יגאל כהן-אורגד

כהן-אורגד, יליד תל אביב, היה בוגר בית הספר הדתי תיכון עירוני ב' בעיר. כמו כן היה חבר בתנועת הנוער "בני האצ"ל", שהייתה שייכת לתנועת החרות, ולאחר זמן התמזגה עם תנועת בית"ר. עקב חברותו בבית"ר, סולק אורגד מהתיכון^[1].

לאחר שירותו בצה"ל למד כלכלה וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית.

בשנת 1962 עבד כהן-אורגד ברשות לתכנון כלכלי במשרד האוצר. לאחר מכן, פתח חברה פרטית לייעוץ ותכנון כלכלי^[2].

כהן-אורגד היה משך שנים רבות חבר בתנועת החרות. בשנת 1965 היה ממקימי "הגוש החופשי", בהובלת שמואל תמיר, שקרא תיגר על מנהיגותו של מנחם בגין. בשנת 1967, נמנה עם אנשי הגוש החופשי שפרשו מ"חרות" עם הרחקתו של שמואל תמיר והקימו את "המרכז החופשי"^[3]. בשנת 1967 השתתף בהפגנה נגד מסירת ארמון הנציב לידי אנשי האו"ם^[4].בשנת 1973 הקים את החוג לאיחוד הליכוד, יחד עם חבר הכנסת מיכאל איתן, מפקד חיל הים לשעבר שלמה אראל, ואחרים. לאחר שלא נבחר לרשימת הליכוד לכנסת השמינית על ידי הוועדה המסדרת של המרכז החופשי, היה לאופוזיציה לראשי התנועה^[5]. בסוף 1974 שב לתנועת החרות^[6], והיה יו"ר המועצה הכלכלית של התנועה^[7].

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977, היה בין הפנים החדשות שהשתבצו במקום גבוה ברשימה של תנועת החרות^[8], והוא שובץ במקום ה-24 ברשימת הליכוד. עוד לפני הבחירות, כדי למנוע בלבול בינו ובין חבר הכנסת יגאל כהן, הוסיף לשם משפחתו את המילה "אורגד", המורכבת מראשי התיבות של ארבעת ילדיו^[7]. כהן-אורגד כיהן בכנסת בין השנים 1977–1988, והיה חבר בוועדות הכלכלה, הכספים והחוץ והביטחון. כהן-אורגד היה מרכז סיעת הליכוד בוועדת הכספים^[9] והיה בין הדורשים לקצץ בתקציב^[10]. הוא דרש מהממשלה לכלול בתקציב גם את ההתחייבויות להצמדה וביטוחי שער שהממשלה לוקחת על עצמה^[11] ויצא נגד הגידול בתקציב משרד הדתות^[12].

כהונותו בכנסת נמשכה גם לאורך הכנסת העשירית והכנסת ה-11 מטעם הליכוד.

ב-15 באוקטובר 1983, ימים ספורים לאחר שכונן יצחק שמיר את ממשלתו הראשונה, פרש ממנה יורם ארידור עקב הביקורת החריפה שספג על תוכנית ה"דולריזציה" שביקש להנהיג. עקב כך, מונה כהן-אורגד ב-18 באוקטובר 1983 לכהן כשר האוצר. הוא כיהן בתפקידו זה 11 חודשים, עד תום ימיה של ממשלת שמיר הראשונה, ב-13 בספטמבר 1984. בתקופת כהונתו זינקה האינפלציה בישראל מ-250% לכ-450%^[13].

בבחירות לכנסת התשע עשרה מוקם במקום ה-117 ברשימת "הליכוד - ישראל ביתנו".

לאחר סיום כהונתו בכנסת

היה יושב ראש מועצת המנהלים של חברת "אית"ם". כיהן כדירקטור בבנק לאומי (מ"מ יו"ר הדירקטוריון), תעשיות לייזר, עץ לבוד, חברת בזק וחברת החשמל.

ב-16 בינואר 2001 הטיל עליו השופט דוד רוזן 150 שעות עבודות לשירות הציבור - ללא הרשעה^[14]. אורגד הואשם בכתב האישום בעבירות מרמה, זיוף, קשירת קשר ורישום כוזב במסמכי תאגיד, אך הודה בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שעסק בתקופה בה היה אורגד מנהל חברת "דקו ישראל"^[15].

ב-2003 מונה על ידי המועצה המקומית רמת השרון לאחראי תכנון מתחם עמק גלילות צפון^[16]. אולם במאי 2008, חשף מינהל מקרקעי ישראל כי לאורגד יש מגרש בשטח 1.8 דונם במתחם, ולכן קיים ניגוד עניינים בין עבודתו על תכנון ופיתוח המתחם, לבין היותו בעל קרקע במקום, ועבודתו בפרויקט הופסקה. ב-2012 תבע 1.2 מיליון שקל פיצויים מהמינהל, על הפרת ההסכם עמו^[17].

בינואר 2004, מונה כדירקטור חיצוני בחברת בזק^[18].

כיהן כיו"ר הוועד הפועל של המכללה האקדמית יהודה ושומרון, ולאחר הפיכתה לאוניברסיטה כיהן כנגיד אוניברסיטת אריאל בשומרון.

ב-2013 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות.

לכהן-אורגד נולדו ארבעה ילדים מאשתו שרה (1937–2005). התגורר בתל אביב-יפו עד למותו בגיל 82, ב-27 באוגוסט 2019^[19]. כהן-אורגד הובא למנוחות בבית העלמין ירקון ב־28 באוגוסט 2019. חתנו הרב ציון ויצמן היה רב היישוב כוכב יעקב^[20].

מדיה וקבצים בנושא יגאל כהן-אורגד בוויקישיתוף

• יגאל כהן-אורגד, באתר הכנסת
• יגאל כהן-אורגד, באתר כנסת פתוחה
• יהודה שלזינגר, "הגיע הזמן לדיאטה": ראיון על רקע גזירות, באתר ישראל היום, 10 במאי 2013
• הודיה כריש חזוני, ‏יגאל כהן-אורגד: "התפקיד שלי הוא להיות פרא אדם", בעיתון מקור ראשון, 5 במרץ 2018
• יעקב בר-און, ‏שר האוצר בתקופת האינפלציה מאמין: "נשכבתי על הגדר לבלום ההתדרדרות", באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2018
• קורות חייו (בהפקת אולפני אתרוג).
• אופיר דיין, הבקשה האחרונה של יגאל כהן אורגד, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2019