האגן הגדול

המונח "האגן הגדול" מיוחס לאזורים גאוגרפיים שונים על פי חלוקה הידרוגרפית,^[1] אקולוגית,^[1] בוטנית, פיזיוגרפית,^[1] טופוגרפית,^[1] ואתנוגרפית. את השם המקורי טבע ג'ון פרימונט, שעל בסיס מידע שקיבל מהסייר ואיש ההרים ג'וזף ווקר (Joseph R. Walker‏; 1876-1798), כמו גם מידע ממסעות שערך בעצמו, הכיר את האופי ההידרוגרפי של צורת הנוף כ"כזו שאין לה קשר לאוקיינוס". ההגדרה ההידרוגרפית היא הנפוצה ביותר,^[1] והיחידה שיש לה גבולות ברורים ומוסכמים. מההגדרות האחרות לא רק שנגזרים גבולות גאוגרפיים שונים של "האגן הגדול", אלא גם גבולות המשתנים ממקור למקור.

"מדבר האגן הגדול" (Great Basin Desert) מוגדר על ידי חבורות החי והצומח, ועל פי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית גבולותיו זהים כמעט לאגן הגדול על פי ההגדרה ההידרוגרפית, למעט השלוחה הדרומית.^[1]

"ממלכת הצומח של האגן הגדול" (Great Basin Floristic Province) הוגדרה על ידי ארמן טכטג'ן ככזו המשתרעת הרחק מעבר לגבולות האגן הגדול על פי הגדרתו ההידרוגרפית. היא כוללת את מישור הנהר סנייק, רמת קולורדו, אגן יואינטה וחלקים מאריזונה צפונית לשולי מגיון.^[2]

"היחידה הפיזיוגרפית האגן הגדול" (Great Basin physiographic section) היא חלוקה פיזיוגרפית של פרובינציית אגן ורכס שהוגדרה על ידי נווין פנמן (Nevin Fenneman) ב-1931.^[3] הסקר הגאולוגי של ארצות הברית אימץ את ההגדרה של פנמן בחלוקה של ארצות הברית לאזורים פיזיוגרפיים. ה"יחידה" גדולה במקצת מההגדרה ההידרוגרפית.

"האזור התרבותי של האגן הגדול" ('Great Basin Culture Area) או העמים הילידים של האגן הגדול היא סיווג תרבותי של העמים הילידים של יבשת אמריקה ואזור תרבותי השוכן בין הרי הרוקי להרי סיירה נבדה. האזור התרבותי משתרע על שטח של כמיליון קילומטרים רבועים,^[4] או מעט יותר מכפול מההגדרה ההידרוגרפית של האגן הגדול.

שטחו של האגן הגדול על פי ההגדרה ההידרוגרפית הוא 541,730 קילומטרים רבועים, של אזור המתנקז כולו כלפי פנים. כל המשקעים היורדים באזור מתאדים, שוקעים לתוך הקרקע או זורמים לתוך אגמים (שמרביתם מלוחים). כפי שהבחין פרימונט, לפלגים, נחלים או נהרות אין שום מוצא למפרץ מקסיקו או לאוקיינוס השקט. האזור תחום ברכס הרי ואסץ' ממזרח, רכס סיירה נבדה ורכס קסקייד במערב ואגן הניקוז של הנהר סנייק בצפון. השוליים הדרומיים פחות מובחנים. האגן הגדול כולל את מרבית שטח של נבדה, מחצית מיוטה, חלקים ניכרים מאורגון וקליפורניה ואזורים קטנים באיידהו, ויומינג ומקסיקו. המונח "האגן הגדול" מטעה במקצת. בפועל האזור כולל אגנים קטנים רבים. ימת המלח הגדולה ביוטה, אגם פירמיד ושקע הומבלדט בנבדה הם חלק מאגני הניקוז באגן הגדול.^[1] שקע סלטון הוא אגן סגור נוסף בתחומי האגן הגדול.^[5]

קו פרשת המים של האגן הגדול (Great Basin Divide) מפריד בין האגן הגדול לבין אגני הניקוז שמימיהם מתנקזים לאוקיינוס השקט. החלק הדרומי ביותר של האגן הגדול הוא האגם היבש לגונה סלאדה (Laguna Salada) במקסיקו. הנהר הארוך והגדול ביותר באגן הגדול הוא הנהר בר (Bear River) הנשפך לימת המלח הגדולה ואורכו 563 קילומטרים.^[6] אגן הניקוז הגדול ביותר בתחומי האגן הגדול הוא אגן הניקוז של הנהר הומבולדט המשתרע על שטח של 44,000 קילומטרים רבועים. מרבית המשקעים היורדים באגן הגדול הם שלגים, והמים שלא מתאדים או נשאבים לשם שימוש אנושי מחלחלים לאקוויפרים של מי תהום, בעוד שהתאדות של מים המצטברים מתרחשת בשקעים גאוגרפיים.^[7] אגם טאהו, האגם האלפיני הגדול ביותר באמריקה הצפונית, הוא חלק מתת-האזור אגם לאהוטן (Lake Lahontan)^[א] במרכז האגן הגדול.^[8]

האגן הגדול על פי הגדרתו ההידרוגרפית כולל כמה מדבריות ואזורים אקולוגיים, כל אחד מהם עם מערך מאפיינים ייחודיים של צמחייה ובעלי חיים.^[1] הגבולות האקולוגיים והחלוקה לאזורים אקולוגיים באגן הגדול אינה חד-משמעית.

האגן הגדול חופף לארבעה מדבריות שונים: חלקים מהמדבריות החמים בדרום: מדבר מוהאבי ומדבר קולורדו (אזור בתוך מדבר סונורה) והמדבריות הקרים: מדבר האגן הגדול והמדבר הגבוה בצפון. ניתן להבדיל בין המדבריות על פי הצמחייה: עץ יהושע (Yucca brevifolia) ולראה משולשת (Larrea tridentata) צומחים במדבריות החמים, והם אינם גדלים במדבריות הקרים. המדבריות הקרים גבוהים בדרך כלל מהמדבריות החמים, והמשקעים יורדים בהם במשך כל השנה.

האקלים והצמחייה של האגן הגדול תלויים במידה רבה בגובה: ככל שהאזור גבוה יותר, כך גם גדלה כמות המשקעים והטמפרטורה יורדת. בשל כך, יש יערות בגובה רב. ערער יוטה (Juniperus osteosperma) / אורן חד-מחטי (Pinus monophylla) (האזורים הדרומיים) וצרקוקרפוס (Cercocarpus) (האזורים הצפוניים) יוצרים יער פתוח של עצי ערער ואורן (pinyon-juniper woodland) על המדרונות של מרבית הרכסים. חורשות של אורן גמיש (Pinus flexilis) ואורן אצטרובל זיפני (Pinus longaeva) נמצאות בחלק מהרכסים הגבוהים ביותר. בגדות הנחלים שבהם יש אספקת מים מתמדת יש חורשות של צפצפת פרימונט (Populus fremontii) וצפצפה רעדנית (Populus tremuloides).

משום שהמערכת האקולוגית של היער נבדלת ממדבר טיפוסי, כמה גופים מוסמכים, כדוגמת הקרן העולמית לשימור חיות הבר, מפרידים את ההרים של מדבר האגן הגדול לאזור אקולוגי נפרד: "היערות ההרריים של האגן הגדול" (Great Basin montane forests).^[11] מינים נדירים ואנדמיים גדלים באזורים אקולוגיים אלו, משום שכל אחד מרכסי הרים מבודד מהרכסים האחרים. במהלך עידן הקרח האחרון היה האגן הגדול עשיר יותר במשקעים. ככל שהפך צחיח יותר בהולוקן, נסוגו כמה מהמינים להרים המבודדים הגבוהים יותר.^[11]

גופים מוסמכים אחרים מחלקים את האגן הגדול לאזורים אקולוגיים שונים, כל אחד בהתאם לקריטריונים שלו. ארמן טכטג'ן הגדיר את "ממלכת הצומח של האגן הגדול" ("Great Basin floristic province"). הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית מחלקת את האגן הגדול לשלושה אזורים אקולוגיים בקווים גסים לפי הגובה: האזור האקולוגי הצפוני של אגן ורכס (Northern Basin and Range ecoregion), האזור האקולוגי המרכזי של אגן ורכס (Central Basin and Range ecoregion) והאזור האקולוגי של אגן ורכס מוהאבי (Mojave Basin and Range ecoregion).

בעלי חיים

בעלי החיים השוכנים באגן הגדול כוללים אנטילוקפרה אמריקנית (Antilocapra americana), אייל פרדי שחור-זנב (Odocoileus hemionus), פומת ההרים (Puma concolor), וארנבאים דוגמת ארנבת שחורת-זנב (Lepus californicus) וארנבון אודובון (Sylvilagus audubonii), וזאבי ערבות (Canis latrans) שצדים אותם. חולדות סוחרות (Neotoma), עכברי קנגורו (Dipodomys) ומכרסמים קטנים אחרים נפוצים גם הם, והם פעילים בעיקר בלילה. אייל קנדי (Cervus canadensis) וכבש גדול-קרניים (Ovis canadensis) חיים גם הם באגן הגדול, אך אינם נפוצים. לטאות קטנות, כדוגמת תת-המין לטאה דוקרנית מערבית של האגן הגדול (Sceloporus occidentalis longipes), לטאה נמרית ארוכת אף (Gambelia wislizenii) ואיגואנית מקרינה (Phrynosoma) נפוצים, במיוחד בגובה נמוך. עכסנים (Crotalus) ונחש גופר פסיפי נפוצים גם כן. מין הסלמנדרה Batrachoseps campi נמצא בסכנה. עופות חופים כדוגמת שחייניות (Phalaropus) וחרמשונים (Numenius) מצויים באזורים מוצפים. שקנאים אמריקניים (Pelecanus erythrorhynchos) נפוצים באגם פירמיד. עטים זהובים (Aquila chrysaetos) נפוצים מאוד באגן הגדול.^[12] תורית אמריקנית (Zenaida macroura)‏, סטורנלה נגלקטה, עקעק שחור-מקור (Pica hudsonia) ועורב שחור (Corvus corax) הם מיני עופות נפוצים נוספים.

שני מיני דגים בסיכון שוכנים באגם פירמיד: Chasmistes cujus (ממשפחת הקטוסטומיים, ברשימת המינים בסיכון מ-1967) ותת-המין טרוטת קלארק לאהונטנית (Oncorhynchus clarkii henshawi, ברשימת המינים בסיכון מ-1970).

חסרי חוליות גדולים כוללים פרווניתיים (טרנטולה מהסוג Aphonopelma) וחרגול מורמוני (Anabrus simplex). מינים גרים שיובאו בהצלחה לאגן הגדול כוללים את חוגלת הסלעים (Alectoris chukar), חוגלית אפורה (Perdix perdix) וחוגלת ההימלאיה (Tetraogallus himalayensis), אם כי האחרונה נקלטה היטב רק בהרי רובי (Ruby Mountains). ברומית הגגות (Bromus tectorum), מין פולש של דגניים שהובא בטעות מהווה חלק קריטי בתזונתה. סוסי פרא (מוסטנג) וחמורי פרא (burro) הם מינים זרים המתרבים בקלות ושנויים במחלוקת לגבי השפעתם על המערכת האקולוגית. מרבית שטח האגן הגדול הוא שטח מרעה וחיות משק (בקר וכבשים) נפוצות בו.

האגן הגדול כולל עמקים, אגנים, אגמים ורכסי הרים של פרובינציית אגן ורכס.^[13] תוואים גאוגרפיים סמוך לאגן הגדול כוללים את קו פרשת המים של אמריקה, קו פרשת המים של האגן הגדול, ומפרץ קליפורניה.

היחידה הפיזיוגרפית של האגן הגדול

היחידה הפיזיוגרפית של האגן הגדול היא חלק מפרובינציית אגן ורכס, אבל גבולות הפרובינציה חורגים לתוך מזרח אורגון, דרום איידהו, ואגן הניקוז של הנהר קולורדו (כולל האזור המטרופוליטני של לאס וגאס והפינה הצפון-מערבית של אריזונה)^[14] פרובינציית אגן ורכס היא תוצאה של פעילות טקטונית המותחת את קרום כדור הארץ, תוך יצירת רכסי הרים רבים שכיוונם צפון-דרום. בין רכסי הרים אלו יש עמקים שטוחים או אגנים. מאות רכסי הרים אלו הפכו את נבדה למדינה ההררית ביותר בארצות הברית.^[1]

יישובים ודרכים

שני האזורים המטרופוליטניים המאוכלסים ביותר הם האזור המטרופוליטני של רינו-ספרקס במערב וחזית ווסאץ' (Wasatch Front)^[ב] במזרח. השטח בין שני אזורים אלו מיושב בדלילות אלקו (Elko), איליי (Ely), ונדובר (Wendover), וסט ונדובר (West Wendover) ווינמאקה. בצפון, העיירות סוזנוויל (Susanville) בקליפורניה, בארנס (Burns) והינס (Hines) באורגון, מאלד סיטי (Malad City) באיידהו ואייוונסטון (Evanston) בוויומינג. בדרום סידר סיטי (Cedar City), טונופה (Tonopah) ובישופ (Bishop), ובקצה הדרומי קיצוני של האגן הקהילות פארומפ (Pahrump), פאלמדייל, ויקטורוויל (Victorville) ופאלם ספרינגס. כבישים בין-מדינתיים החוצים את האגן הגדול הם 80 ו-15, כשכביש בין-מדינתי 70 מסתיים וכביש בין-מדינתי 84 מתחיל באגן הגדול. כבישים חשובים נוספים הם כביש 6, כביש 50, כביש 93, כביש 95 וכביש 395. הקטע של כביש 50 בין דלתה ביוטה לפאלון בנבדה מכונה "הכביש הבודד ביותר באמריקה" ("The Loneliest Road in America").^[15] וכביש מדינתי 375 של נבדה מכונה "כביש החוצנים" ("Extraterrestrial Highway") משום שהוא עובר קרוב לאזור 51.^[16] כמה מסילות ברזל חוצות את האגן הגדול כולל קווי יוניון פסיפיק: קו אוברלנד (Overland Route) דרך רינו ואוגדן, קו פדר ריוור (Feather River Route) בין אוקלנד לסולט לייק סיטי, קו סנטרל קורידור (Central Corridor) בין וינמאקה לדנוור וקו לוס אנג'לס סולט לייק (Los Angeles and Salt Lake Railroad).

הצטברויות של משקעים במשך אלפי שנים מילאו את העמקים בין הרכסים שנוצרו בהעתקים ויצרו מישורים שמקורם בקרקעית האגמים מהפליסטוקן. לדוגמה, לאחר שנוצרה לפני כ-32,000 שנים עלתה ימת בונוויל על גדותיה לפני 14,500 שנים, פרצה צפונה דרך מעבר רד רוק (Red Rock Pass) באיידהו תוך יצירת שיטפון בונוויל (Bonneville flood) הקטסטרופלי. פני הימה ירדו עד לגובה של "אגם פרובו" הקדום שממנו נותרו כיום ימת המלח הגדולה, אגם יוטה (Utah Lake), אגם סווייר (Sevier Lake), אגם ראש (Rush Lake) וימת המלח הקטנה (Little Salt Lake). אגמים נוספים שנוצרו בפליסטוקן הם: אגם לאהוטן, אגם מאנלי (Lake Manly) ואגם מוהאבי (Lake Mojave).

התיישבות של פלאו-אינדיאנים החלה לפחות לפני 12,000 שנים. היו אלו אבותיהם של שבטי האגן הגדול (העמים השושוניים המדברים בשפה נומית הגיעו הרבה יותר מאוחר, סביב שנת 1000 לספירה). עדויות ארכאולוגיות לאתרי התיישבות לאורך החוף הקדום של אגם לאהוטן מתוארכות מסוף עידן הקרח כאשר קו החוף היה בערך בגובה 150 מטרים מעל לקרקעית, היבשה בימינו, על מדרונות ההרים שמסביב. האגן הגדול היה מיושב במשך אלפי שנים על ידי שבטי אינדיאנים של האגן הגדול דוברי קבוצת השפות יוטו-אצטקיות, כולל שושוני, יוט, מונו ופאיוט צפוניים.

מגלי ארצות אירופיים הגיעו לאגן הגדול במאה ה-18 כחלק מהקולוניזציה הספרדית של יבשת אמריקה. המהגר האמריקני הראשון שחצה את האגן הגדול מהסיירה נבדה היה ג'דדיה סמית ב-1827. סוחר הפרוות ומגלה הארצות פיטר אוגדן (Peter Skene Ogden‏; 1854-1790), שעבד בשירות חברת מפרץ הדסון סייר באזור ימת המלח הגדולה ונהר הומבולדט בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-19, כשחקר את המורדות המזרחיים של הרי סיירה נבדה עד למפרץ קליפורניה.^[17] בנג'מין בונוויל (Benjamin Bonneville‏; 1878-1796) חקר את החלק הצפון-מזרחי כחלק ממשלחת חברת הפרוות האמריקנית (American Fur Company) ב-1832. ארצות הברית השתלטה על האזור צפונית לקו הרוחב 42° באמצעות הסכם אדמס-אוניס עם האימפריה הספרדית ב-1819 והסכם אורגון עם בריטניה ב-1846. ארצות הברית השתלטה על מרבית יתרת האגן הגדול בהסכם גואדלופה אידלגו של 1848 עם מקסיקו. ב-1847 הוקם היישוב האירופאי הראשון באגן הגדול בעמק ימת המלח הגדולה, והובילה פעילות ההתיישבות הדתית האמריקנית הראשונה של מדינת דזרט של המורמונים ב-1849 ביוטה וצפון נבדה של ימינו. יישובים אחרים קמו בעקבות הבהלה לזהב בקליפורניה ב-1848 כשמהגרים חצו את האגן הגדול בשביל קליפורניה לאורך נהר ההומבולדט בנבדה עד מעבר קרסון (Carson Pass), מעבר הרים בהרי הסיירה נבדה. טריטוריית אורגון הוקמה ב-1848 וטריטוריית יוטה ב-1850.

ב-1869 הושלמה מסילת הברזל הטרנס קונטיננטלית הראשונה בפרומונטורי סאמט (Promontory Summit) באגן הגדול.^[18] סביב 1902 נסללה מסילת הברזל של קו לוס אנג'לס סולט לייק (Los Angeles and Salt Lake Railroad) באגן התחתון ומדבר מוהאבי, ששירת גם את לאס וגאס.

על מנת לסיים תביעה של האינדיאנים מ-1951 חוקק חוק הפיצויים לשושונים המערביים (Western Shoshone Claims Distribution Act of 2004) ב-2004, לפיו תמורת תשלום של 117 מיליון הפקיעה ממשלת ארצות הברית לרשותה שטח של 100,000 קמ"ר באגן הגדול.

האקלים באגן הגדול משתנה על פי הגובה, קו הרוחב וגורמים נוספים. מקומות גבוהים הם בדרך כלל קרירים יותר ומקבלים יותר משקעים. האזורים המערביים נוטים להיות צחיחים יותר מהאזורים המזרחיים בשל מדבר צל גשם בגלל הרי סיירה נבדה). במרבית האגן הגדול האקלים מדברי עד מדברי למחצה. כשהקיצים חמים והחורפים קרים. עם זאת, חלק מהאזורים ההרריים באגן גבוהים מספיק על מנת שאקלימם יהיה אלפיני. בשל הגובה של האגן והצחיחות, חווים מרבית האזורים הפרשי טמפרטורה גדולים בין היום ללילה.

• הפארק הלאומי האגן הגדול – נשיא ארצות הברית וורן הרדינג יצר את "המונומנט הלאומי מערות להמן" (Lehman Caves National Monument) בהכרזה נשיאותית ב-24 בינואר 1922. הוא שולב בפארק הלאומי ב-27 באוקטובר 1986.
• הפארק הלאומי עמק המוות – ב-1933 הוכרז המונומנט הלאומי עמק המוות והאתר הורחב והפך לפארק לאומי ב-1994.^[19]
• הפארק הלאומי עץ יהושע (Joshua Tree National Park) – נוצר בתחילה כמונומנט לאומי ב-10 באוגוסט 1936, על שטח של 3,340 קילומטרים רבועים, לאחר שמינרווה הוייט (Minerva Hamilton Hoyt‏; 1945-1866) הובילה מאבק שנועד לשכנע את המדינה ואת הממשל הפדרלי להגן על האזור.^[20] האתר שודרג למעמד של פארק לאומי ב-31 באוקטובר 1994 באמצעות חוק הגנת המדבר של קליפורניה (California Desert Protection Act of 1994), שגם הוסיף לשטחו 947 קילומטרים רבועים.^[21]
• האתר ההיסטורי הלאומי היתד המוזהב (Golden Spike National Historic Site) – אתר החוגג את השלמת מסילת הברזל הטרנס קונטיננטלית. הוכרז אתר לאומי היסטורי ב-2 באפריל 1957 תחת בעלות שאינה פדרלית. חוק שעבר בקונגרס ב-30 ביולי 1965 העביר את האתר וניהולו לממשל הפדרלי.
• השביל ההיסטורי הלאומי חואן באוטיסטה דה אנזה (Juan Bautista de Anza National Historic Trail) – הוכרז ב-1990.
• שביל פוני אקספרס ושביל קליפורניה הוגדרו כשביל לאומי היסטורי ב-1992.
• השמורה הלאומית מוהאבי (Mojave National Preserve) – נקבעה ב-31 באוקטובר 1994 באמצעות חוק הגנת המדבר של קליפורניה (California Desert Protection Act of 1994).^[22]
• אזור השימור הלאומי מדבר בלק רוק – שבילי המהגרים קניון היי רוק (Black Rock Desert–High Rock Canyon Emigrant Trails National Conservation Area) נקבע בחוק בשנת 2000.^[23]
• השביל הספרדי הישן (Old Spanish National Historic Trail) – נקבע ב-2002.
• אזור המורשת הלאומית האגן הגדול (Great Basin National Heritage Area) – נקבע ב-13 באוקטובר 2006.^[24]
• קטע מהנהר אמרגוסה (Amargosa River) נקבע כנהר פראי ונופי לאומי ב-2009 וגם כאזור טבע של לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית.^[25]
• המונומנט הלאומי אגן ורכס (Basin and Range National Monument) – נקבע ב-9 ביולי 2015 תחת חוק העתיקות על ידי הנשיא ברק אובמה בגבול שבין האגן הגדול ומדבר מוהאבי, כולל העמקים גרדן (Garden) וקואל (Coal) בדרום נבדה.^[26]

מדיה וקבצים בנושא האגן הגדול בוויקישיתוף

• האגן הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)