ארמון סואן פאקד
ארמון סואן פאקד (בתאית: สวนผักกาด, תרגום "גן הכרוב") הוא מוזיאון בבנגקוק, תאילנד, מדרום לאנדרטת הניצחון.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ארכאולוגיה |
| מיקום | תאנון פאיה תאי  |
| מדינה | תאילנד |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1952 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1952 |
| קואורדינטות | 13°45′25″N 100°32′14″E / 13.756836°N 100.537122°E |
| www | |
(למפת בנגקוק רגילה)   ארמון סואן פאקד | |
  | |
המוזיאון מציג עתיקות תאילנדיות, כולל בין היתר, מוצגי קרמיקה מבאן צ'יאנג, בני יותר מ-4,000 שנה.
בתחילת המאה ה-20 שימש כארמונם של הנסיך צ'אמבהוטבונגס ורעייתו צ'ומבהוט, שתחביבה היה גינון ואומנות תאית. בגן ניתן לראות צמחייה מאזורים שונים בעולם ומיערות הגשם התאיים.
המוזיאון נפתח ב-1952, והוא כולל שמונה בתים תאילנדים מסורתיים עם פרוזדורים מכוסים ביניהם.
במתחם שמונה בתים: בראשון מוצגים כלי נגינה תאילנדים בקומה הראשונה ופסלי בודהה בקומה השנייה. בבית השני מוצגים רהיטים ששימשו את הזוג המלכותי ובשלישי פרטי פורצלן. בבית הרביעי מוצגות יצירות אומנות, ובחמישי מוצג אוסף מטבעות של הנסיך. בבית השישי מוצגים פריטי אומנות קטנים. בבית השביעי מוצגות סצנות מסיפור הראמאיאנה, ובבית השמיני מוצגת אמנות פרהיסטורית תאילנדית, שכוללת חרסים, פריטי ברונזה, צדפים וכדומה.
באן צ'יאנג
ערך מורחב – באן צ'יאנג
בקומה השנייה והשלישית של הבית המרכזי, מוצגות עתיקות מבאן צ'יאנג. זהו אתר ארכאולוגי השוכן במישור קהוראט שבתאילנד. האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1992.
עד לשנות ה-60 דרום-מזרח אסיה נחשב לאזור שפיגר מאחור בכל הקשור להתפתחות התרבותית בפרהיסטוריה, וכי ההתפתחות נגרמה בעיקר כתוצאה מהשפעות חיצוניות. החפירות שנערכו בבאן צ'יאנג ובנוק נוק טהא הפריכו את הגישה הזאת והוכיחו כי אזור זה של תאילנד היה המרכז של פריחה תרבותית עצמאית ששגשגה כבר לפני אלפי שנים.
האתר התגלה בשנת 1957 וזכה לתשומת לב ציבורית בגלל כלי הקדרות האדומים שנמצאו בו. במהלך החפירות המדעיות הרשמיות הראשונות שנערכו ב-1967 נחשפו מספר שלדים ומתנות ברונזה המיועדות לקברים. באותן חפירות התגלו גם שברי אורז, ועל סמך זאת נטען כי המתיישבים באזור בתקופת הברונזה היו ככל הנראה חקלאים. בקברים העתיקים ביותר אין חפצי ברונזה, ולפיכך הם מתוארכים לתקופת האבן החדשה; הקברים החדשים ביותר מתוארכים לתקופת הברזל.
לפי בדיקות התיארוך הראשונות, שנערכו בשיטת ההארה החומנית, התקבלו תוצאות שבין 4420 למאה ה-34 לפנה"ס, כך שהאתר הוא למעשה הקדום ביותר בכדור הארץ שהיה פעיל בתקופת הברונזה. אולם, בחפירות שנערכו בין 1974 ל-1975 נחשף מספיק חומר שמתאים לתיארוך פחמן-14, והתקבלו תוצאות מדויקות יותר, שלפיהן הקבר הקדום ביותר הוא מהמאה ה-21 לפנה"ס, והמאוחר ביותר משנת 200 לפנה"ס. הכנת הברונזה החלה בשנת 2000 לפנה"ס בקירוב, לפי כורי מצרף ושברי ברונזה שהתגלו. חפצי הברונזה כללו צמידי יד, טבעות, צמידי רגל, חוטים ומטות, ראשי חניתות, גרזנים וקרדומים, ווים, להבים, ופעמונים קטנים.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ארמון סואן פאקד- על הארמון (אורכב 06.11.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר inthailand
