ארכיון המדינה

• כינוס התיעוד הארכיוני (על כל סוגיו) של מוסדות המדינה, שמירתו לצמיתות ופתיחתו לעיון הציבור, בהתאם לתקנות העיון.
• קביעת מדיניות לשמירה, או לחלופין, לביעור התיעוד במדינת ישראל.
• פיקוח מקצועי על פעולות ארכיונים שונים במדינה.
• איתור, רישום והפקדה של ארכיונים פרטיים, המצויים בידי מוסדות המדינה ותושביה.
• הוצאה לאור של "תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל".
• הוצאה לאור של ספרי הנצחה לזכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה.
• הוצאה לאור של מדריכים מקצועיים וחוברת ביבליוגרפית של פרסומי הממשלה.

באוסף מתועדים מוסדות המדינה וכן הממשלים הקודמים בארץ ישראל: השלטון העות'מאני (חומר מן השנים 1815–1917), המנדט הבריטי (1917–1948), וכן אוספים שמקורם במוסדות הקהילה הערבית בארץ ישראל בתקופות אלה^[3].

בארכיון המדינה שמורים מסמכים, מפות, בולים, ופרסומים רשמיים של משרדי הממשלה השונים, של הכנסת ושל בית הנשיא, ובהם פרוטוקולים של ישיבות הממשלה לאחר 1948, פרוטוקולים של ועדות הכנסת, תיעוד של ועדות חקירה ממלכתיות ותיעוד משפטי, ובכלל זה תיעוד מבית המשפט העליון ותיעוד מרשם המקרקעין. בנוסף לאלו מופקדים בארכיון עשרות ארכיונים פרטיים של מוסדות ושל אישים בעלי חשיבות בתולדות היישוב והמדינה. בארכיון מצויים כשלושה מיליון תיקים, נכון לינואר 2018.

בארכיון שמורים מסמכי היסוד של מדינת ישראל ובראשם מגילת העצמאות, חוק השבות, חוקי המדינה והסכמים בינלאומיים שהמדינה חתמה עליהם כגון הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, הסכם השילומים עם גרמניה, הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, הצהרת העקרונות בדבר הסדרי-ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף (הסכמי אוסלו) ועוד.

חומרי הארכיון מאוחסנים במתקן ייעודי במדפים באורך של כ-45 ק"מ. החומר הארכיוני כולל בין היתר תיקים ומסמכים ניריים (מנייר) וכן תיעוד אור-קולי מגוון, ובו סרטים המתעדים אירועים מתקופת המנדט והמדינה לרבות משפט אייכמן, קלטות קול וסרטי וידאו ובהם עדויות של אישים מרכזיים במדינת ישראל, תקליטים המתעדים נאומים, ישיבות הכנסת, טקסים ואירועים שונים וכן אוסף של כ-100,000 תצלומים. בשנים האחרונות הופקדה בשרתי ארכיון המדינה כמות גדולה של קובצי מחשב.

לאחר שנים רבות של מאבק^[4], בשנת 2016 החליטה ממשלת ישראל על חשיפת החומר הארכיוני הקשור בפרשת ילדי תימן החומר נחשף במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-28 בדצמבר 2016^[5]. תיקים הקשורים בפרשת ילדי תימן רוכזו באתר מיוחד. אך באוגוסט 2018 נחשף כי בארכיון המדינה יש עוד חומרי משטרה שטרם נחשפו^[6].

ארכיון המדינה החל לפעול עם הקמת המדינה, ופעולתו הוסדרה בחוק הארכיונים, התשט"ו–1955. החוק מהווה את המסגרת המשפטית, המינהלית והמקצועית לניהול המערכת הארכיונית במדינה. התקנות וההנחיות הנלוות לחוק מעניקות לגנז, ובאמצעותו לעובדי גַנזך המדינה, את הסמכות להדריך, להנחות ולפקח על ניהול הארכיונים והרשומות במוסדות המדינה, ברשויות המקומיות ובתאגידים הממשלתיים.

בארכיון המדינה ניתן למצוא את מסמכי המדינה: דיונים של מקבלי החלטות, פועלם של עובדי המדינה, טופסי הממשק בין האזרחים למשרדי הממשלה; תצלומי אירועים, סרטי חדשות מלפני היות הטלוויזיה, מפות של ארץ-ישראל המתפתחת והמשתנה על-פני מאה וחמישים שנה; מרשמי אוכלוסין, דיווחים סודיים, מכתבי אזרחים, חומרים כלכליים, משפטיים, גאוגרפיים, דמוגרפיים ומנהליים. תוכניות חינוך, תוכניות בינוי, תוכניות שיכון ועוד.

עובדי הארכיון עוסקים מאז הקמת המדינה בזיהוי התיעוד שבמוסדות המדינה ובהבאתו לארכיון, בסידורו, בשימורו ובהעמדתו לציבור. ואולם רובו העצום של התיעוד מעולם לא נפתח.

בשנת 1965 החל הארכיון להשתמש בטכנולוגית מיקרופילם^[7].

בשנת 1970 החל הארכיון להשתמש במחשב לרישומו ולקליטתו של החומר הארכיוני^[8].

בשנת 2004 החל פרויקט מחשוב הארכיון והתאמתו לעידן האינטרנט, שבו התיעוד דיגיטלי^[9].

שינוי מדיניות החשיפה

בשנת 2015 החלה סריקה מואצת של מסמכי הארכיון. בשנת 2016 הוקם אתר אינטרנט חדש המאפשר לחפש ולצפות בתיקים ומסמכים, לחפש ולהזמין תיקים שטרם נחשפו לציבור וכן להתעדכן אודות תיקים שנחשפו אך המידע עליהם חלקי. הדיגיטציה של התיקים הביאה לשימוש מוגבר בארכיון וב-2017 הגיע ל-40,000 מספר התיקים שנסרקו לבקשת הציבור. בעקבות תהליך הדיגיטציה, ביוני 2016, דרש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין רז נזרי, מגנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, להיצמד לתקנת חוק הארכיונים^[10][11] בנוגע למדיניות חשיפת החומר הארכיוני ופתיחתו לעיון הציבור, כלומר, ההחלטה על חשיפת החומרים לא תעשה על ידי עובדי הארכיון, אלא על ידי נציג מוסד המדינה שהפקיד את החומרים בארכיון. הוראה זו האריכה מאוד את זמן הטיפול בבקשות לחשיפת תיקים, מאחר שכל משרד נדרש להחליט איזה מסמכים יפתחו לעיון הציבור והאם קיימת מגבלה על חלק ממסמך שנפתח לעיון הציבור ועל כן משחירים חלק ממנו. זאת ועוד, בחלק ממשרדי הממשלה והגופים המדינתיים האחרים לא הוסמך כוח אדם לנושא. 13 משרדים ממשלתיים הסמיכו את הארכיון לחשוף חומרים מטעמם^[12]. החלטה זו עוררה ביקורת רבה בקרב חוקרים שטענו כי קבלת החומרים מהארכיון תתעכב עוד יותר^[13]. בהמשך הגנז הודיע כי הוא סוגר את חדר העיון לחוקרים^[14][15].

בספטמבר 2020 הודיע ארכיון המדינה שהוא מתכנן לפרסם מאות מיליוני מסמכים בעזרת בינה מלאכותית. הטכנולוגיה נועדה לאתר מידע מסווג^[16][17], ותאפשר לארכיון לעבור במהירות על מסמכים שמעבר עליהם היה דורש אלפי שנות עבודה. המידע יועבר למומחים שיקבעו אם ניתן לפרסמו^[18].^{[דרושה הבהרה]}

מתקפת סייבר

בנובמבר 2023 נפגע הארכיון הדיגיטלי ממתקפת סייבר שמקשה על חיפוש בארכיון ועיון במסמכים.^[19] ההודעה על כך פורסמה באתר הארכיון.^[20] על פי הדיווח מידע רב נמחק מהאתר^[21]. בעקבות זאת הזהיר מערך הסייבר הלאומי כי יש סכנה שכל החומר הארכיוני של המדינה יימחק לעד.^[22] מוערך ששיקום המערכת לא יסתיים עד סוף 2024^[22][23].

במהלך השנים שכן ארכיון המדינה במבנים שונים. עם הקמת המדינה הוא היה מפוזר במספר מקומות, עד שנת 1963, בה רוכז במרתף בניין משרד ראש הממשלה החדש^[24]. אך כבר ב-1964 הוכרז על הקמת בניין חדש ליד הכנסת, בגלל חוסר מקום^[25]. ב-1966 הוכרז שיוקם מבנה מרכזי משותף, לגנזך המדינה ולארכיון הציוני^[26]. אך מנהלי הארכיון הציוני המרכזי לא הסכימו לאיחוד המוסדות, והקימו לבסוף בניין משלהם ליד בניני האומה, שנחנך ב-1985.

בשנת 1992 עבר ארכיון המדינה לבניין משרדים ברחוב מקור חיים בירושלים. בנוסף הוקם "מתקן גניזה", מבנה מסווג ומתקן ביטחוני בו מרוכז רוב החומר הארכיוני^[27]. באוקטובר 2012 הורה מנכ"ל משרד ראש הממשלה לסגור את המשרדים לאחר שהתברר כי לבניין במקור חיים אין טופס אכלוס. התברר כי הבניין הוקם כמבנה לסחר במכוניות, הורחב ועבר הסבה לבניין משרדים ללא היתר^[28]. בדצמבר 2014 עבר ארכיון המדינה לבניין בבעלות קבוצת רד-בינת בהר חוצבים בירושלים. בקומה הראשונה שלו הוקם אולם קריאה, בו ניתן לעיין במסמכים ותיקים אשר לא ניתן להעלות אותם לאתר האינטרנט מטעמי צנזורה ואחרים.

מרכז המבקרים של ארכיון המדינה נפתח בשנת 2019 והוא שוכן בבניין קבוצת רד-בינת בהר חוצבים, בירושלים. מרכז המבקרים הוקם בעלות של 2.5 מיליון ש"ח^[29], והוא מציג את החומר הרב הטמון בארכיון המדינה וכן מהווה מרכז הנצחה למנהיגי המדינה - ראשי הממשלה והנשיאים שהלכו לעולמם.

המרכז משתרע על שלושה אולמות, האחד מדמה מחסן ארכיוני עם מכלי אחסון רבים שעומדים במדפים, באולם זה המבקר צופה בסרטון המתאר את החומרים שמגיעים לארכיון המדינה, ואת פעילות הארכיונאים. האולם השני מוקדש להנצחת נשיאי וראשי ממשלות ישראל שהלכו לעולמם. לצד דמותו של כל אחד מראשי הממשלה והנשיאים נפתחת מגירה ובה חפצים אישיים שלו. במקביל נפתחת מגירה ובה חומר ארכיוני שלו. האולם השלישי בנוי בסגנון של שעשועון טריוויה בו מתחרים המבקרים בשיוך ואיתור חומר ארכיוני באמצעות ארכיונאות נוכחית ועתידית – ארכיונאות דיגיטלית.

דף הפייסבוק של מרכז המבקרים מציג לעיתים קרובות חומרים מארכיון המדינה שרלוונטיים לתקופה, או למבקרים שביקרו במרכז.

הביקור במרכז ללא תשלום וכרוך בתיאום מראש.

• סופיה יודין 1949–1957
• ד"ר אלכסנדר ביין 1957–1971^[30]
• פרופ' אברהם אלסברג 1971–1990^[31]
• פרופ' ראובן ירון 1990–1992
• פרופ' אביתר פריזל 1993–1994
• ד"ר משה מוסק 1995-1994
• פרופ' אביתר פריזל 1995–2001
• ד"ר טוביה פרילינג 2001–2004
• ד"ר יהושע פרוינדליך 2005–2011
• ד"ר יעקב לזוביק 2011–2018
• רותי אברמוביץ' 2018–הווה^[32]

• הספרייה הלאומית
• הארכיון הציוני המרכזי

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארכיון המדינה

• אתר האינטרנט הרשמי של ארכיון המדינה

• ארכיון המדינה, ברשת החברתית פייסבוק
• ארכיון המדינה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ארכיון המדינה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ישראל, גנזך המדינה, דף שער בספרייה הלאומית
• רועי גולדשמידט, ‏מידע בנושא פעילות ארכיון המדינה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 29 באוקטובר 2017
• על הגנזך באתר משרד ראש הממשלה
• דו"ח סיכום קדנציה של גנז המדינה ד"ר יעקב לזוביק, באתר ארכיון המדינה
• מיכל גרינברג, גנזך המדינה יועבר לערד כחלק מתוכנית לפיתוח הנגב, באתר הארץ, 7 במרץ 2007
• פ.א. אלסברג, ‏גנזך המדינה כמקור לתולדות ארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, קתדרה 1, אלול תשל"ו
• אורן פרסיקו, מי גונב לנו את העבר, באתר העין השביעית, 12 במרץ 2009
• עופר אדרת, בארכיון המדינה מודים: שלל פריטים היסטוריים מחכים במחסנים, ואיש לא יודע מה יש בהם, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2015
• עופר אדרת, המבקר: חשש כבד לתיעוד ההיסטורי של המדינה מהעשורים האחרונים, באתר הארץ, 24 במאי 2016
• עזרי עמרם, חדשות 2, ‏חשיפה: ארכיון המדינה פרסם פרטים אישיים של חולים שהתאבדו, באתר ‏מאקו‏, 14 באוגוסט 2016
• הילה בהר"ד, הסדנה להיסטוריה חברתית, ה █████ נוכח █████ █████ : מה קורה בארכיון המדינה?, באתר הארץ, 18 במאי 2017
• גיא ליברמן, הדליפה הגדולה, באתר "ידיעות אחרונות", 18 באוגוסט 2017
• עופר אדרת, בין ילדי תימן לחשיפת מסמכי שב"כ: גנז המדינה מסכם קדנציה סוערת, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2018
• חן מענית, ‏האיש שאחראי על ההיסטוריה הישראלית: יש דברים שעלולים לא להיחשף לעולמים, באתר גלובס, 11 במאי 2019
• קובי כהן-הטב, הקמת גנזך המדינה במעבר מיישוב למדינה, 1950-1948, עיונים 32, 2019, עמ' 296–324
• יוסי מלמן, טקסי עירום ורמזים לטרור: מתברר שהשב"כ ריגל אחרי הכנענים. חשיפה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
• משה מוסק, ההחלטה על הקמת גנזך המדינה, באתר הארכיון הציוני, בינואר 2022
• עידן ארץ, ‏גנזת המדינה: "יש חור שחור בתיעוד של מדינת ישראל", באתר גלובס, 12 בינואר 2023
• סרט תדמית של ארכיון המדינה, מרס 2023: https://www.youtube.com/watch?v=ExQgKmC5uqU