SBD דונטלס

**SBD דונטלס**
**SBD Dauntless/A-24 Banshee**
	מפציץ SBD דונטלס של הצי האמריקני משחרר פצצה
	מפציץ SBD דונטלס של הצי האמריקני משחרר פצצה
מאפיינים כלליים
סוג	מפציץ צלילה
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	דאגלס איירקראפט קומפני
טיסת בכורה	1 במאי 1940
תקופת שירות	1940–1959 (כ־19 שנים)
צוות	2
יחידות שיוצרו	5,936
משתמש ראשי	הצי האמריקני; חיל הנחתים האמריקני
אורך	10.09 מטרים (מפרט לפי SBD-5)
גובה	4.14 מטרים
מוטת כנפיים	12.66 מטרים
משקל ריק	2,905 ק"ג
מהירות שיוט	298 קמ"ש (161 קשרים)
מהירות מרבית	410 קמ"ש (222 קשרים)
טווח טיסה מרבי	1,795 ק"מ
סייג רום	7,780 מטרים
תותחים	2 מקלעים קדמיים בקוטר 12.7 מ"מ היורים ישר ; 2 מקלעים אחוריים בקוטר 7.62 מ"מ על מנשא גמיש
פצצות	עד 1,020 ק"ג בשתי נקודות מתחת לכנפיים ואחת מתחת לגוף
	מנוע כוכבי בעל הספק של 1,200 כוחות סוס
תרשים

דאגלס SBD דונטלס (באנגלית: Douglas SBD Dauntless)^[2] היה מטוס סיור ומפציץ הצלילה העיקרי בו השתמשו נושאות המטוסים של הצי האמריקני לאורך רוב מלחמת העולם השנייה. את הדונטלס הטיס גם חיל הנחתים האמריקני, מבסיסים יבשתיים ומנושאות מטוסים. הדונטלס נודע בעיקר בזכות התפקיד בו מילא בקרב מידוויי, בו הטביע ארבע נושאות מטוסים יפניות.

הדונטלס הצטיין בתפקידו, והיה בעל טווח טיסה ארוך, בעל כושר תמרון גבוה, יכולת צלילה מעולה, וכושר נשיאת פצצות.

תכנון ופיתוח

תכנון המטוס החל ב-1935 בחברת נורת'רופ, אך ב-1937 נרכשה החברה על ידי דאגלס איירקראפט קומפני, שהמשיכה את הפיתוח, ובחודש נובמבר הציגה את הדגם הראשון, שנרכש על ידי הצי וחיל הנחתים ביחד עם הדגם השני, שהציג מספר שיפורים. ב-1941 ייצרה דאגלס את הדגם השלישי, שכלל שיפורים במיגון גוף המטוס ומכלי הדלק, וכן חימוש נוסף. הדגם החמישי שבנתה דאגלס, ה-SBD-5, היה הדגם הנפוץ ביותר של מטוס זה, ומספר פרטים נשלחו לצי המלכותי הבריטי ולחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד.

לחילות האוויר של צבא ארצות הברית נבנתה גרסה מיוחדת של הדונטלס, שנקראה A-24 באנשי, שממנה הוסר וו העצירה ששימש לנחיתה על נושאות מטוסים, ואת גלגל הזנב הקשיח החליף צמיג פנאומטי.

היסטוריה מבצעית

הצי האמריקני וחיל הנחתים

בעת ההתקפה על פרל הארבור, שפתחה את המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, הושמדו מרבית הדונטלס של חיל הנחתים האמריקני על הקרקע בבסיסם שבפרל הארבור. עם זאת, באותה עת לא היו נושאות המטוסים האמריקניות במעגן, וכך ניצלו, הן ומטוסיהן, מפגיעת המפציצים היפניים. לאחר ההתקפה, השתתפו מפציצי דונטלס במספר התקפות שערכו נושאות המטוסים האמריקניות בדרום מערב האוקיינוס השקט במהלך החודשים פברואר-מרץ 1942.

הקרב הראשון בו לקחו המפציצים חלק מרכזי היה קרב ים האלמוגים, בו טיבעו מפציצי דונטלס מנושאות המטוסים אנטרפרייז ולקסינגטון את נושאת המטוסים הקלה היפנית "שוהו", והסבו נזק כבד לשוקאקו. עם זאת, התרומה הנכבדת ביותר של מפציצי דונטלס לצי האמריקני באה לידי ביטוי בקרב מידוויי, ביוני 1942. ארבע טייסות דונטלס תקפו וטיבעו ארבע נושאות מטוסים יפניות, וכן טיבעו סיירת כבדה אחת והסבו נזק כבד מאוד לאחרת. הצלחתם של טייסי הדונטלס מנושאות המטוסים עמדה בניגוד להישגיהם של טייסי דונטלס של חיל הנחתים, אשר המריאו מאטול מידוויי. טייסים אלה לא היו מנוסים בטכניקת הצלילה, ונאלצו לשחרר את פצצותיהם בעודם דואים מעל אוניות האויב, ומטוסים רבים הושמדו.

הדונטלס מילאו תפקיד מכריע גם בקרב גוודלקנל, עת פעלו משדה הנדרסון ומנושאות מטוסים. הם תקפו שיירות יפניות שהובילו חיילים ואספקה לגוודלקנל, טיבעו חלק מהן, ותרמו רבות לתבוסת חיל המצב היפני באי, וכן טיבעו גם את נושאת המטוסים ריוג'ו בסמוך לאיי שלמה ב-24 באוגוסט.

מפציצי דונטלס פעלו גם באוקיינוס האטלנטי, והמריאו מנושאת המטוסים ריינג'ר ושתי נושאות מטוסים מלוות במהלך נחיתת כוחות בעלות הברית בחופי צפון אפריקה המערבית, במסגרת מבצע לפיד בנובמבר 1942. את טיסתם המבצעית הראשונה מעל אירופה ערכו הדונטלס באוקטובר 1943, כשהפציצו אוניות סוחר של גרמניה הנאצית סמוך לחוף הנורווגי.

קרב ים הפיליפינים היה הקרב האחרון בו היו הדונטלס חלק מרכזי בכוח התקיפה, שכן ב-1944 החל הצי להחליף אותם במפציצי SB2C הלדייבר, וביולי 1944 עזב הדונטלס האחרון את פס הייצור. בסך הכל נזקפו לזכותם של מפציצי הדונטלס טיבוע של כ-300,000 טון ספונה, מתוכם לפחות 18 אוניות מלחמה, החל בצוללות, דרך אוניות מערכה, וכלה בנושאות מטוסים.^[3]

חילות האוויר של צבא ארצות הברית

מפציצי SBD דונטלס נשלחו לאיי הפיליפינים בסתיו 1941, אך לאחר ההתקפה על פרל הארבור נשלחו לאוסטרליה, ומשם יצאו למשימות התקפה בים ג'אווה ובגינאה החדשה. תוך זמן מה נשלחו A-24 לבסיסים שונים ברחבי האוקיינוס השקט, ושימשו לתקיפת בסיסים יפניים באיי גילברט, באיי מרשל, ואף באיים האלאוטיים.