נשיא מדינת ישראל

ערך מורחב – חוק יסוד: נשיא המדינה

סמכויותיו של נשיא המדינה הן בעיקרן טקסיות וסמליות, דוגמת חתימה על חוקים שנחקקו בכנסת, הסמכת שגרירים מטעם המדינה, קבלת כתבי האמנתם של שגרירים ממדינות זרות וחתימה על אמנות בין ישראל לבין מדינות אחרות. ואולם, הנשיא הוא לא המאשר את החוקים והאמנות, וחתימתו על מסמך טעונה חתימת קיום מטעם הממשלה. נשיא המדינה הוא הראשון בסדר הקדימה הממלכתי, והוא מייצג את המדינה כלפי חוץ.

לנשיא המדינה נתונות מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא סמכות החנינה של כל עציר, נאשם או אסיר, וכן הסמכות להקל בכל עונש שהטיל בית משפט על כל אדם. לרוב יתייעץ הנשיא עם נציגי משרד המשפטים לפני הפעלת סמכותו זו, אך לעיתים הוא נקלע ללחצים פוליטיים וחברתיים עזים, שבגינם ישחרר אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקאות חילופי שבויים.

תפקיד נוסף הנתון בידי נשיא המדינה לפי חוק-יסוד: הממשלה הוא הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת לאחר שהתקיימו בחירות לכנסת או לאחר שהממשלה התפטרה או נפלה. לפני שנשיא המדינה מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת, עליו להתייעץ עם סיעות הכנסת ולקבל מהן המלצה למועמד לראש הממשלה. נשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על מי שלפי דעתו יש לו הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה. סמכות זו ניתנת לראשי מדינה ברוב רובן של הדמוקרטיות הפרלמנטריות, ויש בה שיקול דעת מסוים.

נשיא המדינה ממנה את השופטים, לאחר שנבחרו בוועדה לבחירת שופטים, ואת נגיד בנק ישראל לפי המלצת הממשלה. סמכות המינויים ניתנה לנשיא כדי לסמל את עצמאותם של המתמנים מן הכנסת והממשלה.

מעבר לתפקידים החוקתיים של נשיא המדינה, מאפשר לו מעמדו ליזום מיזמים חברתיים שונים ולגייס בעבורם כספי תרומות. כמו נשיאים אחרים בעולם, גם נשיאי ישראל הקימו קרנות מלגות לתמיכה במיזמים ציבוריים שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן (כמו סיוע לבעלי מוגבלויות ולאנשי מדע ומחקר). בשנת 2011 קבע מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס כי הנשיא דאז משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן.^[1]

• 
  נס נשיא מדינת ישראל
• 
  לשכת הנשיא במשכן נשיאי ישראל
• 
  חדר הפגישות במשכן נשיאי ישראל
• 
  שדרת פסלי הנשיאים בחצר המשכן

בחירת הנשיא

כל אזרח ישראלי כשיר לכהן כנשיא. הצעת מועמד לנשיא המדינה צריכה להיות מוגשת ליושב-ראש הכנסת, בהסכמת המועמד בכתב ובצירוף תמיכתם של עשרה חברי הכנסת לפחות בחתימתם, ועד שבועיים לפני מועד הבחירות. כל חבר הכנסת רשאי לתמוך במועמד אחד בלבד. שבוע לפני מועד הבחירות צריך יושב-ראש הכנסת לפרסם את רשימת המועמדים בבחירות המתקרבות.

הכנסת בוחרת את נשיא המדינה בהצבעה חשאית, בישיבה מיוחדת שנערכת לצורך עניין זה בלבד. מזכיר הכנסת קורא בשמותיהם של כל חברי הכנסת לפי סדר ה-א"ב של שמות המשפחה, וכל חבר כנסת בתורו נכנס מאחורי פרגוד עץ מיוחד המוצב במליאת הכנסת, מכניס פתק עם שם המועמד למעטפה, ואז משלשל את המעטפה לקלפי העשויה עץ. לאחר שהצביעו כל חברי הכנסת, מתכנסים חברי ועדת הקלפי (שחברים בה היושב-ראש ועוד שלושה חברי כנסת) בלשכת יושב-ראש הכנסת וסופרים את הקולות.

המועמד שקיבל את קולותיהם של רוב חברי הכנסת – הוא הנבחר. אם אין מועמד כזה, עורכים הצבעה חוזרת ובה מועמדים לבחירה שני המועמדים שקיבלו את המספרים הגדולים ביותר של קולות. המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר הוא הנבחר.

משמעותו הייצוגית והסמלית של מוסד הנשיאות הביאה לכך שעל אף שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים, נבחרת לתפקיד אישיות בעלת שיעור קומה, שזוכה לאהדה רבה בכל שדרות העם, ואפשר לחנך את הדור הצעיר לאורה. בהתאם לעיקרון זה נבחרו לתפקיד אנשים בעלי תרומה בולטת למימוש החזון הציוני, כאלה שמלבד מעורבות בחיים הציבוריים גם הגיעו להישגים מיוחדים בתחומים נוספים. כך נבחרו לתפקיד אנשי מדע בעלי שם עולמי (חיים ויצמן ואפרים קציר), אלופי צה"ל בעלי קול ייחודי (חיים הרצוג ועזר ויצמן), מלומדים ואנשי רוח (יצחק בן-צבי, זלמן שזר ויצחק נבון).

לקראת סוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נבחרו לתפקיד פוליטיקאים, ובתגובה לכך הוגשו כמה הצעות חוק שונות שניסו למנוע זאת, על מנת למנוע מתפקיד זה להפוך לפוליטי. בחירתו של עזר ויצמן לתפקיד נשיא המדינה בשנת 1993 הייתה לנקודת המפנה שסימנה את תחילתה של מגמה זו, ואחריו נבחרו משה קצב, שכיהן כחבר הכנסת ושר, שמעון פרס שכיהן כחבר הכנסת במשך 48 שנים (ברובן כשר, ופעמים גם כראש הממשלה), ראובן ריבלין, שכיהן כשר וכיושב-ראש הכנסת, ויצחק הרצוג, שכיהן כחבר הכנסת וכשר.

תפקיד נשיא המדינה נחשב כתפקיד פרישה בקריירה הפוליטית, שלאחריו פורש הנשיא היוצא מהחיים הציבוריים. יוצא דופן היה יצחק נבון, שביקש לנצל את הפופולריות שצבר במהלך כהונתו כנשיא, פרש מהתמודדות על תקופת כהונה שנייה ושאף לקבל לידיו את מנהיגות מפלגת העבודה והמערך בבחירות לכנסת האחת עשרה.

טקס השבעת נשיא המדינה

נשיא המדינה הנבחר נכנס לתפקידו ביום סיום כהונתו של הנשיא היוצא, ואם הנשיא היוצא התפטר, הודח או נפטר – נכנס מחליפו הנבחר לתפקיד סמוך ככל הניתן ליום בחירתו. מי שנבחר לנשיא המדינה צריך להצהיר בפני הכנסת הצהרת אמונים בזו הלשון: ”אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את תפקידי כנשיא המדינה”.

טקס השבעת נשיא המדינה הוא ייחודי בישראל והוא דומה במתכונתו לטקסי הכתרה עליהם מסופר בתנ"ך. מושמעות בו תקיעות שופר על-ידי חיילי הרבנות הצבאית, ובסיומו קורא יושב-ראש הכנסת: "יחי נשיא מדינת ישראל!", וחברי הכנסת עונים "יחי! יחי! יחי!".

הדחת נשיא המדינה

הכנסת מוסמכת, בהחלטת רוב של שלושה רבעים מחבריה (90 ח"כים), להדיח נשיא המדינה אם מצאה שהתנהגותו אינה הולמת את מעמדו. כדי להתחיל הליך הדחה יש להגיש קובלנה על ידי לפחות עשרים חברי כנסת. הקובלנה חייבת להיות מנומקת והיא תועבר ללא דיחוי לידי נשיא המדינה. כדי לקבל החלטה להדחת נשיא יש צורך ברוב של שלושה רבעים מחברי ועדת הכנסת (19 מתוך 25 חברי הוועדה). לנשיא או לבא כוחו יש זכות לסתור את הקובלנה בוועדת הכנסת וגם במליאת הכנסת.

חסינות, נבצרות והתפטרות

חסינות

בדומה לחברי הכנסת, לנשיא המדינה יש חסינות מוחלטת בכל הקשור לתפקידו, ואין הוא חייב למסור בעדות מידע שנודע לו במילוי תפקידו כנשיא גם לאחר תום תקופת כהונתו. כמו כן יש לנשיא, כל זמן שהוא מכהן, חסינות פרוצדורלית מוחלטת, כלומר לא ניתן להעמידו לדין פלילי ולא ניתן לעוצרו. אם יש צורך לגבות ממנו עדות, ניתנת לנשיא הזכות לקבוע את מקום מסירת העדות ומועדה.

נבצרות

אם נבצר מהנשיא למלא תפקידו באופן זמני, או אם הוא נמצא מחוץ לגבולות המדינה, מכהן יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה. כאשר הנשיא מעוניין להכריז על נבצרות זמנית (למשל לפני שהוא עובר הליך רפואי תחת הרדמה מלאה, ואין הוא יכול למלא את תפקידו) הוא צריך להעביר בקשה לכנסת, ורק לאחר קבלת בקשתו בידי ועדת הכנסת יוכרז על נבצרותו.

התפטרות ונשיא בפועל

נשיא המדינה רשאי להתפטר, בהגשת כתב התפטרות חתום ליושב-ראש הכנסת, והתפטרותו נכנסת לתוקף אחרי 48 שעות, אלא אם הוא חוזר בו מהתפטרותו. אם נשיא המדינה מסיים את תפקידו לפני גמר כהונתו, מכהן יושב-ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל. לנשיא המדינה בפועל נתונות כל הסמכויות של הנשיא.

בשנת 2019 עמד תקציב מוסד הנשיאות על 61 מיליון שקלים חדשים,^[2] מתוכו עמדו 32 מיליון לשכר העובדים, 3 מיליון לביטחון, 2 מיליון עבור קצבאות לאלמנות הנשיאים הקודמים, ו-15 מיליון לתפעול.

מרכיבים מרכזיים בתקציב משכן הנשיא:

• משכורות ותנאי הפרישה של נשיאי המדינה ועובדי המוסד.
• העלות התפעולית של מוסד הנשיאות.
  • עלות תחזוקת מבנה משכן הנשיא והגן הנלווה לו, כולל ארנונה לעיריית ירושלים.
  • עלות הטקסים והאירועים הנערכים על-ידי הנשיא.
  • נסיעות, כולל נסיעות פמליית הנשיא לחוץ לארץ.
• עלות פרטי האמנות הפזורים במשכן הנשיא ועלות אחזקתם.
• עלות חיילי צה"ל אחדים שעובדים במוסד.
• עלות אבטחת המשכן והנשיא.

שכר הנשיא ותנאי פרישתו

בהתאם לסעיף 16 לחוק-יסוד: נשיא המדינה נקבעת משכורתו של נשיא המדינה על ידי ועדת הכספים של הכנסת. קביעה זו ניתנה בהחלטת משכורת נשיא המדינה, התשמ"ב–1982. ב-1 ביולי 2013 נקבעה משכורת הנשיא ל-50,315 ש"ח לחודש.^[3] משכורת זו מתעדכנת בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק. בהתאם לסעיף 1 לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט–1969, תנאי הפרישה של הנשיא נקבעים אף הם על ידי ועדת הכספים, והם ניתנו בהחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א–1981.^[4] תנאים אלה כוללים:

• פנסיה חודשית בסכום 70% ממשכורת הנשיא, מיום פרישתו של הנשיא (גם אם טרם הגיע לגיל פרישה) לכל ימי חייו, ולאלמנתו אחריו לכל ימי חייה. אם הנשיא לשעבר זכאי לפנסיה נוספת מקופה ציבורית, לא תעלה הפנסיה הכוללת המשולמת לו על משכורתו כנשיא. שיעור הפנסיה חריג לטובה, משום ששר צובר, במשך 7 שנים, פנסיה של 14% בלבד.
• לנשיא לשעבר ולבני משפחתו, לשאירי נשיא^{[דרושה הבהרה]} ולשאירי נשיא לשעבר יינתנו שירותים רפואיים ואשפוז באותם תנאים ובאותו היקף שהיו זכאים להם בעת כהונת הנשיא.
• נשיא לשעבר, אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאים לטלפון בדירתם, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. נשיא לשעבר זכאי לתשלום של הוצאותיו בעבור החזקה ושימוש בטלפון סלולרי ובטלפון שהותקן בדירתו (אלמנת נשיא ואלמנת נשיא לשעבר זכאיות לתשלום זה במשך תקופה של שמונה עשר חודשים מיום פטירתו של הנשיא או הנשיא לשעבר).
• נשיא לשעבר זכאי לדיור בדירת שרד ולרכב צמוד עם נהג במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. אם נפטר במשך תקופת הזכאות, זכאית אלמנתו לזכויות אלה עד לסיום שבע השנים.
• נשיא לשעבר זכאי, לצורך פעילותו הציבורית, לתקציב לשירותי משרד, במשך שבע שנים מיום סיום כהונתו. זכות זו אינה נשללת, גם אם מצבו הרפואי של הנשיא לשעבר אינו מאפשר לו לנהל משרד.

  

התנאים המפורטים לעיל נקבעו במהלך כהונתו של הנשיא משה קצב, והם תקפים החל מכהונתו של שמעון פרס כנשיא. ביחס לכהונתם של נשיאים קודמים ושאיריהם חלים תנאים טובים יותר.^[5]

בעקבות החשדות למעשים פליליים שהועלו נגד הנשיא קצב, החליטה ועדת הכספים בשנת 2007, שמנשיא לשעבר שהורשע בעבירה שיש עמה קלון נשללות כל הזכויות הנ"ל, מלבד הזכות לפנסיה חודשית ולשירותים רפואיים.^[6]

בעבר משכורתו של הנשיא הייתה פטורה ממס הכנסה, אך בתיקון שנעשה בתקופת כהונתו של הנשיא עזר ויצמן נקבע כי היא חייבת במס. בנוסחו הנוכחי קובע סעיף 9(1) לפקודת מס הכנסה שפטורים ממס הכנסה רק: "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לנשיא או לנשיא לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כנשיא, למעט משכורת וקיצבה".

נכון לשנת 2023, בית הנשיא משלם פנסיה נשיאותית לשני נשיאים לשעבר. תשלומים אלה הם אחד ממרכיבי התקציב המרכזיים של בית הנשיא.

תפקיד נשיא המדינה הוא המשך ישיר לתפקיד נשיא מועצת המדינה הזמנית, אותו מילא חיים ויצמן. בדומה למשרת נשיא המדינה, גם משרת נשיא מועצת המדינה הזמנית הייתה משרה חסרת השפעה בפועל.

מעמדו וסמכויותיו של נשיא המדינה נקבעו לראשונה בחוק המעבר, שנחקק ב-16 בפברואר 1949. באותו היום הושבע ד"ר חיים ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל. בנוסחו המקורי קבע חוק המעבר כי כהונת הנשיא קשור בכהונת הכנסת, ואכן לאחר שנבחרה הכנסת השנייה, היא בחרה מחדש את ד"ר ויצמן לנשיא המדינה, ולאחר מכן חוקקה את חוק כהונת נשיא המדינה, אשר הסדיר ביתר פירוט את בחירתו של נשיא המדינה, וקבע את כהונתו לחמש שנים. לאחר פטירתו של יצחק בן-צבי תוקן החוק ונקבע בו כי נשיא המדינה יוכל לכהן שתי כהונות לכל היותר.

ב-16 ביוני 1964 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: נשיא המדינה, וקבעה בו את דיני הנשיאות. חוק-יסוד זה הוצע על-ידי הממשלה כהצעת חוק ממשלתית, מה שעורר מחלוקת, שכן בהחלטת הררי נקבע כי ועדת החוקה, חוק ומשפט היא זו האחראית על חוקי-יסוד.

בשנת 2000 תיקנה הכנסת את חוק היסוד וקבעה כי נשיא המדינה יכהן כהונה אחת בת שבע שנים, כדי לאפשר לנשיא עצמאות מן הפוליטיקאים בביצוע תפקידו.