תאודור ז'ריקו

ב-1812 ז'ריקו צייר דיוקן בשם 'קצין בחיל הקלעים' ואילו ב-1814 הוא צייר 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה'.

כרבים מציוריו, שני הציורים הלו הם ענקי ממדים ומתארים את דמותם של החיילים ושל הסוסים בגודל טבעי. ג'ריקו הרבה לצייר דימויים של הרס, אלימות ואבדון. מאפיין נוסף ביצירתו הוא הסוסים, והוא עצמו נפטר כתוצאה מתאונה ברכיבה. יצירתו, 'פרש פצוע עוזב את שדה המערכה' בוצעה עת נפולאון הוגלה בידי האנגלים לאי אלבה. הציור מזעזע ומתאר בצבעים קודרים את תבוסת צבאות נפוליאון ומסמל את הגדולה שבמוות.

יצירת המופת של ז'ריקו משנת 1816 היא 'הרפסודה של האוניה מדוזה'. היא זכתה למדליה בסלון, שבו היא הוצגה לראשונה. יצירה ענקית ממדים מייצגת את הזרם הרומנטי בציור הצרפתי, אף שהיא הושפעה מהציור הקלאסי. היא מתארת את האוניה 'מדוזה' נטרפת בלב ים. נושאה הוא פרשה שעוררה סקנדל, אשר התלווה לו ביקורת נוקבת על אוזלת ידה של הממשלה, על שום שטרם הטבעת האוניה ברחו קציניה, כשהם הותירו את המפליגים. אלו ידעו אימה וחלחלה, ותקוות שוווא, כאשר חלפה בפניהם אונייה אחרת, שלא הבחינה במדוזה הטובעת. הניצולים היו עדים למות חבריהם; ובכדי לשרוד הם נאלצו לאכול בשר אדם. מבחינה אומנותית, הציור מושפע מהבארוק, ומודגשים בה הקווים האלכסוניים. קיימת ביצירה אידיאליזציה של דמויותיה, אשר מעוצבות בקוים קלסיים. שלא כרישומים האובייקטיביים ביותר של ז'ריקו שעל פיהם צוירה היצירה, מבנה הגוף הן של החיים והן של המתים הוא מושלם למראה, ואין סימן להשחתת צורה, כמצופה מדמויות של גוויות ושל עומדים למות.

בדרך חזרה מאנגליה לצרפת, הוא התמלא השראה, והחל לצייר סדרה של דיוקנאות של אנשים מטורפים, כאשר כל תמונה שונה הציגה סוג שונה של טרוף. ביצירות אלו צוירו למען ידידו הפסיכיאטר.^[1]

• 
  דיוקן של קלפטומן, 1822 (Museum of Fine Arts, Ghent)
• 
  המהמרת, 1822 (Louvre, Paris)
• 
  חייל פוסט-טראומטי, 1822 (Collection Oskar Reinhart am Römerholz, Winterthur)
• 
  בעלת תאוות הבצע (Insane Woman), 1822 (Museum of Fine Arts of Lyon)
• 
  Museum of Fine Arts, Springfield, Massachusetts)
• 
  בעל המרה השחורה

מדיה וקבצים בנושא תאודור ז'ריקו בוויקישיתוף

• תאודור ז'ריקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• תאודור ז'ריקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)