הצי המלכותי הבריטי

באופן רשמי נחשב הצי המלכותי לאחד מזרועות "השירות הימי" (Naval Service), הכולל גם את חיל הנחתים המלכותי (Royal Marines), את מילואי הצי המלכותי (Royal Naval Reserve) ועוד. ברם, בשימוש שכיח השירות הימי כולו נקרא בשם "הצי המלכותי". על כן, על אף שמבחינה טכנית אין זה נכון לומר - למשל - שחיל הנחתים הוא חלק מן הצי המלכותי, הכללה זו טובה דיה לרוב הצרכים.

הצי המלכותי מילא לאורך ההיסטוריה תפקיד מרכזי בהגנה על בריטניה ובמלחמותיה שמעבר לים. מאחר שאנגליה שוכנת באי, כל מעצמת אויב חייבת הייתה לחצות את הים כדי לפלוש אליה. השגת עליונות ימית על ידי מעצמה עוינת כלשהי הייתה מעמידה את המדינה בסכנה גדולה. זאת ועוד, צי מלחמתי חזק היה חיוני לאבטחת האספקה והקשר עם מקומות מרוחקים ברחבי האימפריה.

אנגליה - הצי הסקסוני (800 לערך – 1066)

הצי הראשון של אנגליה הוקם במאה ה-9 על ידי המלך אלפרד הגדול, אך אף על פי שהנחיל תבוסה ניצחת לוויקינגים בקרב סטורמאות' (Stourmouth) שבקנט (Kent), הוא הלך ונתנוון זמן קצר אחר כך. הצי האנגלי הסקסוני נבנה מחדש על ידי המלך אתלסטאן (Athelstan), ובעת ניצחונו בקרב ברוננבורג (Brunanburgh) ב-937 מנה כ-400 אניות.

אנגליה - המלכים הנורמנים וימי הביניים עד 1485 - "חמשת הנמלים"

הכוח הימי הסקסוני לא הצליח למנוע מוויליאם הראשון לחצות את התעלה ולנחות בחופה של אנגליה. המלכים הנורמנים החלו בבניית כוח ימי משלהם ב-1155, שהורכב מאניות שסיפקה קונפדרציית "חמשת הנמלים" (Cinque Ports). (אפשר שהקונפדרציה הוקמה על ידי הנורמנים או שהייתה קיימת עוד קודם זמנם והם שפיתחוה לצרכיהם.)

למלך ג'ון היו 500 אניות. באמצע המאה ה-14 עמדו לפקודתו של המלך אדוארד השלישי 712 אניות. לאחר מכן הלך הצי והתנוון.

שושלת טיודור והצי המלכותי

הצי המלכותי, כפי שנקרא אז, אורגן מחדש והוגדל במאה ה-16, בתקופת שלטונו של הנרי השמיני. אניותיו, "אנרי גראס א דיא" (Henri Grâce a Dieu, ידועה גם בשם Great Harry) ו"מרי רוז" (Mary Rose) נלחמו נגד הצי הצרפתי בקרב סולנט (Solent) ב-1545. עם מותו ב-1547 עלה מניין אניות הצי ל-58.

ב-1588 איימה האימפריה הספרדית, המעצמה החזקה ביותר באירופה באותו זמן, לפלוש לאנגליה. הארמדה הספרדית יצאה לים כדי לכונן שליטה ספרדית בתעלה האנגלית ולהעביר כוחות צבא מארצות השפלה שבשלטון ספרד אל אנגליה. ניסיון הפלישה נכשל בשל התקפות מוצלחות חוזרות ונשנות של הצי האנגלי, מזג אוויר גרוע ומרד ההולנדים בנחלות הספרדיות שמעבר לתעלה. תבוסת הארמדה הספרדית היא הניצחון הימי הגדול הראשון של הצי האנגלי. שנה אחר-כך, ב-1589, נטתה הכף במלחמה לרעת הצי האנגלי עם כישלון חיל המשלוח של דרייק ונוריס. בתקופת שלטונה של אליזבת הראשונה המשיכה אנגליה לפשוט על נמלי ספרד ועל אניותיה ששטו באוקיינוס האטלנטי, אך גם ספגה מספר מפלות מידי הצי הספרדי ששוקם אחרי מפלת הארמדה.

1815–1692

ערך מורחב – אוניות הקו בצי הבריטי

עד אמצע המאה ה-17 לא החזיקו האנגלים צי קבע מלחמתי, ורק לאחר מפלת צ'ארלס הראשון במלחמת האזרחים עבר הפיקוח על הצי לידי הפרלמנט. את הרפורמה השנייה בתולדותיו של הצי ביצע גנרל הצי (General-at-Sea, דרגה מקבילה לאדמירל) רוברט בלייק בתקופת שלטון 'הקהילייה' של אוליבר קרומוול. הרכב הצי המלכותי היה שונה מזה של צבא היבשה, וכלל כוחות מלוכניים וכוחות פרלמנטריים אנטי-מלוכניים גם יחד. עד 1847 התשלום היומי לחייל או מלח בריטי היה שילינג אחד. קבלת השילינג במעמד הגיוס היה שקול להצהרה של האדם על כך שהוא מתנדב להתגייס לשירות בכוחות המזוינים, ונודע בשם שילינג המלך.

הצי המלכותי ספג מפלות במלחמות הולנד-אנגליה השנייה והשלישית, אך מ-1692 ועד 1940 היה הצי המלחמתי החזק ביותר בעולם, ומ-1805 ועד 1914 אף מעצמה לא קראה תיגר על "בריטניה השולטת בימים". במהלך תקופה זו נחל הצי המלכותי תבוסה גדולה אחת בלבד, בקרב צ'ספיק (Chesapeake) נגד הצרפתים ב-1781, והיה בכוחו להכות את כל יריביו כפי שעשה בקרב טרפלגר ב-1805, כאשר צי בריטי קטן אך מנוסה יותר בפיקודו של אדמירל לורד נלסון הנחיל תבוסה ניצחת לצי הברית של צרפת וספרד. בה בשעה ניסיון הפלישה של הצי הצרפתי למפרץ בֵּינטרי (Bantry Bay) באירלנד, ב-1796, סוכל על ידי מזג האוויר ולא על ידי האניות הבריטיות.

הניצחון בטרפלגר חיזק את יתרונה של בריטניה על פני מעצמות ימיות אירופיות אחרות. מאחר שריכזה את משאביה הצבאיים בצי המלחמתי, יכולה הייתה להגן על עצמה ובה בעת להשליך את עוצמתה בימים ולאיים על נתיבי הסחר הימיים של יריבותיה או לשבשם. בריטניה נדרשה אפוא לקיים צבא מקצועי נייד וקטן יחסית, שניתן לשגרו באניות למקום בו הוא נדרש. הצי סייע לצבא בהפגזות מן הים ובהובלת כוחות, אספקה ותגבורת, וניתק את קווי האספקה המושטת של צבא היריב, כפי שקרה עם צבאו של נפוליון במצרים. מעצמות אירופיות גדולות אחרות נאלצו לפצל את משאביהן בין הפעלת צי גדול ובין החזקת צבאות ומערכות ביצורים ענקיים כדי לגונן על גבולותיהן היבשתיים. השליטה בים איפשרה אפוא לבריטניה לבנות במהירות את האימפריה שלה, במיוחד מאז מלחמת שבע השנים (1763-1756) ובמהלך המאה ה-19, והיא העניקה לה יתרונות צבאיים, פוליטיים ומסחריים עצומים.

בניגוד לציים אחרים שבהם המשרות הבכירות היו שמורות לאריסטוקרטים בלבד, תפקידי הפיקוד הגבוהים ביותר בצי המלכותי היו פתוחים בפני כל הקצינים שהוכיחו כישרון ונחישות. הדבר הגדיל במידה ניכרת את מאגר הקצינים המוכשרים למלא תפקידים אלה, גם אם הייתה נטייה להעדיף את בני המעמדות הגבוהים. יתרה מכך, הטיהורים בקרב האצולה הצרפתית בתקופת המהפכה גרמו לאובדן מרב המפקדים המנוסים של הצי הצרפתי, ובכך הגדילו עוד יותר את עדיפותו של הצי המלכותי.

חרף הניצחונות הצבאיים של הצי המלכותי, אירעו בו במהלך התקופה הנדונה מרידות חמורות. תנאי השירות של המלחים הפשוטים היו קשים. משכורותיהם לא הוגדלו זה מאת שנים ואף שולמו באיחור, האניות נמצאו בשירות פעיל במשך שנים ללא חופשת חוף, והמשמעת שהונהגה בהן הייתה נוקשה ושרירותית. כל אלה גרמו בסופו של דבר למרידות של שנת 1797, כאשר המלחים בציי ספיטהד ונור (Spithead, Nore) סירבו לציית למפקדיהם וכמה קפטנים גורשו לחוף. בעקבות המרד הוקמה "הרפובליקה הצפה" קצרת-הימים, אשר בספיטהד הושם לה קץ על ידי הבטחה לשפר את תנאי השירות, אך בנור נסתיימה בתלייתם של 29 מורדים.

1914–1815

במהלך המאה ה-19 עסק הצי המלכותי באכיפת האיסור על סחר העבדים ובדיכוי הפירטיות. משימה אחרת שהוטלה עליו בתקופה זו (אך גם לפניה ואחריה) הייתה מיפוי הימים והאוקיינוסים. מאז ועד היום מתעדכנות המפות הימיות של האדמירליות על ידי הצי המלכותי. כלי השיט של הצי, ששוגרו למשימות סקר אלה, ביצעו בנוסף לכך גם עבודה מדעית נרחבת. באחת מאותן הפלגות שט צ'ארלס דרווין סביב העולם באוניה "ביגל", והתצפיות המדעיות שערך אז השפיעו לימים על תאוריית האבולוציה שפיתח.

החיים באניות היו קשים מנשוא על פי אמות המידה של ימינו, המשמעת נוקשה ביותר, ומי שלא ציית לחוקי הצי (Articles of War) הסתכן בעונש מלקות. החוק התיר לצי לגייס בכפייה ימאים בתקופות של מחסור בכוח אדם, בדרך כלל בעת מלחמה. הגיוס בכפייה הגיע לשיאו במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, אך בוטל לאחר המלחמות הנפוליוניות, מאחר שהצי של ימות השלום היה קטן יותר.

במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 שימשו אניות הצי המלכותי ליישום "מדיניות ספינות התותחים" (Gunboat Diplomacy) של בריטניה. אניות תותחים כבדות-חימוש וגדולות, בעלות שוקע נמוך, שייטו באזורי החוף בקצותיה המרוחקים של האימפריה, בעיקר כדי להפגין את עוצמתה של בריטניה בפני האוכלוסייה או השליט המקומי, אך גם כדי להתערב היכן שנשקפה סכנה לאינטרסים של הממלכה המאוחדת.

בשנת 1901 לשירות בצי הוכנסה צוללת ראשונה - "הולנד 1". היא הייתה הראשונה בסדרה של 5 צוללית.

ב-1906 הושקה אוניית המערכה הראשונה מטיפוס דרדנוט, אה"מ דרדנוט. אה"מ דרדנוט סימלה שינוי כה גדול וכה משמעותי, עד ששמה הפך לשם גנרי לכל אוניות המערכה שנבנו בעקבותיה על פי אותה תפיסה. התכנון של אה"מ דרדנוט כלל מספר מרכיבים מהפכניים: תפיסת חימוש של "תותחים גדולים בלבד", על פיה חומשה האונייה במספר רב וללא תקדים של תותחים בקוטר גדול, ושימוש במנועי טורבינת קיטור. אוניות מערכה דרדנוט הפכו בתוך זמן קצר לסמל מרכזי לעוצמתה הלאומית של מדינה, והופעתן חידשה מרוץ חימוש בין הקיסרות הגרמנית לבין האימפריה הבריטית, שהיה אחד מהגורמים למלחמת העולם הראשונה.

1945–1914

בשתי מלחמות העולם מילא הצי המלכותי תפקיד חיוני באבטחת אספקת המזון, התחמושת וחומרי הגלם לבריטניה ובהתמודדות המוצלחת עם לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת של גרמניה בקרב על האטלנטי הראשון והשני. במלחמת העולם הראשונה ניהל הצי מספר קרבות ימיים: הלגולנד, קורונל, איי פוקלנד, קרב שרטון דוגר, מערכת הדרדנלים וקרב יוטלנד. הצי המלכותי היה חיוני גם להגנת הנתיבים הימיים, שאיפשרו לצבא הבריטי להילחם בזירות מרוחקות כגון צפון אפריקה, הים התיכון והמזרח הרחוק. העליונות הימית של בריטניה הייתה חיונית במידה שווה גם לביצוע פעולות אמפיביות, כמו הפלישות לצפון אפריקה, סיציליה, איטליה ונורמנדיה.

המלחמה הקרה

התעצמותה ההולכת וגוברת של ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה ושקיעת האימפריה הבריטית צמצמו את תפקידו של הצי המלכותי. ברם, האיום מצד ברית המועצות וההתחייבויות של בריטניה ברחבי העולם הועידו לצי תפקיד חדש וחשוב. בשנות השישים קיבל הצי המלכותי את כלי הנשק הגרעיניים הראשונים שלו, ומאוחר יותר נעשה האחראי הבלעדי לקיום ההרתעה הגרעינית של בריטניה. בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה הקרה נבנה מחדש מערך הכוחות של הצי, והוא כלל שלוש נושאות מטוסים ללוחמה נגד צוללות וכוח של פריגטות קטנות ומשחתות. משימתן הייתה לאתר ובמידת הצורך להשמיד צוללות סובייטיות בצפון האוקיינוס האטלנטי.

מבצעים ימיים בשנים האחרונות

המבצע החשוב ביותר שניהל הצי המלכותי לאחר מלחמת העולם השנייה היה ניצחונו במלחמת פוקלנד נגד ארגנטינה ב-1982. הצי איבד אמנם ארבעה כלי שיט מלחמתיים ואזרחיים ואניות אחרות ניזוקו במידה זו או אחרת, אך הוכיח כי הוא מסוגל עדיין לנהל קרב במרחק 8000 מייל מהמולדת. במלחמה הוכחה החשיבות היתרה של נושאות מטוסים וצוללות והעוצמה הגלומה בהן, ונחשפה תלותו של הצי של סוף המאה העשרים בכלי שיט מסחריים חכורים.

הצי המלכותי השתתף באופן פעיל גם במלחמת המפרץ, במשבר קוסובו ובמלחמת אפגניסטן. במהלך מלחמת עיראק ב-2003, סייעו אניות המלחמה של הצי לחיל הנחתים בהפגזת עמדות אויב מן הים, והצוללות "ספלנדיד" ו"טיורבולנט" שיגרו מספר טילי שיוט מדגם "טומהוק" לעבר מטרות שונות בעיראק.

בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים היה הצי בנוי למלחמה הקרה,ומנה שלוש נושאות מטוסים ללוחמה נגד צוללות וכוח של פריגטות קלות ומשחתות. ייעודו היה לחפשולהשמיד צוללות סובייטיות בצפון האוקיינוס האטלנטי. ברם, מלחמת פוקלנד הראתהכי יש צורך בצי בעל יכולות לחימה במרחבי האוקיינוסים, כאלו שקשה היה להשיגן עםהמשאבים של אותם זמנים. הדבר התברר ביתר תוקף במספר מבצעים שניהל הצי, אשר הצריכו שיגורנושאת מטוסים למרחקים (לים האדריאטי לפעולה בבוסניה והרצגובינה ובקוסובו, לחופי סיירה לאון ולמפרץ הפרסי). בעקבות כך הוחל בשנותהתשעים במספר פרויקטים, שתכליתם לשפר ולבנות מחדש את מערך הכוחות של הצי המלכותיולהתאים את יכולותיו למאה ה-21, כך שיהפוך מכוח נגד צוללות שבסיסו בצפוןהאוקיינוס האטלנטי לצי המסוגל לפעול הרחק מן המולדת.

בשנת 2015, צי הצוללות החל להיקלע למחסור חמור בכוח אדם, עקב שני גורמים:

• חוסר עניין של מועמדים לשרת בצוללות, ולפי מחקר מעמיק, הסיבה העיקרית היא השהות הארוכה מתחת למים ללא חיבור לאינטרנט ולרשתות החברתיות.
• נשירה של כ-2,000 חיילים.

בספטמבר 2021 אנדרו ברנס מונה למפקד הצי.

הצי המלכותי פרוס כיום במקומות רבים ברחבי העולם, כולל מספר פריסות-קבע.

צפון האוקיינוס האטלנטי

• יחידת כוננות של הצי - הפריגטה אה"מ "וסטמינסטר" (Westminster), נמצאת במצב הכן לביצוע משימות מיידיות בהתראה קצרה ברחבי העולם.
• ציידת מוקשים מטיפוס "סנדאון" (Sandown).
• אניית סיור מטיפוס "ריבר" (River) להגנה על שטחי הדיג.

הים התיכון

• פריסת קבע - המשחתת אה"מ "נוטינגהאם" (Nottingham), כחלק מכוח התגובה הימי של ברית נאט"ו.

האיים הקריביים

• כוח הסיור האטלנטי (צפון), מורכב מאניית מלחמה ומאניית עזר.

דרום האוקיינוס האטלנטי

• כוח הסיור האטלנטי (דרום) - המשחתת אה"מ "ליברפול" (Liverpool).
• אניית סיור במימי איי פוקלנד - אה"מ "דמברטון קסל" (Dumbarton Castle).
• אניית סיור בוקעת-קרח - אה"מ "אנדיוראנס" (Endurance).

מזרחה לסואץ

• כוח הסיור הקבוע במפרץ הפרסי (Armilla Patrol) - הפריגטה אה"מ "סיינט אלבנס" (St Albans) ואניית התיקונים אה"מ "דיליג'נס" (Diligence).
• כוח המשימה במזרח הרחוק והאוקיינוס השקט - אניית תקיפה אמפיבית אה"מ "באלוורק" (Bulwark), הפריגטה אה"מ "לנקסטר" (Lancaster), אניית סקר רב-תכליתית אה"מ "אנטרפרייז" (Enterprise), אניית הדגל של הצי: נושאת המטוסים הקלה "אילוסטריוס" (Illustrious), המשחתת אה"מ "גלוסטר" (Gloucester).

כינויי הצי המלכותי הם "The Mob" ("האספסוף"), "The Andrew" (אולי ע"ש הקדוש הנוצרי, פטרון הימאים והדייגים) ו-"The Senior Service" ("השירות הבכיר"). בימינו מכנה עצמו המלח הבריטי בשם Jack ולא Jacktar כפי שהיה נהוג בתקופת אניות המפרשים. כינויים זרים של הימאי הבריטי הם "Limey". בערי נמל כמו פורטסמות ופליימות קוראים להם לעיתים קרובות "Matelots" ("מלח" בצרפתית) או בלשון גנאי "skates" ("תריסניות"). הנחתים של הצי נקראים בלשון חיבה "Bootnecks" או פשוט "רויאל" (Royal).

הצי המלכותי ידוע בממלכה המאוחדת ומחוצה לה בשם "Royal Navy". ציים של חבר העמים הבריטי מוסיפים את שם הלאום, כגון "הצי המלכותי האוסטרלי". ברם, ישנם ציים אחרים, כמו הצי המלכותי ההולנדי (Koninklijke Marine), אשר גם הם נקראים פשוט "הצי המלכותי" בשפתם הם.

ערך מורחב – צי פני הים של הצי המלכותי

לשמן של אניות פני הים של הצי המלכותי נוספת התחילית אה"מ (HMS), שמשמעותה "אוניית הוד מלכותו" או "אניית הוד מלכותו" (Her Majesty's Ship, His Majesty's Ship). גם צוללות נושאות את התחילית HMS, אלא שהאות S היא קיצור של Submarine. אניות העזר של הצי, המאוישות בדרך כלל על ידי ימאים אזרחים, הן בעלות התחילית RFA (צע"מ), ראשי תיבות של Royal Fleet Auxiliary. לשמן של אניות וצוללות נוסף גם מספר זיהוי (pennant number).

הצי המלכותי קיים מכוח הפררוגטיבה המלכותית, ומפקד הצי המלכותי, שתוארו הלורד אדמירל העליון (Lord High Admiral), הוא המלך צ'ארלס השלישי (שהוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של הממלכה המאוחדת). בעבר היה תפקיד הלורד אדמירל העליון מסור לידי קצין צי. מאוחר יותר נוהל הצי על ידי מועצה בראשות הלורד הראשון של האדמירליות (שר הצי). ב-1964 הועברו תפקידי האדמירליות למשרד ההגנה ולמועצת ההגנה (Defence Council), והתואר ההיסטורי (הטקסי) "הלורד אדמירל העליון" הוחזר לכתר.

מנהלת האדמירליות (Admiralty Board) אחראית לניהול הכללי של הצי, בראשה עומד שר ההגנה וחברים בה שרים נוספים וקציני מטה הצי. מנהלת הצי (Navy Board) עוסקת בניהול השוטף המקצועי של הצי, ובראשה עומד הלורד הימי הראשון (First Sea Lord), הנושא גם בתואר "ראש מטה הצי".

ההמנון הרשמי של הצי המלכותי הוא ה-Heart of Oak.

ערך מורחב – חיל הנחתים המלכותי

חיל הנחתים המלכותי (באנגלית: Royal Marines) הוא חיל נחתים, כלומר חיל רגלים קל ונייד, המתמחה בלוחמה אמפיבית, קרי נחיתות סער מן הים, בצבא הבריטי. באופן רשמי נחשב חיל הנחתים המלכותי לאחד מזרועות "השירות הימי" (Naval Service), הכולל גם את הצי המלכותי (Royal Navy), את מילואי הצי המלכותי (Royal Naval Reserve) ועוד. ברם, בשימוש שכיח השירות הימי כולו נקרא בשם "הצי המלכותי". על כן, על אף שמבחינה טכנית אין זה נכון לומר - למשל - שחיל הנחתים הוא חלק מן הצי המלכותי, הכללה זו טובה דיה לרוב הצרכים. לוחמי החיל חובשים לראשם כומתה ירוקה, מסורת אותה אימצו במלחמת העולם השנייה, עת התנדבו לוחמי החיל לקומנדו הבריטי.

• מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הצי המלכותי

• אתר האינטרנט הרשמי של הצי המלכותי הבריטי (באנגלית)

• הצי המלכותי הבריטי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• הצי המלכותי הבריטי, באתר פליקר
• פנחס פיק,הצי הבריטי,'מערכות ים' כ"ג מרץ 1955,עמ'35.
• הצי המלכותי הבריטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)