דבר (מחלה)

המחלה נגרמת על ידי חיידק מקבוצת החיידקים הארגמניים בשם Yersinia Pestis (חיידק גראם שלילי, פליאומורפי, אירובי פקולטטיבי, תוך תאי) שנתגלה ב-1894 על ידי הצרפתי אלכסנדר ירסין (Alexandre Emile Jean Yersin), ובנפרד, באופן בלתי תלוי גם על ידי היפני קיטסאטו שיבסבורו (Kitasato Shibasaburō). החיידק מתקיים בטבע בחולדות-בית, בנברני בר וכן במכרסמים אחרים. הדבר מועבר ממכרסם אחד לשני, וממכרסמים לבני אדם, דרך עקיצת פרעושים. עובדה זו נתגלתה על ידי מסאנורי אוגאטה ב-1897 והוכחה על ידי הצרפתי פ.ל. סימון (Simond) שנה לאחר מכן, אף שתושבים בסין ידעו זה מכבר על הקשר הזה, כשהבחינו בתמותה רבה של חולדות – לפני התפרצות מגפת דבר בין בני אדם.

ב-2023 נמצאה עדות קדומה ביותר למחלה, העדות נמצאה בבריטניה בשרידי אדם בן 4,000 שנים.^[1]

התפרצותה של מגפת הדבר דורשת מעורבותם של שלושה "נשאים", בעלי חיים המעבירים את החיידק מאחד למשנהו – ולאדם:

• מכרסמי בר
• חולדות בית
• פרעושים

מכרסמי הבר הם המאגר הטבעי של חיידק הדבר, והוא מסוגל להתקיים בהם מבלי לעורר בהם מחלה כלל, או שהוא גורם להם למחלה קלה בלבד (sylvatic plague), אשר מחסנת אותם כנגד החיידק הממשיך לשכון בקרבם. מכרסמי בר מתערבבים לעיתים עם אוכלוסיות של חולדות המצויות במשכנות האדם ומעבירים אליהם את מחלת הדבר. חולדות הבית אינן מחוסנות ואצלן פורצת המחלה במלוא חריפותה. הפרעושים העוקצים את היונקים כדי להיזון מדמם הם נושאי המחלה ממכרסמי הבר לחולדות – ומהן אל האדם, לאחר שהם עוקצים גם אותו.

באירופה מעביר את המחלה "פרעוש החולדה" (Nosopsyllus fasciatus), ובאסיה "פרעוש הדבר" (Xenopsylla cheopis). החיידקים מתפתחים יפה בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס, ולפיכך מגיעות המגפות לשיאן בארצות טרופיות, כמו הודו, בחודשי החורף ואילו בארצות קרות באירופה הדבר מתפשט בחודשי הקיץ.

פרעושים נדבקים בחיידקי הדבר כשהם עוקצים את המכרסמים ומוצצים כמחצית מ"מ מעוקב מדמם, כמות שיש בה ריכוז מספיק של חיידקי דבר להיווצרות המחלה. באדם חולה אין בכמות כזו ריכוז מספיק של חיידקים כדי לעורר מחלה, לכן אין הפרעוש יכול להעביר את המחלה מאדם לאדם.

החיידקים הנבלעים על ידי הפרעוש מגיעים עם הדם לקיבתו ונעצרים על ידי זיפי שסתום הקיבה (proventriculus). החיידקים מתרבים בקיבתו עד שהם ממלאים את כל חללה, מתפשטים ממנה אל תוך הקיבה הפנימית וממנה אל הוושט, ועלולים לגרום לסתימת דרכי העיכול. פרעוש שכזה מכונה "פרעוש חסום" (blocked flea). כשפרעוש כזה מנסה למצוץ דם, הדם מגיע לקיבתו הסתומה בחיידקים, הוא לא יכול לזרום ומוחזר לנעקץ – אך הפעם עם חיידקים. בשעת הנשיכה אף נדחפים החיידקים שבוושט ובקיבה הקדמית לתוך הפצע שנגרם על ידי חלקי הפה של הפרעוש.

בדרך כלל מעדיפים הפרעושים דם חולדות על פני בעלי חיים אחרים. אולם, כשהחולדות מתות בהמוניהן מן הדבר, עוזבים הפרעושים בעל כורחם את פגרי המאכסנים ונטפלים ליונקים אחרים, ביניהם האדם – המאכסן הזמין ביותר בקרבת חולדות הבית. "הפרעושים החסומים" רעבים כל הזמן ולכן מרבים בניסיונות עקיצה ומגבירים מאוד את תפוצת המחלה.

שלוש צורות המחלה שלהן החיידק גורם הן:

• דבר ריאתי (Pneumonic plague);
• דבר הדם (Septicemic plague);
• דבר הבלוטות או דבר המפשעה (Bubonic plague).

לאחר כניסתו למערכת הדם, יש שהחיידק מתיישב בקשרי הלימפה (Lymph nodes), ובהם הקשרים באזור המפשעה (bubones – ומכאן שם אחת מצורות המחלה) וגורם בהם לדלקות וכאבים חזקים מאוד. קשרי הלימפה מאדימים ומתנפחים. אם הוא מתיישב בריאות – גורם החיידק לדלקת ריאות ומופץ מהן באמצעות דרכי הנשימה, וזו למעשה דרך ההדבקה לאחר שהמגפה פורצת.

תקופת הדגירה 2 עד 6 ימים. הסימנים הראשונים הם צמרמורות, חום וכאבי ראש. בהמשך גורם החיידק להקאות בלתי פוסקות עם דם ולזיהום מערכת הדם. אז מתחיל דימום תת-עורי שגורם לכתמים אדומים, שמאוחר יותר הופכים לשחורים שמופיעים על פני העור – ומכאן השם המוות השחור. בהיעדר טיפול, נע שיעור התמותה של חולי דבר קשרי הלימפה בין 60% ל-90%. כשמתפתחת כבר דלקת ריאות, שיעור התמותה הוא 100%. סוגי הדבר מטופלים היטב באנטיביוטיקה, אף שעקב מוטציה מתגלים זני חיידקים העמידים לרוב סוגי האנטיביוטיקה, ולאחרונה אותר במדגסקר זן של חיידק הדבר שעמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים.

כדי למנוע את התפרצות המחלה יש להטיל הסגר באוניות ובנמלים על מטען העלול להכיל חולדות נגועות. במקומות החשודים שמתקיים בהם נגע הדבר יש לבצע ריסוס כנגד חרקים, על מנת להשמיד את הפרעושים. קיים חיסון חלקי כנגד דבר באמצעות תרכיב, ובמקרה של חשד להתפרצות יש להשתמש בו וכן לעשות שימוש בטיפול מונע בתרופות.

• מגפות הדבר בהיסטוריה
• רשף (אל הקשור בדֶבֶר)

• ברברה טוכמן, ראי רחוק. הספר עוסק במאורעות ההיסטוריים של אירופה במאה ה-14 ובו תופס המוות השחור מקום מרכזי.
• Shrewsbury, J. F. D. A History of Bubonic Plague in the British Isles. Cambridge University Press, 2005. ISBN 9780521022477

סיפורת העוסקת בדבר

• ג'רלדין ברוקס, שנת הפלאות – רומן היסטורי המבוסס על המקרה בכפר אים
• דניאל דפו, "יומן שנת המגפה" – הספר מתאר את המגפה הבובונית של 1665 בלונדון בגוף ראשון, מנקודת מבט של איש עסקים הנמצא בעיר, אף על פי שדפו עצמו היה אך ילד באותה עת. הספר נכתב מתוך מטרה לשמר את הידע על ההתמודדות עם המחלה לקראת מגפה חוזרת (פרק מהספר, באתר ynet)
• קוני ויליס, ספר יום הדין – מדע בדיוני; היסטוריונים באוניברסיטת אוקספורד משגרים חוקרת באמצעות מכונת זמן אל שנת 1320; עקב טעות, היא משוגרת 28 שנה קדימה, אל שנת 1348, השנה שבה פרץ הדבר באוקספורד וסביבותיה
• פול דוהרטי, "קיסר המגפה" – פנטסיה; מרקו פולו מתמודד עם כוחות השאול במאמץ למנוע את התפשטות הדבר לסין ולאירופה, ערב לידתה של המגפה השחורה
• קן פולט, "עולם ללא קץ" – רומן העוסק בתקופת ימי הביניים באנגליה (1327–1350)
• בנימין גלאי, "דברי ימי גמיני" – רומן על אבירים יהודיים וגורל יהודי בימי הדבר באירופה
• סינקלר לואיס, "ארוסמית" – רומן על רופא אמריקני
• ביארנה רויטר, "השקרן מאומבריה" – רומן המתרחש באיטליה של ימי הביניים על רקע המגפה השחורה
• אלבר קאמי, הדבר – רומן המספר על אוראן, עיר מסחר סתמית באלג׳יר בה פורצת מגפת הדבר וקוטלת בייסורים רבים המונים מתושביה, תחילה העניים בפרוורים אך לאט לאט המגפה משמידה זקנים כצעירים, עניים כעשירים, ואיננה חסה על איש

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דבר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דבר (מחלה)

• "תיאור המחלה" באתר ה-CDC
• "דבר" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
• תמרה טראובמן, הושלם פיענוח הגנום של החיידק הגורם למחלת הדבר, באתר הידען
• ארנון למפרום ולואיז פישר (עורכים), התפרצות מגפת הדבר ביפו ב-1922, באתר ארכיון המדינה
• דבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דבר (מגיפה), דף שער בספרייה הלאומית