המועצה המרכזית הפלסטינית
המועצה המרכזית הפלסטינית (בערבית: المجلس المركزي الفلسطيني, הידועה גם בשם המועצה המרכזית של אש"ף) היא אחד ממוסדות הארגון לשחרור פלסטין. המועצה המרכזית מקבלת החלטות מדיניות כאשר המועצה הלאומית הפלסטינית אינה יושבת. המועצה המרכזית פועלת כגוף כמקשר בין המועצה הלאומית לוועד הפועל של אש"ף. המועצה המרכזית נבחרת על ידי המועצה הלאומית לאחר מינוי על ידי ההנהלה של אש"ף, ובראשה עומד נשיא המועצה הלאומית.
המועצה המרכזית מתכנסת לפחות אחת לחודשיים בהזמנת נשיאה. המועצה מגישה דו"ח על עבודתה למועצה הלאומית בעת כינוסה, והחלטות המועצה מתקבלות ברוב קולות הנוכחים.
מבנה המועצה
עם הקמתה בשנת 1973 החליט הוועד הפועל להקים את המועצה המרכזית המונה 32 חברים, בנוסף ל-6 חברים משקיפים, שכוללים את: נשיא המועצה הלאומית הפלסטינית, 10 חברי הוועד הפועל, ארבעה מפת"ח, שניים מהחזית העממית לשחרור פלסטין, שניים מחזית השחרור הערבית, שניים מהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ותשעה יועצים לא פוליטיים.
בשנת 1974 הועלה מספר חברי המועצה המרכזית ל-43 בתוספת 6 משקיפים. בשנת 1977 הגיע מספר החברים ל-55, ובשנת 1979, לאחר הישיבה ה-14 של המועצה הארצית, הוגדל מספר החברים ל-1974. 59.
חלק מחבריה של המועצה מתגוררים מחוץ לפלסטין, ומדינת ישראל מקשה או אוסרת על כניסת רבים מהם לכינוסי המועצה שנערכים ברמאללה[1]. ישראל גם מתנגדת בדרך כלל למעברם של חברי המועצה מעזה לרמאללה. בקשות למעברם מוגשות לאישור מראש לידי מתאם הפעולות בשטחים[2]. כך לדוגמה ביולי 2007 ביקשו לבקר ברמאללה לרגל כינוס המועצה המרכזית פארוק קדומי ונאיף חוואתמה שישראל אסרה בעבר את כניסתם[3]. כניסתם אושרה על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט, אך חוואתמה החליט לבסוף שלא לבקר ברמאללה בשל התנאים הישראליים המגבילים שנכפו על ביקורו[4].
תפקידי המועצה
המועצה המרכזית אחראית לקבל החלטות בנושאים שהוועד הפועל מציג בפניה, במסגרת החלטות המועצה הלאומית, עורכת דיונים ואישור תוכניות ליישום החלטות שהוגשו לה על ידי הוועד הפועל. בהמשך ליישום תוכניות אלו, היא עוסקת בבחינת תפקודן התקין של אגפי הארגון לשחרור פלסטין ומתן ההמלצות הדרושות בהקשר זה לוועד הפועל.
בין תפקידיה גם הקמת ועדות קבועות מבין חברי המועצה הלאומית, וראשי הוועדות הקבועות הם חברי המועצה המרכזית, ולהכריע בנושאים ובנושאים דחופים ודחופים באופן שאינו סותר את הוראות האמנה הלאומית הפלסטינית.
למועצה המרכזית הזכות להקפיא או להשעות את חברותו של כל חבר או ארגון, ולנקוט בכל עונש בעניין זה, ובלבד שהעניין יובא בפני המועצה הלאומית במושב הראשון שלה.
היסטוריה
ההחלטה להקים מועצה מרכזית לארגון לשחרור פלסטין התקבלה במושב האחד-עשר של המועצה הלאומית הפלסטינית ב-1973, כדי לסייע לוועד הפועל ביישום החלטות המועצה הלאומית ובמתן הנחיות הקשורות להתפתחויות בנושא הפלסטיני. לאחר הקמתה התכנסה המועצה במקומות שונים והחל מ-1982, לאחר מעבר הארגון לשחרור פלסטין לתוניס, התכנסה שם.
ב-15 בנובמבר 1988, אישרה המועצה את ההחלטה על קבלת תוכנית החלוקה, כבסיס החוקי־משפטי לכינון מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים[5]
ב-10 באוקטובר 1993, התכנסה המועצה המרכזית של אש"ף לצורך אשרור הסכמי אוסלו[6], לאחר שב-13 בספטמבר נערך על מדשאות הבית הלבן טקס חגיגי לחתימת "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי", בהשתתפות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, וראש אש"ף, יאסר ערפאת[7]. ההסכם אושר כעבור יומיים ברוב גדול[8]. בעקבות הסכמי אוסלו, החל מ-1994, מתכנסת המועצה במתחם המוקטעה ברמאללה.
ב-13 בדצמבר 1998, התכנסה המועצה המרכזית הפלסטינית בעזה, במטרה לאשרר את שינוי האמנה הפלסטינית, כפי שנקבע בהסכם ואי[9].
ב-7 במרץ 2003, אישרה המועצה את התוכנית למנות ראש ממשלה לרשות הפלסטינית (תפקיד שלא היה קיים עד אז), כן אושרה מועמדותו של מחמוד עבאס לתפקיד[10].
בעקבות ניצחון תנועת החמאס בהבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ב-2006, הוקמה ממשלת אחדות בראשות אסמאעיל הנייה אך פרצו מאבקי סמכויות בין הנשיאות (שנשלטה על ידי פת"ח) לבין הממשלה (שנשלטה על ידי חמאס) ואף עימותים אלימים בין שתי התנועות. ב-14 ביוני 2007 הכריז נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על פירוק ממשלת האחדות הפלסטינית, ועל פיטורי ראש הממשלה הנייה. בתגובה למשבר קראה המועצה המרכזית לפרק את כל הארגונים החמושים בשטחי הרשות הפלסטינית, ובכלל זה את הכוח הביצועי של חמאס ואת גדודי חללי אל-אקצה של פתח כך שרק ממנגנוני הביטחון הרשמיים של הרשות הפלסטינית ירשו לפעול בשטח[11]. בנוסף החליטה המועצה המרכזית להכריז על בחירות חדשות[12]. הבחירות לא התקיימו לבסוף, והמועצה המרכזית החליטה על המשך כהונתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), עד לקיומן של בחירות לנשיאות ולפרלמנט בעתיד[13].
ב-5 במרץ 2015, המועצה המרכזית החליטה להשעות את התיאום הביטחוני עם ישראל, משום שמדינת ישראל מפרה באופן שיטתי את ההסכמים שחתמה עליהם ומשום הפשיטות היומיומיות על שטחי הרשות[14].
באפריל 2014 תמכה המועצה המרכזית בפנייה של הרשות הפלסטינית להצטרף למוסדות האו"ם ולארגונים בינלאומיים[15]. המהלך בא בתגובה לכך שישראל לא ביצעה את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים, כפי שהתחייבה ביולי 2013, ולכן הרשות ראתה את עצמה משוחררת מהתחייבותה שלא לפנות למוסדות הבינלאומיים[16].
בפברואר 2015 החליטה המועצה המרכזית להחרים בשטחי הרשות כל תוצרת ישראלית, לאחר שישראל הקפיאה חצי מיליארד שקל מכספי המיסים הפלסטינים[17]. ההחלטה הייתה סמלית מאחר שבמסגרת פרוטוקול פריז של הסכמי אוסלו מגביל יבוא ישירות מהעולם, ולא דרך יבואנים ישראלים. בנוסף למוצרים רבים אין תחליף ממקור לא ישראלי עברו הרשות[18].
בתחילת 2018, בעקבות הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ופרסום הטיוטה הראשונה של תוכנית השלום של הנשיא טראמפ[19], החליטה המועצה המרכזית על שורה של צעדי מחאה, בהם דרישה ממועצת הביטחון של האומות המאוחדות להכיר במדינה פלסטינית[20], הקפאת ההכרה בישראל והפסקת התיאום הביטחוני עמה[21] והקמת ועדה ממשלתית שתבחן את הפסקת את השימוש בשקל בשטחי הרשות[22].
קישורים חיצוניים
ג'קי חורי, המועצה המרכזית הפלסטינית תתכנס בצל מאבקי שליטה ברשות, באתר הארץ, 6 בפברואר 2022
