגרס כי כל האמצעים כשרים בדרך להגשמת החזון – איחוד "כל אשר מתחת לשמים".^[2]

שָׁאנְג יָאנְג קרא תיגר על השיח הפוליטי הדומיננטי ובניגוד להוגים קונפוציוס ומו דזה, שביססו את הגותם על התנהלות שושלות העבר, טען כי העבר מלמד אותנו על העולם המשתנה והמתפתח באופן תמידי ולכן קיים צורך לחדש בהתאם לשינויים המתעדכנים מיום ליום, למעשה התנגד למסורת המבקשת לפעול בהכרח בהתאם לדרכי העבר. בנוסף, התנער מההגדרה המקובלת של המנהיג האידיאלי כאדם מלומד ובעל אמות מוסר גבוהות (עמדה המבוססת על הגדרתו את המוסר כדבר יחסי או תקופתי וככזה משתנה תדיר). הוא מזהה את דמות המנהיג האידיאלי כמי שביכולתו להשליט סדר בחברה ועל כן מאופיין במרות וסמכות.

האן פיי דזה (בסינית: 韓非子), הנחשב לרוב לנציג החשוב ביותר של של הלגליזם הסיני (法家), מזהה את שָׁאנְג יָאנְג כיוצר של שתי השקפות מרכזיות:

• תיקון הסטנדרטים
• שוויון בפני החוק

מתוך אמונה בשלטון החוק ותפיסת הנאמנות למדינה כקודמת לנאמנות המשפחתית, שָׁאנְג יָאנְג הכניס שני סטים של שינויים בתקנות הנהוגות במדינה צ'ין. הראשונים, בשנת 356 לפני הספירה, היו:

• ספר החוקים – שָׁאנְג יָאנְג ערך את התקנות באופן המאפשר אכיפה והנהיג חוקים מחמירים וענישה נוקשה. בין היתר, כלל המקנה עונש זהה לעבריין ולמי שהיה מודע לעברה אך לא הודיע לממשל (חובת הלשנה ואחריות קולקטיבית).^[4]
• הקצאת אדמה לחיילים על סמך הצלחותיהם הצבאיות והפשטת אצולה שלא הייתה מוכנה להילחם מזכויות הקרקע שלה. הרפורמה בצבא עודדה את אזרחי צ'ין להצטרף לצבא וסייעה בבניית כוחה הצבאי של שושלת צ'ין.^[4]
• שָׁאנְג יָאנְג עודד עיבוד של אדמות לא מיושבות והעדיף חקלאות על פני מסחר (שנחשב עיסוק יוקרתי יותר באותה התקופה).

שָׁאנְג יָאנְג הציג את מערך השינויים השני שלו בשנת 350 לפני הספירה, שכלל סטנדרט חדש של מיסוי והקצאת קרקעות.