עוצבת המפץ

תחילתה של האוגדה בשנת 1954 והיא הוגדרה כ"מפקדה משימתית על חטיבתית" בפיקוד המרכז, הצורך בהקמת מפקדות על חטיבתיות בצה"ל בין דרג החטיבה לדרג הפיקוד עלה כבר במבצעים הנרחבים בסוף מלחמת העצמאות כמבצע עובדה, מפקדה הראשון היה אל"ם מישאל שחם.

ערב מבצע קדש שונה שם העוצבה מ"מפקדה משימתית על חטיבתית " ל"אוגדה משימתית 38", מפקדה היה אל"ם יהודה ואלך. במבצע קדש הופעלה האוגדה בפיקוד הדרום בפיקודו של אל"ם ואלך והוטל עליה לפרוץ בציר המרכזי ולכבוש את מתחמי אום כתף ואבו עגילה, האוגדה נכנסה לקרב בלא ידיעת המטרה האסטרטגית של המבצע (שנשמרה בסוד מהדרג הלוחם), בצורה חפוזה ובכוחות שאינם מאומנים, פיקוד האוגדה נעקף על ידי דרג הפיקוד והמטכ"ל ובקרב שהתפתח לא הצליחה האוגדה לכבוש את המערך המצרי וספגה אבדות קשות ובכללם אחד המח"טים שהסתער בראש כוחותיו (אל"ם שמואל גלינקא), רק החלטת אלוף הפקוד להטיל את חטיבה 7 הביאה לפריצת הציר^[3]. ולעמידת האוגדה במשימתה.

במלחמת ששת הימים הופעלה שוב האוגדה כלפי מתחמי אום כתף ואבו עגילה בפקודו של האלוף אריאל שרון, בקרב שנחשב לקרב מופת אוגדתי נכבשו המתחמים והאוגדה המשיכה במרדף אחרי הצבא המצרי המתמוטט עד לתעלת סואץ. לאחר המלחמה הוטלה על האוגדה האחריות על כלל מרחב סיני וזאת עד להקמת אוגדת סיני.

בתחילת שנות ה-70 החל צה"ל בבניית דרג האוגדה כמפקדה קבועה שלה יחידות קבועות והעוצבה הפכה לאוגדה קבועה שמחנותיה באזור ירושלים, תחילה מספרה היה 146 והיא שימשה כעתודה מטכ"לית.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד בראשה משה פלד והיא שכנה בפיקוד המרכז, האוגדה הוטלה לרמת הגולן, ביצעה את התקפת הנגד בדרום הרמה אשר נחשבת לאחד המהלכים המכריעים במלחמה והמשיכה בכיבוש המובלעת הסורית.

לאחר הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים ועם סוריה הועברה לסיני, ומספרה שונה ל-131^[4]. לאחר מכן הוכפפה לפיקוד הצפון ומספרה שונה ל-319^[2]. בספטמבר 2020 מספר האוגדה הוחזר ל-146^[5].

תחת פיקוד הצפון לקחה האוגדה חלק במלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. לאוגדה שלושה בסיסים: מחנה חוות השומר, מחנה ציפורית ומחנה נפתלי.

מפקדה משימתית

כבר בסוף מלחמת העצמאות החל צה"ל לנהל קרבות שלוקחות בו חלק כמה חטיבות במקביל ועלה צורך בהקמת מפקדה מקבילה לדרג הדיוויזיה בצבאות אחרים, המפקדות הראשונות שהוקמו נקראו בתחילה "מפקדה משימתית על חטיבתית" ולאחר מכן "אוגדה משימתית", במסגרת מהלך זה הקים אל"ם מישאל שחם בשנת 1954 את המפקדה המשימתית שהפכה לאוגדה משימתית 38 בפיקוד מרכז.

מבצע קדש

מבצע קדש היה הפעם הראשונה שבה הופעלו האוגדות המשימתיות, חוסר הבנת המטרות האסטרטגיות של המבצע (שנשמרו בסוד מהדרג הלוחם), חוסר האורגניות של הכוחות (האוגדות המשימתיות היו מפקדה בלבד ללא כוחות קבועים), חוסר הניסיון בניהול עוצבות גדולות ורב חיליות בקרב משולב והרגלם של הפיקוד והמטכ"ל להפעיל ישירות כוחות קטנים תוך עקיפת רמת האוגדה הביא כמעט לכישלון האוגדה.

על אוגדה 38 בפיקודו של אל"ם יהודה ואלך בהרכב של חטיבת חי"ר 10 (חטיבת הראל), חטיבת חי"ר 4 (קרייתי), חטיבת שריון 37 (ראם), חטיבת שריון 7 ואגד 213 (התקומה) הוטל לכבוש את מתחמי אבו עגילה-אום כתף.

מטה האוגדה

• מפקד - אל"ם יהודה ואלך
• קצין אג"ם רס"ן יהושע נבו, קצין מודיעין רס"ן זרובבל ארבל, קצין הנדסה רס"ן ע' יפה, קצין קשר רס"ן דב גולן^[6].

סד"כ האוגדה

במלחמה כלל 2 חטיבות חי"ר, 2 חטיבות משוריינות ואגד ארטילרי.

• חטיבה 4 (קרייתי) - חטיבת חי"ר במילואים בפיקוד אל"ם יוסף הרפז, בהרכב 3 גדודי חי"ר, גדוד מרגמות כבדות (גמ"כ), פלוגת סיור, גונדת נ"ט (2 סוללות תותחי נ"ט כ"א בת 4 קנים).
• חטיבה 10 (הראל) - חטיבת חי"ר במילואים בפיקוד אל"ם שמואל גודר (גורדיצקי) ולאחר הדחתו אל"ם ישראל טל ובהרכב 3 גדודי חי"ר, גדוד מרגמות כבדות, פלוגת סיור, גונדת נ"ט (2 סוללות תותחי נ"ט כ"א בת 4 קנים).

החטיבה הורכבה מחיילי מילואים מבוגרים יחסית ולדעת מפקדיה לא הייתה כשירה לקרב.

• חטיבה 7 - חטיבת שריון סדירה בפיקוד אל"ם אורי בן ארי ובהרכב גדוד טנקים (שרמן), גדוד טנקים קלים (AMX 13) גדוד חרמ"ש, גדוד חי"ר ממונע (חרמ"נ) מסופח מהחטיבה הירושלמית, פלס"ר.
• חטיבה 37 (ראם) חט' שריון במילואים 37 (ראם) - חטיבת שריון במילואים בפיקוד סא"ל שמואל גלינקא ואחר נפילתו סא"ל עמוס בנין ובהרכב גדוד טנקים, גדוד טנקים מופחת (בפועל סד"כ פלוגתי), גדוד חרמ"ש, גדוד חי"ר ממונע (חרמ"נ), פלוגת הנדסה. החטיבה הייתה בשלבי בנייה.
• אגד ארטילרי 213 (התקומה) - בהרכב 4 גדודי תותחים שדה-בינוני ו-2 גדודי תותחי נ"ט.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – קרב אום-כתף

האוגדה בפיקודו של אריאל שרון, פעלה בחזית המצרית ולחמה בציר המרכזי בכיבוש חצי האי סיני^[7]

הקרב שבו הבקיעה את החזית המצרית באום כתף נחשב אחד מקרבות המופת של צה"ל^[8].

כוחות עיקריים של האוגדה במלחמה:

• חטיבה 99 בפיקודו של אל"ם יקותיאל אדם, חטיבת חיל רגלים
• חטיבה 14 בפיקודו של סא"ל מרדכי צפורי, חטיבת שריון עם כוחות סדירים ומילואים
• חטיבה 80 בפיקודו של סא"ל דני מט, חטיבת מילואים של הצנחנים
• כוחות מחטיבה 8 בפיקודו של הסמח"ט סא"ל מוטקה בן-פורת.

הקמת האוגדה הקבועה

לאחר מלחמת ששת הימים החל צה"ל בתהליך מואץ של בניית חטיבות משוריינות ואיגודם באוגדות קבועות. חטיבת אגרוף הברזל (200) שינתה את מספרה ל-205 ועוצבת הסוס הדוהר (520) שינתה את מספרה ל-217 והפכו לחטיבות שכולן טנקי צנטוריון (שוט). חטיבה ממוכנת עוצבת מרכבות הברזל 670 נבנתה על בסיס יחידות המילואים של חטיבה 14. היחידה האחרונה של האוגדה (גדס"ר 288 עם טנקי שוט) הוקמה בכוננות כחול לבן במאי 1973. הכוחות אלו אוגדו תחת מפקדת אוגדה 146 ששכנה במחנות מצפון לירושלים.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה אוגדת המפץ עתודה מטכ"לית בפיקוד המרכז והורכבה מחטיבה משוריינת חט' אגרוף הברזל (205), חטיבה משוריינת הסוס הדוהר (217), חטיבה ממוכנת חטיבת מרכבות הברזל (670), גדס"ר 288, אגד ארטילרי התקומה 213 וגש"ח 794, בפיקוד סא"ל יעקב אידן (בוצ'ו), במסגרת אגד התחזוקה 850.

עקב התמוטטות המערך בדרום רמת הגולן הועברה רוב האוגדה בבוקר 7 באוקטובר לחזית הצפון^[3]. חטיבה 217 הופנתה כתגבורת לחזית סיני ואילו גדוד השרמנים של חט' 670 נשאר כמגננה בבקעת הירדן. כוונתו המקורית של אלוף פקוד צפון הייתה לערוך אותה לאורך גשרי הירדן תוך וויתור על דרום רמת הגולן, אולם מפקד האוגדה האלוף משה פלד הצליח לשכנע את אלוף הפקוד להטיל את האוגדה בדרום רמת הגולן ולבצע על ידה את התקפת נגד.

ביום שני, 8 באוקטובר, החלה האוגדה בהתקפת הנגד בדרום רמת הגולן שבסיומה תפסו כוחות צה"ל מחדש את רמת הגולן.

לאחר הצלחת התקפת הנגד נוצרה בפיקוד הצפון ההרגשה כי האויב מתמוטט וכי ניתן להמשיך במתקפה מזרחה לתוך השטח הסורי למרות העייפות והשחיקה הרבה בכוחותינו. ב-10 באוקטובר הוטל על האוגדה לכבוש את מרחב תל כודנה. התקפה זו נכשלה.

בהמשך הלחימה הועברו כוחות מהאוגדה צפונה לשטח "המובלעת" והשתתפו בבלימת כוחות המשלוח העיראקים והירדנים^[6].

מספר ימים לפני הפסקת האש ירד האגד הארטילרי של האוגדה לסיני ושאר האוגדה עברה לדרום ב-6 בנובמבר 1973, כשבועיים לאחר הפסקת האש.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

לאחר מלחמת יום הכיפורים ופריסת הכוחות מחדש הוחלט שאוגדה 146 תעלה לפיקוד הצפון ותפרוס מחנות במחנה דוד, נפתלי, מנסורה וכורדאני^[9]. חטיבות מרכבות הברזל וקרייתי שהיו ממוכנות הוסבו למשוריינות וחטיבת עודד הוסבה לחטיבת חיר"מ.

מלחמת לבנון הראשונה

ערב מלחמת לבנון הראשונה הורכבה האוגדה מהחטיבות מרכבות הברזל (670), אגרוף הברזל (205) וחטיבת הראל, אגד ארטילרי התקומה, אגד תחזוקה, גדוד סיור וגדוד הנדסה. מפקדת האוגדה ישבה במחנה דוד בחיפה, ועל האוגדה פיקד תא"ל גיורא חזון (חייקה). עם פרוץ המלחמה גויסה האוגדה ולמעט חטיבת אגרוף הברזל נערכה בדרום רמת הגולן על מנת לאבטח את האגף המזרחי הפיקודי ולהרתיע את הסורים מלתקוף בחזית זו. חטיבת אגרוף הברזל, מופחתת בגדוד אחד, שימשה כעתודה גייסית ונעה ב"ציר ההר". החטיבה הוכנסה לקרב כחלק מ"כוח יוסי" מול הכוחות הסורים בבקעת הלבנון. גדוד השריון הנוסף הופעל לצד אוגדת סקל בציר ואדי שבעה.

שינויי הסד"כ

בעקבות שינויי הסד"כ בצה"ל הוכפפה חטיבת צנחנים צפונית (עוצבת הנשר) לאוגדה בשנת 1998.

בשנת 2003 עבר שם וסמל חטיבת הראל לחטיבת שריון בעוצבת עמוד האש ואילו חטיבת קרייתי (4) עברה מעוצבת הגליל לעוצבת המפץ.

מלחמת לבנון השנייה

בתחילת מלחמת לבנון השנייה גויסה חטיבת הנשר (226), הוכפפה לאוגדה 162 ופעלה בגזרת רכס רמים. חטיבת כרמלי (חטיבה 2) נטלה חלק בלחימה בגזרות המרכזית והמערבית בדרום לבנון^[10] ובקרב עייתא א-שעב^[11].
לקראת סוף הלחימה הוחלט לגייס את מפקדת האוגדה וחלק מיחידותיה ולהטיל עליהן את האחריות על גזרת רמת הגולן במקומה של אוגדה 36, הלחימה הסתיימה לפני שההחלטה בוצעה.

מלחמת חרבות ברזל

במלחמת חרבות ברזל גויסה האוגדה לחזית הצפונית^[12]. כמו כן, חטיבת קרייתי וחטיבת אגרוף הברזל של האוגדה לוקחות חלק בקרב ח'אן יונס^[13][14].

חטיבות עוצבת המפץ
סמל	שם	מספור	הערות
חטיבות מילואים
	עוצבת נשר (חטיבת צנחנים הצפונית)	226	חטיבת חיל רגלים מוצנחת
	חטיבת אלון (חטיבת נח"ל הצפונית)	228	חטיבת חיל רגלים
	חטיבת כרמלי	2	חטיבת חיל רגלים
	חטיבת קרייתי	4	חטיבת חיל שריון
	חטיבת אגרוף הברזל	205	חטיבת חיל שריון
	עוצבת התקומה	213	אגד ארטילרי

האוגדה מונה כוחות נוספים, ביניהם:

• אגד לוגיסטי 319 של האוגדה
  • פלמ"צ 6703
• גדוד התקשוב של האוגדה

חטיבת אגרוף הברזל (חטיבה 205)

ערך מורחב – חטיבת אגרוף הברזל

החטיבה היא חטיבת שריון שהוקמה באוגוסט 1961 כחטיבה 200. מפקדה הראשון של החטיבה, תת-אלוף יששכר (ישכה) שדמי עסק בהקמתה. במלחמת ששת הימים הייתה ביחד עם חטיבה 520 חלק מאוגדת המילואים 31. במלחמת ששת הימים נלחמה בחזית המצרית ופגעה קשות בחטיבה משוריינת ובחטיבה ממוכנת מצריות ונעה לכיוון ג'בל ליבני תוך השמדת טנקים מצריים שהיו במחפורות. החטיבה סיימה את המלחמה על גדות האגם המר לאחר שפרצה את מעבר הגידי. במלחמת יום הכיפורים נלחמה בחזית הצפון, ובתוספת גדוד הסיור האוגדתי הובילה ב-8 באוקטובר 1973 את התקפת הנגד ברמת הגולן, בציר אל-על - רפיד. לאחר כיבוש תל-מסחרה, בלמה מספר התקפות נגד של כוחות שריון וחי"ר עיראקיים^[15]. בזמן מלחמת לבנון הראשונה שימשה כוח עתודה גייסי, התקדמה בציר המרכזי בדרכים הרריות, הצליחה לחצות את ג'בל ברוך בדרך קשה ומפותלת ועלתה על גב ההר. החטיבה הייתה במגע אש, בטווחים ארוכים, עם גדוד טנקים סורי ביום שישי, 12 ביוני, ומיד לאחר מכן נכנסה הפסקת האש לתוקפה^[16].

חטיבת כרמלי (חטיבה 2)

ערך מורחב – חטיבת כרמלי

חטיבה 2 (בעבר נקראה חטיבה 165) המכונה חטיבת כרמלי, הוקמה בפברואר 1948 בתור חטיבת הגנה בגליל המערבי ובחיפה. מפקדה הראשון היה משה כרמל.

חטיבת קרייתי (חטיבה 4)

ערך מורחב – חטיבת קרייתי

חטיבת קרייתי היא חטיבת שריון במילואים. החטיבה הוקמה בשנת 1948. ב-1972 עברה החטיבה הסבה לחטיבה ממוכנת. במלחמת יום הכיפורים לחמה תחת אוגדה 210 והשתתפה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן. החל מ-2009 החטיבה מפעילה טנקי מרכבה סימן 4.

חטיבת אלון (חטיבת הנח"ל הצפונית, חטיבה 228)

ערך מורחב – חטיבת אלון

חטיבת אלון, המכונה גם "חטיבת נח"ל הצפונית", בשל היותה כפופה לפיקוד הצפון, היא חטיבת חי"ר במילואים בצבא ההגנה לישראל, המורכבת מיוצאי חטיבת הנח"ל.

בעבר הייתה חטיבת אלון חטיבת המילואים של חטמ"ר צמח (228) והשתייכה לאוגדת יהודה בפיקוד מרכז, לאחר פירוק האוגדה והחטמ"ר הוסבה החטיבה מחטיבת חי"ר קל לחיר"מ והוכפפה לאוגדה 319 בפיקוד הצפון

עוצבת הנשר (חטיבת צנחנים הצפונית, חטיבה 226)

ערך מורחב – חטיבה 226

עם ההחלטה להכפיף את חטיבות החי"ר הפיקודיות לאוגדות השונות, הוכפפה עוצבת הנשר לעוצבת המפץ.

במלחמת לבנון השנייה פעלה החטיבה בגזרת רכס רמים, מוכנות החטיבה למלחמה הייתה גבוהה מאוד בהשוואה לרמת המוכנות הירודה של יחידות רבות אחרות והחטיבה זכתה לשבחים על פעולתה.

בהפגזה על כפר גלעדי נפגעה פלוגת המפקדה של אחד הגדודים, שמדרך הטבע כללה חיילים מבוגרים ובעלי משפחות. באירוע נהרגו 12 חיילים. המקרה נודע בשם "אסון כפר גלעדי".

מאז הקמתה, נפלו כ-170 מלוחמי החטיבה.

עוצבת התקומה (חטיבת האש 213)

ערך מורחב – עוצבת התקומה

עוצבת התקומה היא חטיבת האש של האוגדה.

החטיבה הוקמה בשנת 1970 על ידי אל"ם חיים ירקוני כא.א 213 והיה לאגד החת"ם הראשון בצה"ל במתכונת האגדים העוצבתיים. עד תחילת שנות השבעים היו אגדי הארטילריה בצה"ל אגדים משימתיים (כפופים לפיקודים ולקתמ"ר ומוקצים ליחידות למשימות, אימונים ואירועים מבצעיים ספציפיים).

לאורך השנים לחמה החטיבה במלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל והאינתיפאדה הראשונה.

אגד לוגיסטי 146

אגד לוגיסטי אוגדתי (אלו"ג) האחראי על נושאי לוגיסטיקה, רפואה, חימוש ושיטור באוגדה. עד 2006 היה לאוגדות אגד תחזוקה, אז הוחלט לצמצם אותם ולהחליפם באגד לוגיסטי מרחבי (אלמ"ר). כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה הוקמו אגדים לוגיסטיים אוגדתיים אם כי במתכונת יותר מצומצמת מאגדי התחזוקה. אגד לוגיסטי 6146 הוקם בחודש מאי 2009 על ידי מפקדו הראשון יוסי עדן.

מפקדי אגד לוגיסטי 146:

גדוד התקשוב העוצבתי (גדחי"ק 7049)

גדוד התקשוב העוצבתי מהווה גוף ביצוע אוגדתי שתכליתו לייצר רציפות שליטה באמצעות מערכות תקשוב ושו"ב ברמת האוגדה. הגדוד אמון על הקמת מערכות מפקדת האוגדה בשגרה ובחירום.הגדוד זכה בגדוד מצטיין מטעם נשיא המדינה בשנה 2020

מפקד גדוד התקשוב הקודם 2013–2020 שי ברומברג

מפקד גדוד התקשוב הנוכחי מיכאל חודדני2020-

מדיה וקבצים בנושא עוצבת המפץ בוויקישיתוף

• האלוף שרון מתאר את קרב אום כתף במלחמת ששת הימים http://news.walla.co.il/?w=/550/2711809
• שחר רופין, אתר צה"ל, כיצד מייעלת עוצבת המילואים את הכנותיה למלחמה?, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 4 בספטמבר 2014.
• בני מיכלסון, אוגדה 146 בהתקפת-הנגד בחזית הגולן, מתוך אתר המחלקה להיסטוריה
• מוסה פלד מפקד אוגדה 146 עם מח"ט 205,יוסי פלד, ברשת "יואב"(חטיבה 205), במהלך הקרבות במלחמת יום הכיפורים בחזית הסורית, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• יואב זיתון, ליקויים חמורים באוגדה הגדולה בצה"ל: נחשף המסמך הסודי על מוכנות לעימות בצפון, באתר ynet, 18 בינואר 2020.
• עופר אדרת, אחרי 47 שנים, צה"ל מנציח את האוגדה שהצילה את הגולן במלחמת יום הכיפורים, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2020