מינהל החלל הסיני
מינהל החלל הסיני (בסינית: 国家航天局, באנגלית: China National Space Administration בראשי תיבות: CNSA) היא סוכנות החלל הלאומית של הרפובליקה העממית של סין האחראית על תוכנית החלל הסינית.[1]
 סמליל הסוכנות | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | הרפובליקה העממית של סין  |
| תחום שיפוט |  סין |
| משרד אחראי | משרד התעשייה וטכנולוגיות המידע |
| סוכנות אם | Ministry of Industry and Information Technology of the People's Republic of China |
| תאריך הקמה | 22 באפריל 1993 |
| מנהל | Zhang Kejian |
| מטה מרכזי | בייג'ינג, סין |
| תקציב | 8.9 מיליארד דולר (2020) |
| www.cnsa.gov.cn | |
  | |
היסטוריה
ערך מורחב – תוכנית החלל הסינית
אף על פי שתוכנית החלל הסינית הייתה קיימת גם ב-1956, CNSA היא סוכנות צעירה יחסית שהוקמה ב-22 באפריל 1993 כאשר משרד תעשיית האווירונאוטיקה של סין התפרק לשתי קבוצות: CNSA ותאגיד הטכנולוגיה בתחום החלל של סין (CASC). CNSA היה אחראי על מדיניות ו-CASC היה אחראי על ההוצאה לפועל. עם זאת, שני הארגונים הם בעצם ארגון אחד גדול מפני שעובדי הארגונים חולקים את אותם עובדים ואותם מנהלים.[1] כחלק מהארגון מחדש של הארגונים, ב-1998 פורקה CASC למספר חברות ממשלתיות.
תוכניות
תוכנית שנג'ואו
- ערך מורחב – תוכנית שנג'ואו
תוכנית שנג'ואו היא תוכנית החלל המאוישת הסינית הראשונה שיצאה לפועל ב-1999 עם שיגור שנג'ואו 1 ולאחריה עוד שלוש חלליות ניסיוניות ובלתי מאוישות (בשנג'ואו 2 היו בעלי חיים). ב-15 באוקטובר 2003 שוגרה שנג'ואו 5, עם הטייקונאוט הסיני הראשון יאנג ליוויי, ובכך הפכה סין למדינה השלישית בעולם ששיגרה אדם לחלל (הראשונה הייתה ברית המועצות ואחריה ארצות הברית). בתוכנית המשיכה עם המשימות שנג'ואו 6 ושנג'ואו 7 והיא עתידה להמישך עם משימות שנג'ואו 8 (2011), ומשימות שנג'ואו 9 ו-10 (2012).
תחנת חלל סינית
- ערך מורחב – טיאנגונג 1
טיאנגונג 1 (בסינית:天宫一号, פירוש השם: הארמון השמיימי) הוא שמה של תחנת חלל שיוצרה בסין במסגרת תוכנית החלל המאוישת של סין, ולהוכחת פעולת טכנולוגיות הנדרשות לתחנות חלל עתידיות של סין. בתחנת החלל מכלול של מרחבי מגורים ועבודה, המחובר ליחידת הנעה המשמשת בחלליות מסוג שנג'ואו. טיאנגונג 1 שוגרה בהצלחה לחלל בשעה 21:16 (זמן סין) ב-29 בספטמבר 2011 באמצעות המשגר CZ-2F/G, למסלול בעל פריגיאה של 200 קילומטר ואפוגיאה של 347 ק"מ. לאחר-מכן השתמשה במערכות ההנעה שעל סיפונה להגעה למסלול הסופי.
חקר הירח
ב-24 באוקטובר 2007 שיגרה CNSA את הגשושית צ'אנג-אה 1 שנכנסה למסלול סביב הירח וחקרה אותו למשך שנה ו-4 חודשים. ב-1 באוקטובר 2010 שיגרה סין את צ'אנג-אה 2 אשר צפויה לפעול עד סוף 2012. צ'אנג-אה 3 הכוללת רובר שינחת על הירח, שוגרה ב-1 בדצמבר 2013. רכב המחקר נחת ב"ים הקשתות" על הירח ב-14 בדצמבר.[2] הגשושיות הם חלק מתוכנית החלל הסינית לחקר הירח (CLEP) אשר מטרתה היא הנחתת טייקונאוטים על הירח לא לפני שנת 2020.
חקר מאדים
ב-8 בנובמבר 2011 שיגרה סין את הגשושית יינגהו-1 (גחלילית-1) על גבי הגשושית פובוס-גרנט הרוסית. מטרת הגשושית הייתה להקיף את מאדים למשך שנתיים ולחקור את פני הקרקע, האטמוספירה, היונוספירה והשדה המגנטי של מאדים. זמן קצר לאחר שיגור שני הגשושיות הייתה פובוס-גרנט אמורה לבצע שתי הפעלות מנוע שישגרו את שני הגשושיות אל עבר מאדים אך המנועים לא הוצתו ושתי הגשושיות נשארו במסלול סביב כדור הארץ. ב-17 בנובמבר 2011 הודיעה סין כי המשימה מוגדרת ככישלון.
מבנה ארגוני
סמליל
סמליל הארגון דומה לסמליל תאגיד הטכנולוגיה בתחום החלל של סין.[4] החץ באמצע דומה לאות הסינית 人 שפירושו 'אדם' או 'אנשים', כדי לקבוע שבני האדם הם המרכז של כל חקר החלל. שלוש האליפסות הקונצנטריות מייצגות שלושה סוגים של מהירות מילוט שהם אבני דרך של חקר החלל. הטבעת השנייה מצוירת בקו מודגש, כדי לציין שסין עברה את השלב הראשון של המחקר (כדור הארץ) והיא עוברת לשלב השני (מערכת השמש). הדמות 人 ניצבת מעל שלוש הטבעות כדי להדגיש את יכולתה של האנושות לשגר ולחקור. ענפי זית נוספו כדי לציין כי חקר החלל של סין הוא שלוו באופיו.
מחלקות
מינהל החלל הסיני מאורגן בשש מחלקות:
- המחלקה לתאום
- המחלקה ליחסי חוץ
- המחלקה למדע, טכנולוגיה ובקרת איכות
- המחלקה להנדסת מערכות
- המחלקה לתכנון
- המחלקה לניהול כללי
אתרי שיגור
- מרכז שיגורי הלוויינים ג'יוצ'ואן
- מרכז שיגור הלוויינים וונצ'אנג
- מרכז שיגור הלוויינים טאיואן
- מרכז שיגור הלוויינים שיצ'אנג
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מינהל החלל הסיני (באנגלית ובסינית)- חיים מזר, לקראת תחנת חלל סינית, באתר "הידען", 20 בפברואר 2015
- מינהל החלל הסיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
