כתב מונגולי

מקור הכתב המונגולי מהאלפבית הסוגדיאני שהתפתח מהכתב הארמי הקדום. בהתאם למסורת, הכתב נוצר בסביבות שנת 1224 על ידי הכותב האויגורי טאטאטונגה שנשבה בידי ג'ינגיס חאן. אגדה זו מדגישה את ההשפעה הרבה שהייתה לעמים הכבושים על המונגולים עצמם באימפריה המונגולית. כך, גם בקרב המונגולים עצמם מכונה כתב זה לעיתים "כתב אויגורי" (уйгуржин бичиг – אויגורז'ין ביצ'יג).

כיוון הכתיבה – בטורים מלמעלה למטה מבדיל ומייחד ויזואלית את הכתב המונגולי משאר הכתבים. עם זאת, זהו בין הכתבים הבודדים הנכתבים בטורים שסדר הטורים הוא משמאל לימין (בסינית הנכתבת אף היא באופן מסורתי בטורים, כיוון הקריאה הוא מימין לשמאל).

בשנת 1587 המלומד המונגולי וינג-טונג שעסק בתרגום הכתבים הבודהיסטיים, שינה קלות את צורתן הגרפית של כמה מהאותיות, וכן הכניס סימנים רבים על מנת להקל על התעתיק הפונטי של מונחים בסנסקריט בטיבטית ובסינית, האותיות החדשות שנוצרו על ידו מכונות "אלי-גלי".

הכתב שימש כאחד הכתבים הרשמיים בשושלות יואן וצ'ינג, ככתב היחיד בטובה עד למעבר לשפה הטובאנית והכתב הקירילי. כמו נכתבו בכתב זה השפות קלמיקית ובוריאטית. מונגוליה עברה מכתב זה לכתב הקירילי בשנות הארבעים של המאה העשרים, בהשפעה סובייטית.

כיום משמש כתב זה את המונגולים תושבי סין. לאחר התפרקות ברית המועצות, נטו מספר גופים פוליטיים-לאומיים במונגוליה לחזור לכתב זה, אך הרעיון נזנח עקב מורכבותו הרבה והצורך בשינוי בכל שטחי החיים. עם זאת, במידת מה כתב זה עדיין בשימוש כיום במונגוליה בחותמות רשמיות, טפסים שונים, ושלטים מעוטרים.

כיוון הכתיבה הוא בטורים מלמעלה למטה שכיוונם משמאל לימין. לרוב הסימניות ישנן שלוש צורות גרפיות בהתאם למיקומן במילה (תחיליות, אמצעיות, וסופיות). במקרים רבים קיימות צורות גרפיות נוספות המסייעות לחיבור האותיות בהתאם לצורתן עם האותיות שלפניהן ולאחריהן, ובכך להקנות לכתיבה מראה אסתטי והרמוני.למרות שממבט ראשון הכתב נראה מסובך למראה, הרי שלמעשה הוא פשוט ביותר, מורכב מאותיות בסיסיות מעטות בעלות צורה גרפית פשוטה למדי. ההנחה שעמדה למול עיני יוצרי הכתב היא שהכותב, השולט היטב בשפה המונגולית יוכל לכתוב כל מילה במינימום של הרמות ותנועות יד.

ישנם הגיים שונים המסומנים בכתב זה באותה האות ללא הבדל. כך למשל התנועות o/u, ö/ü, וכן a/e בסוף מילה, והעיצורים t/d, k/g, ובמקרים מסוימים גם ž/y. סיבת הדבר היא בחסרונם של הגיים אלו בשפה האויגורית ממנה הושאל הכתב.

האות				הגייה		הערות
אות תחילית	אות אמצעית	אות סופית		כתב לטיני	כתב קירילי
				a	А	הצליל תלוי בדרך כלל בהרמוניית הצלילים במילה (ראה q/γ וk/g)
				e	Э
				i, yi	И, Й, Ы, Ь	במונגולית המודרנית בסוף מילה משמשת בדרך כלל לריכוך העיצור שלפניה
				o, u	О, У	ההגיה משתנה לפי העניין
				ö, ü	Ө, Ү	ההגיה משתנה לפי העניין
	[1] [2]			n	Н	נבדלת מ-a/e תחילית וסופית במיקומה בהברה
				ng	Н, НГ	רק בסוף מילה (הצורה האמצעית משמשת רק בצירופי-מילים). משמשת לתיעתוק הפונמה הסנסקריטית והטיבטית ङ.
				b	Б, В
				p	П	במילים מונגוליות מקוריות רק בתחילת מילה
				q	Х	רק עם תנועה "אחורית"
				ɣ	Г	רק עם תנועה אחורית. הצירוף "תנועה-γ-תנועה" נהגה כתנועה ארוכה אחת.[3] הצורה הסופית מופיעה רק כשהמילה שלאחריה מתחילה ב"A".
				k	Х	רק עם תנועה קדמית. בסוף מילה תמיד "g" ולא "k". הצירוף "תנועה-g-תנועה" נהגה כתנועה ארוכה אחת.[4]
				g	Г
				m	М
				l	Л
				s	С
				š	Ш
				t, d	Т, Д	ההיגוי משתנה בהתאם לקונטקסט.
				č	Ч, Ц	בעבר לא היה קיים הבדל בין (צ) ל (צ'). כיום ההגיה תלויה בקונטקסט.
				ǰ	Ж, З	ההגיה תלויה בקונטקסט.
				y	*-Й, Е*, Ё*, Ю*, Я*	למרות היותה עיצור, האות משמשת בעיקר בדיפתונגים
				r	Р	בתחילת מילה מופיעה רק במילים שאולות.[5]
				v	В	משמשת לתעתיק האות הסנסקריטית व.
				f	Ф	משמשת רק במילים שאולות מסינית ולשונות אירופיות.
				ḳ	К	משמשת לתעתיק K אירופית.
				(c)	(Ц)	משמשת לתעתיק (צ) טיבטית וछ סנסקריטית.
				(z)	(З)	משמשת לתעתיק (דז) טיבטית והאות הסנסקריטית ज.
				(h)	(Г, Х)	משמשת לתעתיק (H) טיבטית והאות הסנסקריטית ह.

מדיה וקבצים בנושא כתב מונגולי בוויקישיתוף

• כתב מונגולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)