הבחירות לכנסת התשע עשרה
הבחירות לכנסת התשע עשרה התקיימו ב-22 בינואר 2013, י"א בשבט תשע"ג, ותוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת התשע עשרה.
| 22 בינואר 2013, י"א בשבט התשע"ג | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
→ 2009 2015 ← | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז החסימה: 2% אחוז ההצבעה: 67.77% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יו"ר ועדת הבחירות | אליקים רובינשטיין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ראש הממשלה היוצא | בנימין נתניהו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגת ראש הממשלה היוצא | הליכוד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש הממשלה הנבחר | בנימין נתניהו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגת ראש הממשלה הנבחר | הליכוד - ישראל ביתנו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה[1] אותו יזמה הממשלה.
תוצאות הבחירות סימנו הפתעה מסוימת כאשר המפלגות יש עתיד והבית היהודי, שפנו לקהל הצעיר ושבראשן עמדו פוליטיקאים חדשים, הצליחו להגיע להישגים משמעותיים. מנגד, מפלגת השלטון הליכוד שהתאחדה לרשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו, רשימה שכונתה הליכוד ביתנו, נחלשה בצורה ניכרת. במקביל, מפלגת קדימה, שהייתה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, כמעט נמחקה לחלוטין תוך שהיא מאבדת 26 מנדטים, והפכה לסיעה הקטנה ביותר בכנסת החדשה, בעוד שגם התנועה, מפלגה שהורכבה בעיקר מפורשי קדימה, לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים. לעומתן, מפלגת העבודה רשמה התחזקות בהשוואה למצבה בכנסת היוצאת וכך גם מפלגת מרצ ורשימת יהדות התורה. יתר המפלגות הצליחו לשמור על כוחן.
הרקע לבחירות
ערך מורחב – הכנסת השמונה עשרה
בבחירות לכנסת השמונה עשרה זכה גוש מפלגות הימין והמפלגות הדתיות ב-65 מושבים בכנסת, ובכך נסללה דרכו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו להקמת הממשלה, והוא הקים ממשלה רחבה יחסית שכללה את מפלגות הימין (הליכוד, ישראל ביתנו), המפלגות החרדיות והדתיות (ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי) ואת מפלגת העבודה מהצד השמאלי הפוליטי. מפלגת קדימה, שהייתה המפלגה הגדולה בכנסת, נותרה באופוזיציה.
על אף שסעים אפשריים רבים בין מפלגות הקואליציה בנושאי ביטחון ושלום, דת ומדינה, פוליטיקה ודמוקרטיה, נהנתה ממשלת נתניהו מיציבות רבה למדי והצליחה לצלוח משברים פוליטיים וביטחוניים ללא איום ממשי מן האופוזיציה. יציבותה של הממשלה והקואליציה אף גברה לאחר הפיצול במפלגת העבודה ופרישתם של חמישה מחבריה והקמת מפלגת העצמאות.[2] פיצול זה אמנם הותיר את הקואליציה עם 66 חברים בלבד, לאחר שבתחילתה הכילה 74 חברים, אך הוא חיזק את שורות הקואליציה ומנע נפילה אפשרית של הממשלה עקב חוסר שביעות רצונם של אנשי מפלגת העבודה מישיבה בממשלת הימין[3] ופרישת המפלגה כולה מן הקואליציה כתוצאה מכך.
גם מעמדו של ראש הממשלה נתניהו בקרב הציבור, בדומה למעמד ממשלתו, היה יציב, והוא הצליח להתגבר על אירועים שהיו עשויים לסכן את יציבות ממשלתו - ובהם נאומו המדיני באוניברסיטת בר-אילן בתחילת כהונתו,[4] הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון,[5] הפרסומים על כך שבין נתניהו לנשיא ארצות הברית שוררים יחסים עכורים,[6] המשט לעזה והשלכותיו,[7] פריצת השרפה בהר הכרמל והמחדלים שיוחסו לה,[8] שביתת הרופאים במקביל לאירועי המחאות החברתיות, כמו גם המאבק נגד תקיפה ישראלית באיראן.[9]
עם זאת, שרידות הממשלה נפגמה במידת מה בקיץ 2011, עם התפרצותם של אירועי המחאה החברתית שחרתה על דגלה את "המאבק ביוקר המחיה"[10] והצליחה לפגוע בצורה משמעותית בפופולריות הציבורית של נתניהו וממשלתו. המחאה, שהחלה כעממית, תפסה לה לאיטה אחיזה בקרב קהלים רבים ברחבי המדינה, בעידוד סיקור תקשורתי נרחב - במה שהוביל לסדרת הפגנות בהשתתפות עשרות ומאות אלפי מפגינים.[11]
השפל שאליו נקלעה הממשלה חלף במהרה עם נאומו של נתניהו באו"ם בספטמבר באותה השנה על רקע בקשתה של הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד של מדינה.[12] ועם מתקפת הטרור בסמוך לאילת שסימנה יותר מכל את היחלשות ביטחונה של ישראל למול גל המחאות בעולם הערבי. גם החתימה על עסקת שליט ושחרורו של החייל החטוף במסגרת חילופי שבויים בין ישראל לבין החמאס, הביאו לתמיכה גבוהה בראש הממשלה. האירועים הללו הביאו לו למעשה את התמיכה הרחבה ביותר מאז תחילת כהונתו.[13]
כתוצאה מגל התמיכה הגבוה בראש הממשלה, הוא החליט להודיע על הקדמת הבחירות המקדימות בליכוד לתחילת 2012, הודעה שהפתיעה במקצת את המערכת הפוליטית ואף הובילה להגברת המתחים בין סיעות הקואליציה על רקע החשש מפני הקדמת הבחירות הכלליות גם כן.[14] במקביל למתחים הגוברים, נאלצה הקואליציה בראשות נתניהו להתמודד עם שתי מחלוקות משמעותיות שאיימו על יציבות הממשלה: מציאת חלופה לחוק טל לאחר פסיקת בג"ץ שקבעה בסוף פברואר 2012 כי החוק איננו חוקתי[15] וחקיקת תקציב המדינה לשנת 2013 שהיה צפוי לכלול קיצוצים נרחבים והעלאת מסים,[16] לאור הגירעון בתקציב ועל רקע המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו.
למול המחלוקות הללו, עם פתיחת כנס הקיץ של הכנסת בחודש אפריל 2012, התגבר השיח בדבר בחירות ומפלגות האופוזיציה דרשו לקבוע תאריך מוקדם לקיום הבחירות.[17] אף ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע תמיכתו בבחירות מוקדמות.
ב־7 במאי 2012 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית להקדמת הבחירות ל־4 בספטמבר, שהונחה על שולחן הכנסת.[18] באותו הלילה, במהלך הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, הגיעו סיעות הליכוד וקדימה להסכמה על הצטרפותה של קדימה לקואליציה, ועקב כך הוקפא הדיון בהצעות אלה.[19] ואולם, לאחר כחודשיים, ב־17 ביולי, פרשה סיעת קדימה מהקואליציה, לאור העדר היכולת להגיע להסכמות בסוגיית התחליף לחוק טל ופירוק הוועדה לקידום השוויון בנטל.
על רקע זה החליט נתניהו לתמוך בהקדמת הבחירות לכנסת, והממשלה הגישה ב־15 באוקטובר 2012 הצעת חוק נוספת לפיזורה המוקדם של הכנסת והקדמת הבחירות ל־22 בינואר 2013. ההצעה אושרה במליאת הכנסת בכל שלוש הקריאות עוד באותו לילה. בקריאה השלישית אושרה ההצעה בתמיכת 100 ח"כים וללא מתנגדים.[20]
מערכת הבחירות
הצטרפות אישי ציבור לפוליטיקה
מערכת הבחירות התאפיינה בתחילת דרכה בהצטרפות אישי ציבור רבים, מתחומים שונים, למערכת הפוליטית.
תחום בולט במיוחד ממנו הגיעו אישי הציבור היה תחום העיתונאות, כשהעיתונאי ומגיש התוכנית "אולפן שישי", יאיר לפיד,[21] הודיע על הקמת מפלגה חדשה בראשותו, ועיתונאים נוספים דוגמת מרב מיכאלי,[22] מיקי רוזנטל,[23] סתיו שפיר,[24] איתן שוורץ, עפר שלח, פנינה תמנו-שטה ומרב דוד הודיעו על הצטרפותם למפלגות השונות. הצטרפותם של אלה, המשיכה את הקו שהחל במערכת הבחירות הקודמת, שבמסגרתו אישי תקשורת רבים מנצלים את חשיפתם הציבורית כדי להגיע לכנסת.
אל המערכת הפוליטית הצטרפו גם אישים מהתחום הפוליטי ומהתחום הביטחוני - ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, ראש עיריית דימונה מאיר כהן,[25] ראש עיריית רעננה נחום חופרי, ראש עיריית בני ברק יעקב אשר, ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי,[26] ראש האגף לחקירות ומודיעין במשטרה לשעבר משה מזרחי, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר עמר בר-לב, ומפקד מחוז ירושלים לשעבר מיקי לוי. כמו כן, אנשי עסקים ומספר כלכלנים הודיעו על הצטרפותם למערכת הפוליטית והתמודדותם במסגרת המפלגות השונות - אבי שמחון, אראל מרגלית,[27] יאיר שמיר,[28] נפתלי בנט ושלמה מעוז.
מבצע "עמוד ענן"
- ערך מורחב – מבצע עמוד ענן
על רקע ההידרדרות הביטחונית בגזרת רצועת עזה, הורה הדרג המדיני לצה"ל לצאת למבצע "עמוד ענן", במהלכו החלה סדרת תקיפות מהאוויר כנגד יעדים צבאיים של החמאס ובכירי הארגון, ביניהם ראש הזרוע הצבאית של הארגון, אחמד ג'עברי, שנהרג בסיכול ממוקד בעת שנסע ברכבו בעיר עזה. חמאס מנגד הגיב בירי רקטות ומרגמות לעבר יישובים שונים בישראל, בעיקר בדרום המדינה, אך לראשונה גם לעבר ערים במרכזה.
בישראל זכה המבצע לתמיכת רוב המערכת הפוליטית, כולל חלקים מהאופוזיציה,[29] אך מפלגות שונות, בהן מרצ, חד"ש, ארץ חדשה והמפלגות הערביות הביעו את התנגדותן למבצע.[30] מספר אישים בשמאל הישראלי כינו את המבצע "מלחמת בחירות" שמטרתה להחליף את סדר היום החברתי-כלכלי בסדר יום ביטחוני, וטענו שהמבצע לא יועיל לישראל בטווח הרחוק.[31][32] לאחר שנחתם הסכם הפסקת האש עם החמאס, הביעו מספר אנשי ימין, ביניהם נפתלי בנט ואריה אלדד ביקורת על החלטת הממשלה.[33][34]
על רקע אירועי הלחימה ברצועת עזה ובדרום ישראל, הכריזו המפלגות השונות על השהיית קמפיין הבחירות הפוליטי שלהן - כך מפלגת הליכוד[35] וכך מפלגות האופוזיציה קדימה והעבודה.[36]
תעמולת הבחירות
תעמולת הבחירות החלה אמנם בתחילת דרכה ברשת האינטרנט, כשמפלגות ומועמדים רבים פתחו דפים ברשתות חברתיות מקוונות דרכם הם העבירו מסרים פוליטיים, אך כבר באמצע דצמבר החלה מפלגת התנועה בפרסום שלטי חוצות רבים בהם הותקפו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. בחודש ינואר הושק הקמפיין של הליכוד, תחת הסיסמה "ראש ממשלה חזק - ישראל חזקה" באירוע בבנייני האומה בו הופיעה הזמרת שרית חדד.[37]
מפלגת העבודה פרסמה גם היא שלטי חוצות, בנוסח המחאה החברתית ותחת הסיסמה "ביבי טוב לעשירים. שלי טובה בשבילך". הקמפיין של מרצ, במקביל, תחת הסיסמה "השמאל של ישראל", בחר לרמוז ששאר מפלגות השמאל-מרכז יסכימו לשבת בממשלה בראשות נתניהו, וגרס שהצבעה למרצ פירושה ש"הקול שלך בטוח נגד ביבי".[38] סיסמת הקמפיין של התנועה הייתה "התקווה תנצח את הפחד",[39] וחד"ש יצאה בסיסמאות "נגד הממשלה", ו"ביחד אין עלינו" (בהתייחס לשותפות היהודית-ערבית שמתקיימת בה).
מערכת הבחירות התאפיינה לכל אורכה במאבק תוך-גושי. מפלגות השמאל לא הצליחו להתאחד סביב מועמד מוסכם לראשות הממשלה מטעם הגוש, כששלושה מועמדים ניסו למצב עצמם כאלטרנטיבה לשלטון: שלי יחימוביץ', ציפי לבני ויאיר לפיד. התחושה הייתה שגוש השמאל מפולג, וקריאה של לבני להקמת חזית משותפת, לאחר התחייבות פומבית של יחימוביץ' שלא לשבת בממשלת נתניהו, לא צלחה, לאחר שלפיד ויחימוביץ' האשימו אותה בחוסר נכונות אמיתית לאיחוד ובניסיון למשוך אליה מצביעים בעקבות הידרדרותה בסקרים. מבין שלושת המועמדים, יחימוביץ' לבדה הצהירה בפומבי שלא תשב בממשלה שמפלגת העבודה לא תעמוד בראשה.[40] לפיד ולבני לא הביעו התחייבות זהה, אולם סירבו להיות "עלה תאנה", כדבריהם, לממשלת ימין-דתיים.
בגוש הימין נוצר מאבק גם כן. סקרים רבים הראו שרשימת "הליכוד ביתנו" מאבדת מושבים באופן עקבי לרשימת הבית היהודי ולראש המפלגה, נפתלי בנט. צעירים רבים וציבור מסורתי העבירו אליו את תמיכתו, במהלך קמפיין עם הסיסמה "משהו חדש מתחיל", שבלט בעבודת שטח אינטנסיבית של בנט, שכללה מלבד סיורים רבים בארץ גם ראיונות רבים לכלי התקשורת השונים. ב-20 בדצמבר, במהלך ריאיון לתוכנית משעל חם, נשאל בנט בנושא פקודה לפינוי יישובים, כשתשובתו הביאה לגל ביקורת עליו מכל צדדי הקשת הפוליטית.[41] למחרת, תקף ראש הממשלה בנימין נתניהו את בנט בראיונות לערוצי הטלוויזיה, ומפלגת הליכוד פרסמה מודעות המאשימות את בנט בקריאה לסרבנות פקודה. נוסף על כך, החלה מפלגת הליכוד בהפצת מודעות כנגד "הבית היהודי" המאשימות אותה במגזריות, בקיצוניות ובהדרת נשים.
גם מפלגת ש"ס הייתה שותפה למאבקים בתוך גוש הימין. בעקבות פרסומים וקריאות שונות להוציא את משרד השיכון ומשרד הפנים מידיה של המפלגה, תקפה המפלגה את הליכוד. ש"ס הזהירה שאלמלא הבוחרים המסורתיים של הליכוד יתמכו בש"ס, אזי לאחר הבחירות תעלה ממשלה שתקצץ בתקציבי הרווחה ותפגע באופיה היהודי של מדינת ישראל.[42] ביטוי לפגיעה אפשרית באופי היהודי של המדינה, לעמדת המפלגה, הגיע בסרטון התעמולה "כוכבית גיור" שהפיצה, ושגרר ביקורת מכל צדדי הקשת הפוליטית, בו נראה גבר יהודי, תחת חופה, לצד אישה לא יהודיה, בעלת מראה ומבטא רוסי, שמתגיירת באמצעות פקס ושלא כהלכה.[43]
סאטירה במערכת הבחירות
מערכת הבחירות לוותה בתוכניות טלוויזיה סאטיריות שונות שעסקו באופן אינטנסיבי בבחירות, ביקרו את המפלגות והאישים המתמודדים בהן וכן הציגו עמדות שונות ביחס לנושאים העומדים במרכזן. עיקר הביקורת הופנתה כלפי המפלגות החדשות "יש עתיד" ו"הבית היהודי" לצד ביקורת על מפלגת השלטון "הליכוד ביתנו".
התוכנית מצב האומה של זכיינית ערוץ 2 רשת החלה את עונתה החמישית ב-13 באוקטובר 2012, מיד עם ההודעה על הקדמת הבחירות, שלא תוכננו תחילה לעמוד במרכז העונה.[44]עיקר הביקורת בתוכנית הופנתה כנגד יאיר לפיד, כהמשך לקמפיין ההומוריסטי "יאיר לפיד מלך" של התוכנית, כשלפיד הוצג כיהיר ובלתי כשיר לתפקידו. כמו כן הופנתה ביקורת כנגד המפלגות הדתיות הבית היהודי וש"ס במסגרת הצגת עמדה אתאיסטית כללית.בנוסף, בהתאם לפורמט התוכנית, התארחו במהלך העונה חברי כנסת ומתמודדים רבים, בהם ראשי המפלגות שלי יחימוביץ', ציפי לבני, נפתלי בנט, זהבה גלאון ואריה אלדד בעוד שבנימין נתניהו, יאיר לפיד ואריה דרעי סירבו להתראיין בה. עונת הבחירות הציפה שנית את הדיון ביחס למשמעותו של אירוח פוליטיקאים בתוכנית סאטירה, כאשר המתנגדים טענו להענקת במה נוחה מדי למתמודדים בעוד התומכים הצביעו על חשיפה ציבורית מזווית שונה.[45][46] במהלך העונה נודע כי מרב מיכאלי, בת זוגו של מנחה התוכנית ליאור שליין, תתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה וכן תהיה מועמדת מטעמה לכנסת. בסך הכל זכתה התוכנית לממוצע רייטינג של 24.2% ולביקורות משבחות.[47]
תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" של הזכיינית קשת הייתה בתקופת פגרה בעת ההכרזה על מערכת הבחירות (מלבד שידור חד-פעמי במהלך מבצע עמוד ענן) ועקב כך הוקדמה עליית העונה העשירית ל-24 בדצמבר 2012.[48] כותבי התוכנית מציגים את עצמם כבעלי אג'נדה שמאלית והתוכנית נתפסת בציבור בהתאם.[49]גם בתוכנית זו, המבוססת על חיקויים, הופנתה עיקר הביקורת כלפי יאיר לפיד שהוצג כלא החלטי וכקורץ לשני צידי המפה הפוליטית, בעוד נפתלי בנט הוצג כבעל עמדה ימנית קיצונית, המתחזה לבעל עמדה מתונה יותר באמצעות חברים שונים במפלגתו. כמו כן נמתחה ביקורת על התנערותה כביכול של שלי יחימוביץ' מהשיוך השמאלי של מפלגת העבודה והעדפת השיח החברתי-כלכלי על פני זה המדיני-ביטחוני.בסיום יום הבחירות השתלבה ארץ נהדרת במשדר החדשות לפני ואחרי פרסום תוצאות המדגם. העונה זכתה לרייטינג ממוצע של 33%[50] ולביקורות מעורבות.[51][52]
ערוץ 10 העלה לרגל מערכת הבחירות תוכנית חדשה בשם "בובה של מדינה". התוכנית לא זכתה לאחוזי צפייה משמעותיים וספגה ביקורות שליליות[53] והשפעתה על מערכת הבחירות הייתה שולית.
למרות ההבדלים בין התוכניות, הוצגו אישים רבים מהמערכת הפוליטית ומהמפלגות המתמודדות באופן דומה. מפלגת הליכוד הוצגה כמוקצנת ולאומנית, ביקורת שהתגברה בעקבות התבטאויות שונות של חברת המפלגה מירי רגב[54] וראש המפלגה, בנימין נתניהו, הוצג כמנותק מהציבור, בין השאר בשל הדגשת סוגיית הגרעין האיראני והתעלמות כביכול מהמחאה החברתית. כלפי אביגדור ליברמן הופנתה ביקורת בשל כתב האישום שהוגש נגדו, וביקורת דומה נמתחה על אריה דרעי שחזר לפעילות ציבורית לאחר תום תקופות המאסר והקלון שנגזרו עליו. מפלגת ש"ס זכתה ללעג על מבנה ההנהגה המשולש אלי ישי-אריה דרעי-אריאל אטיאס[55] וכן לביקורת כחשוכה וגזענית, בעיקר בעקבות תשדיר "כוכבית גיור". ציפי לבני ומפלגת התנועה הוצגו כלא רלוונטיות, ושאול מופז ומפלגת קדימה הוגחכו כמעוררי רחמים לאור התרסקותה הצפויה של המפלגה בבחירות. יהדות התורה, מרצ והמפלגות הערביות רע"ם-תע"ל, בל"ד וחד"ש נעדרו כמעט לחלוטין מתוכניות הסאטירה בטלוויזיה.
לצד הסאטירה בתקשורת, נוצרה גם סאטירה על ידי בלוגרים וברשתות החברתיות המקוונות דוגמת פייסבוק. דוגמה לסאטירה כזו היא "עובדות נפתלי בנט", הגרסה הישראלית לעובדות צ'אק נוריס, ודף הפייסבוק "נפתלי בנט - העמוד הלא הרשמי" שזכה לפופולריות גדולה בתקופת הבחירות.[56] כמו כן נפתחו אתרים סאטיריים על שלי יחימוביץ'[57] וציפי לבני.
על אף הפופולריות הרבה של מצב האומה וארץ נהדרת ועל אף שנטען כי לתוכניות אלו חשיבות רבה בעיצוב דמותם הציבורית של פוליטיקאים[58][59] היו תוצאות הבחירות שונות באופן ניכר מסדר היום המוצהר של תוכניות אלו. יאיר לפיד ומפלגת יש עתיד שהיוו מטרה עיקרית ללעג וביקורת השיגו תוצאה מרשימה כשזכו ב-19 מנדטים בפעם הראשונה שהתמודדו בבחירות, מפלגת הבית היהודי הגדילה באופן משמעותי את כוחה ואף ש"ס שמרה על הישגי הבחירות הקודמות. עם זאת מפלגת הליכוד ביתנו אכן הגיעה לתוצאות נמוכות באופן יחסי, וכך גם מפלגות התנועה והעבודה.הסבר אפשרי שניתן לתופעה היה שתוכניות הסאטירה מפנות את הביקורת כלפי הפוליטיקאים ולא כלפי הציבור, כשהן חוזרות על הדימויים ותמונת המצב הנוכחיים, ובכך מחזקות את נטיית הציבור להצביע לפי דפוסים קבועים וצפויים מראש- במקרה זה, הנטייה ימינה והנהירה אחר מפלגות חדשות.[60]
מסע הבחירות
הליכוד וישראל ביתנו (מחל)
.jpg)
| הפריימריז על ראשות "הליכוד" 31 בינואר 2012 | |
| נתניהו | פייגלין |
| 76.8% (48,490) | 23.2% (14,660) |
| רשימת "הליכוד" ו"ישראל ביתנו" לכנסת | |
בתחילת דצמבר 2011 הודיע ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו על הקדמת הפריימריז על ראשות מפלגתו,[61] הודעה שגם זכתה לתמיכת ואישור מרכז המפלגה בהמשך החודש.[62] בהתאם להחלטה הזו, נערכו הפריימריז ב-31 בינואר 2012, כשבסוף היום, רוב גדול של הבוחרים העניק לנתניהו כהונה נוספת כראש הליכוד.[63]
מספר חודשים לאחר מכן, ובעקבות פיזור הכנסת, הודיעו נתניהו ואביגדור ליברמן יו"ר ישראל ביתנו על הקמת רשימה משותפת, ששמה "הליכוד - ישראל ביתנו".[64] במקביל לכך, אל שתי המפלגות הצטרפו מספר אישים חדשים: אל מפלגת "הליכוד" הצטרפו צחי הנגבי,[65] אבי דיכטר,[66] אריה ביבי[67] שלמה מעוז ואבי שמחון ואל מפלגת "ישראל ביתנו" הצטרף יאיר שמיר. לשתי המפלגות החברות בסיעה היו לפני הבחירות 42 חברי כנסת.
בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד, שארכו יומיים, החל מה־25 בנובמבר, בעקבות תקלה במערכת ההצבעה הממוחשבת,[68] בלטו התוצאות שהראו על העדרם של השרים המכהנים בני בגין, מיכאל איתן ודן מרידור, ח"כ לשעבר זלמן שובל ופורשי קדימה אבי דיכטר, אריה ביבי ויוליה שמאלוב-ברקוביץ' מרשימת המקומות הריאליים מחד, ועל כניסתם של שני מתמודדים חדשים מאידך - ובהם צחי הנגבי, שעבר למפלגת הליכוד ממפלגת קדימה,[69] ומשה פייגלין, פעיל פוליטי מרכזי בתנועה וראש תנועת מנהיגות יהודית.
ב־13 בדצמבר 2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין על הגשת כתב אישום נגד אביגדור ליברמן, לצד סגירת תיק החקירה העיקרי נגדו.[70] למחרת הודיע ליברמן על התפטרותו מתפקיד שר החוץ בממשלה היוצאת, והמשיך להיות מועמד ברשימה המשותפת.
יש עתיד (פה)
| רשימת "יש עתיד" לכנסת | |
במהלך כהונתה של הממשלה ה-32 עלו השערות שיאיר לפיד, העיתונאי ומגיש התוכנית אולפן שישי, יודיע על פרישתו מתחום העיתונות והצטרפותו לפוליטיקה. לפיד ברוב המקרים התייחס בביטול לדיווחים ולהשערות,[71] אך כתוצאה מהתנגשות אתית בין תפקודו כעיתונאי לבין רצונותיו הפוליטיים, הודיע לפיד למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 כי יחייב את עצמו לפרוש כחצי שנה לפני כניסתו לפוליטיקה.[72] התחייבות זו לא מנעה את ההליכים לחקיקת חוק בכנסת המבקש למנוע הצטרפותם של עיתונאים לכנסת בשנה הראשונה לפרישתם.[73]
בתחילת ינואר 2012 הודיע לפיד על פרישתו מחברת החדשות ומהגשת "אולפן שישי" ועל הצטרפותו לחיים הציבוריים.[74] מספר חודשים לאחר מכן הקים מפלגה עצמאית בשם "יש עתיד"[75] כשאליו הצטרפו מאוחר יותר ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי,[76] ראש עיריית הרצליה יעל גרמן[77] שהייתה חברה קודם לכן במפלגות מרצ ושינוי, ראש עיריית דימונה מאיר כהן[78] מישראל ביתנו, הרב שי פירון,[79] מקורבו של לפיד העיתונאי עופר שלח,[80] ועוד. בתחילה, הוצג יעקב פרי בתור מספר 2 של לפיד, אך לאחר שהכרזה זו לא התקבלה בעין יפה בתקשורת ובדעת הקהל, הוצג שי פירון כמספר 2,[81] בעוד פרי נשאר בצמרת המפלגה.
העבודה (אמת)
| הפריימריז על ראשות "העבודה" 11 בספטמבר 2011 | |
| יחימוביץ' | פרץ |
| 54.2% (22,257) | 45.8% (18,822) |
| רשימת "העבודה" לכנסת | |
בעטיו של הפיצול במפלגת העבודה ופרישתם של חמישה מתוך 13 חבריה תוך הקמת "מפלגת העצמאות", נותרה מפלגת "העבודה" ללא מנהיג ואף הוצגה בכלי התקשורת כמפלגה בתהליכי גסיסה. ואולם, עזיבתו של אהוד ברק, יו"ר המפלגה, רק הובילה לעניין גבוה במפלגה, במיוחד לאור העובדה שעל ראשות המפלגה התמודדו כמחצית מחברי הסיעה שנותרה בכנסת.[82]
בבחירות על ראשות המפלגה זכתה שלי יחימוביץ', כאשר רשמה פער של כ-10% על עמיר פרץ בסיבוב השני. בחירתה של יחימוביץ', השמה את הדגש על ערכים חברתיים על פני ביטחוניים, הביאה להתעניינות מחודשת במפלגה על רקע אירועי המחאה החברתית וסקרים רבים ניבאו לה התחזקות, תוך כדי שהיא הופכת למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד על חשבון קדימה.[83]
בהמשך הדרך, וביתר שאת לאחר הכרזתו של יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה, התמתנו במעט מעמדה של יחימוביץ' ומעמד המפלגה.[84] עם זאת, חיזוק תקשורתי למפלגה הגיע במהלך שנת 2012 לאחר הכרזתם של מספר אישי ציבור על כוונתם להתמודד לכנסת במסגרת רשימת התנועה - בהם: נועם שליט,[85] משה מזרחי,[86] סתיו שפיר,[87] איציק שמולי,[88] מיקי רוזנטל,[89] יריב אופנהיימר,[90] אראל מרגלית,[91] חילי טרופר,[92] עמר בר-לב ומרב מיכאלי. נוספו על כך הח"כים מקדימה נינו אבסדזה[93] ונחמן שי[94] שהצטרפו למפלגה.
בחירת הרשימה נעשתה ב-29 בנובמבר. לאחר בחירת הרשימה, וביום האחרון להגשת הרשימות הודיע חבר הכנסת עמיר פרץ על פרישתו מהמפלגה ועל התפטרותו מהכנסת ועל הצטרפותו למפלגת "התנועה".[95]
הבית היהודי (טב)
| הפריימריז על ראשות "הבית היהודי" 6 בנובמבר 2012 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בנט | אורלב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 67.1% (23,645) | 32.7% (11,501) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רשימת "הבית היהודי" ו"תקומה" לכנסת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
במהלך כהונת הכנסת ה-18, החלה סיעת האיחוד הלאומי (שכללה את המפלגות תקומה, התקווה וארץ ישראל שלנו) במגעים עם מפלגת "הבית היהודי" לאפשרות ריצה משותפת בבחירות הבאות ברשימה אחת.[96] בעקבות המגעים וההסכמה הכללית לאיחוד, פרשו חברי מפלגת "התקווה" יחד עם בן-ארי שעזב את מפלגת "ארץ ישראל שלנו" מהסיעה המשותפת של "האיחוד הלאומי" והקימו רשימה חדשה בשם "עוצמה לישראל". מנגד, חברי מפלגת "תקומה" המשיכו במגעים להתאחד עם מפלגת "הבית היהודי" ולרוץ במשותף בבחירות ולבסוף הגיעו להסכמה על הקמת רשימה משותפת לשתי המפלגות[97] וב-29 בנובמבר חתמו על הסכם שיתוף פעולה ואיחוד המפלגות.[97]
בד בבד עם מגעי האיחוד, החלו במפלגת "הבית היהודי" בהכנות לפריימריז, בהן מפקד מפלגתי נרחב שכונה "מפקד הציונות הדתית", במסגרתו התפקדו למפלגה מעל חמישים אלף איש.[98] הבחירות על ראשות הבית היהודי התקיימו ב-6 בנובמבר 2012 כשעל תפקיד ראשות המפלגה התמודדו זבולון אורלב, נפתלי בנט ומועמד אלמוני בשם יהודה כהן, לאחר שדניאל הרשקוביץ הסיר את מועמדותו והעביר את תמיכתו לאורלב.[99] ביום הבחירות ניצח בנט ברוב גדול ואילו אורלב הודיע על פרישתו מהפוליטיקה.[100]
ש"ס (שס)
| רשימת "ש"ס" לכנסת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לאחר הודעתו של אריה דרעי על שובו לחיים הפוליטיים גם במסגרת רשימה עצמאית, ולאחר מספר פרשות תקשורתיות סביב נושאי דת ומדינה,[101] החל מעמדה של ש"ס להתערער כאשר מרבית הסקרים צפו לה ירידה מסוימת בכוחה, כאשר הסקרים חזו שאם אריה דרעי ירוץ במסגרת מפלגה עצמאית בשם "תיקון", הוא יקבל 8 מנדטים,[102] וש"ס תרד ל-7 מנדטים. לאור זאת, רמז יו"ר המפלגה אלי ישי לאריה דרעי לחזור אל המפלגה כתחליף לריצה במסגרת תנועה עצמאית.[103] דרעי שב למפלגה כאשר ברקע החל משא ומתן כדי לפתור את שאלת הנהגת התנועה והמפלגה, בעוד השניים, דרעי וישי, טוענים לכתר. לבסוף, הגיעו השניים להסכמה על הנהגה משותפת ומשולשת שתכלול גם את חבר המפלגה אריאל אטיאס זה לצד זה כשסמכויות ניהול המפלגה והקמפיין הפוליטי יתחלקו בין השלושה.[104] כחודשיים לאחר הבחירות, מינה הרב עובדיה יוסף עצמו את אריה דרעי ליו"ר המפלגה, במקומו של אלי ישי.
יהדות התורה (ג)
| רשימת "יהדות התורה" לכנסת | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
יהדות התורה היא רשימה משותפת של שתי המפלגות החרדיות, החסידית והליטאית - אגודת ישראל ודגל התורה. הרשימה המשיכה במתכונת דומה לזו של הבחירות הקודמות, עם נציג של חסידות גור במקום הראשון, נציג דגל התורה במקום השני, נציג החסידויות הירושלמיות במקום השלישי, נציג שני לדגל התורה במקום הרביעי ונציג חסידות ויז'ניץ במקום החמישי. ישראל אייכלר, נציג חסידות בעלז, הודיע שהוא מוותר על הדרישה לרוטציה במקום החמישי,[105] והוצב במקום השישי ברשימה. במקום השביעי, הוצב נציג שלישי של דגל התורה, ראש עיריית בני ברק, יעקב אשר.
בשנה שלפני הבחירות חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר מחנה בתוך דגל התורה הרואה עצמו כממשיך דרכו של הרב שך ומזוהה עם הרב שמואל אוירבך, חש שאינו מיוצג על ידי המפלגה. הפילוג המעשי החל עם הקמת עיתון הפלס ימים ספורים לפני פטירת הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור הליטאי. לאחר הקדמת הבחירות רשמו אנשים המזוהים עם מחנה זה את מפלגת נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם יהדות התורה וב-17 בינואר 2013, חמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.[106]
התנועה (צפ)
.jpg)
| רשימת "התנועה" לכנסת | |
מאז הפסדה בפריימריז על ראשות מפלגת "קדימה" והתפטרותה מהכנסת, פורסמו דיווחים רבים על אפשרות לחזרתה למערכת הפוליטית של ציפי לבני בראשות מפלגה חדשה משלה. בהמשך לכך, ב-27 בנובמבר פרסמה לבני כי תרוץ לכנסת בראש מפלגה חדשה תחת הלוגו "התנועה - בראשות ציפי לבני" ובמסיבת עיתונאים שנערכה באותו היום, הכריזה באופן רשמי על הקמת התנועה בראשותה ועל התמודדותה בבחירות.[107]
בסמוך לאחר ייסוד המפלגה, התפלגו שבעה חברי כנסת מסיעת "קדימה" בכנסת - מאיר שטרית, יואל חסון, שלמה מולה, רוברט טיבייב, מג'לי והבה, רחל אדטו ואורית זוארץ - והקימו סיעה חדשה שייצגה בכנסת את "התנועה" וזיכתה אותה במקדמה על חשבון מימון הבחירות.[108] במקביל, הצטרפו אל המפלגה מספר אישי ציבור ופוליטיקאים וביניהם אלעזר שטרן, עמרם מצנע[109] ועמיר פרץ.
סמוך למועד הגשת הרשימות לידי ועדת הבחירות, החליטה הנהגת מפלגת "התנועה הירוקה" להצטרף לרשימת התנועה, ואלון טל הוצב במקום ה-13 בה.[110] "התנועה הירוקה" שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-18 ברשימה משותפת עם מפלגת מימד אך לא עברה את אחוז החסימה, התמזגה בחודש מאי 2012 עם "ישראל הירוקה" שהורכבה מפורשי מפלגת הירוקים.[111]
רשימת "התנועה" רצה לכנסת על בסיס מפלגת חץ ששימשה לה כמפלגת מדף.
מרצ (מרצ)
| הפריימריז על ראשות "מרצ" 7 בפברואר 2012 | |
| גלאון | גילאון |
| 60.6% (506) | 36.6% (306) |
| רשימת "מרצ" לכנסת | |
בעקבות כישלון המפלגה בבחירות 2009,[112] קראו חלק מחברי מרצ ליו"ר המפלגה, חיים אורון, להתפטר מתפקידו כיושב ראש המפלגה, וכן לפנות את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה ולא נכנסה לכנסת בעקבות מספר המושבים הנמוך שזכתה לה המפלגה. כשנתיים לאחר הבחירות אכן פרש אורון מהכנסת[113] ולקראת תום הקדנציה פרש מתפקיד יו"ר המפלגה.
בפריימריז שנערכו ב-7 בפברואר 2012[114] בהצבעה אלקטרונית זכתה זהבה גלאון במקום הראשון כאשר לאחריה ניצב אילן גילאון, ולמקום השלישי (והאחרון) הגיע מועמד הצעירים, אור אופיר, שזכה למספר זניח של קולות.[115] הפריימריז לבחירת הרשימה לכנסת נערכו ב-11 בנובמבר.
רע"מ-תע"ל-מד"ע (עם)
.JPG)
| רשימת "רע"מ-תע"ל-מד"ע" לכנסת | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
השותפות בין רע"מ לתע"ל החלה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והמפלגות המשיכו להתמודד ברשימה משותפת בפעם השלישית ברציפות. מפלגת מד"ע, שנטמעה בעבר בתוך מפלגת רע"מ, ונציגה טלב א-סאנע הוא חבר כנסת מאז הכנסת ה-13, חזרה להיות מוצגת בשם הרשימה.
אברהים צרצור הוצב גם בבחירות אלה בראש הרשימה, ויו"ר תע"ל, אחמד טיבי, הוצב במקום השני. חבר הכנסת טלב א-סאנע, שהוצב במקום החמישי ברשימה המשותפת, ביקש להתפלג מהמפלגה והודיע על כוונתו להתמודד ברשימה עצמאית. ואולם לאחר שוועדת הכנסת אישרה את הפילוג, התרצה, ונותר חלק מהרשימה.
חד"ש (ו)
| רשימת "חד"ש" לכנסת | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
הבחירות לרשימת חד"ש לכנסת התקיימו במסגרת מועצת חד"ש, גוף בן 800 צירים שהתכנס ב-10 בנובמבר 2012 ובחר במוחמד ברכה להמשיך לכהן כראש המפלגה. במקום השני ברשימה נבחר חנא סוויד ובמקום השלישי דב חנין. כמו כן, נדחתה ברוב של 79% ההצעה לשריין לנשים מקום ברשימה.
מוחמד ברכה וחנא סוויד הודיעו על כוונתם לפרוש מהכנסת באמצע הקדנציה ולפנות את מקומם לנשים וצעירים.
בל"ד (ד)
| רשימת "בל"ד" לכנסת | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
אל שני המקומות הראשונים ברשימת בל"ד נבחרו היושב ראש ג'מאל זחאלקה וחברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת סעיד נפאע, שהודח מהתנועה בשנת 2010 בשל סירובו לקיים הסכם רוטציה, נותר מחוץ לרשימה. את מקומו בשלישייה הפותחת החליף באסל גטאס, איש עסקים שפרש ממק"י והיה ממקימיה של בל"ד בשנות ה-90. נקבע שבכל אחת משלוש השלישיות הראשונות תהיה לפחות אישה אחת- חנין זועבי (2), היבה יזבק (6) ומרים פרח (9).
ב-19 בדצמבר החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את חברת הכנסת זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת.[116] ב-30 בדצמבר החליט בית המשפט העליון לא לאשר את החלטת הוועדה, והתיר לזועבי להתמודד.[117]
קדימה (כן)
| הפריימריז על ראשות "קדימה" 27 במרץ 2012 | |
| מופז | לבני |
| 62.3% (23,987) | 37.7% (14,516) |
| רשימת "קדימה" לכנסת | |
הודעתו של ראש הממשלה בחודש דצמבר 2011 בעניין הקדמת הבחירות המקדימות במפלגתו הציתה מחדש את הדיון סביב מועד הפריימריז במפלגת קדימה.[118] יו"ר המפלגה ציפי לבני התקשתה לעמוד מול הבקשות ההולכות ומתרבות של חברי הסיעה להקדמת הפריימריז,[119] ולבסוף הכריזה על הקדמתן לתאריך 27 במרץ 2012.[120]
חברי הסיעה שאול מופז ואבי דיכטר הודיעו על כוונתם להתמודד על ראשות התנועה מולה, אך כשבוע לפני יום הבחירות הודיע דיכטר על פרישתו ועל העברת תמיכתו למופז. בבחירות ניצח מופז את לבני בפער ניכר והדיח אותה מתפקידה,[121] ובעקבות זאת קיבל גם את ראשות האופוזיציה.[122] מאוחר יותר, לבני הגישה את התפטרותה מהכנסת[123] ובהמשך הדרך הקימה מפלגה חדשה בשם "התנועה".
ב-15 באוקטובר החליטה סיעת קדימה על ביטול הבחירות המקדימות במפלגה והקמת ועדה מסדרת תחתיהן.[124] הוועדה פרסמה את החלטתה ב-5 בדצמבר.[125]
עוצמה לישראל (נץ)
.jpg)
על רקע מגעי האיחוד בין סיעת "האיחוד הלאומי" ומפלגת "הבית היהודי", חבר הכנסת מיכאל בן ארי, יחד עם אנשי חזית יהודית לאומית ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, הודיעו כי לא מצאו את מקומם באיחוד זה והחליטו להתמודד עצמאית. גם ח"כ אריה אלדד ממפלגת התקווה, החליט לא לקחת חלק באיחוד. ב-13 בנובמבר 2012 הודיעו על ריצה ברשימה משותפת בשם "עוצמה לישראל". בראש הרשימה המשותפת הוצב אלדד (התקווה), אחריו בן-ארי וברוך מרזל (חזית יהודית לאומית), אריה קינג (התקווה) ואיתמר בן-גביר (חזית יהודית לאומית).[126]
עם שלם (ץ)
הרב חיים אמסלם שנבחר מטעם מפלגת ש"ס לכנסת השבע עשרה והכנסת השמונה עשרה כנציגו של הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים, החל במהלך הכנסת ה-18 להשמיע עמדות עצמאיות בסוגיות שונות שגרמו לקרע בינו לש"ס ואף דרישה מטעם מועצת חכמי התורה לפנות את מקומו[127] - לה הוא סירב, ולהתקפות נגדו מגופים נוספים בציבור החרדי. מנגד הוא זכה לגילויי תמיכה בציבור הכללי החילוני והדתי ואף זכה בתואר אות אביר איכות השלטון לשנת 2011.[128] בעקבות הניתוק בפועל מש"ס הקים אמסלם תנועה פוליטית חדשה בשם "עם שלם" והודיע שבכוונתו לרוץ עימה לבחירות הכלליות באופן עצמאי תוך שימוש במפלגת המדף "אחיעזר".[129] ב-3 בדצמבר 2012 אישרה ועדת הכנסת את פרישתו של אמסלם מסיעת ש"ס והפיכתו לח"כ יחיד.[130] במקום השלישי ברשימה הוצב ראובן אגסי, אביו של שי אגסי.[131]
עצמאות
.jpg)
בעת הקמת סיעת העצמאות לא זכתה המפלגה להצלחה בסקרים ומרביתם לא צפו את הצלחת המפלגה לעבור את אחוז החסימה. בתחילת מערכת הבחירות, מרבית הסקרים חזו לה 2 מנדטים, ואחת הסיסמאות של המפלגה הייתה "ברק - מרגישים בטוח". לאחר מבצע עמוד ענן, סקרים שונים צפו התחזקות מסוימת למפלגה, אפילו עד 3 מנדטים. עם זאת, בתקופה שלאחר פיזור הכנסת, ב-26 בנובמבר, הודיע ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים בנימוק של תחושת מיצוי ורצון להקדיש זמן למשפחה.[132] במסגרת הודעה זו גם הכריז שאין בכוונתו להתמודד במערכת הבחירות לכנסת ה-19 ובכך למעשה הותיר את מפלגתו ללא מנהיג וללא דמות מרכזית. עקב כך, הוקפא הקמפיין הפוליטי של המפלגה לקראת הבחירות[133] ולבסוף הודיעה המפלגה שהיא לא תתמודד במערכת הבחירות.[134]
מפלגות נוספות
- "מפלגת עלה ירוק" (קנ) - שהתאחדה עם "הרשימה הליברלית", מיסודם של "פורום צעירי הליכוד",[135] הודיעה על כוונתה להתמודד במערכת הבחירות באמצעות הרשימה המשותפת. המפלגה לא עברה מעולם את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת השמונה עשרה זכתה בכ-13 אלף קולות.
- "מפלגת ארץ חדשה" (ז) - מפלגה חדשה שהוקמה על ידי הבמאי רני בלייר ועו"ד אלדד יניב, שהיה מראשי השמאל הלאומי. שמה של המפלגה נובע משירו של שלמה ארצי ומספרו של בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד. המפלגה החלה בקמפיין בחירות, אינטרנטי בעיקרו, במהלכו הציגה סרטוני וידאו פרובוקטיביים על התנהלותם לכאורה של גורמים בצמרת הממשל והכלכלה בישראל.[136]
- "כח להשפיע" (פז) - מפלגה בעלת מצע חברתי כלכלי המתמודדת לראשונה לכנסת. המפלגה משתמשת במפלגת המדף "כח להשפיע" שהתמודדה לכנסת השמונה עשרה.
- "הישראלים" (יק) - מפלגת עולים, בראשות דוד קון, שמטרתה לייצג בעיקר את אלו שעלו מברית המועצות לשעבר. הוקמה על בסיס מפלגה בשם זהה שרצה בבחירות לכנסת השמונה עשרה[137]
- "מפלגת הירוקים והצעירים לעתיד ירוק בישראל" (רק) - מפלגה הקיימת עוד מהבחירות לכנסת ה-15 אך מעולם לא עברה את אחוז החסימה. המפלגה פועלת בנושא איכות החיים ומציעה דרכי חשיבה ועשייה ידידותיות לסביבה.
- "מפלגת הגמלאים" (זך) - המפלגה שהייתה אחת מההפתעות הגדולות במערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה נעלמה מהמפה הפוליטית אחרי כישלונה במערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. התמודדה פעם נוספת, הפעם בראשות אפרים לפיד בשם "דור בוני הארץ".
- "דעם" (ק) - מפלגה שהייתה פעילה במסגרת המחאה החברתית, ותתמודד לבחירות לכנסת כשבראשה אסמא אגבארייה. המפלגה מתמודדת החל מהבחירות לכנסת ה-14, אך לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
- "הפיראטים" (פ) - מפלגה שהוקמה ב־2012 ביזמתו של אוהד שם טוב, ששימש בעבר כיו"ר "מפלגת עלה ירוק" והתמודד בבחירות לכנסת ה-18 ברשימת ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק.[138]
- "מפלגת אור" (ני) - מפלגה שהוקמה על ידי ירון ידען ביולי 2008. המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-18 ובבחירות לכנסת ה-19.
- רשימות נוספות שהתמודדו בבחירות - "מפלגת צדק חברתי" (צק) בראשות גד הרן,[139] "מפלגת כלכלה" בראשותם של האחים דניאל ובנימין גולדשטיין וחברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ',[140] מפלגת "כולנו חברים נ נח" (פץ) של זרם נ נח של חסידות ברסלב בראשות שרון קנאפו,[141] "אחים אנחנו" (פנ) בראשות אבבה דוד, "התקווה לשינוי" (הק) בראשות קריואוי עאטף, "חיים בכבוד" (הפ) בראשות רות דנינו ו"מורשת אבות" (הי) בראשות אילן משיחא יר זנבר ו"ברית עולם" (נ) בראשות עופר ליפשיץ. עד ה-17 בינואר 2013, חמישה ימים לפני הבחירות, הייתה גם מפלגת "נצח" של "הפלג הירושלמי" של החרדים הליטאים מועמדת בבחירות, אלא שבמועד זה הודיעו אנשי המפלגה לוועדת הבחירות על פרישתם.[142] מפלגת עתיד אחד פרשה יומיים לפני הבחירות.
ההכנות לבחירות
ועדת הבחירות המרכזית
כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע עשרה כיהן שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
ב-10 באוקטובר פתחה ועדת הבחירות המרכזית בהכנות לקראת הבחירות: הגוף, המונה בדרך קבע מספר מצומצם של בעלי משרות, נערך לקליטת אלפי עובדים ופתח באיתור 18 מבנים שישמשו את הוועדות האזוריות.[143] תקציב ועדת הבחירות המרכזית עמד על כ-247 מיליון ש"ח כאשר ביום הבחירות הופעלו ברחבי הארץ כ-10,000 קלפיות ששירתו 5,656,705 בעלי זכות בחירה.
הסכמי עודפים
הסכמי עודפים נחתמו בין[144]:
- רשימת הליכוד - ישראל ביתנו עם רשימת הבית היהודי.
- רשימת קדימה עם רשימת עם שלם.
- רשימת ש"ס עם רשימת יהדות התורה.
- רשימת התנועה עם רשימת מרצ.
- רשימת העבודה עם רשימת יש עתיד.
- רשימת חד"ש עם רשימת בל"ד.
- רשימת דור בוני הארץ עם רשימת צדק חברתי.
לוח זמנים כללי
- 6 בדצמבר 2012 - היום האחרון להגשת רשימות המועמדים לכנסת על ידי כל מפלגה לידי ועדת הבחירות המרכזית.
- 10 בינואר 2013 - יום הבחירות בקרב כלי השיט ובנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות של ישראל.
- 22 בינואר 2013 - יום הבחירות.
- 5 בפברואר 2013 - יום ההתכנסות של הכנסת התשע עשרה.
- 6 בפברואר 2013 - היום האחרון להטלת תפקיד הרכבת ממשלת ישראל השלושים ושלוש על אחד מחברי הכנסת בידי נשיא המדינה.
- 20 במרץ 2013 - היום האחרון בו יכול המועמד עליו הוטלה הרכבת הממשלה להודיע לנשיא שהרכיב ממשלה.
תוצאות הבחירות
נתונים עיקריים:[145]
רשימות שעברו את אחוז החסימה |
|---|
|
מס' בעלי זכות בחירה: 5,656,705
- מס' מצביעים: 3,833,646 (המהווים אחוז הצבעה של 67.8%)
- מס' הקולות הפסולים: 40,904 (1.56%)
- מס' הקולות הכשרים: 3,792,742
- אחוז החסימה (2% מכלל הקולות הכשרים): 75,854
- קולות לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה: 268,795 (7.08% מהקולות הכשרים)
- קולות לרשימות שעברו את אחוז החסימה: 3,523,947
- מודד למנדט: 29,366
תוצאות הבחירות סימנו הפתעה, כשמפלגת יש עתיד, שלא יוצגה בכנסת השמונה עשרה, הצליחה להגיע למקום השני עם 19 מושבים, בניגוד למגמות הסקרים שפורסמו בשבועות שלפני הבחירות ולהלך הרוח בכלי התקשורת. מפלגות השלטון היוצא, הליכוד, שניגשה לבחירות ברשימה משותפת עם מפלגת ישראל ביתנו תחת הרשימה שכונתה "הליכוד ביתנו", נחלשה בכוחה היחסי והרשימה המשותפת הניבה 31 מושבים, בהשוואה ל-42 מושבים לשתי המפלגות בכנסת היוצאת, והייתה הסיעה הראשונה בגודלה בכנסת התשע עשרה.
מפלגת העבודה, שהייתה המפלגה הרביעית בגודלה בעת כינון הכנסת הקודמת, עלתה למקום השלישי והתייצבה על 15 מושבים לעומת 13 בתחילת הכנסת הקודמת ו-8 בסופה, לאחר התפלגות סיעת העצמאות. רשימת הבית היהודי, שיוצגה בכנסת היוצאת על ידי 5 ח"כים,[146] עלתה ל-12 מושבים. מפלגת ש"ס עלתה במושב לאחר שסיימה את הכנסת השמונה עשרה עם 10 ח"כים בעקבות פרישת חיים אמסלם, ורשימת יהדות התורה עלתה בשני מושבים ל-7 מושבים. רשימת התנועה, שיוצגה בכנסת השמונה עשרה בידי סיעת פורשים של 7 ח"כים, רשמה ירידה ל-6 מושבים. מפלגת מרצ הכפילה את כוחה והגיעה ל-6 מושבים ואילו המפלגות רע"מ-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד שמרו כל אחת על כוחה וזכו ל-4, 4 ו-3 מושבים בהתאמה. מפלגת קדימה שיוצגה בכנסת הקודמת על ידי 28 ח"כים, ולאחר התפלגות התנועה על ידי 21 ח"כים, הגיעה ל-2 מושבים.
בסך הכל, חצו 12 רשימות את אחוז החסימה ואילו 20 רשימות נותרו מחוץ לכנסת. שתי רשימות נוספות נרשמו אך פרשו בשבוע שלפני הבחירות. המודד למנדט היה 28,628 קולות. אחרי חלוקת המנדטים הראשונה נותרו 7 מושבים עודפים שחולקו בהתאם לחוק בדר-עופר ולפי הסכמי העודפים - מושב אחד לכל אחת משבע הרשימות הבאות: מרצ, חד"ש, העבודה, יהדות התורה, הבית היהודי, יש עתיד והליכוד - ישראל ביתנו.
 | ||||||||||
| רשימה | מושבים בכנסת | קולות | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי הרשימה | סימן | ראש הרשימה | מס' | ± | מס' | אחוז | ± | |||
| הליכוד - ישראל ביתנו בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה | מחל | בנימין נתניהו | 31 | 31 / 120 |  11 | 885,163 | 23.34% | 9.97 | ||
| יש עתיד בראשות יאיר לפיד | פה | יאיר לפיד | 19 | 19 / 120 | חדש | 543,458 | 14.33% | חדש | ||
| העבודה בראשות שלי יחימוביץ' | אמת | שלי יחימוביץ' | 15 | 15 / 120 |  2 | 432,118 | 11.39% | 1.46 | ||
| הבית היהודי בראשות נפתלי בנט - מיסודם של האיחוד הלאומי, מפד"ל החדשה | טב | נפתלי בנט | 12 | 12 / 120 | 5 | 345,985 | 9.12% | 2.91 | ||
| שס התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה | שס | אלי ישי | 11 | 11 / 120 |  | 331,868 | 8.75% | 0.26 | ||
| יהדות התורה והשבת, אגודת ישראל - דגל התורה | ג | יעקב ליצמן | 7 | 7 / 120 | 2 | 195,892 | 5.16% | 0.77 | ||
| התנועה בראשות ציפי לבני | צפ | ציפי לבני | 6 | 6 / 120 | 1 | 189,167 | 4.99% | חדש | ||
| מרצ - השמאל של ישראל | מרצ | זהבה גלאון | 6 | 6 / 120 | 3 | 172,403 | 4.55% | 1.60 | ||
| הרשימה הערבית המאוחדת - התנועה הערבית להתחדשות - המפלגה הערבית הדמוקרטית | עם | אבראהים צרצור | 4 | 4 / 120 | | 138,450 | 3.65% | 0.27 | ||
| חד"ש - חזית דמוקרטית לשלום ושוויון | ו | מוחמד ברכה | 4 | 4 / 120 | | 113,439 | 2.99% | 0.33 | ||
| בל"ד - אלתג'מוע אלווטני אלדימוקרטי | ד | ג'מאל זחאלקה | 3 | 3 / 120 | | 97,030 | 2.65% | 0.17 | ||
| קדימה בראשות שאול מופז | כן | שאול מופז | 2 | 2 / 120 | 26 | 78,974 | 2.08% | 20.39 | ||
| אחוז החסימה: 2% | ||||||||||
| עוצמה לישראל בראשות אריה אלדד ומיכאל בן-ארי | נץ | אריה אלדד | 0 | חדש | 66,775 | 1.76% | חדש | |||
| עם שלם בראשות הרב חיים אמסלם | ץ | חיים אמסלם | 0 | חדש | 45,690 | 1.20% | חדש | |||
| עלה ירוק - הרשימה הליברלית | קנ | ירון לרמן | 0 | | 43,734 | 1.15% | 0.76 | |||
| ארץ חדשה - להפלת שלטון ההון בראשות אלדד יניב ורני בלייר | ז | אלדד יניב | 0 | חדש | 28,080 | 0.74% | חדש | |||
| כח להשפיע בהכוונת הרב אמנון יצחק | פז | אריה סאמרלי | 0 | | 28,049 | 0.74% | 0.63 | |||
| הישראלים | יק | דוד קון | 0 | | 18,939 | 0.50% | 0.47 | |||
| הירוקים והצעירים לעתיד ירוק בישראל | רק | עמיר מלצר | 0 | | 8,117 | 0.21% | 0.16 | |||
| דור בוני הארץ בראשות אפרים לפיד | זך | אפרים לפיד | 0 | | 5,975 | 0.16% | 0.36 | |||
| חיים בכבוד | הפ | רות דנינו | 0 | חדש | 3,640 | 0.10% | חדש | |||
| דע"ם - מפלגת פועלים בראשות אסמא אגבאריה זחאלקה | ק | אסמא אגבארייה | 0 | | 3,546 | 0.09% | 0.01 | |||
| אחים אנחנו | פנ | דוד אבבה | 0 | חדש | 2,899 | 0.08% | חדש | |||
| צדק חברתי בראשות גד הרן | צק | גד הרן | 0 | חדש | 2,877 | 0.08% | חדש | |||
| כולנו חברים - נ נח | פץ | שרון קנאפו | 0 | חדש | 2,176 | 0.06% | חדש | |||
| הפיראטים | פ | אוהד שם-טוב | 0 | חדש | 2,076 | 0.05% | חדש | |||
| מפלגת כלכלה בראשות יוליה שמאלוב ברקוביץ | פי | יוליה שמאלוב | 0 | חדש | 1,972 | 0.05% | חדש | |||
| מתקדמת ליברלית דמוקרטית | נק | אלכסנדר רדקו | 0 | | 1,352 | 0.04% | 0.02 | |||
| מפלגת אור בראשות ירון ידען | ני | ירון ידען | 0 | | 1,027 | 0.03% | 0.01 | |||
| ברית עולם לגאולת ישראל בראשות עופר ליפשיץ | נ | עופר ליפשיץ | 0 | | 761 | 0.02% | | |||
| אלאמל לתג'ייר - התקווה לשינוי | הק | עאטף קרינאוי | 0 | חדש | 649 | 0.02% | חדש | |||
| מורשת אבות | הי | אילן משיחא יר-זנבר | 0 | חדש | 461 | 0.01% | חדש | |||
| סה"כ | 120 | 3,792,742 | 100% | |||||||
| בעלי זכות הצבעה | 5,656,705 | קולות כשרים | 67.7% | 3.0 | ||||||
| רשימות המועמדים המלאות: עיתון רשמי מס' 6524 (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine) | ||||||||||
| תוצאות הבחירות: עיתון רשמי מס' 6540 (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine) | ||||||||||
לאחר הבחירות
- ערך מורחב – הכנסת התשע עשרה
אל הכנסת התשע עשרה נכנסו 48 חברי כנסת חדשים - מספר חסר תקדים. נוסף עליהם עוד 3 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסת ה-18, אך כיהנו בעבר כחברים בכנסת (ניסן סלומיאנסקי, אריה דרעי ועמרם מצנע). 4 ח"כים נוספים כיהנו בתחילת הכנסת ה-18 אך התפטרו במהלכה ונבחרו כעת מחדש (צחי הנגבי, מאיר פרוש, ציפי לבני ועמיר פרץ).
מספר הנשים שנכנסו לכנסת התשע עשרה עומד על 27, בהשוואה ל-21 נשים בכנסת השמונה עשרה ו-17 בכנסת שלפניה. זהו שיעור הנשים הגבוה ביותר אי-פעם והוא נבע בין היתר מהחלטת יאיר לפיד להציב 8 נשים בשתי העשיריות הראשונות ברשימתו לכנסת, 40% מהרשימה, כשכולן נכנסו לכנסת. גם מרצ הציבה כ-50% נשים במקומות הריאליים ומטעמה נכנסו לכנסת 3 נשים. מפלגת בל"ד שריינה בכל שלישיית מועמדים מקום אחד לאישה, ומטעמה נכנסה לכנסת אישה אחת. ברשימת הליכוד הוצבו 7 נשים, ברשימת מפלגת העבודה הוצבו 4 נשים, מפלגת הבית היהודי הציבה 3 נשים במקומות ריאליים, בניגוד למקובל במפלגה בעבר, וברשימת התנועה הוצבה אישה אחת.
מספר חברי הכנסת הדתיים והחרדיים עמד גם הוא על שיא של 39 ח"כים, בהשוואה ל-28 בכנסת הקודמת. הדבר נבע מכך שבחלק מהמפלגות הלא-דתיות הוצבו מתמודדים דתיים. 12 מחברי הכנסת הם לא-יהודים.
הכנסת התשע עשרה גם המשיכה את המגמה שהחלה בכנסת השמונה עשרה, ושכללה 14 עיתונאים שפרשו מעבודתם והצטרפו אל המפלגות השונות במטרה להיבחר לכנסת. מבין אנשי האקדמיה, כיהנו בכנסת התשע עשרה 13 בעלי תואר דוקטור: יובל שטייניץ, עוזי לנדאו, עליזה לביא, עדי קול, רות קלדרון, רונן הופמן, אחמד טיבי, חנא סוויד, דב חנין, עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, לעומת 12 שנבחרו בבחירות הקודמות; ופרופסור אחד (אבישי ברוורמן) לעומת 4 שנבחרו בבחירות הקודמות.בכנסת התשע עשרה ישנם 2 קיבוצניקים: זבולון קלפה מהבית היהודי ואורלי לוי-אבקסיס מהליכוד ביתנו.
ב-9 ביולי 2014 פורקה סיעת הליכוד - ישראל ביתנו למרכיביה, הליכוד וישראל ביתנו.[147]
קישורים חיצוניים
- הבחירות לכנסת ה-19, באתר הכנסת
- רשימות המועמדים לכנסת ה-19, באתר הכנסת
- הודעה על תוצאות הבחירות לכנסת התשע עשרה, ילקוט הפרסומים 6540, התשע"ג, 30 בינואר 2013, עמ' 2492
- בחירות 2013, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- פירוט של חישוב תוצאות הבחירות לכנסת ה-19, באתר מחשבון מנדטים
- סיקור מערכת הבחירות באתרי החדשות: