ארסן ונגר

קריירת המשחק של ונגר הייתה קצרה. הוא החל לשחק כחובבן בתור מגן או בלם במספר מועדונים צרפתיים, במקביל ללימודיו באוניברסיטת שטרסבורג, שם השלים תואר שני בכלכלה ב-1974. ונגר הפך למקצוען ב-1978, כשחתם בקבוצת שטרסבורג, עמה זכה באליפות צרפת ב-1979, אך ונגר לא היה שחקן מפתח בקבוצה ושיחק בעונה זו רק 3 פעמים. ב-1981 קיבל רישיון אימון ומונה למאמן קבוצת הנוער של שטרסבורג.

אחרי עונה לא מוצלחת כמאמן נאנסי, שבסופה ירד המועדון לליגת המשנה, המריאה קריירת האימון של ונגר, כשהוחתם במונקו ב-1987. בתחילה הצליח מאוד במועדון: זכה באליפות צרפת ב-1988 ובגביע הצרפתי ב-1991, והחתים שחקנים ידועים כגלן הודל ויורגן קלינסמן. למרות זאת, הוא פוטר מהמועדון ב-1994, כשמונקו סיימה במקום התשיעי. ונגר עבר לאמן בקבוצת נאגויה גראמפוס מליגת העל היפנית, ל-18 חודשים.

ב-28 בספטמבר 1996 מונה ונגר למאמן ארסנל מהפרמייר ליג האנגלית. ונגר לא היה ידוע באנגליה קודם לכן, אולם הצליח להוביל את המועדון להצלחה במהירות. תחת הדרכתו זכתה הקבוצה ב-3 אליפויות הפרמייר ליג, כולל שני דאבלים. במסגרת האירופית, לעומת זאת, נחלה ארסנל אכזבות רבות לאורך התקופה, כשלא הצליחה להעפיל לשלבים המאוחרים של ליגת האלופות. עם זאת, ב-2006 הגיעה הקבוצה לגמר המפעל, בו הפסידה לברצלונה.

עם השנים הותיר ונגר את חותמו על ארסנל, שהתברגה דרך קבע בצמרת הפרמייר ליג. הוא הביא למועדון שחקנים ברמה עולמית כתיירי הנרי, פטריק ויירה ורובר פירס. בנוסף להבאת שחקנים וטקטיקות חדשות, הוא גם תכנן מחדש את תוכנית האימונים והיה מעורב ישירות בעיצוב האצטדיון החדש של ה"תותחנים", אצטדיון האמירויות. במהלך התקופה פיתח יריבות ספורטיבית ידועה עם מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון.

בדרך כלל נחשב ונגר למאמן רגוע, אך לעיתים מזגו גובר עליו. ב-10 באוקטובר 2000 הוא נענש בקנס והרחקה ל-12 משחקים מהמגרשים, על "התנהגות מבישה ותקיפה פיזית" לאחר הפסד ארסנל לסנדרלנד.

באוקטובר 2004 חתם על חוזה לאמן בארסנל עד עונת 2007/2008. בספטמבר 2007 האריך ונגר את חוזהו לאמן בארסנל עד שנת 2011.

לאורך שנות עבודתו בארסנל נקט ונגר במדיניות של אי החתמת שחקנים לאחר שעזבו את המועדון. הוא נימק זאת בכך שברגע ששחקן עוזב את ארסנל אזי העזיבה היא סופית ומוחלטת.^[1] מדיניות זו הופרה לראשונה לאחר שהבלם סול קמפבל חזר לארסנל בתחילת 2010, לאחר ששיחק בשורות המועדון בין 2001 ל-2006.

בשנת 2014 זכה ונגר עם ארסנל בפעם החמישית בגביע האנגלי, לאחר ניצחון 2:3 על האל סיטי במשחק הגמר.

בשנת 2015 הוא הפך למאמן עם הכי הרבה זכיות בגביע האנגלי (6 פעמים) בעידן של אחרי מלחמת העולם השנייה, לאחר שניצח את אסטון וילה 0–4 בגמר.

בשנת 2017 האריך ונגר את חוזהו בארסנל עד 2019.

ב-20 באפריל 2018 ונגר הודיע שיעזוב את ארסנל בסיום עונת 18–2017 לאחר 22 שנים כמאמן הקבוצה.^[2]

כשחקן

שטרסבורג

• אליפות צרפת: 1979

כמאמן

מונקו

• הגביע הצרפתי: 1991
• אליפות צרפת: 1988

נגויה גרמפוס

• הגביע היפני: 1996
• גביע הקיסר: 1995

ארסנל

• אליפות אנגליה (3): 1998, 2002, 2004
• הגביע האנגלי (7): 1998, 2002, 2003, 2005, 2014, 2015, 2017
• מגן הקהילה (7): 1998, 1999, 2002, 2004, 2014, 2015, 2017

אישיים

• מאמן השנה ביפן: 1995
• מאמן השנה בצרפת: 1988
• מאמן העונה בפרמייר ליג (3): 1998, 2002, 2004
• מאמן השנה של ה-BBC‏ (2): 2002, 2004
• מאמן החודש בפרמייר ליג (15): מרץ 1998, אפריל 1998, אוקטובר 2000, אפריל 2002, ספטמבר 2002, אוגוסט 2003, פברואר 2004, אוגוסט 2004, ספטמבר 2007, דצמבר 2007, פברואר 2011, פברואר 2012, ספטמבר 2013, מרץ 2015, אוקטובר 2015

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארסן ונגר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארסן ונגר

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
• ארסן ונגר באתר ארסנל
• דארן טולט, הגרדיאן, ארסן ונגר עוד לא פינה את העבר מהשולחן במשרד, וכבר חושב על העתיד, באתר הארץ, 18 במאי 2018