פיקוד הדרום

מפת בסיסי פיקוד הדרום

 

אוגדת עזה

עוצבת אדום

עוצבת סיני,
בא"פ דרום

מפקדת עוצבת הפלדה

מטה הפיקוד

במשך שנים רבות היה אחראי פיקוד הדרום על הגנת הנגב (וחצי האי סיני, בעת שהיה בשליטת ישראל) מפני מצרים. פיקוד הדרום היה מעורב בכל 5 מלחמות שבין ישראל למצרים: מלחמת העצמאות (1949-1948), מבצע קדש (1956), מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת ההתשה (1970-1968) ומלחמת יום הכיפורים (1973). ריבוי הפעילות המבצעית באזור והנטל הרב על הפיקוד גרם לתחלופה מהירה יחסית של מפקדי הפיקוד.

במהלך פעולות התגמול, בחצי הראשון של שנות ה-50, ערך פיקוד הדרום פעולות אחדות, נגד מצרים ונגד ירדן. באמצע שנות ה-50 פורק הפיקוד משיקולי תקציב והפך למחוז דרום כחלק מפיקוד המרכז, אך הוקם מחדש לאחר חצי שנה.^[2]

בעקבות מלחמת ששת הימים צורף חצי האי סיני לשטח שבשליטת פיקוד הדרום. הפיקוד נשא בחלק ניכר מעול הלחימה במלחמת ההתשה, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970. המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה"ל לאורך התעלה ובפשיטות קומנדו מצריות. בתגובה הפעיל צה"ל את חיל האוויר שניסה לשתק את מקורות הירי לאורך התעלה ובשלב מאוחר יותר עבר לתקיפת מטרות רבות בעומק מצרים. בנוסף, יזמה ישראל פשיטות קומנדו ופשיטות משוריינות לשטח מצרים.

במלחמת יום הכיפורים הייתה זירת הדרום הזירה היבשתית החשובה ביותר. הצבא המצרי חצה את תעלת סואץ וערך התקפה רחבת היקף על קו בר-לב. סמכות מפקד הפיקוד הופקעה מהאלוף שמואל גונן ("גורודיש") שאיבד שליטה בתחילת המלחמה בעקבות סכסוכים חוזרים ונשנים עם אלוף (מיל') אריאל שרון (שהיה קודמו בתפקיד). הממשלה מינתה בצו חירום את רא"ל חיים בר-לב, הרמטכ"ל לשעבר, כמפקד-על של חזית הדרום והוא זה שהנהיג את המלחמה שם עד לסיומה.

החל משנות ה-80, לאחר שנחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הייתה חזית הדרום מול מצרים שקטה למדי ועיקר הפעילות התמקדה בשמירה על הגבול בפני מבריחים וביטחון שוטף ברצועת עזה.

לפיקוד הדרום יש המנון, שכתב איזי מן והלחין דרור אלכסנדר: "ארץ הדרום / של אשל ושיטה / אנחנו הפיקוד / על פני הסכנה / ארץ הדרום / שקטה אך לא שקטה / אנחנו הפיקוד / שומרים על המדינה...".

האינתיפאדה השנייה

ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה - הלחימה ברצועת עזה

באינתיפאדה השנייה היה אחראי פיקוד הדרום על המלחמה בטרור ברצועת עזה. גדר המערכת שנבנתה סביב הרצועה ב-1993 סייעה למניעת זליגה של פיגועי התאבדות מהרצועה, אך המחבלים עקפו בעיה זו באמצעות פיתוח רקטות קסאם שנורו מעל הגדר לעבר יישובי עוטף עזה והעיר שדרות. רצועת עזה - אחד המקומות הצפופים בעולם - הייתה ידועה כמעוז קיצוני של הטרור, בייחוד של החמאס והג'יהאד האיסלאמי - שם הם שלטו במחנות הפליטים והקימו תעשיית יצור אמל"ח משגשגת. עזה רוויה בנשק נ"ט ולכן יש בה סכנה גדולה לכלי רכב בעלי מיגון קל. החל משנת 2004 הלחימה ברצועת עזה נהפכה לאינטנסיבית במיוחד, וכללה סיכולים ממוקדים, פשיטות משוריינות קצרות ומלחמה עיקשת במנהרות ההברחה והתופת של המחבלים. בעקבות ריבוי פעילות הטרור ברצועה, ובייחוד המנהרות וירי הקסאמים, חישפו דחפורי חיל ההנדסה שטחים נרחבים מאוד בצפון ודרום הרצועה והרסו (לפי מספרים של ארגוני זכויות אדם) אלפי בתים. זירות העימות העיקריות ברצועה הן (מצפון לדרום) מעבר ארז, בית חאנון, מחנה הפליטים ג'בליה, חאן יוניס, ציר כיסופים, רפיח וציר פילדלפי.

בשנת 2005 היה פיקוד הדרום מעורב בביצוע תוכנית ההתנתקות שחלקה העיקרי היה פינוי כל ההתנחלויות ברצועת עזה. ב-12 בספטמבר יצא אחרון החיילים מרצועת עזה וצה"ל נערך מחוץ לגדר המערכת.

אחרי האינתיפאדה

כיום מקובל לציין את סוף האינתיפאדה השנייה ב-2005. אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות באוגוסט-ספטמבר 2005 המצב ברצועת עזה רק הסלים. קצב ירי הרקטות גבר, וצה"ל חזר לתקיפות אוויריות של פעילי טרור ומחסני אמל"ח. ב-25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע גשמי קיץ שגרם נזק ואבדות לארגוני הטרור, אך לא השיג את מטרתו, בין השאר בעקבות פרוץ מלחמת לבנון השנייה בחזית הצפונית. בשנים שלאחר מכן התנהל עימות מוגבל ביישובי עוטף עזה שספגו פגיעות רקטות ופצמ"רים וברצועת עזה שם תקף צה"ל את ארגוני הטרור. ב-2008 הגיעו ישראל וחמאס להסכם רגיעה "תהדיאה", אך הוא נשבר בנובמבר 2008 ובעקבות הסלמה נוספת יצא צה"ל בסוף דצמבר למבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008 - ינואר 2009). ההיבט הצבאי של המבצע נוהל על ידי מפקד פיקוד הדרום האלוף יואב גלנט. במבצע גרמה ישראל נזק כבד ואבדות רבות לארגוני הטרור ובראשם לחמאס (למעלה מ-700 מחבלים נהרגו במבצע) תוך ספיגת מעט מאוד אבדות. מנגד, ישראל ספגה ביקורת בעולם על הנזק הרב שגרמה ברצועת עזה. בעקבות המבצע קטן ירי הרקטות באופן ניכר.

עד סוף 2010 שרר באזור שקט יחסי, אך המצב הסלים שוב בדצמבר 2010, אז ירה חמאס טיל נגד טנקים מדגם קורנט אל עבר טנק ישראלי. סבב הלחימה ידע הסלמות ורגיעות, כאשר באפריל 2011 רשמה מערכת כיפת ברזל יירוטים מוצלחים של רקטות גראד 122 מ"מ תקניות שנורו אל עבר אשקלון, אשדוד ובאר שבע.

ב־18 באוגוסט 2011 התרחשה מתקפת הטרור בדרום ישראל, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, בסמוך לגבול ישראל-מצרים. מחבלים מצרים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו שישה אזרחים ישראלים, ופצעו 40. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצרים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ. ישראל הגיבה לפיגועים בהתקפה של חיל האוויר לעבר מטרות של ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, אותו האשימה ישראל בתכנון הפיגוע. הפלסטינים הגיבו בירי רקטות לעבר יישובי הדרום שגרר חילופי אש שנמשכו מספר ימים.

בשנת 2012 היו שני סבבים של הסלמה:

• הסלמת מרץ 2012 החלה עם הריגתו של זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית על ידי צה"ל ב-9 במרץ. בעקבות זאת החל ירי רקטות נרחב מרצועת עזה לעבר מטרות אזרחיות בישראל, ובתגובה תקף חיל האוויר הישראלי יעדי טרור. ההסלמה נמשכה מספר ימים ודעכה ב-16 במרץ.
• מבצע עמוד ענן החל ב-14 בנובמבר 2012 והסתיים ב-21 בנובמבר 2012. המבצע החל עם חיסולו של אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס. במהלך המבצע תקף צה"ל אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה אלפי רקטות לעבר יישובים בישראל. פיקוד הדרום נערך לכניסה קרקעית לרצועה, אך זו לא מומשה.

מבצע צוק איתן

אחרי מבצע עמוד ענן שרר שקט יחסי, שהופר מדי פעם בשיגורי רקטות ופצמ"רים ובהתקפות על ציר הוברס. צה"ל הגיב באופן נקודתי להפרות וכמעט שלא ביצע פעילות צבאית התקפית בהיקף משמעותי. בחודש מרץ 2014 החל המצב להתדרדר, בירי של למעלה מ-60 רקטות על ישראל. הירי נמשך עד לתחילת יולי 2014, אז בעקבות ההסלמה והירי הגובר יצאה ישראל למבצע צוק איתן. המבצע החל ב-8 ביולי 2014, והסתיים ב-26 באוגוסט עם הפסקת אש. המבצע החל בעקבות ירי רקטי הולך וגובר מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים ורציחתם ב-12 ביוני. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לעיירה בית חאנון, במטרה להרוס את מנהרות הטרור. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.

עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,607 מהן נפלו בשטחים פתוחים. מנגד צה"ל תקף 6,231 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל עד היסוד ו-32 מנהרות טרור הושמדו בידי חיל ההנדסה הקרבית.^[3]

בצד הישראלי נהרגו 67 חיילים ו-5 אזרחים, ונפצעו 1,620 חיילים ו-837 אזרחים. מבחינת הפלסטינים, מבצע צוק איתן היה קטלני ביותר: 2,203 פלסטינים נהרגו במהלך המבצע, מתוכם, בין 1,068 ל-1,408 פעילי טרור ובין 805–1473 אזרחים הרוגים, מעל ל-11,000 פלסטינים פצועים, ומעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל. במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה נאלצו לנטוש את בתיהם.

לאחר מבצע צוק איתן

ב-2016 הוקמה המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות של פיקוד הדרום, ומאז 2017 החלה בגילוי, איתור והשמדה שיטתית של מנהרות הטרור חודרת הגדר שחפרו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מרצועת עזה אל תוך שטח ישראל.

מבצע שומר החומות

במאי 2021 התרחש מבצע שומר החומות שנפתח עקב שיגור רקטות פלסטיניות על ישראל מרצועת עזה. במבצע שיגרו החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני למעלה מ-4000 רקטות על ישראל, כולל על עוטף עזה, אשקלון, אשדוד, השפלה, גוש דן וירושלים. מהירי נהרגו 9 ישראלים (8 אזרחים וחייל) ו-3 עובדים זרים. מנגד, צה"ל - ובעיקר חיל האוויר הישראלי - תקף אלפי מטרות טרור ברצועה, השמיד מעל 100 ק"מ של מנהרות לחימה ברצועת עזה, בניינים רבי-קומות ששימשו כמטות ומפקדות ארגוני הטרור, נכסי מודיעין צבאי ומשגרי רקטות. בתקיפות צה"ל נהרגו מעל ל-200 מחבלים ו-25 מחבלים בכירים.

בין שומר החומות למלחמת חרבות ברזל

לאחר מבצע שומר החומות שרר שקט יחסי למשך שנה, שהופר מדי פעם בשיגורי רקטות ופצמ"רים ובהתקפות על ציר הוברס. צה"ל הגיב באופן נקודתי להפרות וכמעט שלא ביצע פעילות צבאית התקפית בהיקף משמעותי. המצב החל להתדרדר בליל 2 באוגוסט 2022 בו ערכו צה"ל, מג"ב והשב"כ, כחלק ממבצע שובר גלים, מבצע מעצרים נרחב בג'נין, שבמהלכו נעצר בסאם א-סעדי, ראש הג'יהאד האסלאמי בג'נין. המעצר הביא לאיומי הסלמה, מצד הג'יהאד האסלאמי, והעלאת המתיחות. לאחר שכל הניסיונות להפיג את ההסלמה נכשלו פתח צה"ל במבצע עלות השחר במסגרת המבצע תקף צה"ל מטרות המזוהות עם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה, כולל מחסני אמצעי לחימה ועמדות צבאיות, מתקני שיגור רקטות, מנהיגי הארגון ויעדים צבאיים נוספים.

לאחר מבצע עלות השחר שרר שקט יחסי במשך פחות משנה. ב-2 במאי 2023 מת בכלא בישראל האסיר הביטחוני ח'דר עדנאן, חבר בפלוגות אל-קודס של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אחרי שביתת רעב ממושכת. בתגובה למותו, בהמשך אותו היום שיגרו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני 102 רקטות לעבר שדרות, יישובי עוטף עזה וצפון הנגב. במטחים אלו נפצע קשה אדם (עובד זר) בשדרות ונפצעו עוד כ-6 אנשים. במשך שבוע נמנעה ישראל מלהגיב על הירי מהרצועה, עד 9 במאי, פתח צה"ל במבצע מגן וחץ.

מלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,500 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779^[4] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־253 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,550^[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55^[6] שוטרים ו־10^[7] אנשי שירות הביטחון הכללי.בעקבות המתקפה הכריזה ממשלת ישראל על מלחמת חרבות ברזל, שמטרותיה הן השמדת חמאס, שחרור החטופים והשבת הביטחון ליישובי עוטף עזה.

השלב הראשון של פעילות צה"ל, שהחל ב-7 באקטובר, כלל הריגה של מאות מחבלים בשטח ישראל, טיהור עורף ישראל ממחבלים, יציבות קו הגבול והתקפה מהאוויר ומהקרקע של יעדי טרור ברצועת עזה. השלב השני היה תמרון קרקעי על ידי אוגדה 162, אוגדה 36 ואוגדה 252, בשילוב אש מהאוויר ומהים.

פיקוד הדרום אלוף ירון פינקלמן

ראש מטה הפיקוד תא"ל מנור ינאי

קצין אג"ם פיקודי אל"ם אפרים אבני

אוגדת עזה תא"ל אבי רוזנפלד

עוצבת אדום תא"ל איתמר בן חיים

עוצבת הפלדה תא"ל יצחק כהן

עוצבת סיני תא"ל מורן עומר

חטיבת הגפן אל"ם חיים כהן

חטיבת פארן אל"ם שמר רביב

חטיבת גבעתי אל"ם לירון בטיטו

עוצבת התבור אל"ם יותם בורשטיין

גדוד האיסוף הקרבי נשר

גדוד האיסוף הקרבי איתם

חטיבת קטיף

חטיבת יואב אל"ם איתמר דשל

חטיבת הנח"ל אל"ם יאיר צוקרמן

חטיבת ירושלים אל"ם נתאי עוקשי

גדוד התקשוב רעם

יחידת המודיעין פיקוד הדרום

חטיבה 460 אל"ם דביר אדרי

חטיבה 401 אל"ם בני אהרון

חטיבת הנגב אל"ם עברי אלבז

אגד לוגיסטי מרחבי 5005

אגד לוגיסטי מרחבי 5006

בית הספר להפעלת אש אל"ם דוד גטניו

עוצבת עמוד האש אל"ם אהוד ביבי

חטיבת הראל אל"ם איתמר מיכאלי

יחידת המשטרה הצבאית 392

עוצבת השרון אל"ם טל קוריצקי

עוצבת המחץ אל"ם טל אלקובי

יחידת השלישות פיקוד הדרום

יחידת הרפואה פיקוד הדרום

גדוד ציוד מכני הנדסי

בסיס אימונים פיקודי דרום

מקרא:      חטיבה מרחבית;      חטיבת חי"ר;      חטיבת שריון;      חטיבת אש;      גבול אפור מסמן חטיבת מילואים

• פיקוד מרחבי
• עוצבת סיני
• אוגדת עזה

מדיה וקבצים בנושא פיקוד הדרום בוויקישיתוף

• אתר פיקוד הדרום באתר צה"ל
• מיכל דניאלי, ‏מבנה צה"ל: המדריך המלא, באתר ‏מאקו‏, 20 ביוני 2011
• אבן מספר 9: חה"נ 803 – מפקדת הנדסה פיקוד הדרום, באתר עמותת חיל ההנדסה הקרבית
• הצצה למעבדת הטכנולוגית באוגדת עזה: הכירו את ה"מוח" שחושף את מנהרות הטרור של חמאס, באתר צה"ל, 15 באפריל 2018
• ישראל, צה"ל. פיקוד דרום, דף שער בספרייה הלאומית