אדני נגדך כל תאותי
אֲדֹנָי[2] נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי היא בקשה שכתב יהודה הלוי, הנאמרת במנהגי הספרדים בתפילת שחרית של יום הכיפורים.
אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי |
|---|
אֲדֹנָי! נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע ‑ וְאֶגְוָע[1] וּמִי יִתֵּן וְתָבוֹא שֱׁאֶלָתִי וְאַפְקִיד אֶת‑ שְׁאָר רוּחִי בְּיָדְךָ וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לי שְׁנָתִי! בְּרָחְקִי מִמְּךָ – מוֹתִי בְחַיָּי וְאִם אֶדְבַּק בְּךָ – חַיַּי בְּמוֹתִי אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמֶה אֲקַדֵּם וּמַה תִּהְיֶה עֲבֹדתִי וְדָתִי דְּרָכֶיךָ, אֲדֹנָי, לַמְּדֵנִי וְשׁוּב מִמַּאֲסַר סִכְלוּת שְׁבוּתִי וְהוֹרֵנִי בְעוֹד יֶשׁ‑ בִּי יְכֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת, וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּתִי, בְּטֶרֶם יוֹם אֱהִי עָלַי לְמַשָּׂא, וְיוֹם יִכְבַּד קְצָתִי עַל קְצָתִי, וְאִכָּנַע בְּעַל כָּרְחִי, וְיֹאכַל עֲצָמַי עָשׁ וְנִלְאוֹ מִשְּׂאֵתִי, וְאֶסַּע אֶל מְקוֹם נָסְעוּ אֲבוֹתָי, וּבִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם תַּחֲנוֹתִי. כְּגֵר תּוֹשָׁב אֲנִי עַל גַּב אֲדָמָה, וְאוּלָם כִּי בְּבִטְנָהּ נַחֲלָתִי. נְעוּרַי עַד הֲלֹם עָשׂוּ לְנַפְשָׁם, וּמָתַי גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה לְבֵיתִי? וְהָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלִבִּי מְנָעַנִי לְבַקֵּשׁ אַחֲרִיתִי! וְאֵיכָה אֶעֱבֹד יוֹצְרִי – בְּעוֹדִי אֲסִיר יִצְרִי וְעֶבֶד תַּאֲוָתִי? וְאֵיכָה מַעֲלָה רָמָה אֲבַקֵּשׁ – וּמָחָר תִּהְיֶה רִמָּה אֲחוֹתִי! וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבִי, וְלֹא אֵדַע – הֲיִיטַב מָחֳרָתִי? וְהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת עֲרֵבִים לְכַלּוֹת אֶת‑ שְׁאֵרִי עַד כְּלוֹתִי. וְלָרוּחַ יְזָרוּן מַחֲצִיתִי, וּלֶעָפָר יְשִׁיבוּן מַחֲצִיתִי. וּמַה אֹמַר – וְיִצְרִי יִרְדְּפֵנִי כְּאוֹיֵב מִנְּעוּרַי עַד בְּלוֹתִי? וּמַה לִּי בַּזְמָן – אִם לֹא רְצוֹנְךָ? וְאִם אֵינְךָ מְנָתִי ‑ מַה מְנָתִי? אֲנִי מִמַּעֲשִׂים שׁוֹלָל וְעָרוֹם וְצִדְקָתְךָ לְבַדָּהּ הִיא כְסוּתִי – וְעוֹד מָה אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן וְאֶשְׁאַל! אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי! |
| פרויקט בן יהודה |
צורה
הפיוט בנוי במתכונת 'קצידה'[3] ושקול, כבקשות ספרדיות רבות,[4] במשקל המרובה ('ואפר') – יתד ושתי תנועות יתד ושתי תנועות, יתד ותנועה בדלת וכן סוגר,[5][6] – המסומן גם כ'מפועלים מפועלים פעולים'.[7] כבקשות שקולות רבות, הסוגר של הבית האחרון זהה לדלתו של הבית הראשון[8] (תפארת הפתיחה ותפארת הסיום) והוא הפנייה: ”אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי” (ספר תהלים, פרק ל"ח, פסוק י').
הפיוט בנוי משני חלקים בני 11 שורות (סך הכל 22 בתים), ומפואר בסוף כל שורה בחרוז המבריח 'תִי' . צורתו של הפיוט חריגה בשירת הקודש של ריה"ל, משום שהיא בדרך כלל ממעטת בשימוש בחרוז מבריח ובשקילה קלאסית, וזהו שיר הקודש הארוך ביותר שלו הבנוי בצורה זו, ויתכן ששאב השראה למתכונת זו מהפיוט אלהי אל תדינני כמעלי מאת ר' יצחק אבן מר שאול, אשר גם תבניתו 22 בתים במשקל קלאסי ובחרוז מבריח.[9] בשיר גם חריזה פנימית אקראית (חריזת ביניים) עם צימודים ניגודיים בין שני חלקי משפט, בשורות 10-9.[10] בפיוט מתבטאים הרגלים של ריה"ל בשירת הקודש שלו, וביניהם שימוש נרחב במילות ובמשפטי שאלה,[11] שימוש בסמל "הדרך",[12] וכן בסמל השינה המתקשר לנושא המוות, ושכיח גם בשירת החול שלו.[13]
חוקרים התפעלו מצורתו של השיר; ח' שירמן כתב על משקל הפיוט כי "לשיא-שכלולו הביא סוג זה יהודה הלוי בבקשתו 'אדני נגדך כל תאותי'"[4] יעקב יצחקי כתב על הפיוט כי "נראה מסגנון לשונו שהוא מעשה ידי אומן מופלא הרי"ה ז"ל"[14] וד' למברגר כתבה שהוא "הוא מגלם שיא של שכלול טכני".[15] לפני המשוררים משה דרעי והרב שמואל מסנות, שהשתמשו בפיוט, עמדו שתי נוסחאות שונות שלו.[16]
הפיוט איננו חלק ממערכת היוצר או רשות, ולא מיוחד ליום מסוים, אלא הוא, כדברי יצחקי, "בקשה כוללת...בלתי מוגבלת לעת מן העתים",[14] ולכן הוא שובץ בסדורים במקומות שונים. בשל תוכנו, ניתן לסווג את הפיוט גם כפיוט 'סליחה' בה הדובר עומד בפני אימת הדין.[17]
תוכן
הפייטן מכיר בכך שהגיע לנקודת אמצע החיים. הוא מביט לאחור ומעשיו בנעוריו נדמים לו כחומריים ומבוזבזים. הוא מביט קדימה, וצופה את הידרדרות מצבו הגופני. הפייטן נתון במבוכה עצומה, בעקבות פשעי נעוריו. הוא עדיין בשיא כוחו, לבו מלא בהבלי העולם והוא אסיר ליצרו ועבד לתאוותו.[18] הוא מזהה כי כעת הגיע הזמן לשוב בתשובה - כל עוד כוחו במותניו, אך טרם יסורו חינן של תאוותיו, והתשובה עדיין מהווה לו אתגר. ריה"ל לא משתמש ברעיון המקובל בתקופתו, השם דגש על הזקנה כזמן המתאים לחזרה בתשובה, לטענתו, כאשר התאווה אינה קיימת, אין כמעט ערך בתשובה.[19] עוד יתרון בתשובה בגיל זה, היא יכולתו של האדם לשאת בהשפלות כחלק מהתהליך התשובה. כשיזדקן, יוכל לשוב במילים בלבד. התשובה בגיל אמצע החיים היא הסיכוי האחרון של החוטא לעבור תהליך משמעותי, ולשאת בהשלכות חטאו. הפיוט נפתח (ונחתם) בכך שאין לחוטא לפרוט את מאוויו כלפי האל, שכן הוא יודע את המתחולל בנפשו. ואמנם, בקשתו היחידה של הפייטן היא סיוע בבחירת הדרך הנכונה, דרכו של האל.[20]
פרשנות
לפיוט ניתנו פרשנויות וניתוחים רבים:
- ריימונד שיינדלין אחז בפרשנות הגורסת כי הוא שיר בקשה, בו מתחנן ריה"ל לאל שיודיענו דרכיו, ותו לא. לשיטה זו, אין הפיוט מהווה חזרה בתשובה, אלא המבקש והאל במערכת יחסים הרמונית, בה האדם מגיש לאלוהיו את כל מאוויו כמנחה.[20]
- פרשנות אחרת לפיוט, תופסת את הבקשה הזו כאחד מהאמצעים הרטורים בהם משתמש הפייטן. לדידה של ד' למברגר, הפיוט הוא "תמצית הסתירות ביצירתו של ריה"ל"[15] הפייטן מציג, במחרוזת של תמיהות, פער בין הרובד האמוני - עשיית רצון האל, לרובד המעשי בחייו רדיפת התאוות. הפיוט משמר את שני הניגודים, עד אשר נוצר מצב של חיים בדיאלקטיקה מתמדת, למרות העליונות של רצון האל המוצגת בפיוט.[15] לדעת אהרן קומם, הפיוט מהווה נקודת ציון בחייו של ריה"ל, שנות ה-40 שלו, וקו נמתח בו בין שני חלקי חייו; "תקופת הנעורים" ו"תקופת חשבון הנפש", בה הוא חש בצורך לכפר על חטאי ילדותו, שבשיאה, תדחוף את הפייטן לעלות לארץ ישראל.[21] עם זאת, חוקרים רבים[22][23] הסתייגו מזיהוי הקול הדובר בשיר עם קולו של המחבר, וביתר שאת בבקשות שקולות, שנועדו לשמש כתפילות הציבור "היפים לכל אחד ואחד מישראל".[24]
- פרנץ רוזנצוויג ניתח את השיר כשיר תשובה מתוך חרטה, הנובע מתוך נקודת אמצע החיים, מתוך הכרה שהיא יכולה להיות מלאת מוות, וגם בו יתכנו חיים. התהליך המוצג בשיר, מ"אדני נגדך כל תאוותי הראשון" ועד לזה בשורה האחרונה, הוא בין געגוע של ריקנות וחיפוש, אל געגוע של התמלאות והתגשמות. לדבריו: "הצורך להתגעגע הופך לרשות להתגעגע. משמצאת את אלהים אין זה סיום, אלא התחלה בפני עצמה."[3]
- לדעת ראובן כץ,[25] גדלותו של השיר נמדדת, לא בדרך הרגילה של מניית "הסגולות הפיוטיות". כץ זיהה תופענה דיאלקטיקה של ההפשטה - ריה"ל משתמש בזיהויים שונים של מונח (באמצעות הפשטה שלו), כמו למשל המונח "אני", או פעלים בגוף ראשון, המכילים בתוכם את הסתירות גוף ונפש ומתייחס אל שניהם באופן מתעתע בכוונה,[26] או המונח תאווה המשמש כביטוי ליצר הטוב והיצר הרע, היחס למוות כתחלית החיים או ככליונם ועוד. לדידו של צור, ההפשטות, הניגודים המקבילים והאוקסימורונים, הבולטים בשיר, מייצגים "שלושה שלבים הגיוניים של ראיית האחדות והריבוי".[27] כץ סבור כי אם ייקרא השיר "על פי הדנוטאציה החיצונית של המילים, תהיינה התוצאות דלות למדי..." ואולם, לדעתו יש להתייחס לשיר כ"מעשה רשת סבוכה של רמיזות, של צפיות שנתעוררו, נתבדו ובאו על סיפוקן באיחור, או בשעת התבדלות גופה".[28]
י' יצחקי, ובעקבותיו ד' ירדן ומ' שוורץ העירו כי דברי הפייטן מתכתבים עם המילים ששם בפי הכוזרי: ”אָמַר הַכּוּזָרִי: מִבְּלִי סָפֵק שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה שֶׁתַּתְמִיד נַפְשׁוֹ עַל הַפְּרִידָה מֵחוּשָׁיו וְתִשָּׁאֵר נֶהֱנֵית בָּאוֹר הַהוּא, ויהוּא מִי שֶׁמִּתְאַוֶּה הַמָּוֶת” (ספר הכוזרי מאמר ראשון (אבן תיבון)).[29] אהרן מירסקי כתב כי לאחר שנתחדש העיסוק בעבודת אלהים של הפרט בקרב פייטני ספרד, נכנס לשיר זה של ריה"ל עניין חשבון הנפש ומלחמת היצר כפי שתפסוהו חכמי המוסר בספרד, ובשיאו השאיפה האצילית לביטול הגשמיות וכיסופים להידבק באור העליון "לפיכך לא נמנעו מלהיכסף אל ההיפרדות מחיי הגוף."[30]
קבלה והשפעה
הפיוט השפיע על פייטנים רבים, ביניהם אברהם בן שמואל הלוי אבן חסדאי, ב'בן המלך והנזיר',[31] ר' מנדיל בן אברהם אבי זמרה ברשות 'מהלל צור',[32] ר' יוסף גאנשו בשיר ליום הכיפורים "יוצר הכל נגדך כל תאותי ותקותי".[33] הקראי משה דרעי בפיוט 'מחה חטאי',[34][35] והרב שמואל מסנות בפיוט 'שעה שועי',[36][16] שילבו שורה־שורה מפיוטו של ריה"ל כטורי חתימה בכל בית.[37]
במחזור כת"י פארמה,[38] מופיע הפיוט לאחר הפיוט לברוך שאמר "ברוך אשר אשש דוק וחוג" לר' יוסף אבן אביתור.[39] כיום הפיוט נאמר ברוב קהילות נוסח הספרדים, יחד עם פיוטים נוספים, בתפילת שחרית של יום הכפורים – לפני ברכת ברוך שאמר או לאחר קדיש תתקבל.[40]
בחלק ממחזורי איטליה, מופיעה בקשה זו כאחת הסליחות לתענית ציבור.[41]
לקריאה נוספת
- דב ירדן, שירי הקודש לרבי יהודה הלוי, כרך ראשון, ירושלים ה'תשמ"ו, עמ' 78–80.
- ישראל דוידזון, אוצר הפיוט והתפילה, חלק א, מספר 920, (ניו יורק ה'תרפ"ה עמ' 144).
- חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובנס, ספר ראשון, חלק ב', מוסד ביאליק, ירושלים 1960, עמ' 521–523.
- יעקב יצחקי מחזור אהלי יעקב - סדר תפילות ליום הכפורים, ירושלים ה'תר"ע, דף פה ע"א־פו ע"א.
- Raymond P. Scheindlin, The Song of the Distant Dove Judah Halevi's Pilgrimage, 2007, Oxford University Press, USA, p.37-41.
- Diana Lobel, Kenneth Seeskin (ע), Part 5, Between Mysticism and Philosophy: Sufi Language of Religious Experience in Judah Ha-Levi's Kuzari, אולבני: State University of New York Press, 2000, עמ' 147־158, ISBN 978-0-7914-9322-9. (באנגלית)
- דורית למברגר, השיר "ה' נגדך כל תאוותי" כמפתח להבנת הדיאלקטיקה ביצירתו השירית של ריה"ל, בתוך: שירת ההגות, עיונים ביצירתו של ר' יהודה הלוי, עורכים: אפרים חזן ודב שוורץ, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן 2016, עמ' 47–68.
- פירושי פרנץ רוזנצווייג לתשעים וחמישה משירי רבי יהודה הלוי / תרגמם, ואיתר פסוקי מקרא ואמרות חז"ל המאוזכרים בשירים: מיכאל שורץ, ירושלים תשע"א 2011, עמ' 158-151. במקור: Franz Rosenzweig, Juda Halevi: Zweiundeneunzig Hymnen und Gedichte Deutsch, ברלין ללא תאריך, עמ' 203־204 (בגרמנית).
- ראובן צור, ״אדוני נגדך כל תאוותי״, בתוך: יהודה הלוי, מבחר מאמרי ביקורת על שירתו, ליקטה אביבה דורון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1998, עמ' 209-194.
- אהרן מירסקי, הפיוט, ירושלים: מאגנס, תשנ"א, ספריית "כינוס", עמ' 641-640
- ישראל לוין, יהודה הלוי: שירים, סדרת שירת תור הזהב בספרד, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 134-133.
- ראובן שיינדלין, "על השיר 'אדני נגדך כל תאוותי' ליהודה הלוי", בתוך: אפרים חזן ויוסף יהלום (עורכים), לאות זיכרון : ספר זיכרון לאהרן מירסקי, אוניברסיטת בר-אילן 2006, עמ' 227–237.
- יונה דוד, ר' יהודה הלוי מבחר שירי חול, שירי ציון ושירי קודש, ירושלים: ש. זק ושות', תשי"ט 1959, עמ' 79־81.
- אהרן קומם, בין שירה לנבואה: עיונים בשירי יהודה הלוי, מולד סדרה חדשה כרך ב (כה), 1958, עמ' 676־697 (מידע בקטלוג רמב"י)
קישורים חיצוניים
- יהודה הלוי, "אדני נגדך כל תאותי" בפרויקט בן-יהודה
הפיוט ה' נגדך כל תאותי, באתר הפיוט והתפילה- מידע על אדני נגדך כל תאותי בקטלוג הספרייה הלאומית
