Yersinia pestis

Y. pestis התגלה ב-1894 על ידי הרופא והבקטריולוג הצרפתי-שווייצרי ממכון פסטר, אלכסנדר ירסין, במהלך מגפה של דבר בהונג קונג^[3]. ירסין השתייך לאסכולת פסטר. קיטסאטו שיבסבורו, בקטריולוג מתלמד ממוצא גרמני-יפן שהתמחה במתודולוגיה של רוברט קוך היה גם כן מעורב באותו זמן במציאת הסיבה למחלת הדבר^[4]. אולם, היה זה ירסין שקישר באופן ממשי בין הדבר לבין Y. pestis. שמו של החיידק היה במקור Pasteurella pestis, אולם ב-1967 שונה שמו ל-Yersinia pestis.

כיום, ידוע על שלושה תת-זנים (תת זן הוא גרסה של זן של יצור פרוקריוטי הנבדלת מזנים אחרים באותו מין מבחינה פיזיולוגית או ביוכימית) של החיידק, ומשערים שכל אחד מהם אחראי לאחת מהמגפות הפנדמיות של דבר בובוני לאורך ההיסטוריה^[5]. נמצאה התאמה בין התת-זן אנטיקווה (antiqua) למגפת הדבר של יוסטיניאן; לא ידוע האם התת-זן הזה מתאים גם למגפות מוקדמות יותר של דבר בובוני, או האם המגפות האלה היו בכלל מגפות דבר^[6]. ישנה התאמה בין התת-זן מדיבאליס (medievalis) לבין מגפת המוות השחור. כמו כן, נמצאה התאמה בין התת-זן אוריינטאליס (orientalis) לבין הפנדמיה השלישית והתפרצויות הדבר מהזמן האחרון.

הפתוגניות של Y. pestis נובעת בעיקר משני אנטיגנים אנטי-פגוציטיים, המכונים F1 (מקטע 1) ו-V, כאשר שניהם חיוניים לפתוגניות^[1] של החיידק והם מיוצרים על ידי החיידק ב-37°C. יתר על כן, Y. pestis שורד ומייצר את האנטיגנים הללו בתוך תאי הדם כגון המונוציטים, אולם הוא לא מסוגל לעשות זאת בנויטרופילים הפולימורפונוקליארים. החיסוניות הטבעית או המושרית מושגת על ידי ייצור של נוגדנים אופסוניים ייחודיים נגד האנטיגנים F1 ו-V; הנוגדנים הללו משרים תגובת פגוציטוזה באמצעות הנויטרופילים^[7].

בעבר היה חיסון (החיידק הוחלש באמצעות פורמלין) למבוגרים בקבוצת סיכון גבוה ללקות במחלה, אך הוא סולק מהשוק על ידי ה-FDA. יעילותו הייתה מוגבלת והוא היה עלול לגרום לדלקת חמורה. ניסויים בהנדסה גנטית של חיסון המבוסס על F1 ו-V מתבצעים ומראים סימנים מבטיחים; אולם, חיידקים חסרי האנטיגן F1 הם עדיין פתוגניים, ויש מגוון גדול של האנטיגן V, כך שייתכן שחיסונים המורכבים מהאנטיגנים הללו לא יגנו באופן מלא מפני המחלה^[8].

קיים מיפוי מלא של גנום החיידק עבור שניים מתוך שלושת תת-המינים של Y. pestis: הזן KIM (של התת-זן מדיבאליס)^[9], והזן CO92 (של התת-זן אוריינטאליס)^[10]; נכון להיום, עדיין לא הושלם מיפוי הרצף הגנטי של אחד מתתי הזן אנטיקווה. בכרומוזום של הזן KIM יש 4,600,755 זוגות בסיסים, ואילו בזה של הזן CO92 יש 4,653,728 זוגות בסיסים. בדומה לבני-דודיו Y. pseudotuberculosis ו-Y. enterocolitica, ‏Y. pestis מכיל את הפלסמיד pCD1. בנוסף, יש לו שני פלסמידים אחרים, pPCP1 ו-pMT1 שלא נמצאים במיני ה-Yersinia האחרים.

הפלסמידים הללו, ביחד עם האי הפתוגני (קטע בגנום שהיה נייד וכעת הוא קבוע במקומו) הנקרא HPI, מקודדים מספר חלבונים שגורמים לפתוגניות של Y. pestis. הגורמים הפתוגניים הללו נדרשים בין השאר כדי לאפשר לחיידק להיספח ולהזריק חלבונים לתוך התא המארח, לפלוש לתוך התא המארח, ולקלוט ולקשור יוני ברזל מתאי הדם האדומים. Y. pestis נחשב כצאצא של Y. pseudotuberculosis כיוון שהוא נבדל ממנו רק בנוכחות של מספר פלסמידים המקודדים לתכונות פתוגניות מסוימות.

לאחרונה נערך ניתוח של ייצור החלבונים על ידי הזן KIM של החיידק^[11], כאשר צורת הגידול של החיידק בניסוי הייתה חיקוי לצורת הגדילה שלו בתאי הדם.

טיפול הקו הראשון המסורתי להדבקה בחיידק כולל שימוש בסטרפטומיצין^[12][13], כלורמפניקול, טטראציקלין^[14], ופלואורקינולון. ישנן עדויות מהימנות התומכות בשימוש בתרופות דוקסיציקלין או גנטמיצין^[15].

יש לשים לב שבודדו זנים עמידים לאחת או יותר מהתרופות שצוינו למעלה: הטיפול במקרים אלה צריך להיות מונחה לפי הרגישות האנטיביוטית כאשר הדבר אפשרי. טיפול אנטיביוטי לבדו לא מספיק בחלק מהחולים, שעשויים להזדקק לתמיכה היקפית, תמיכה נשימתית, או תמיכה בפעילות הכליות.

ישנה מחלוקת בקרב ההיסטוריונים על תפקידו של Y. pestis במוות השחור; חלקם הציעו שהמוות השחור התפשט מהר יותר מאשר אם היה נגרם על ידי החיידק. אולם, בשיניים של אנשים מימי הביניים שמתו מהמוות השחור התגלה DNA של החיידק, בניגוד לגופות אחרות מימי הביניים שמתו מסיבות אחרות, שלא הניבו תוצאות חיוביות בבדיקת הנוכחות של החיידק^[16][17]. ממצאים אלה מצביעים על כך שהחיידק היה גורם משפיע לפחות בחלק ממגפות הדבר האירופיות (אם כי לא בכולן). ייתכן שלחצי ברירה שהושרו על ידי הדבר שינו את דרך הפעולה של הפתוגן באדם, וגרמו להיכחדות פרטים או אוכלוסיית שהיו הרגישות ביותר לחיידק.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Yersinia pestis
טקסונומיה בוויקימינים: Yersinia pestis

• Yersinia pestis, באתר ITIS (באנגלית)
• Yersinia pestis, באתר NCBI (באנגלית)
• Yersinia pestis, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• Yersinia pestis, באתר GBIF (באנגלית)
• Yersinia pestis במוזיאון החיידקים הווירטואלי