כללי הלוח הקבוע
בלוח העברי הקבוע יש בחודש תמוז 29 יום, מה שנקרא "חודש חסר". לפי כללי הלוח העברי, שהונהגו החל מתקופת האמוראים, יום א' בתמוז יכול לחול בימים ראשון, שלישי, חמישי או שישי. כיוון שבחודש הקודם, סיוון, יש 30 יום, ראש החודש הוא יומיים, ביום ל' בסיוון ולמחרתו, ביום א' בתמוז.
שם החודש
בלוח השנה העברי כונו בתחילה החודשים לפי מניינם מחודש האביב, ניסן, חודש זה כונה בהתאם: "החודש הרביעי". שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִי (Dumuzi) באכדית. במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח הבבלי, על שם האל "תמוז", שבמיתולוגיה המסופוטמית היה אל הפריון. אל זה מוזכר אף במקרא: ”וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז”.[3] על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים,[4] מקור השם תמוז במילה ארמית שמשמעותה חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית,[5] ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים "חודש תמוז". פרופסור יעקב שלום ליכט מציין ”יש להניח, ששמו האלילי - "תמוז" לא צרם ליהודאי התקופה הבבלית החדשה, שאלמלא כן בוודאי לא היה מתקבל בישראל - כשם שלא נתקבלו שמות החודשים הכנעניים מהתקופה הטרום גלותית שנדחו מפאת טעם עבודה זרה.”[6]
בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם לחודש יולי בארצות רבות במזרח התיכון.
סמלים
מועדים עיקריים
לקריאה נוספת
- יעקב ליכט, מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית־שני, כרך 3 בסדרת "ספריית האנציקלופדיה המקראית", בהוצאת מוסד ביאליק, 1988. ISBN 9653425153
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
