אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי |
---|
אֲדֹנָי! נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע ‑ וְאֶגְוָע[1] וּמִי יִתֵּן וְתָבוֹא שֱׁאֶלָתִי וְאַפְקִיד אֶת‑ שְׁאָר רוּחִי בְּיָדְךָ וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לי שְׁנָתִי! בְּרָחְקִי מִמְּךָ – מוֹתִי בְחַיָּי וְאִם אֶדְבַּק בְּךָ – חַיַּי בְּמוֹתִי אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמֶה אֲקַדֵּם וּמַה תִּהְיֶה עֲבֹדתִי וְדָתִי דְּרָכֶיךָ, אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי וְשׁוּב מִמַּאֲסַר סִכְלוּת שְׁבוּתִי וְהוֹרֵנִי בְעוֹד יֶשׁ‑ בִּי יְכֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת, וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּתִי, בְּטֶרֶם יוֹם אֱהִי עָלַי לְמַשָּׂא, וְיוֹם יִכְבַּד קְצָתִי עַל קְצָתִי, וְאִכָּנַע בְּעַל כָּרְחִי, וְיֹאכַל עֲצָמַי עָשׁ וְנִלְאוֹ מִשְּׂאֵתִי, וְאֶסַּע אֶל מְקוֹם נָסְעוּ אֲבוֹתָי, וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם תַּחֲנוֹתִי. כְּגֵר תּוֹשָׁב אֲנִי עַל גַּב אֲדָמָה, וְאוּלָם כִּי בְּבִטְנָהּ נַחֲלָתִי. נְעוּרַי עַד הֲלֹם עָשׂוּ לְנַפְשָׁם, וּמָתַי גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה לְבֵיתִי? וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי מְנָעַנִי לְבַקֵּשׁ אַחֲרִיתִי! וְאֵיכָה אֶעֱבֹד יוֹצְרִי – בְּעוֹדִי אֲסִיר יִצְרִי וְעֶבֶד תַּאֲוָתִי? וְאֵיכָה מַעֲלָה רָמָה אֲבַקֵּשׁ – וּמָחָר תִּהְיֶה רִמָּה אֲחוֹתִי! וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבִי, וְלֹא אֵדַע – הֲיִיטַב מָחֳרָתִי? וְהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת עֲרֵבִים לְכַלּוֹת אֶת‑ שְׁאֵרִי עַד כְּלוֹתִי. וְלָרוּחַ יְזָרוּן מַחֲצִיתִי, וּלֶעָפָר יְשִׁיבוּן מַחֲצִיתִי. וּמַה אֹמַר – וְיִצְרִי יִרְדְּפֵנִי כְּאוֹיֵב מִנְּעוּרַי עַד בְּלוֹתִי? וּמַה לִּי בַּזְמָן – אִם לֹא רְצוֹנְךָ? וְאִם אֵינְךָ מְנָתִי ‑ מַה מְנָתִי? אֲנִי מִמַּעֲשִׂים שׁוֹלָל וְעָרוֹם וְצִדְקָתְךָ לְבַדָּהּ הִיא כְסוּתִי – וְעוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל! אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי! |
פרויקט בן יהודה |
אֲדֹנָי[2] נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי היא בקשה שכתב יהודה הלוי, הנאמרת במנהגי הספרדים בתפילת שחרית של יום הכיפורים.
הפיוט בנוי במתכונת 'קצידה'[3] ושקול, כבקשות ספרדיות רבות,[4] במשקל המרובה ('ואפר')[5] – יתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות, יתד ותנועה בדלת וכן סוגר,[6][7] – המסומן גם כ'מפועלים מפועלים פעולים'.[8] כבקשות שקולות רבות, הסוגר של הבית האחרון זהה לדלתו של הבית הראשון[9] (תפארת הפתיחה ותפארת הסיום) והוא הפנייה: ”אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי” (ספר תהלים, פרק ל"ח, פסוק י' ).
הפיוט מורכב משני חלקים בני 11 שורות (סך הכל 22 בתים), ומפואר בסוף כל שורה בחרוז המבריח 'תִי' . צורתו של הפיוט חריגה בשירת הקודש של ריה"ל, משום שהיא בדרך כלל ממעטת בשימוש בחרוז מבריח ובשקילה קלאסית, וזהו שיר הקודש הארוך ביותר שלו הבנוי בצורה זו, ויתכן ששאב השראה למתכונת זו מהפיוט אלהי אל תדינני כמעלי מאת ר' יצחק אבן מר שאול, אשר גם תבניתו 22 בתים במשקל קלאסי ובחרוז מבריח.[10] בשיר גם חריזה פנימית אקראית (חריזת ביניים) עם צימודים ניגודיים בין שני חלקי משפט, בשורות 10-9.[11] בפיוט מתבטאים הרגלים של ריה"ל בשירת הקודש שלו, וביניהם שימוש נרחב במילות ובמשפטי שאלה,[12] שימוש בסמל "הדרך",[13] וכן בסמל השינה המתקשר לנושא המוות, ושכיח גם בשירת החול שלו.[14]
חוקרים התפעלו מצורתו של השיר; ח' שירמן כתב על משקל הפיוט כי "לשיא-שכלולו הביא סוג זה יהודה הלוי בבקשתו 'אדני נגדך כל תאותי'"[4] יעקב יצחקי כתב על הפיוט כי "נראה מסגנון לשונו שהוא מעשה ידי אומן מופלא הרי"ה ז"ל"[15] וד' למברגר כתבה שהוא "הוא מגלם שיא של שכלול טכני".[16] לפני המשוררים משה דרעי והרב שמואל מסנות, שהשתמשו בפיוט, עמדו שתי נוסחאות שונות שלו.[17]
הפיוט איננו חלק ממערכת היוצר או רשות, ולא מיוחד ליום מסוים, אלא הוא, כדברי יצחקי, "בקשה כוללת...בלתי מוגבלת לעת מן העתים",[15] ולכן הוא שובץ בסדורים במקומות שונים. בשל תוכנו, ניתן לסווג את הפיוט גם כפיוט 'סליחה' בה הדובר עומד בפני אימת הדין.[18]
הפייטן מכיר בכך שהגיע לנקודת אמצע החיים. הוא מביט לאחור ומעשיו בנעוריו נדמים לו כחומריים ומבוזבזים. הוא מביט קדימה, וצופה את הידרדרות מצבו הגופני. הפייטן נתון במבוכה עצומה, בעקבות פשעי נעוריו. הוא עדיין בשיא כוחו, לבו מלא בהבלי העולם והוא אסיר ליצרו ועבד לתאוותו.[19] הוא מזהה כי כעת הגיע הזמן לשוב בתשובה - כל עוד כוחו במותניו, אך טרם יסורו חינן של תאוותיו, והתשובה עדיין מהווה לו אתגר. ריה"ל לא משתמש ברעיון המקובל בתקופתו, השם דגש על הזקנה כזמן המתאים לחזרה בתשובה, לטענתו, כאשר התאווה אינה קיימת, אין כמעט ערך בתשובה.[20] עוד יתרון בתשובה בגיל זה, היא יכולתו של האדם לשאת בהשפלות כחלק מהתהליך התשובה. כשיזדקן, יוכל לשוב במילים בלבד. התשובה בגיל אמצע החיים היא הסיכוי האחרון של החוטא לעבור תהליך משמעותי, ולשאת בהשלכות חטאו. הפיוט נפתח (ונחתם) בכך שאין לחוטא לפרוט את מאוויו כלפי האל, שכן הוא יודע את המתחולל בנפשו. ואמנם, בקשתו היחידה של הפייטן היא סיוע בבחירת הדרך הנכונה, דרכו של האל.[21]
לפיוט ניתנו פרשנויות וניתוחים רבים:
י' יצחקי, ובעקבותיו ד' ירדן ומ' שוורץ העירו כי דברי הפייטן מתכתבים עם המילים ששם בפי הכוזרי: ”אָמַר הַכּוּזָרִי: מִבְּלִי סָפֵק שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה שֶׁתַּתְמִיד נַפְשׁוֹ עַל הַפְּרִידָה מֵחוּשָׁיו וְתִשָּׁאֵר נֶהֱנֵית בָּאוֹר הַהוּא, ויהוּא מִי שֶׁמִּתְאַוֶּה הַמָּוֶת” (ספר הכוזרי מאמר ראשון (אבן תיבון)).[30] אהרן מירסקי כתב כי לאחר שנתחדש העיסוק בעבודת אלהים של הפרט בקרב פייטני ספרד, נכנס לשיר זה של ריה"ל עניין חשבון הנפש ומלחמת היצר כפי שתפסוהו חכמי המוסר בספרד, ובשיאו השאיפה האצילית לביטול הגשמיות וכיסופים להידבק באור העליון "לפיכך לא נמנעו מלהיכסף אל ההיפרדות מחיי הגוף."[31]
הפיוט השפיע על פייטנים רבים, ביניהם אברהם בן שמואל הלוי אבן חסדאי, ב'בן המלך והנזיר',[32] ר' מנדיל בן אברהם אבי זמרה ברשות 'מהלל צור',[33] ר' יוסף גאנשו בשיר ליום הכיפורים "יוצר הכל נגדך כל תאותי ותקותי".[34] הקראי משה דרעי בפיוט 'מחה חטאי',[35][36] והרב שמואל מסנות בפיוט 'שעה שועי',[37][17] שילבו שורה־שורה מפיוטו של ריה"ל כטורי חתימה בכל בית.[38]
במחזור כת"י פארמה,[39] מופיע הפיוט לאחר הפיוט לברוך שאמר "ברוך אשר אשש דוק וחוג" לר' יוסף אבן אביתור.[40] כיום הפיוט נאמר ברוב קהילות נוסח הספרדים, יחד עם פיוטים נוספים, בתפילת שחרית של יום הכפורים – לפני ברכת ברוך שאמר או לאחר קדיש תתקבל.[41]
בחלק ממחזורי איטליה, מופיעה בקשה זו כאחת הסליחות לתענית ציבור.[42]