מרדכי קידר (איש מודיעין)

ראשית חייו

מרדכי (מוטי) קידר (קרביצקי) נולד ב-19 בנובמבר 1929 בווילנה, שנכללה באותו הזמן בתחום פולין. אביו נטש את אמו, בת למשפחת אנצילביץ', עוד במהלך ההריון. אמו של מוטי נטשה אותו ועלתה לארץ ישראל, ואילו מרדכי נשאר אצל סבתו מצד אמו^[1]. אחר כך עלה גם הוא, יחד עם סבתו ודודיו, שהשתכנו בחדרה. אמו בינתיים התחתנה ועברה להתגורר עם בן זוגה החדש בעפולה. מוטי הצטרף אליה וקיבל את שם משפחתו של אביו החורג קרביצקי. אולם הוא לא הסתדר עם אביו החורג, שהיה מכה אותו, ואילו אמו לא הגנה עליו ולמעשה שוב נטשה אותו. מוטי חזר לגור עם סבתו בחדרה, שם גדל^[1]. הוא היה ילד רחוב ללא חברים. חברו היחיד היה כלב הזאב שלו.

מרדכי היה בעל אופי מרדני ובעל כושר מנהיגות עוד מילדותו. כיוון שמשפחתו חששה לשמה הטוב, שלחה אותו ללימודים תיכוניים בבית הספר הימי בחיפה. בתום לימודיו יצא בשנת 1946 לקורס של הפלי"ם בקיסריה, ובהמשך יצא כימאי להפלגות ברחבי העולם^[2].

עם פרוץ מלחמת העצמאות שב לישראל וגויס כמכונאי לחיל הים. שם נשלח לקורס קצינים, אך הודח ממנו בשל עבירות משמעת. לאחר זמן מה ערק מיחידתו, הסתתר בחדרה, נתפס על ידי המשטרה ונמלט מידיה. בתום מלחמת העצמאות החליט להשלים תעודת בגרות ועבר לירושלים, שם שכר דירה עם חברו אנוש שטמפפר, קצין בחיל הים איתו שרת. אך לא הצליח להשלים את לימודיו לבגרות. דרך שטמפפר הכיר את עורכי הדין אהרן חטר-ישי ויצחק טוניק (שיצגו אותו בתביעה בה הואשם בגרימת מוות ברשלנות בטביעת האונייה "מסדה", בה שירת^[3]). קידר עשה רושם טוב על חטר-ישי והוא שכר אותו כחוקר בתיקי תאונות דרכים^[2].

מרדכי נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. שם החל במערכת יחסים רומנטית עם בתו של אחד המרצים, שהייתה נשואה לעיתונאי ששהה מחוץ לישראל באותה עת. הנערה עברה לגור עם מרדכי, ואביה החליט להרחיק את מרדכי מבתו והודיע לאוניברסיטה שהלה זייף את תעודת הבגרות שהגיש כאשר נרשם ללימודים. מרדכי נעצר והואשם בזיוף מסמך־רשמי. לאחר דין ודברים לא הועמד למשפט, אך פרש מלימודיו. באותה תקופה הכיר את תמר ורדימון, בת קיבוץ עין החורש והם עברו להתגורר יחד בבית נטוש בכפר ליפתא. לשניים נולד הבן ארז ב-1953^[4].

חשד לרצח בגבעת אולגה ושוד בעפולה

ב-5 בדצמבר 1950 נרצח נהג המונית יוסף ליפסקר בחוף הים בגבעת אולגה^[5][6]. הנהג נורה בערפו שלוש פעמים. על גופתו נמצאו 640 לירות, לכן סברה המשטרה שהרצח לא נעשה למטרת שוד. אחיינו של הנהג, צבי, היה חבר בכנופייתו של קידר בחדרה ועל כן עלה החשד שקידר ביצע את הרצח עבור צבי, שרצה לרשת את ביתו ורכבו של הדוד.

ב-30 בספטמבר 1951, ערב ראש השנה תשי"ב, בוצע שוד מזוין בבנק קטן בשם "קופת מלווה וחסכון" בשדרות ארלוזורוב, השדרה המרכזית של עפולה. שלושה גברים מזוינים, במדי צבא, נכנסו באור היום בפנים גלויות לבנק, שדדו באיומי נשק סכום של 10,000 לירות ישראליות ונעלמו בג'יפ שהמתין להם, תוך נסיעה לכיוון דרום-מערב בכביש 65. היה זה אחד ממעשי השוד הנועזים שבוצעו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה. אף על פי שהמשטרה ערכה מסדר זיהוי, בו נכלל גם קידר וחברי כנופייתו, לא זיהו פקידי הבנק אף אחד ממבצעי השוד. למרות כישלון המשטרה בפענוח שני פשעים חמורים אלה, בחדרה, עיר מגוריו של קידר, פשטה השמועה כי ידו הייתה בשני המקרים. קידר עצמו לא סכר את פיו ונהג לרמוז כי אכן ידו בשוד^[2].

בשנת 1952 הכיר קידר לראשונה את הפסיכולוג דוד רודי שהגיע לביקור בישראל מארצות הברית. שנה לאחר מכן, לאחר שרודי עלה לישראל, יצר קידר קשר עמו והחל בטיפול פסיכולוגי אצלו. רודי עצמו התקבל לעבודה בשירות בתי הסוהר. קידר התוודה בפני רודי על השוד בעפולה, ואף מסר לו שני אקדחים שהשתמש בהם. רודי שיכנע את קידר להודות בשוד במשטרה שבמקביל שכנע את הרשויות לא להעמיד אותו לדין מאחר שהוא סובל מבעיות פסיכולוגיות. בעקבות הטיפול אצל רודי החליט קידר להתמסד, הוא התחתן עם תמר אם בנו, לאחר שעזב אותה קודם, עבר לגור בתל אביב והיה לדמות מוכרת בעיר^[2].

בשירות אמ"ן

במהלך שנת 1956 גויס קידר ליחידה 188 של אמ"ן, יחידה שהפעילה סוכנים במדינות האויב, והיה אמור לצאת בשליחותה למצרים. היחידה אמורה הייתה לחדש את קשריה ורשתותיה במצרים, לאחר נפילת הרשת של "העסק הביש" לידי המצרים ולאחר תפיסתו והתאבדותו של סוכן אמ"ן במצרים רס"ן מאיר בינט. גיוסו של קידר לשירות המודיעין למשימה נועזת ומסוכנת היה בהמלצתו של הפסיכולוג דוד רודי. רודי טען אחר כך שהמליץ דווקא לא לגייס אותו^[1]. בשנותיה הראשונות של המדינה, בטרם נוצרו נוהלי אבחון כוח אדם ונוהלי סיווג ביטחוני מתאימים, רווחה מדיניות לפיה מוטב לגייס לתפקידים אלה אנשים בעלי רקע פלילי, אשר יוכלו לבצע תפקידים אלה בהצלחה, בזכות תושייתם הרבה ומתוך רצונם לשקם את המוניטין שלהם. קידר גויס על אף שהיה ידוע למפקדיו כי סולק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עקב המצאת תעודת בגרות מזויפת, ולמרות ידיעתם על החשדות נגדו בדבר שוד הבנק ורצח נהג המונית (באופן דומה נהגו גם לגבי גיוסו של אברי אלעד).

במרץ 1957 יצא קידר מטעם היחידה לבואנוס איירס, כהכנה לפעולת חבלה אסטרטגית במצרים. בסוף נובמבר נמצאה גופתו של קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר של קידר בארגנטינה, כשהיא מנוקבת בדקירות סכין בכל חלקי גופו. רופא משטרתי שבדק את הגופה קבע כי הוא נרצח בערב הקודם. הגופה נמצאה בחדר שקליין שכר בסודיות. בעוזבו את ביתו היה בידי קליין סכום של 15,000 דולרים, והכסף נעלם. התברר כי קליין יצא לפגישה עם קידר ובידו הכסף, לאחר שקידר זימן אותו באמתלה כי עליו לקבל את הסכום במקום סודי, משום שהוא עומד להיפגש עם גנרל ערבי ולשלם לו סכום זה, אך הכסף טרם הגיע מישראל. קידר עצמו נעלם, ורק לאחר מספר ימים התקשר לממונים עליו בישראל, ובפיו סיפור כי ברח ממקום שהותו לאור חשדו שהמשטרה עומדת לעצור אותו באשמת שווא כי הוא מעורב בקשר נגד המשטר. הממונים על קידר החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, על מנת שיתפתה לחזור לישראל^{[דרוש מקור]}.

מעצרו ומשפטו

ב-28 בנובמבר 1957 נחת קידר בנמל התעופה לוד ונעצר מיד כאשר ברשותו רוב הכסף שנשדד. המעצר היה בהוראתו של איסר הראל, ששימש אז כראש המוסד והשב"כ. הראל לא היה מודע לשליחותו של קידר, שהייתה באחריות אמ"ן, אך הוכנס לסוד העניין מיד כשהתגלו דבר הרצח של קליין והיעלמותו של קידר. קידר הוחזק בבית אריזה בפרדס במקום לא ידוע במשך שלושה שבועות. ב-16 בדצמבר הועבר לכלא רמלה, שם הוחזק בתא בודד כשהוא נתון במעצר מנהלי ל-180 יום בהתאם לצו שיפוטי. כתב האישום בגין הרצח בארגנטינה הוגש נגדו לפני תום 180 הימים.

עד מאי 1958 לא ידע איש ממשפחתו של קידר על מעצרו. ידידה שלו הזדמנה לכלא כדי לבקר אסיר אחר, וקידר צעק לעומתה כי תתקשר לד"ר רודי ותמסור לו כי מוט'לה נמצא בכלא^[1]. כשנודע דבר המעצר לד"ר רודי, הוא פנה לעורך דין על מנת שייצג את קידר^[1]. העניין דלף וגם חותנו של קידר, מיכה ורדימון, שהיה מפעיליו המרכזיים של הקיבוץ הארצי, החל לפעול לחשיפת הפרשה^[4].

משפטו של מרדכי קידר החל בפברואר 1959, ונערך מטעמי חשאיות בבית אריזה נטוש בפרדס ליד רמלה^{[דרוש מקור]}. המשפט התנהל לפי כל סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים, כשקידר זוכה בו להגנתו של אחד מעורכי הדין הנודעים במדינה, יצחק טוניק (לימים מבקר המדינה) ושמואל תמיר (לימים שר המשפטים). המשפט התנהל עד חודש יוני 1962. בית הדין הצבאי הרשיע את קידר בשוד וברצח, ודן אותו ל-20 שנות מאסר.

בתקופה שלפני העמדתו של קידר לדין פנה איסר הראל למשטרת ישראל בבקשה שתחקור שוב את שוד הבנק ואת רצח נהג המונית. המשטרה החלה בחקירה, ובידיה היו כבר די ראיות כדי להעמיד את קידר לדין על שני המעשים, כולל הודאותיהם של שני שותפיו לשוד בעפולה שקיבלו מעמד של עדי מדינה^[7], אך לאחר הרשעתו בבית הדין הצבאי החליט היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר שלא להמשיך בהליכים^{[דרוש מקור]}.

ב-12 במאי 1959 פורסם לראשונה, בעיתון "ידיעות אחרונות", דבר מעצרו של קידר בחשד לביצוע השוד בעפולה^[2]. למחרת נמסרה הודעה רשמית לעיתונות שהוא חשוד ברצח ליפסקר בחדרה ושוד הבנק בעפולה, ושהוא הוסגר מאירופה^[8]. עם זאת העיתון מעריב חשף שהיה כבר במעצר שנה, שהוא פעל בשירות המדינה מחוץ לישראל ושהוא חזר לישראל מרצונו^[9].

ב-20 במאי 1959 פרסם השבועון העולם הזה כתבת שער על קידר, בה חשף פרטים נוספים על עברו, העובדה שקידר כבר הודה במשטרה על ביצוע השוד בעפולה כמה שנים קודם והעובדה שפעל בשליחות שירותי המודיעין של ישראל. בנוסף טען העיתון שעל העובדה שהיה במעצר כבר שנה הוטל איפול, במטרה לחפות על הכשלים בגיוס אדם בעל עבר פלילי ובעיות פסיכולוגיות לשירותי המודיעין^[2].

הפרטים התפרסמו למחרת גם בעיתונים נוספים^[10], וחבר הכנסת ישראל רוקח העלה שאילתא לראש הממשלה בנושא^[11]. ב-24 במאי מסרה המשטרה הודעה לעיתונות שקידר מואשם ברצח ובשוד בעפולה, שחברו שטמפפר מואשם יחד אתו בשוד ושאדם שלישי משמש עד מדינה. על שאר פרטי המשפט נמסר שיהיה איפול^[12].

ב-25 במאי 1959 בתשובה לשאלה על סמך מה מוחזק קידר במשך שנה במעצר ללא פקודת־מעצר, מסר היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, כי קידר נעצר לפי סעיף 111 של תקנות שעת חירום של המנדט משנת 1939, שעדיין היו בתוקף^[13]. באותו יום גם ערך עד המדינה יצחק סקרופה שחזור של השוד בעפולה^[14].

בתחילת יוני 1959 עוד פרסמו ידיעות על המשפט בעיתונות^[15], אולם זמן קצר לאחר מכן הוצא צו איסור פרסום לגבי הנושא, והפרסומים פסקו. הצו נותר בעינו עד לשחרורו של קידר בשנת 1974. החסיון על מסמכי הפרשה תקף עד ימינו אלה.

האסיר איקס

קידר נכלא בתא מבודד שנבנה במיוחד עבורו בכלא רמלה. כדי שלא לזהותו, הוא כונה "האסיר איקס", ועל השמירה עליו הופקד צוות מיוחד. קידר הוחזק בתא זה במשך שבע שנים (מאוחר יותר נוספו תאים נוספים לאגף שקיבל את הכינוי "אגף איקס" או "אגף האיקסים")^[1]. בעת מאסרו למד קידר שפות, השלים תואר בפילוסופיה, והפך לאחד מחסידיו של משה קרוי, אשר תורתו, על האלמנט של האגואיזם המוחלט שבה, שבתה את לבו^[16]. בשבתו בכלא, התגרש קידר מאשתו תמר ורדימון, אם בנו ארז.

איסר הראל הסביר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה" את הסיבות למעצרו המנהלי של קידר בטרם משפטו, ומונה ביניהן את הסיבה כי קידר "עלול היה לפגוע פיזית בכל מי שעשוי היה לשמש בזמן מן הזמנים עד נגדו". סיבה זו היא, ככל הנראה, המניע העיקרי למעצרו המנהלי בטרם משפטו, ולבידודו לאחר שכבר הורשע בדין. ניתן לשער כי איסר הראל רמז גם לחשש מפגיעתו של קידר לא רק בעדים, אלא בכל מי שהיה קשור למעצרו ולהעמדתו לדין.

שחרורו

ב-1 באפריל 1974 שוחרר קידר ממאסרו^[17]. לאחר שחררו התראיין לעיתונות, בין השאר לתוכנית "בירה ומצב רוח" של יעקב אגמון בקול ישראל^[18]. שנה לאחר שחרורו ניצל קידר מפגש של שר הביטחון שמעון פרס עם סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, כדי להציג את טענותיו כי משפטו היה מבוים כביכול^[19]. במאי 1975 ביקש שבועון הסטודנטים "פי האתון" לפרסם ראיון עם קידר, אך 95% מהטקסט נפסלו על-ידי הצנזורה הצבאית, והעיתון פנה ללא הצלחה לבג"ץ^[20]. השבועון פרסם, כתחליף, סיפור בדיוני כביכול על "מישקה קידרון"^[21].

על הנסיבות שהביאו לשחרורו סיפר בנו ארז בריאיון לשבועון "העולם הזה" ב-1988^[4], ולעיתון "חדשות^[22]. לטענתו הוא גילה שאביו בכלא רק כשהיה בן 14, לאחר שסבו, מיכה ורדימון, סיפר לו על כך על ערש דווי. הוא ניגש לכלא רמלה וביקש לבקר את אביו, להפתעתו מנהל הכלא הסכים, מאז היו בקשר והוא החל לפעול למענו. הוא כתב מכתבים לגורמים שונים והסתייע בעיתונאים אלי לנדאו ואורי אבנרי. בנוסף טען שבעקבות פגישה מקרית בעת שהיה חייל מצטיין בסיירת השריון בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים, לבין מפקד גייסות השריון אברהם אדן, הורה הרמטכ"ל דוד אלעזר לשחרר את מרדכי קידר^[4]. צבי ענבר, לעומת זאת, סיפר שכבר ב-29 באוגוסט 1973 עלה שמו של קידר לדיון בוועדת שחרורים, שהתכנסה, בהתאם להוראות סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו-1955, כנוסחו דאז, מדי חצי שנה, וזו החליטה לשחררו. ההחלטה של ועדת השחרורים, שהתכנסה לראשונה בראשות צבי ענבר, בה היו שותפים אל"ם במילואים אשר טורפז ואל"ם במילואים מרדכי פעיל, הייתה בניגוד להחלטות של ועדות השחרורים הקודמות שדנו בעניינו של קידר. ב-25 בינואר 1974 הודיעה הוועדה לקידר על החלטתה, וב-26 בינואר הועברה ההחלטה לרמטכ"ל דוד אלעזר, שאמר שעל אף התנגדות של גורמים שונים, אין בדעתו להתערב בשיקול דעתה של הוועדה.

בסתיו 1974 שישה חודשים לאחר שהשתחרר מהכלא קידר הכיר את תמר אפלבאום-דנציגר, בתו של הפסל יצחק דנציגר, אלמנה ואם לבן ובת, והם נישאו. הוא פתח עסק לתיקון ושיפוץ רכבי אספנות, יחד עם בנו ארז^[1]. בהזמנת משה קרוי נסעו מוטי קידר ואשתו תמר לאוסטרליה, דרכו התוודעו לכתבי ל. רון האברד וכת הסיינטולוגיה^[23]. אחר כך עזבו ועברו לטקסס בארצות הברית, שם שוב פתח עסק לשיפוץ רכבי אספנות^[23]. לדברי בתה של תמר, מיכל וולס, מוטי אנס אותה במשך הרבה שנים, כאשר היתה עוד ילדה ונערה. כאשר מיכל גילתה זאת לאמה תמר בשנת 1984 היא לקחה מיד את ילדיה וחזרה אתם לישראל.

קידר עבר לגור בלוס אנג'לס^[23]. בנו ארז התחתן ועבר לגור בלונדון, שם פתח חנות ועסק במסחר ונולדה לו בת. אחר כך הזמין את אביו החורג, חיים אשכנזי (בעלה השני של אמו), להצטרף אליו ולעבוד יחד איתו. חיים נענה, ומאוחר יותר הצטרפו אליו גם אמו של ארז ושני אחיו למחצה. אמו ובעלה נספו בשרפה בשנת 1985 בבית כלתם^[24], שנפרדה בינתיים מארז ולקחה את בתם. הבית הוצת ובני הזוג נהרגו, ארז עצמו לא היה בבית באותו יום. התברר שהמעשה היה על רקע פלילי והדבר עורר את חשד המשטרה^[25]. אחר כך נעצר ארז בחשד לסחר בקוקאין. לאחר שישב במעצר תשעה חודשים הוא זוכה במאי 1988^[26]. בהמשך שינה ארז את שם משפחתו ל"בן חורין" והתגורר בלוס אנג'לס. ארז נפטר ונקבר בישראל ב-2009^[27].

דרישתו למשפט חוזר

בשנת 1995 החליט מרדכי קידר לבקש משפט חוזר, כדי להוכיח, לדבריו, את חפותו. לאחר שקידר פנה לרשויות השיפוט של צה"ל בבקשה לעיין בתיק המשפט שלו משנת 1957, התברר, בראשית שנת 1996, כי לא ניתן למצוא את התיק. קידר, שטען כי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין, ראה באובדן התיק הוכחה לטענותיו.

בשנת 1999 הגיש קידר בקשה לבית הדין הצבאי לערעורים לקיום משפט חוזר בעניינו. תוך כדי כך הופיעה ב-10 בדצמבר 1999 במוסף השבועי של העיתון "הארץ", כתבה מפורטת מפרי עטו של אביחי בקר באשר לשוד הבנק בעפולה. הכתבה התבססה על גילויים ווידויים מפי חלק משותפיו של קידר למעשה זה.

ב-15 בינואר 2001 הוחלט כי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, הוא שידון בבקשת קידר במסגרת שירות מילואים שבו הוענקה לגורן דרגת אלוף^[28]. ב-17 בפברואר 2002 התקיים הדיון הראשון בבקשתו של קידר^[29]. פרקליטו טען כי הראיה המרכזית המצדיקה משפט חוזר היא הדו"ח של הרופא המשטרתי בארגנטינה שבדק את גופת הנרצח. בדו"ח ציין הרופא כי הרצח בוצע 10 עד 12 שעות לפני שנמצאה הגופה, דהיינו בין השעות 22:00 ו-24:00. במשפטו של קידר נקבע כי לגבי שעות אלה היה לקידר אליבי. הפרקליט טען כי הרופא לא נחקר במשפטו של קידר וממצאיו לא נסתרו. לדבריו, ראיינה כתבת ידיעות אחרונות אריאלה רינגל הופמן, בסיוע מתורגמנית מקומית, את הרופא בבואנוס איירס בשנת 1997, ושמעה ממנו כי מעולם לא הוטל ספק בממצאיו והצורך בנתיחה שלאחר המוות היה עניין פרוצדורלי בלבד. התובע הצבאי טען כי גם הרופא בארגנטינה לא יכול היה, בנסיבות המקרה, לקבוע את שעת המוות. הוא ביקש לדחות את בקשת קידר למשפט חוזר גם בגלל השיהוי הרב בהגשתה מאז שנת 1975, שבה הצהיר קידר, על פי פרסומים שהציג התובע, כי הוא עומד לדרוש משפט חוזר. השופט גורן פסק כי הוא דוחה את הבקשה לקיום משפט חוזר^[30].

קידר הגיש עתירה לבג"ץ, שבה טען כי בית הדין הצבאי לערעורים היה הערכאה הראשונה שדנה בבקשתו למשפט חוזר ולכן עליה לעמוד לביקורת של ערכאה גבוהה יותר. ב-14 בינואר 2004 דחו שופטי בג"ץ את העתירה בקבלם את עמדת התובע הצבאי, שלפיה לא ניתן לערער על פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים^[31].

אחרית ימיו

קידר, שעוד מצעירותו היה יורד ים, התגורר לאורך שנים רבות על יאכטה בחוף המערבי של ארצות הברית. הוא נהג להפליג משם על פני האוקיינוס השקט, לאורך חופי אמריקה המרכזית והדרומית. על פי דיווחים וחשדות, הוא היה קשור ברשת חובקת עולם של הברחות סמים, שבה היה מעורב גם בנו ארז^[27].

באחרית ימיו התגורר בשכונת עוני של מהגרים לטינים במרכז לוס אנג'לס. הוא נפטר בביתו ב-2 בפברואר 2021, בגיל 91. לבקשת קידר גופתו נשרפה, ועל כן לא נערכה לו הלוויה^[31].

האסירה איקס

ב-2023 יצא סרט דוקומונטרי האסירה X של לימור פנחסוב (ומאוחר יותר סדרה בכאן 11) אודות בתו החורגת של קידר, מיכל בן-חורין, שאותה אנס במשך שנים. בן-חורין ראיינה סדרה של רוצחים סדרתיים כדוגמת צ'רלס מנסון, בניסיון להבין את אביה החורג.^[32]

• איסר הראל, ביטחון ודמוקרטיה, הוצאת עידנים, 1989
• אריאלה רינגל הופמן, "17 שנים בכלא בגלל מחלוקת על שעה", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 5 בדצמבר 1997
• אביחי בקר, "המכה הראשונה של מוטל'ה", מוסף "הארץ", 10 בדצמבר 1999
• אריאלה רינגל הופמן, "האיקס המיתולוגי", על מוטקה קידר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 15 בפברואר 2013

• צבי גילת, האסיר X מוטקה קידר, השתייך לגוף ממלכתי, ישב 17 שנים בכלא - הסיפור, חדשות, 14 בנובמבר 1986
• יצחק דנון, ‏ביהמ"ש דחה את עתירת מרדכי קידר למשפט חוזר, באתר גלובס, 24 ביולי 2003
• יוסי מלמן, האסיר איקס לא בא להלוויה | חייו של ארז בן-חורין, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
• רפי מן, "מר איקס" המקורי, באתר העין השביעית, 13 בפברואר 2013
• שוש(נה) מיימון, ‏אסיר לנצח, באתר ‏מאקו‏, 28 בפברואר 2013
• יוסי מלמן, איש המודיעין והרוצח מוטקה קידר מת בגיל 92, באתר הארץ, 2 בפברואר 2021
• הסודות של האסיר X: בתו של סוכן המוסד שהפך לרוצח על החיים עם פסיכופת, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:41), 1 במרץ 2024
• דן מרגלית מראיין את מרדכי קידר בתוכנית ערב חדש, ארכיון ״כאן״, 4.1.1996