דו"ח האושר העולמי

ביולי 2011 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 65/309, ‏"Happiness: Towards a Holistic Definition of Development", שמזמינה את מדינות האו"ם למדוד את אושר תושביהן ולהשתמש בנתונים אלה להובלת מדיניות ציבורית. באפריל 2012 התקיימה פגישה בנושא בראשות באן קי-מון וג'יגמי ת'ינלי (אנ'), ראש ממשלת בהוטן - מדינה שבה כבר שימש האושר הלאומי הגולמי כמדד העיקרי של התפתחות ושל הישגי הממשל, במקום התוצר הלאומי.

דו"ח האושר העולמי הראשון פורסם ב-1 באפריל 2012. ב-2013 פורסם דו"ח האושר העולמי השני, וב-2015 השלישי. מאז 2016 מפורסם הדו"ח על בסיס שנתי.

במרץ 2023 דורגה ישראל במקום הרביעי.^[3]

הדו"ח סוקר ומשקלל ששה תחומים מרכזיים: הכנסה, תוחלת חיים בריאה, תמיכה חברתית, חירות, אמון ונדיבות, בהתבסס על סקר של מדגם מייצג מכל מדינה.^[4][5] הנסקרים מתבקשים לדרג את איכות חייהם בסולם של 0 עד 10. הנתונים משתקללים מאוחר יותר עם משתנים נוספים, כגון התמ"ג לנפש ותוחלת החיים בכל מדינה.^[6]

• מדיה וקבצים בנושא דו"ח האושר העולמי בוויקישיתוף
• אתר האינטרנט הרשמי של דו"ח האושר העולמי