לחש
לחש הוא אמירה שמאמינים מייחסים לה סגולה לשינוי המציאות בהווה, או בעתיד. אין תימוכין מדעיים או מחקריים לכך שלחשים עשויים לפעול, והאמונה בכוחם נחשבת אמונה טפלה.
סוגי לחשים
קיימים שני סוגי לחשים: "לחשים רגילים", הנאמרים על ידי הדיוטות בתחומי דת, וכישופים המוטלים על ידי מכשפים.
לחשי הדיוטות נחשבים סגולה לעתיד טוב, או נאמרים בזמני מצוקה או חרדה בידי המאמין, כדי לנסות ולעזור לעצמו וליקרים לליבו כפנייה לכוחות אלוהיים או כוחות על־טבעיים.
יש סוגי לחשים רבים, שהמאמינים מייחסים להם השפעות, כמו הסרת עין הרע, ברכה, הריון ולידה, אהבה, ישועה ממחלה, וכן הלאה. אנשים רבים זוקפים לזכות לחשים הצלה מפגעים שונים. כאשר הלחש אינו נושא פרי מיוחס הכישלון להיעדר אמונה בלחש או לפעולתו של אל. לחשיהם של מכשפים נחשבים בעלי סגולה רבה יותר, בעיני המאמינים, ומיוחסת להם עצמה רבה יותר.
בתרבות המודרנית, יש שימוש בלחשים בספרות פנטזיה העוסקת בקסמים. בסדרת ספרי "הארי פוטר" מגדילה הסופרת לעשות ומכניסה את הלחשים למערכת הלימודים בבית־הספר לקוסמים.
הלחש שונה מתפילות וברכות בכך שאין פנייה לאל או אמירה אופטימית על העתיד לבוא אלא חזרה על טקסט ידוע מראש, שלעיתים אין פשרו ברור.
לחש ביהדות
בתורה קיים איסור להשתמש בלחשים, נאמר במקרא: "וחובר חבר", ופירשו בספרי ובתלמוד[1] שהכוונה לאדם הלוחש לחש כדי לשתק נחש או עקרב. איסור זה נמנה בתרי"ג מצוות[2] .
אולם במקרים מסוימים התירו חז"ל להשתמש בלחשים, בתלמוד במסכת שבת מובא שורה של לחשים שמותר לאומרם בהזדמנויות שונות: כנגד חום גבוה, שחין וכאב, או כנגד שד[3] לחשים אלו הותרו כדי ליישב את דעתו של החולה או הנפגע, כדי שהפחד לא יחמיר את מצבו.
במשנה מובא עונש הלוחש: "הלוחש על המכה... אין לו חלק לעולם הבא"[4], אך בתלמוד מוסבר שמדובר במי שרוקק לפני הלחש, משום שאין להזכיר שם האל בזמן רקיקה.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
Conley, Craig (2008). Magic Words, A Dictionary. San Francisco: Weiser Books. p. 40. ISBN 978-1-57863-434-7.
קישורים חיצוניים
- לחש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קסמים, דף שער בספרייה הלאומית- סליחה הרב, זה בסדר לשאול כמה שאלות? בעניין קבלה מעשית לחשים וקמיעות - הרב אביגדור אמיתי
