וין

שם העיר היה במקור קה ואן, ולאחר מכן בזה אחר זה קה וין, וין גיאנג, וין דואנְהְ, ולאחר מכן וין תְהְי. בסופו של דבר, ב 1789 השם הרשמי נהיה פשוט וין, קרוב לוודאי בעקבות ההשפעה האירופאית, ומאז ועד היום זה נשאר כך.

בתקופות שונות היו לעיר צבא חשוב והשפעה פוליטית ניכרת. מאוחר יותר, כשהאומה הווייטנאמית החלה להתפתח בצפון הארץ ורק בהדרגה התפתחה לשטחה כיום, נקראה העיר פעמים רבות "שער לדרום". שושלת טאי סון (1788 - 1802) חשבו על העיר כבירה אפשרית לווייטנאם, אך בעקבות משך זמנה הקצר של השושלת התוכנית שלהם לא באה לידי מעשה, אך ההתעניינות של השושלת בעיר גרמה לבנייה והתפתחות נרחבת בה. בימי הכיבוש הצרפתי של וייטנאם העיר התפתחה עוד יותר כמרכז תעשייתי, ונודעה במפעליה.

במשך השנים וין נפגעה קשות במספר מלחמות. בשנות ה-1950 מלחמה בין הכוחות הקולוניאלים הצרפתיים למחתרת הווייטנאמית וייט מין גרמה להרס של רוב העיר, ונזק נוסף קרה לעיר בהפצצות של בריטניה במלחמת וייטנאם, ובעקבות כך רק חלק קטן מהעיר המקומית נשאר. ההתפתחות של העיר נשענה בעיקר על הסגנון הסובייטי, העיר מובחנת ברחובותיה הרחבים ובדירות הבטון שלה.

היסטורית, לוין וסביבתה היו לעיתים קרובות מקומות חשובים של פעילויות מרד ומהפכנות. במאות ה-19 וה-20 העיר הייתה מרכז בולט של התקוממות כנגד הצרפתים. בנוסף לכך, מספר דמויות מהפכניות נולדו בעיר או בקרבתה, והן כוללות את פאי בוי צ'או, לה הונג פון, נגוין תהי מין חאי והו צ'י מין. מקום לידתו של הו צ'י מין, במרחק של כ־14 ק"מ מהעיר הוא אטרקציית תיירות לווייטנאמים רבים. מקומות חשובים נוספים הם מקדש הון סון והר קוּיֵט.

השירותים הציבוריים הם הענף הכלכלי הגדול בעיר, ו 55% מהעובדים עוסקים בתחום הזה. לאחר מכן בא ענף התעשייה, עם 30% מהעובדים, ולאחר מכן החקלאות הייעור והדיג עם 15% מהעובדים.^{[דרוש מקור]}

מדיה וקבצים בנושא וין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של וין
• וין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)