ג

ערך זה עוסק באות ג'. אם התכוונתם למפלגה שסימנה ג', ראו יהדות התורה.

ג' (שם האות: גִּימֶל) היא האות השלישית באלפבית העברי. שמה, גימ"ל. נהוג לקשר בין צורת האות ג' למילה "גמל", אך ישנה סברה אחרת כי מקור האות הוא דווקא בהירוגליף המצרי שציין "מקל לזריקה" (דומה לבומרנג), והשם "גימְל" מקורו במילה שמית לאותו חפץ, ורק בתקופה מאוחרת יותר נוצר הקישור ל-"גמל" בגלל הדמיון בצליל בין המילים.^[1]

ג

אותיות סופיות

סימנים נוספים

ניקוד ופיסוק

קמץ • פתח • צירי • סגול

חיריק • חולם • קובוץ ושורוק

שווא • חטף

דגש: קל • חזק • מפיק • רפה

קו מפריד • מקף

טעמי המקרא

מבחינה פונולוגית, מייצגת האות ג' עיצור וילוני, סותם, קולי (IPA: ‏/ɡ/). עם זאת, בחלוקה המסורתית של בסיסי החיתוך היא נמנית עם העיצורים החכיים גי כ"ק. ג' היא אחת משש האותיות בג"ד כ פ"ת, המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח. באופן מסורתי, גּ דגושה נהגתה כעיצור וילוני, סותם, קולי (IPA: ‏[ɡ]), ואילו ג רפה נהגתה כעיצור וילוני, חוכך, קולי (IPA: ‏[ɣ]), כמו האות הערבית ע'ין (غ), או בדומה להגייה גרונית של האות רי"ש בעברית החדשה. ההבחנה בין שתי ההגיות נעלמה בעברית חדשה, שבה נהגית הג' תמיד כדגושה, אך ישנן עדות אשר עדיין מקפידות על ההבחנה.

בעברית החדשה רווח הכתיב ג' עם גרש (כמו במילה ג'ינג'י), כדי לציין עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי (IPA: ‏/ʤ/). עיצור זה נהגה כ-j אנגלית או כג'ים (ج) ערבית, והוא רווח בעברית במיוחד במילים שאולות. בכתיב ישן, נהוג לכתוב עיצור זה לעיתים כדְּזְ׳ (כלומר, כד'+ז'+גרש), או כדְּזְשׁ (כפי שנהוג ביידיש).

בהגייה התימנית (מלבד השרעבית) נהגית כל ג' דגושה כ-[ʤ] ואילו הג' הרפה נהגית כ-[ɣ] (גם בהגייה השרעבית).^[2]

בגימטריה ערכה של האות ג' הוא 3, ובהתאם לכך יום ג' הוא יום שלישי וכיתה ג' היא הכיתה השלישית בבית הספר. כאשר האות ג' מופיעה בראש תאריך עברי, פירושה 3,000, למשל: שנת ג'תנ"א היא השנה ה-3451 בלוח העברי.

שכיחות השימוש של האות ג' בעברית חדשה היא כ־1.26% מכלל אותיות האלפבית העברי.