תמר ברס

תמר נולדה בישראל וגדלה בגינות שומרון. היא בוגרת האוניברסיטה העברית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי הודו. ב-2014 היא עזבה את עבודתה, ויצאה לטיול תרמילאי ארוך, שלימים התפתח לקריירה בתחום העיתונאות וההרצאות. קריירה זו לוותה בתחילתה בחיי נדודים בין מדינות שונות, שבגינם כונתה בעיתונות "עיתונאית תרמילאית"^[1]

ברס החלה את דרכה כעיתונאית עצמאית בשלהי 2014. מאז היא כותבת בעיקר לעיתון "הארץ" ולעיתונים אחרים כגון "וואלה", "ynet", "ג'רוזלם פוסט" ו"מקור ראשון". בנוסף, היא נוהגת להתראיין לערוצי טלוויזיה ורדיו שונים^[2]. היא ידועה בסיקור אזורים עוינים, אזורי מלחמה, מדינות המוצא של הפליטים בישראל ומדינות נחשלות.

ברס החלה את דרכה העיתונאית בסיקור ביקוריה בסומלילנד^[3], באפגניסטן^[4], בעומאן^[5] ובצ'אד^[6], בדאגסטן ובצ'צ'ניה^[7], אך פרצה לראשונה לתודעה הציבורית כעיתונאית ב-2015, כאשר סיקרה באופן בלעדי את מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז אפריקאית^[8]. לפני כן, באותה השנה פרסמה מאפגניסטן מספר כתבות נוספות^[9].

ב-2016 היא ביקרה בסאמרא, בכרבלא, בתיכרית ובערים נוספות בעיראק. בנג'ף נעצרה על ידי המוחבראת העיראקי בחשד לריגול^[10], לאחר שהללו גילו את זהותה הישראלית^[11]. היא שוחררה כעבור מספר ימים. במסגרת ביקורה בעיראק, סיקרה את תעשיית הזנות העיראקית^[12] ואת מצבה של עיראק באזורים שבשליטת המליציות השיעיות והממשלה העיראקית^[13].

באותה שנה ברס המשיכה לסקר אזורי סכסוך נוספים. באוקטובר היא פרסמה כתבה על המצב במוגדישו שבסומליה בצל מלחמת האזרחים^[14]. באוגוסט, זמן קצר לאחר ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה, ראיינה את עורך עיתון סאבח ותושבים אחרים התומכים בארדואן^[15] וסיקרה את העוצר שהוטל על התושבים הכורדים בשירנאק שבמזרח המדינה^[16]. בנובמבר, סיקרה גם את סוגיית הרפובליקה העממית של דונצק, לאחר שהתנתקה בפועל מאוקראינה^[17].

ב-2017 היא פרסמה מספר כתבות מרוסיה, על יקוצק, העיר הקרה ביותר בעולם^[18], ועל ההפגנות בבלארוס נגד חוק האבטלה שהסתיימו במעצרים ובהיעלמותם של מארגנים ואנשי אופוזיציה^[19]. לאחר מכן היא המשיכה לפולין, ופרסמה על חיי המנזר הפולני ויחסם של הפולנים לשואה^[20][21]. בסופה של אותה שנה חזרה לצפון רוסיה כדי לסקר את שבט הלאפים החי בצפון המדינה ומונה רק כ-1,700 חברים^[22].

ב-2018 נסעה ברס לדרום סודאן וסיקרה מספר נושאים לרגל מלחמת האזרחים השוררת במדינה מאז 2013, לרבות מצבם של הפליטים הדרום סודנים שגורשו מישראל^[23], ההתמוטטות הכלכלית במדינה^[24], וקיומה של מושבת מצורעים שנוכח המצב אינה מצליחה לקבל סיוע רפואי ולכן עדיין קיימת. מספר חודשים לאחר מכן היא סיקרה בצפון סודאן, בחרטום וסביבותיה את השינויים הנובעים מפתיחתה לתיירות וחידוש היחסים עם ארצות הברית^[25]. באותה שנה התחקתה אחר תעשיית סחר האיברים במצרים וראיינה פליטים סודנים שנפלו קורבן לסוחרי איברים בקהיר^[26] .

ב-2019 נסעה לאריתריאה במטרה לבחון את מצבה בשטח לעומת הפרסומים בדו"חות האו"ם וארגוני זכויות האדם. כתבתה הופיעה בעמוד השער של מוסף "הארץ"^[27].

כיום תמר מרצה על מסעותיה וכתבותיה בישראל ומחוצה לה ועוסקת גם בעבודות תרגום וכתיבה.