וידקון קוויזלינג

וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק שבנורווגיה.

קוויזלינג הגיע לדרגת רב-סרן בצבא הנורווגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם פריטיוף ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות ה-20 של המאה ה-20 ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1931–1933.

ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורווגי, הקימו קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהאן ברנהרט היורט את ה"נאשונל סמלינג" (המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורווגית). מפלגה זו הייתה אנטי-דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורווגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקיבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק בעקבות תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ-1935 הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורווגיה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביקר קוויזלינג בגרמניה ונפגש עם היטלר. בפגישה הבטיח קוויזלינג להיטלר שחלק גדול מהצבא הנורווגי נאמן לו ויהיה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה במקרה של פלישה גרמנית. היטלר התרשם מקוויזלינג, אולם בשלב זה הסתפק בהעברת כספים למפלגתו כדי לחזק את התעמולה הפרו-גרמנית בנורווגיה.

כאשר פלשו הגרמנים לנורווגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות. הוא ניצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה כדי להקים ממשלה אד הוק בתקווה שהגרמנים יכירו בה ובמנהיגותו. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה שישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן הגרמני התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורווגיה וכפוף ישירות להיטלר ובכך הוקם משטר הבובות הפרו-נאצי "בהנהגתו".

היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורווגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורווגית הכבושה. לכן מינה את קוויזלינג לראש ממשלה (Ministerpraesident), תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל על עצמו ב-1 בפברואר 1942.

קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד אשר הסגיר את עצמו^[1] עם כניעת גרמניה הנאצית ב-9 במאי 1945. הוא נעצר במשכנו באוסלו, אותו כינה "גימלה" על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק. הבית, ששמו שונה ל"וילה גרנדה", הפך ברבות השנים למוזיאון שואה^[2].

קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנאשונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו על שורה של עבירות, בהן בגידה חמורה, ונמצאו אשמים. גזר הדין היה מוות בידי כיתת יורים. בשלב מאוחר יותר עוררו משפטים אלו מחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורווגי על ידי הממשלה הגולה רק לקראת סוף המלחמה, לצורך ענישת פושעי המלחמה.

מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (שהייתה ממוצא רוסי), חייתה באוסלו עד מותה ב-1980. לזוג לא היו ילדים.

המונח "קוויזלינג" הפך שם נרדף ל"בוגד" בתרבויות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, לאנדריי ולאסוב ברוסיה ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית)^[3].

• בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, ראובן עשור, הוצאת ירון גולן, 1997.

מדיה וקבצים בנושא וידקון קוויזלינג בוויקישיתוף

• וידקון קוויזלינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• וידקון קוויזלינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)