כספומט
כספומט[1] (באנגלית: Automated Teller Machine – ATM) או מכשיר בנק אוטומטי[2] הוא מסוף אוטומטי לקבלת שירותי בנקאות, ללא צורך בפקיד אנושי. במכשיר ניתן לבצע מגוון פעולות, כגון בירור יתרה בחשבון הבנק, משיכת מזומנים (במטבע מקומי ובמטבע זר), הפקדת מזומנים, הפקדת שיקים, תשלום חשבונות, רכישת זמן אוויר לטלפון סלולרי ועוד.
בכספומט ניתן להשתמש בכל זמן, גם כשהבנק סגור, ובכל מקום, גם שלא בסניף או בבנק שבו מתנהל החשבון, ואפילו במדינה אחרת. בנוסף לשיפור השירות באמצעות הכספומט, יש בו חיסכון בעלויות התפעול של הבנק, בשל החלפת עבודה אנושית בעבודת מכונה.
מחיר כספומט נע בין 2 ל-50 אלף דולר, תלוי בפעולות שניתן לבצע באמצעותו.
היסטוריה
המכשיר הראשון לביצוע עצמי של פעולות בבנק הותקן בשנת 1961 בניו יורק על ידי סיטיבנק. הוא איפשר הפקדת מטבעות, שטרות וצ'קים בתוך מעטפות, אך לא משיכת מזומנים. לאחר שישה חודשים סולק המכשיר, שאת הרעיון לו הגה לותר ג'ורג' סימיאן, מפאת חוסר שימוש.
ג'ון שפרד-ברון מחברת "דה לה רו"[3] המציא את המכשיר הראשון למשיכת מזומנים, שהותקן באנפילד טאון בצפון לונדון ב-27 ביוני 1967 על ידי בנק ברקליס. כרטיסי פלסטיק מגנטיים לא היו קיימים עדיין, והמכשיר זיהה את המשתמש באמצעות התאמת צ'קים שסומנו בדיו שאיפשרה קריאה אלקטרונית עם מספר סודי בן ארבע ספרות. תוך שנים ספורות הותקנו מכשירים דומים בכל רחבי אירופה[4].
תפעול
הלקוח המעוניין לבצע פעולה בכספומט מזדהה באמצעות הכנסת כרטיס מגנטי או כרטיס חכם לכספומט (פעמים רבות משמש הכרטיס גם ככרטיס אשראי). על הכרטיס נמצא מידע בסיסי אודות בעל הכרטיס. כמות המידע שאפשר לאחסן על הפס המגנטי אינה גדולה, ולכן בנקים החלו לאמץ "כרטיס חכם" שבו משולב שבב אלקטרוני המאפשר אחסון מידע רב.
לאחר הכנסת הכרטיס לכספומט, הלקוח מקליד מספר זיהוי אישי סודי בן ארבע ספרות[5] או יותר. מספר זיהוי זה נבדק, באמצעות אלגוריתם מתאים, מול המידע הרשום בכרטיס, וכאשר הוא נמצא מתאים, הלקוח יכול לבצע פעולות עסקיות. חלק מהכספומטים "יבלעו" את הכרטיס לאחר מספר ניסיונות שגויים מחשש שזהו כרטיס גנוב.
לחלק מהפעולות, כגון הפקדת המחאה, די ביכולת המקומית של המכונה. לרוב המכריע של הפעולות האחרות, ובפרט משיכת מזומנים מבנק אחר, נדרשת תקשורת של הכספומט עם מאגר מידע מרוחק. החל משנת 2012 לערך הפעילו הבנקים את שירות "מזומן ללא כרטיס" שמאפשר לקבל קוד סודי לטלפון הנייד ולבצע משיכה אף למי שאינו מחזיק את הכרטיס בעצמו. לשם כך מחוברים הכספומטים לרשת תקשורת, המאפשרת לקבל מידע זה. כאשר לקוח מבצע משיכה מבנק מסוים, בנק זה מעדכן באופן אלקטרוני את הבנק שבו מתנהל חשבון הלקוח בפעולה שנעשתה.
לאחר שהפעולה העסקית שהלקוח רצה לבצע הושלמה, ואם הלקוח רוצה בכך, מודפס תדפיס של הפעולה העסקית, שבדרך כלל מורכב מתיאור הפעולה, מועד ביצועה, ומיקום המכשיר. לעיתים כולל התדפיס גם את היתרה בחשבון של בעל הכרטיס.
בהפקדת מזומנים ניתן פירוט של סוגי השטרות שהתקבלו, סכומם והסיכום הכולל של ההפקדה.
בישראל
שמות
בתחילה, כל בנק המציא שם משלו למכשיר האוטומטי שלו. בנק לאומי השתמש בשם "בנקומט", כשמה של חברה שוודית שפעלה בתחום זה.[6]. את המושג העברי "כספומט" המציא ראובן וימר עבור בנק דיסקונט[7]. את המושג העברי "בנק-קט" המציאו יחזקאל ויהודית חי עבור בנק הפועלים במסגרת תחרות מציאת שם נושאת פרסים שערך הבנק בשנת 1974. הבנק הבינלאומי כינה את המכשיר שלו "סניפומט" ובנק המזרחי כינה את מכשיריו "שיאון".
שימוש
המכונה הראשונה למשיכת מזומנים בישראל הותקנה בדצמבר 1970 בבנק לאומי, סניף דיזנגוף, בתל אביב, ונקראה "בנקומט"[8]. באוגוסט 1971 הותקן מכשיר נוסף במרכז הכרמל בחיפה[9] ועד סוף 1971 הותקן מכשיר נוסף בתל אביב ועוד מכשיר בנמל התעופה בן-גוריון[10][11]. ביולי 1973 הותקן המכשיר ה-11 של בנק לאומי בבאר שבע[12]. למעט מכשיר אחד, כולם פעלו במשך 24 שעות ביממה[13]. במהלך שנת 1974 הגיעו בנק קופת עם ובנק אוצר החייל להסדר עם בנק לאומי שאפשר ללקוחותיהם להשתמש במכשירי הבנקומט[14].
באוגוסט 1973 החל בנק דיסקונט בהתקנת מכשירים אוטומטיים דומים שנקראו "דיסקונטומט 24"[15]. עד יולי 1976 הוצבו 19 מכשירי דיסקונטומט[16]. בנק הפועלים פרש בשנת 1976 רשת של מכשירים שנקראו "בנק קט" וביולי 1976 היו כבר 13 מכשירים כאלו[17]. הבנק הבינלאומי הראשון הציב ב-1976 מכשיר בסניף הבנק ברחובות, וקרא למכשיר "סניפומט"[18].
בשנת 1977 חברו בנק לאומי ובנק דיסקונט להתקנת מכשירים חדישים יותר שנקראו בשם החדש "כספומט"[19]. במכשירים אלה ניתן היה לראשונה להפקיד מזומנים וצ'קים ולקבל אישורי יתרה, בנוסף למשיכת מזומנים. עד נובמבר 1978 הוצבו 64 מכשירים אוטומטיים על ידי לאומי ודיסקונט[20]. בשנת 1978 החל גם בנק הפועלים בהתקנת מכשירים מדגם חדיש יותר שנקרא "בנק קט 2000"[21].
בראשית ימיהם של מכשירים אלה בישראל, ניתן היה למשוך מזומנים רק ברשת הבנקאית שאליה שייך חשבון הבנק, במכשירים שבסניפי הרשת. לקוח של בנק הפועלים, למשל, לא היה יכול למשוך מזומנים במכשיר של בנק לאומי. בסוף 1978 הוקמה חברת שירותי בנק אוטומטיים, המשותפת לכל הבנקים, שהציבה מכשירים במקומות ציבוריים ששירתו את לקוחות כל הבנקים. המערכת של חברת שירותי בנק אוטומטיים החלה לפעול בתחילת 1980[22]. בתחילת 1981 הגיעו בנק הפועלים, בנק המזרחי והבנק הבינלאומי להסכמה על שימוש הדדי במכשיריהם, שמנו אז יחד למעל 100 מכשירים[23]. לאחר מכן הסכימו כל הבנקים לאפשר לכל לקוח להשתמש בכל המכשירים בישראל.
בהתאם להנחיות בנק ישראל, החל מ-1 בינואר 2007 חייב כל בנק להציב מכשיר אוטומטי למשיכת מזומנים בקיר חיצוני של כל סניף שלו (או ברדיוס שאינו עולה על 500 מטרים מהסניף), למעט סניפים חריגים שקיבלו פטור מבנק ישראל.[24]
בישראל מותקנים כ־2,300 כספומטים בבעלות הבנקים, ועוד מעל 3,000 מכשירים של חברה פרטית (כספונט) שקיבלה מבנק ישראל היתר לכך.[25] כ-300 כספומטים עברו מבעלות חברת שירותי בנק אוטומטיים לבעלות חברה פרטית בעקבות החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים. המכשירים מותקנים בסניפי בנקים וכן במקומות ציבוריים לרבות מרכזי קניות, מסעדות, בתי קולנוע, מרכולים, קיוסקים ותחנות דלק.
קישורים חיצוניים
- מזל טוב: יום הולדת 40 לכספומט, באתר ynet, 28 ביוני 2007
- ארז בן ארי, איך עובד כספומט?, באתר nrg
- בגיל 84 - מת ממציא הכספומט הראשון, באתר ynet, 20 במאי 2010