הכנסת השמינית

תוצאות הבחירות

ערך מורחב – הבחירות לכנסת השמינית

להלן תוצאות הבחירות והרכב הסיעות עם תחילת כהונתה של הכנסת השמינית:

הבחירות לכנסת השמינית נערכו כחודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, אך המלחמה השפיעה על תוצאות הבחירות רק באופן חלקי. מפלגת השלטון, המערך, איבדה חמישה מושבים, אך נותרה המפלגה הגדולה ביותר, עם 51 מושבים. הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה החוץ-פרלמנטרית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, חברו לגח"ל והתמודדו ברשימה משותפת, רשימת הליכוד. הרשימה זכתה ב-39 מושבים, התחזקות משמעותית לעומת הישגי המפלגות בבחירות לכנסת השביעית, אז היו לשלוש המפלגות יחד 32 מושבים, ולגח"ל לבדה 26 מושבים.

המפד"ל איבדה שני מושבים, אך נותרה המפלגה השלישית בגודלה, עם עשרה מושבים. לאחר שלוש מערכות בחירות בהן התמודדו בנפרד, שבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל להתמודד ברשימה משותפת, חזית דתית תורתית. הרשימה זכתה בחמישה מושבים, אחד פחות מהתוצאה שהשיגו שתי המפלגות בנפרד בבחירות לכנסת השביעית.

מפלגת רצ, שהוקמה בידי שולמית אלוני, שכיהנה בכנסת השישית מטעם המערך, התמודדה לראשונה בבחירות וקיבלה שלושה מושבים. רק"ח התחזקה משלושה לארבעה מושבים, ואילו מק"י, ששינתה את שמה למפלגת מוקד, לאחר שחברו אליה תנועות חוץ-פרלמנטריות, שבה וזכתה במושב אחד. רשימת ליברלים עצמאיים שמרה על כוחה וזכתה בארבעה מושבים. סיעות הלוויין של המערך, קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים, קיבלו שני מושבים ומושב אחד, בהתאמה.

הרכב קואליציוני

ערך מורחב – ממשלת ישראל השש עשרה

גולדה מאיר הציגה את ממשלתה ב-10 במרץ 1974. הקואליציה התבססה על הסיעות שהיו שותפות גם בממשלתה הקודמת: המערך, המפד"ל וליברלים עצמאיים, וכן סיעות שיתוף ואחווה ורשימה ערבית לבדואים וכפריים. 68 חברי כנסת היו חברים בקואליציה, מעט פחות מ־76 חברי הכנסת שהיו חברים בקואליציה הקודמת.

המחאה הציבורית עקב מלחמת יום הכיפורים, שנתנה את אותותיה בבחירות רק באופן חלקי, התעצמה בעקבות מחאת היחיד של מוטי אשכנזי, ופרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל. בעקבות הלחץ הציבורי הגישה מאיר את התפטרותה ב-11 באפריל, חודש בלבד לאחר שהרכיבה את הממשלה. הממשלה המשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה ב-3 ביוני. תקופת כהונתה של הממשלה, חודשיים ו-24 ימים, הייתה הקצרה מבין כלל ממשלות ישראל.

ערך מורחב – ממשלת ישראל השבע עשרה

את הממשלה החדשה הרכיב יצחק רבין, שכיהן כשר העבודה בממשלתה קצרת הימים של מאיר. רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולכן לא נתפס כחלק מהמחדל. ממשלתו התבססה תחילה על 61 חברי כנסת בלבד, כאשר המפד"ל נותרה לראשונה מחוץ לקואליציה, ובמקומה צורפה סיעת רצ. רבין ערך שינויים גם בהרכב השרים מטעם סיעתו. משה דיין ופנחס ספיר נותרו מחוץ לממשלה, בעוד שמעון פרס ויהושע רבינוביץ' קודמו לתפקידי שר הביטחון ושר האוצר.

ב-29 באוקטובר הצטרפה המפד"ל לקואליציה, וזו התרחבה ל-71 חברי כנסת. ימים ספורים לאחר מכן פרשה רצ מהקואליציה, במחאה על מינויו של יצחק רפאל מהמפד"ל, שנחשד בקבלת שוחד בפרשת תל גיבורים, לשר הדתות.

ב-14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגישה סיעת חזית דתית תורתית בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה-F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב-20 בדצמבר, ובאותו לילה הגיש לנשיא המדינה את התפטרותו. ב-5 בינואר 1977 הוקדמו הבחירות לכנסת התשיעית, ל-17 במאי 1977. צעד זה, שכונה "התרגיל המבריק" נועד לאפשר לממשלה לכהן עוד מספר חודשים כממשלת מעבר שלא ניתן להפילה, בשעה שהיא נשענת על מיעוט של 57 חברי הכנסת בלבד.

ב-15 במרץ 1977 פרסם דן מרגלית את פרשת חשבון הדולרים, שבה נחשף כי רבין ואשתו לאה החזיקו חשבונות בנק בלתי חוקיים בארצות הברית. לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק קבע כי יש להעמידם לדין על כך, הודיע רבין כי לא יהיה מועמד המערך לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הבאות. הוא התכוון גם להתפטר מתפקידו, אך בשל היותה של הממשלה ממשלת מעבר, לא יכול היה לעשות זאת. הפתרון שנמצא היה שהחל מ-22 באפריל יצא לחופשה, וממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס כיהן כראש הממשלה בפועל.

שינויים בהרכבי הסיעות במהלך כהונתה של הכנסת

סיעות קידמה ופיתוח ורשימה ערבית לבדואים וכפריים הצטרפו לסיעת המערך כבר בראשית כהונתה של הכנסת, ב-26 בפברואר 1974. הן פרשו ממנה לקראת סיום כהונתה של הכנסת, וב-8 בפברואר 1977 הקימו את הרשימה הערבית המאוחדת.

באפריל 1975 עזב אריה אליאב את המערך, וב-3 ביוני הקים יחד עם חברי סיעת רצ את סיעת יעד - התנועה לזכויות האזרח. ב-27 בינואר 1976 התפצלה הסיעה לשניים: אליאב ומרשה פרידמן הקימו את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית, ששינתה את שמה תוך זמן קצר ל"סיעה סוציאליסטית עצמאית", ואילו שולמית אלוני ובועז מואב שבו ונקראו "רצ".

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נערכו מספר פילוגים נוספים. סיעת חזית דתית תורתית התפצלה לשני רכיביה, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל. הלל זיידל פרש מסיעת ליברלים עצמאיים, הקים את סיעת "אחדות" ובהמשך הצטרף לליכוד. מרדכי בן-פורת פרש מהמערך והקים את תנועה להתחדשות ציונית חברתית.

במהלך כהונתה של הכנסת השמינית, אישרה הכנסת 360 חוקים, מהם 288 ביוזמה ממשלתית (80%) והיתר ביוזמה פרטית^[2]. בכך קבעה הכנסת השמינית מספר שיאים בנוגע לחקיקה: מספר החוקים הגבוה ביותר (בכנסת השביעית נחקקו 319 חוקים), מספר החוקים הרב ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (72, לעומת 40 בכנסת השביעית), ואחוז החוקים הגבוה ביותר שמקורם בהצעות חוק פרטיות (בכנסת השביעית מקורם של 12.5% מהחוקים היה בהצעות חוק פרטיות). בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השמינית: חוק יסוד: משק המדינה, חוק יסוד: הצבא, תיקון מס' 22 בפקודת מס הכנסה^[3] ("רפורמת בן-שחר"), חוק מס ערך מוסף, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חוק החברות הממשלתיות, חוק מס מעסיקים, חוק שיפוט בתביעות קטנות, חוק דמי מחלה, חוק שמירת הניקיון, ועוד.

חוקי יסוד

• חוק יסוד: משק המדינה - חוק היסוד החמישי שנחקק, קבע עקרונות כלליים לגבי גביית מסים ואגרות, שימוש בנכסי המדינה ותקציב המדינה.
• חוק יסוד: הצבא - חוק היסוד השישי שנחקק אשר עיגן את מרותו של הצבא לממשלה, קובע את דרך מינויו וכפיפותו של הרמטכ"ל, וכן קובע כי אין להקים כוח מזוין פרט לצה"ל אלא בחוק. הצורך בחוק היסוד היה חלק ממסקנות ועדת אגרנט.

חקיקה חברתית

• חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 30) - תיקון לחוק הביטוח לאומי שקבע הוראות לגבי תשלום תגמולים לחיילי מילואים.
• חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 28) - בתיקון זה נוסף ביטוח מפני אובדן כושר עבודה כתוצאה מתאונה.
• חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 5) - החוק הטיל חובת דיווח לפקיד סעד על רופאים, אחיות, עובדי חינוך, עובדי סעד ושוטרים המטפלים בקטין שסבל מפגיעה בריאותית או נפשית, ושיש להם חשד שהפגיעה נגרמה על ידי האחראי עליו.
• חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק הביטוח הלאומי בו נוסף פרק שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד.
• חוק הפיקוח על מעונות (תיקון) - החוק הסמיך בתי משפט להורות על סגירת מעונות כחלק מהליך פלילי.
• חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 10) - בתיקון חקיקה זה הוסמך שר הביטחון לקבוע בתקנות כי בהתקיים תנאים מסוימים, מעסיקים יהיו חייבים להמשיך ולהעסיק בני משפחות שכולות עד הגיעם לגיל 70, אם אלו יהיו מעוניינים בכך.

חקיקה כלכלית

• חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 22)^[3] - רפורמה במס הכנסה, אשר בין היתר הרחיבה את מדרגות המס, יצרה את מנגנון נקודות הזיכוי וקבעה הצמדות אוטומטיות למדד המחירים לצרכן.
• חוק מס ערך מוסף.
• חוק החברות הממשלתיות.
• חוק מס מעסיקים.
• חוק מס יבוא שירותים.
• חוק מניעת היצף.
• חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 10) - החוק נועד להגן על לקוחות הבנקים במקרה של שביתה.
• חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 14) - תיקון לפקודת התעבורה, שהתנה חידוש רישיון רכב בתשלום אגרת הרדיו עבור מכשיר הרדיו שברכב.

חקיקה פלילית

• חוק לתיקון דיני העונשין (הפסקת הריון) - החוק החליף את ההוראות המנדטוריות שקבעו איסור על הפלות מלאכותיות, קבעו נסיבות מקלות יותר בהן ניתן לבצע הפלה ואת הפרוצדורה לאישור הפלות.
• חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 7) - בתיקון זה נוספו הוראות בנוגע לעבירות של ברירת קנס.
• חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 4) - מספר תיקונים בחוק סדר הדין הפלילי, שכללו הוראות בנוגע לנסיבות שבהן בית משפט יכול להורות על מינוי סניגור לחשוד או נאשם, בנוגע לפסלות שופט ובנוגע לנאשמים שאינם כשירים לעמוד לדין.
• חוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק) (תיקון מס' 3) - בתיקון זה נוספו הוראות שנוגעות לעבירות שנעברו בידי מנהלים או עובדים בתאגיד.
• חוק לטיפול בחולי נפש (תיקון מס' 2) - התיקון איפשר את אשפוזם של עצורים במוסדות פסיכיאטריים, על יסוד חוות דעת פסיכיאטרית.
• חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון מס' 2) - תיקון אשר הסדיר את הטיפול בעצורים ונאשמים שאובחנו כסובלים מפיגור שכלי.
• חוק לתיקון פקודת החוק הפלילי (מס' 37) - החוק קבע עבירה של עיסוק בזנות בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים. העונש המרבי שנקבע לעבירה זו הוא שנת מאסר.
• חוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים) (תיקון מס' 2) - החוק הסמיך מפקד מחוז במשטרה להוציא צו סגירה למקום שנערכים בו משחקים אסורים, הגרלות או הימורים.
• חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 3) - תיקון לפקודת בתי הסוהר, שבין היתר הסדיר מחדש את מעמדם וסמכויותיהם של מבקרים רשמיים בבתי הסוהר.

חקיקה אזרחית

• חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
• חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון) - החוק קבע, כי בקביעת תשלום מזונות לאישה יש להתחשב גם בהכנסותיה מנכסים וממקורות אחרים ולא רק בהכנסותיה מעבודה.
• חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 5) - תיקון לפקודת הנזיקין בו נוספה עוולה של פגיעה בדמותו או בשמו של אדם - שימוש ללא הסכמתו בשמו, בכינויו, בדמותו או בקולו למטרות מסחריות.
• חוק המסחר ברכב משומש.
• חוק חוזה קבלנות.

מערכת המשפט

• חוק שיפוט בתביעות קטנות.
• חוק הבוררות (תיקון) - תיקון לחוק הבוררות, שהסדיר מחדש סוגיות של פסק בוררות חוץ, אשר קודם לכן היו מוסדרות בפקודה מנדטורית.

צבא וביטחון

• חוק הטיס (ביטחון בתעופה האזרחית) - החוק הסדיר אבטחת שדות תעופה וכלי טיס בעקבות ריבוי אירועי חטיפת מטוסים בשנות ה-70.
• חוק הארכת מועדים - חוק שהסמיך את שר הביטחון להכריז על שירות מסוים כי הוא "שירות חירום". משמעותה של הכרזה זו היא הארכתם של מועדים הקבועים בחיקוק ושל תוקפם של רישיונות, כלפי המשרתים בהם, וכן היא מאפשרת לבית משפט להאריך מועד הקבוע בחוזים מסוימים. החוק נחקק כדי לתת מענה לחיילי המילואים שגויסו עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ונותרו מגויסים חודשים ארוכים לאחר מכן.
• חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 8) - תיקון לחוק השיפוט הצבאי, אשר כונן את בית הדין הצבאי לתעבורה.
• חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 9) - תיקון לחוק שירות ביטחון שהסמיך פוקדים לקרוא למיועדים לשירות ביטחון לשם מתן אמצעי זיהוי.
• חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון מס' 6) - תיקון לחוק שעסק בסייגים לעסקאות בציוד צבאי.

עבודה

• חוק דמי מחלה.
• חוק עבודת נשים (תיקון מס' 5) - תיקון לחוק עבודת נשים שאיפשר לנשים הרות להיעדר מעבודתן מספר שעות במהלך תקופת ההריון לשם בדיקות רפואיות הקשורות בהריון.
• חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 12) - התיקון קבע הוראות לגבי יציאה לגמלאות של שוטרים.
• חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 4) - החוק הסמיך את ראש הממשלה להחיל את הוראות המשמעת, כלשונן או בשינויים, גם על עובדי שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

שלטון מקומי

• חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) - חוק זה שינה את שיטת הבחירות לרשויות המקומיות וקבע כי בחירת ראש הרשות תהיה ישירה. ב-1978 נערכו הבחירות הראשונות בשיטה זו.
• חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) - חוק אשר חייב את הרשויות המקומיות להעסיק יועץ משפטי.
• חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).
• חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 20) - תיקון לפקודת העיריות, שהחליף את תקנון ישיבות המועצה בתקנון חדש.
• חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש הרשות וסגניו).
• חוק הרשויות המקומיות (תרנים לאנטנות רדיו וטלוויזיה) - חוק אשר הסמיך את הרשויות המקומיות להורות כי בכל בניין לא תהיה יותר מאנטנה אחת.

חינוך

• חוק הספריות הציבוריות.
• חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל - חוק שנועד להבטיח את המשך הפעלתו של מקוה ישראל כבית ספר חקלאי, וזאת על רקע תוכניות להעביר את בית הספר למקום אחר ולשנות את ייעודו של השטח בו הוא נמצא.

בריאות

• חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 5) - חוק שהסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע תורנויות של בתי מרקחת שיפעלו מעבר לשעות העבודה המקובלות.
• חוק לתיקון פקודת רופאי שיניים (מס' 6) - רפורמה ברישוי רופאי שיניים.

סביבה

• חוק שמירת הניקיון.
• חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 3) - התיקון הסדיר את התנאים והאופן של הכרזה על אתרים לאומיים.
• חוק גנים לאומיים ושמורות טבע (תיקון מס' 4) - התיקון קבע כי ביטול הכרזה על גן לאומי או שמורת טבע, או על חלק מהם, טעון אישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

שונות

• חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 4) - תיקון לפקודת המשטרה שהסדיר את מעמדו של המשמר האזרחי.
• חוק השמות (תיקון): תיקון לחוק השמות, אשר, בין היתר, איפשר לתת לילד את שמות המשפחה של שני הוריו וכן קבע הוראות לגבי רישום שמו של אביו של ילד במקרה שזהותו אינה ידועה.
• חוק רשות שדות התעופה.
• חוק דוד בן-גוריון - חוק שעוסק בהנצחתו של דוד בן-גוריון.
• חוק הפסיכולוגים.
• חוק הנוטריונים.
• חוק רישוי בעלי מלאכה.
• חוק רשות לאומית לאנרגיה.
• חוק שירותי תיירות.
• חוק מימון מפלגות (תיקון) - תיקון לחוק מימון מפלגות, אשר הסדיר את סוגיית המימון במקרה של התפלגות סיעה.
• חוק המועצה לאיסור ושיווק של ירקות (תיקון מס' 2): התיקון אסר על השמדת עודפי ירקות בכמויות בלתי סבירות ללא היתר משר החקלאות או ממנכ"ל משרד החקלאות.
• חוק הגנת סמלים - מהותו היא הגנה על סמלים ודגלים ומניעת שימוש בלתי מורשה בהם.

חברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:

חילופי גברי

חברי כנסת חדשים

לכנסת זו נבחרו 47 חברי כנסת שלא כיהנו בכנסות קודמות:

• המערך (20): יצחק רבין, אהרן יריב, נוזהת קצב, יוסי שריד, אסתר הרליץ, מנחם הכהן, אברהם גיבלבר, מיכה חריש, אליהו מויאל, אורה נמיר, חביב שמעוני, יעקב ז'אק אמיר, עמוס הדר, יעקב פרנק, יחיאל לקט, צבי אלדרוטי, מאיר תלמי, אהרן אפרת, יהודה דרניצקי, אליעזר רונן
• הליכוד (18): איתן לבני, יצחק שמיר, מאיר כהן-אבידב, משה ארנס, גאולה כהן, אריאל שרון, יחזקאל פלומין, פסח גרופר, ידידיה בארי, ליאון דיציאן, חיים קופמן, יצחק פרץ, עקיבא נוף, אהוד אולמרט, אברהם יפה, ציטה לינקר, אמל נסראלדין, יגאל כהן
• מפד"ל (3): אליעזר אבטבי, אהרן אבוחצירא, פנחס שינמן
• רצ (2): בועז מואב, מרשה פרידמן
• ליברלים עצמאיים (1): הלל זיידל
• רק"ח (1): תאופיק זיאד
• מוקד (1): מאיר פעיל
• רשימה ערבית לבדואים וכפריים (1): חמאד אבו רביעה

נשים

בכנסת זו כיהנו 12 נשים, בשיא כיהנו 11 בו זמנית:

• המערך (8): גולדה מאיר, חייקה גרוסמן, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, נוזהת קצב, מטילדה גז, אסתר הרליץ, אורה נמיר, סנטה יוספטל
• הליכוד (2): גאולה כהן, ציטה לינקר
• רצ (2): שולמית אלוני, מרשה פרידמן

• הכנסת השמינית, באתר הכנסת
• חברי הכנסת השמינית, באתר הכנסת