Reign in Blood

בעקבות הצלחתו של אלבומה הקודם של סלייר, Hell Awaits, הבחין מפיק הלהקה בריאן סלייגל בפוטנציאל של הלהקה לעליית מדרגה בעזרת אלבומה הבא, וניהל משא ומתן עם מספר חברות תקליטים, ביניהם דף ג'אם רקורדס של ריק רובין וראסל סימונס. בסופו של דבר התחברה הלהקה עם ריק רובין, שהגיטריסט ג'ף הנמן התרשם מעבודתו עם אמני ההיפ הופ אל אל קול ג'יי וראן די אם סי.

Reign in Blood הוקלט והופק בשיתוף על ריק רובין בלוס אנג'לס, כאשר זהו ניסיונו המקצועי הראשון של רובין עם הבי מטאל. נקודות המבט הרעננות שלו הביאו לשינוי קיצוני בצליל של סלייר, כאשר שירי הלהקה הפכו לקצרים ומהודקים יותר, והפקתם הייתה "מצוחצחת" הרבה יותר מעבודותיהם הקודמות, כאשר אראיה הודה מאז ששני אלבומיהם הקודמים סבלו מהפקה דלה יחסית. נקודת מבטו של קהל המעריצים אל סלייר השתנתה גם כן. הגיטריסט קרי קינג ציין כי "זה היה כאילו, 'וואו-אתה מסוגל לשמוע הכול, והבחורים האלה לא סתם מנגנים במהירות; כל תו מנוגן בדיוק בזמן'".^[3]

הנמן הודה מאז כי בזמן שחברי סלייר נהגו להאזין ללהקות מטאליקה ומגאדת' באותה התקופה, הם החלו לגלות חוסר סבלנות כלפי חזרות מרובות מדי של ריפי גיטרה. חברי הלהקה טענו כי "ברגע שאנחנו מבצעים בית פעמיים או שלוש, אנחנו מתחילים להשתעמם ממנו. אז למעשה לא ניסינו לקצר את השירים - זה היה מה שרצינו לעשות." התוצאה הייתה אלבום קצר בן 28 דקות, מה שהפך את המוזיקה למחוספסת ומהירה יותר מן האלבומים הקודמים, וסייע לגשר על הפער בין הת'ראש מטאל לאביו הקדמון, ההארדקור פאנק. האלבום מנוגן בקצב ממוצע של 210 פעימות בדקה.

אף על פי שהאלבום לא הושמע רבות ברדיו, הוא הצליח להיכלל בין 100 האלבומים הנמכרים בארצות הברית (המקום ה-94). בבריטניה הגיע למקום ה-47. Reign in Blood זכה להצלחה ביקורתית גדולה הן בעיתונות השוליים והן בעיתונות המיינסטרים. הוא נחשב לקלאסיקה מן השורה הראשונה של ת'ראש מטאל ולאחד מהאלבומים שהגדירו את הז'אנר. הוא אף זכה לתיאורים כמו "אלבום המטאל הגדול ביותר בכל הזמנים",^[4] "האלבום הכבד ביותר בכל הזמנים"^[5] ו"אלבום המטאל הטוב ביותר ב-20 השנים האחרונות".^[6] כאשר נשאל כיצד שמר האלבום על הפופולריות שלו עד היום, ענה קינג: "אם היית מוציא את Reign in Blood היום, אף אחד לא היה שם לב. זה היה עניין של תזמון; זה היה עניין של שינוי בצליל. באלבומי הת'ראש מטאל של אותה התקופה אף אחד עדיין לא שמע הפקה כל כך טובה. אלה היו מספר דברים שכולם התרחשו בעת ובעונה אחת".Reign in Blood נחשב בעיני המבקרים לאחד מאלבומי הת'ראש מטאל המשפיעים והעוצמתיים ביותר. בסקר "להקות המטאל הגדולות ביותר בכל הזמנים" של MTV קבע הערוץ כי "הלהקה קבעה את רף האיכות עבור עשרות להקות ת'ראש מטאל שקמו אחריה" וכי "המוזיקה של סלייר אחראית ישירות לעלייתו של הדת' מטאל". הערוץ תיאר את Reign in Blood כהאזנת חובה.^[7] פול מזורקייביץ' מקניבל קורפס טען כי עבודתו של לומברדו באלבום סייעה לו לתופף מהר יותר לאורך הקריירה שלו.^[8] הנמן ציין שאלבום הוא המועדף עליו מבין אלבומי הלהקה, ונימק זאת בכך שהאלבום הוא "כל כך קצר, מהיר ולעניין".^[9] אראיה טען כי Christ Illusion מ-2006 מתקרב לרמתו של Reign in Blood, אך מאידך "שום דבר לא מסוגל לעלות על Reign in Blood בעוצמה ובהשפעה. אף אחד לא שמע דבר כזה עד אז. בעשרים השנה שעברו מאז אנשים הפכו לרגשניים הרבה פחות. לא כל מה שהיה מעבר לסף בתקופה ההיא נשאר כזה היום".^[10]

השירים "Angel of Death" ו-"Raining Blood" מנוגנים באופן כמעט קבוע בהופעות. חברי סלייר מציינים לעיתים קרובות כי הם נהנים לנגן את האלבום בשלמותו בהופעותיהם. Reign in Blood בוצע בשלמותו בפני קהל במהלך סיבוב ההופעות "Still Reigning" של סתיו 2004, וה-DVD שמתאר הופעה זו מסתיים בהצגתם של חברי הלהקה כאשר הם מכוסים בדם מזויף במהלך ביצועו של "Raining Blood".

קינג סיפר שהלהקה התנגדה במקור לביצועו של Reign in Blood כמקשה אחת בפני קהל, אך בסופו של דבר הם החליטו שהם צריכים להוסיף אלמנטים חזותיים נוספים להופעות שלהם והמציאו את רעיון גשם הדם. הלהקה לא ירדה מן הבמה במשך 70 דקות, מה שאיפשר את נגינתם של 7-8 שירים נוספים בלבד, דבר שלטענתו של קינג "מרתיע יותר מדי אנשים". על השאלה אם האלבום יבוצע בשנית בשלמותו בהופעה ענה קינג כי "צריך להמשיך הלאה, אך לעולם אל תגידו לעולם לא. אני יודע שיפן עדיין לא ראתה את זה, דרום אמריקה ואוסטרליה לא ראו את זה. לעולם אין לדעת".

חברת התקליטים קולומביה רקורדס שבבעלותה חברת דף ג'אם סירבה להוציא לאור את האלבום בשל נושאי השירים השנויים במחלוקת, וציור העטיפה ש-MTV תיאר כ"מזוויע". Reign in Blood הופץ בסופו של דבר על ידי גפן רקורדס. העטיפה עוצבה בידי האמן לארי קרול וב-2006 נכללה ברשימת "עשר עטיפות אלבומי המטאל הטובות ביותר בכל הזמנים" של מגזין המוזיקה "בלנדר".^[11]

לקראת צאתו של האלבום החליטה סלייר לזנוח את הנושאים השטניסטיים בהם עסק האלבום הקודם Hell Awaits, ולהתחיל לכתוב על נושאים ברמה חברתית יותר. הטקסטים של Reign in Blood עוסקים בנושאים כמו מוות, שיגעון ורצח, והשיר הפותח "Angel of Death" ("מלאך המוות") עוסק בפשעי המלחמה של הרופא הנאצי יוזף מנגלה, שחבריו לתנועה הנאצית העניקו לו את הכינוי "מלאך המוות".^[12] השיר הוביל להאשמת הלהקה באהדת הנאציזם ובגזענות, האשמות שלא פסקו עד היום, ונדחו על ידי חברי סלייר מספר פעמים.

1. "Angel of Death" (הנמן) — 4:51
2. "Piece by Piece" (קינג) — 2:02
3. "Necrophobic" (הנמן/קינג) — 1:40
4. "Altar of Sacrifice" (מילים: קינג; לחן: הנמן) — 2:50
5. "Jesus Saves" (מילים: קינג; לחן: הנמן/קינג) — 2:54
6. "Criminally Insane" (הנמן/קינג) — 2:23
7. "Reborn" (מילים: קינג; לחן: הנמן) — 2:11
8. "Epidemic" (מילים: קינג; לחן: הנמן/קינג) — 2:23
9. "Postmortem" (הנמן) — 3:27
10. "Raining Blood" (מילים: הנמן/קינג; לחן: הנמן) — 4:17
11. "Aggressive Perfector" (קינג/הנמן) (רצועת בונוס מההוצאה המחודשת מ-1998) — 2:30
12. "Criminally Insane" (רמיקס) (הנמן/קינג) (רצועת בונוס מההוצאה המחודשת מ-1998) — 3:17

• מידע על האלבום Reign in Blood באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Reign in Blood באתר AllMusic
• האלבום Reign in Blood באתר Discogs
• האלבום Reign in Blood באתר ספוטיפיי
• האלבום Reign in Blood באתר Yandex.Music (ברוסית)
• Praise Hail Satan, ביקורת על האלבום Reign in Blood באתר השרת העיוור