השפעה חברתית של מגפת הקורונה
למגפת הקורונה השלכות מרחיקות לכת מעבר להתפשטות המחלה עצמה ולמאמצים לבודד אותה, כולל השלכות פוליטיות, תרבותיות וחברתיות.
השפעות פוליטיות
מספר בכירי המפלגה הקומוניסטית של סין הודחו בשל הטיפול הכושל במגפה במרכז סין, סימן לחוסר שביעות רצון מתגובת הממסד הפוליטי להתפרצות באזורים אלה. כמה מומחים סבורים כי זה ככל הנראה היה צעד להגן על מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית שי ג'ינפינג מפני כעס העם בגלל מגפת הקורונה.[1] כמה פרשנים טענו כי זעקה על המחלה יכולה להיות מחאה נדירה נגד המפלגה.[2] בנוסף, ההפגנות באזור המינהלי המיוחד של הונג קונג התחזקו עקב חשש מהגירה מסין.[3] טאיוואן גם הביעה חשש מהכללה בכל איסור נסיעות הנוגע לרפובליקה העממית של סין בשל "מדיניות סין-אחת" ומעמדה הפוליטי השנוי במחלוקת.[4] רחוק יותר, ממשלת אוסטרליה לא הצליחה לקיים התחייבויות לשמירה על עודף תקציבי עקב השפעת הקורונה על הכלכלה.[5] מספר מדינות השתמשו בהתפרצות כדי להציג תמיכה בסין, כמו ראש ממשלת קמבודיה הון סן שערך ביקור מיוחד בסין במטרה להפגין את תמיכתה של קמבודיה בסין במאבק בהתפרצות המגפה.[6]
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ספג ביקורת על תגובתו למגפה.[7][8][9] הוא הואשם בטענות למסירת מידע מוטעה או כוזב, באי מסירת מידע הולם ובהפחתת משמעות המגפה.[10] טראמפ אף ספג ביקורת על כך שסגר את יחידת הבריאות העולמית במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, שהוקמה כדי להכין את הממשלה למגיפות אפשריות.[11] מחקרים מצביעים על כך שהמגפה הייתה גורם תורם לכישלונו בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2020.[12]
ממשלת הרפובליקה האסלאמית של איראן נפגעה מאוד מהנגיף, כאשר לפחות שני תריסר מחברי (כ-10%) בית המחוקקים האיראני נדבקו, כמו כן לפחות 15 בכירים בממשל, כולל סגן הנשיא.[13][14] יועציהם של עלי ח'אמנאי ומוחמד ג'וואד זריף מתו מהמחלה.[15] התפשטות הנגיף עוררה שאלות בנוגע להישרדותו העתידית של המשטר.[16]
ריבונות
מ. ניקולאס פירזלי, מנהל מועצת הפנסיה העולמית (WPC) וחבר מועצת המייעצים במתקן התשתיות הגלובליות בבנק העולמי (GIF), התייחס למגפה בתור "המשבר הפיננסי הגדול", שיעלה "על פני השטח תפקודים פיננסיים וגאו-פוליטיים... כלכלות לאומיות רבות יסבלו כתוצאה מכך וריבונותן הפוליטית עצמה עלולה להישחק קשות".[17]
זכויות אזרח ודמוקרטיה
איראן, ירדן, מרוקו, עומאן ותימן אסרו על הדפסה והפצת עיתונים בתקופת פרוץ המגפה.[18]ב-30 במרץ 2020, הונגריה הוכרזה תחת מצב חירום, שבמהלכו שלט אורבן בהונגריה מתוקף צווים אשר יכול היה אורבן לנפק ללא צורך באישור או דיון. החוק איפשר לאורבן להאריך את מצב החירום לפי שיקול דעתו. ב-16 ביוני 2020, בוטל מצב החירום אך אושר חוק חדש שמאפשר להשיב אותו בקלות.
שלום עולמי
נראה כי המגפה החמירה את דינמיקת העימותים;[19] המגפה הובילה גם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם בדרישה להפסקת אש עולמית. ב-23 במרץ 2020 פרסם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש ערער על הפסקת אש עולמית כחלק מתגובת האו"ם למגפה.[20][21] ב-24 ביוני 2020 חתמו 170 מדינות ומשקיפות של האו"ם על הצהרה לא מחייבת לתמיכה בערעור[22] והגיעה ל-172 מדינות ב-25 ביוני 2020.
ב-1 ביולי 2020 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את ההחלטה S/RES/2532 (2020), בדרישה ל"הפסקת פעולות כלליות ומיידיות בכל המצבים שעל סדר יומה", המביעה תמיכה ב"מאמצי המזכ"ל ונציגיו המיוחדים ושליחיו המיוחדים בעניין זה", קוראים ל"כל הצדדים בסכסוכים מזוינים לעסוק באופן מיידי בהפסקה הומניטרית יציבה" של 90 ימים רצופים לפחות, וקוראים לשיתוף פעולה בינלאומי רב יותר לטיפול במגפה.[23]
השפעה חינוכית
המגפה השפיעה על מערכות החינוך ברחבי העולם, מה שהוביל לסגירות נרחבות של בתי ספר ואוניברסיטאות. על פי נתונים שפרסמה אונסק"ו ב-25 במרץ 2021, נסגרו בתי ספר ואוניברסיטאות ב-165 מדינות. כולל סגירות מקומיות, שהשפיע על יותר מ-1.5 מיליארד תלמידים וסטודנטים ברחבי העולם, המהווים 87% מהלומדים הרשומים.[24][25] אותן אוניברסיטאות להשכלה גבוהה השפיעו גם על הסטודנטים שלהם בכך שהחליטו לא להפסיק את השיעורים אלא להעביר הכל ללמידה מרחוק. מתוך 195 סטודנטים שראיינו לצורך הסקר באוניברסיטה גדולה, ממצאיהם הראו כי קיים חשש מוגבר לבריאותם הנפשית של סטודנטים אלה, כתוצאה מהריחוק החברתי.[26]
קורונה ואי שוויון
אנשים בעלי הכנסה נמוכה נוטים יותר לחלות בקורונה ולמות מכך.[27] הן בניו יורק והן בברצלונה, שכונות בעלות הכנסה נמוכה נפגעו באופן לא פרופורציונלי ממקרי COVID-19. ההשערות מדוע זה המקרה טוענות כי משפחות עניים נוטות יותר לגור בדיור צפוף ולעבוד בעבודות בעלות מיומנות נמוכה, כגון סופרמרקטים וטיפול בקשישים, הנחשבים כחיוניים במהלך המשבר.[28][29] בארצות הברית, מיליוני אנשים בעלי הכנסה נמוכה אין להם גישה לטיפול רפואי בשל היותם מבוטח או ללא ביטוח רפואי.[30] מיליוני אמריקאים איבדו את ביטוח הבריאות לאחר שאיבדו את מקום עבודתם.[31][32][33] עובדים רבים בעלי הכנסה נמוכה בעבודות שירות הפכו למובטלים.[34]
בישראל, דווח על עלייה באחוזי האבטלה בעקבות שלושת הסגרים ובספטמבר 2021, דווח כי היו 80,000 מובטלים מעל גיל 45.
השפעה דתית
המגפה השפיעה על הדת בדרכים שונות, כולל ביטול שירותי תפילה של דתות שונות, סגירת בתי ספר לימי ראשון, כמו גם ביטול עלייה לרגל סביב חגיגות ופסטיבלים.[35] כנסיות רבות, בתי כנסת, מסגדים ומקדשי תפילה הציעו שירותים באמצעות שידור חי במהלך המגפה.[36] אגפי סיוע של ארגונים דתיים שלחו ציוד רפואי וסיוע אחר לאזורים שנפגעו.[37] בני דתות רבות התכנסו כדי להתפלל לסיום המגפה, לאלה שנפגעו ממנה;[38][39][40] בארצות הברית, טראמפ קרא ל-15 במרץ 2020 כיום התפילה הלאומי.[41][42]
קורונה ושירותי הבריאות
אחת ההשפעות החברתיות של הקורונה היא ההשפעה על הבריאות. שני שינויים מרכזיים בתחום הבריאות כוללים את חוויית הטיפול בחולים ומתן טיפול. עם תחילת המגפה, עובדי שירותי הבריאות נאבקו לעמוד בעליה בדרישות, ביכולת הפחתה, בלחץ ועומס בעבודה ובהיעדר ציוד מגן.[43]
המגפה שינתה את התפיסה של טיפול בחולים. מחקרים אודות טיפול בחולים במהלך הקורונה העלו כי אחיות, למשל, הרגישו בטוחות יותר בכישוריהן ובתפקידן בצוות הבריאות. אחיות ראו במקצוע שלהן כחיוני והרגישו גאווה מוגברת בשירותיהן, כמו גם מטופלים ועובדי בריאות אחרים קיבלו נקודת מבט טובה יותר על מקצוע הסיעוד. הקשר הצמוד וטיפול האחיות שניתנו במהלך המגפה אפשרו להן להעריך את מקצוע הסיעוד. יתר על כן, מחקר מצביע על כך שאחיות השיגו צמיחה מקצועית וגילו צורך גדול יותר לספק שירותי ייעוץ לחולי קורונה בכדי לסייע בהתמודדות עם מחלתם.[44] מחקר נוסף הציע התקדמות שונה לאחיות במהלך COVID-19. בתחילה, אחיות חוו רגשות שליליים הקשורים לטיפול בחולים כגון עייפות מוגברת ורגשות מלחיצים. אחיות רבות מצאו סגנונות להתמודדות עצמית כמו עבודת צוות ואלטרואיזם כדי להילחם בעייפותן. עם התקדמות המגפה, אחים ואחיות פיתחו תחושת הכרת תודה והשתקפות עצמית בניגוד לרגשות השליליים בשלבים הראשונים של המגפה.[45]
שירותי הבריאות הם היבט נוסף של הבריאות שהשתנה במהלך המגפה. רוב נותני שירותי הבריאות עברו לספק ביקורים וירטואליים או בטלפון במקום ביקורים מסורתיים במרפאה. מחקר אחד מצא כי פסיכיאטרים מתמודדים עם כמה חסמים באמצעות רפואה בטלפון כגון חוסר רמזים לא מילוליים, גישה לנושאים באינטרנט והפרעה סביבתית. עם זאת, המעבר הכולל לרפואה בטלפון היה חיובי ומוצלח, אף על פי שחולים רבים עדיין מעדיפים אינטראקציה אישית.[46]
עבור נותני שירותי הבריאות, קיימת תחושת אחריות משותפת, אתגרים נוספים מהעבודה עם חולי COVID-19 ומציאת דרכים להתמודדות. כפי שמחקר מצא, המגפה הציבה את שירותי הבריאות בסביבה חדשה ובעלת אתגרים בלתי צפויים. נותני השירותים חוו פחדים מחוסר אונים, יחד עם החובה לתת תשובות למטופליהם. פחדים נפוצים אחרים כללו הידבקות והפצת המחלה לאחרים. כדי להפיג את החששות הללו, המחקר הציע להעניק הכשרה מקיפה וקבועה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות.[47]
השפעה פסיכולוגית
ב-18 במרץ 2020 פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח הקשור לבריאות הנפש והנושאים הפסיכו-סוציאליים על ידי התייחסות להנחיות וכמה שיקולים חברתיים במהלך התפרצות הקורונה.[48]
בשל ספקות אם חיות מחמד או בעלי חיים אחרים עשויים להעביר את נגיף הקורונה לבני אדם,[49] אנשים רבים לא נרתעו להשאיר את חיות המחמד שלהם מחשש להדבקה, למשל בעולם הערבי, סלבריטאים קראו לאנשים לשמור ולהגן על חיות המחמד שלהם.[50] בעו, אנשים בבריטניה נטו לרכוש חיות מחמד נוספות במהלך הסגרים.[51] עם זאת, הייתה גם עלייה בנטישת בעלי החיים, לאחר הסרת המגבלות.
התאבדויות
בעקבות מגפת הקורונה עלתה דאגה לעלייה אפשרית בהיקף ההתאבדויות, שהוחמרה מבידוד חברתי עקב הנחיות הסגר וריחוק חברתי, פחד ואבטלה וגורמים כלכליים.[52][53]
תפיסת הסיכון
כאוס וההשפעות השליליות של מגפת הקורונה עשויים לגרום לעתיד קטסטרופלי להיראות פחות מרוחק ופעולה למניעתו נחוצה יותר. עם זאת, עשויה להיות לכך גם השפעה הפוכה מכך שהמוח יתמקד באיום המיידי יותר של המגפה ולא במשבר האקלים או במניעת אסונות אחרים.[54]
קורונה-פוביה
חוקרים זיהו את הקורונה-פוביה כתוצר לוואי של המגפה, כאשר לאנשים יש חשש מוגזם להידבק בנגיף הגורם ל"פגיעה ניכרת בתפקוד חיי היומיום".[55]
סוציאליזציה
חרדת ההמונים והחשש מחזרה להתנהגות כמו לפני המגפה עלו עקב השפעות הנגיף והסגרים שלאחר מכן ברחבי העולם. בנוסף, טלטלות חברתיות וגורמי לחץ אחרים הביאו להססנות לחלוק את אותו המרחב הפיזי עם זרים.[56] בפברואר 2021, בסאטרדיי נייט לייב צחקו על עולם הדייטינג וההיכרויות לאחר COVID, לאחר שנה של בידוד שדמיינו את "ההתנהגויות המוזרות שגילינו".[57]
מפגשים אישיים
ההשפעה על מפגשים אישיים הייתה חזקה ורשויות מקומיות נאלצו לעיתים קרובות להורות על בידוד בית כדי למנוע התכנסויות בכל גודל, לא רק באירועים הגדולים יותר שהוגבלו בתחילה. מפגשים כאלה הוחלפו בוועידה טלפונית, או במקרים מסוימים בניסיונות לא שגרתיים לשמור על ריחוק חברתי עם פעילויות כגון שירה בציבור מהמרפסת עבור קונצרט,[58] או "מצעד יום הולדת" למסיבת יום הולדת.[59] כל אלה נתפסו כהשפעות משמעותיות לבריאות הנפש במהלך המשבר.[60] הבידוד החברתי בקרב משתמשי האלכוהול אימץ גם מגמה לכיוון תרבות שתייה אנטי חברתית בפינלנד.[61][62][63][64]
אלימות במשפחה
מדינות רבות דיווחו על עלייה באלימות במשפחה ואלימות בין בני זוג אינטימיים המיוחסים לתוצאת הסגרים שאילצו לסגור בבית אחד בני משפחה לזמן רב.[65] חוסר ביטחון כלכלי, מתח וחוסר ודאות הובילו להגברת התוקפנות בבית, כאשר המתעללים שולטים על חיי היומיום של הקורבנות.[66] מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, קרא להפסקת האלימות במשפחה.[67]
טיפול בקשישים
אנשים מבוגרים מושפעים במיוחד. הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת במהלך משבר COVID-19, וקולותיהם, דעותיהם וחששותיהם חשובים בניסוח תגובות.[68]
הנתונים הגלובליים אינם בטוחים במיוחד, עם זאת, הסיכונים המוגברים של COVID-19 לאנשים מבוגרים ניכרים בכל הנתונים הלאומיים. היקף הבדיקות ואופי הדיווחים משתנים בין ממשלות ולכן קיים סיכון למידע מוטעה מתוך הכללה מניסיונותיה ומהדיווחים של כל מדינה.[68]
בעוד שמספר המבוגרים קטן יחסית ומוחלט במדינות מתפתחות, במיוחד באפריקה, הדבר עולה בקנה אחד עם סיכונים מבניים חמורים אחרים. למדינות עם מעט מבוגרים (כגון רבות מהמדינות הפחות מפותחות), יש מעט משאבי בריאות, ניסיון מוגבל בטיפול בחולים מבוגרים (כולל מעט מומחים גריאטריים), פחות טיפול מוסדי באנשים מבוגרים והרבה פחות תמיכה ציבורית או עמותות קיימות, גופי הסברה וטיפול קהילתי באנשים מבוגרים.[69]
אנשים מבוגרים המתגוררים במתקני סיעוד, כגון בתי אבות ומרכזי שיקום, חשופים במיוחד לזיהום ולהשלכות שליליות כתוצאה מהקורונה. אנשים מבוגרים שחיים לבד עשויים להתמודד עם חסמים בקבלת מידע מדויק, מזון, תרופות, ואספקה חיונית אחרת בתנאי הסגר והסברה לקהילה. אנשים מבוגרים, במיוחד במנותק, אנשים עם ירידה קוגניטיבית, ותלויים מאוד בטיפול, זקוקים לרצף של תמיכה מעשית ורגשית באמצעות רשתות לא פורמליות (משפחות), עובדי בריאות, מטפלים ומתנדבים ואלה נפגעו במיוחד בתקופה זו.[69]
בעלי מוגבלויות
אנשים עם מוגבלות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות ולמות כתוצאה מקורונה. הדבר נכון במיוחד עבור אנשים עם מוגבלות אינטלקטואלית והתפתחותית.[70] נתונים מארצות הברית מצביעים על כך שלאנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית יש סיכוי גבוה פי ארבעה לחלות וסיכון כפול למות מהמחלה;[71] סביר להניח שזה נובע מהעובדה שאנשים עם מוגבלויות נמצאים במתקני טיפול בהם ידוע כי הנגיף מתפשט ביתר קלות. גם לאנשים עם מוגבלויות יש סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות הקשורות לסיכון גבוה יותר לפתח סיבוכים הקשורים לנגיף וייתכן שיתקשו להתרחק חברתית בשל צורכי התמיכה שלהם.[72]
אנשים עם מוגבלויות נוטים יותר לחוות בידוד וצורות אחרות של מצוקה נפשית כתוצאה מהמגפה.[73] נשים וילדים עם מוגבלות נוטים יותר לחוות התעללות במשפחה במהלך המגפה.[74]
סגירת בתי הספר הציבה בפני ילדים בעלי מוגבלויות שלל אתגרים.[75][76] ילדים רבים עם מוגבלויות נתקלו בשיבושים קריטיים במתן טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. רבות מהטכנולוגיות המסייעות לאנשים עם מוגבלויות אינן תואמות את הפלטפורמות שבהן בתי ספר משתמשים עבור למידה מרחוק.[77] מספר רב של ילדים עם מוגבלות חיים גם הם בעוני וייתכן שאין להם גישה לאינטרנט וטכנולוגיה הנדרשת ללמידה מרחוק. ילדים אלה עשויים גם לחוות מגוון בעיות חברתיות ופסיכולוגיים כתוצאה מסגירת בית הספר, לרבות חוסר ביטחון תזונתי, חרדה, כמו גם עיכובים בהתפתחותם.[78]
השפעה שלילית בולטת הייתה על אנשים בעלי לקות שמיעה, בשל חובת עטיית מסכות הם לא יכלו לתקשר עם סביבתם משום שלא יכלו לקרוא שפתיים. עם זאת, עמותות שונות, ייצרו מסכות שקופות, אך יעילותן במניעת הדבקה טרם הוכחה.