עין הוד

על אדמות הכפר התקיים במקור כפר ערבי בשם "עין חוד", ממנו ברחו תושביו במהלך מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה הופקעו האדמות והבתים וחלק מהתושבים הערביים הקימו בסמוך כפר באותו השם - עין חוד. הממשלה הביאה למקום עולים מאלג'יריה, שלאחר מכן עזבו אותו והקימו את היישוב צרופה. ב-1953 התיישבו בבתים קבוצת אמנים, ובהם מרסל ינקו והקימו כפר אמנים. הכפר הוגדר כיישוב לעוסקים בכל תחומי האמנות: אמנות פלסטית, מוזיקה, ספרות ותיאטרון.

ינקו, שהיה גם אדריכל, שימש באותה עת ממונה מטעם הקרן הקיימת לישראל על איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים. הוא הצליח למנוע את הריסת הכפר ולשכנע את הממונים במחלקת התכנון, את אריה שרון (האדריכל הראשי של מחלקת התכנון) ואת שר הפנים לאפשר לו להקים כפר אמנים במקום. הפנייה נעשתה באמצעות אגודת הציירים והפסלים וההרשאה להתיישבות ניתנה בתנאי שיתחילו ביישובו של הכפר תוך שבועיים. ינקו עבר לגור בין הריסות הכפר והחל לשפץ את הבתים בעצמו. הוא שכנע אמנים נוספים לעבור למקום, ובתחילה הם היו מגיעים בעיקר בסופי שבוע לעזור בעבודת השיקום. לאחר שנתיים הצטרפו לינקו תושבים נוספים באופן קבוע.^[3] התושב השני בכפר היה הצייר והפסל איצ'ה ממבוש, שעסק גם בניהול ענייני היישוב מול הרשויות. בעזרתו של ראש עיריית חיפה אבא חושי חובר היישוב לרשת המים והחשמל, ונסלל כביש גישה.^[4] חלק מהמבנים מתוארכים לימי הביניים.^{[דרוש מקור]} בבתים רבים נמצאו קשתות ואבני בניין מכורכר, שנלקחו על ידי תושבי עין חוד הערבים מהמבצר הצלבני העתיק בעתלית.

הכפר מנוהל על ידי ועד האגודה, הכפוף לתקנון ולאסיפה הכללית. המוסד העליון של הכפר הוא האספה הכללית של החברים, הבוחרת את הוועד, ועדת הביקורת וועדת הקליטה.

ב-2 בדצמבר 2010 פונה הכפר כתוצאה מהשרפה בכרמל. כ-40 מבתי הכפר נפגעו מן האש.^[5][6]

בכפר חיים ופועלים ציירים, פסלים, מעצבים, מוזיקאים, אדריכלים, שחקנים, זמרים, משוררים, רקדנים ועוד, בהם עשרה זוכי פרס ישראל.^[7] ברחבי הכפר פזורים עשרות פסלי חוצות ויצירות אמנות שיצרו אמני עין הוד.

עם השנים הוקמו בעין הוד גלריה מרכזית וגלריות פרטיות של אמני הכפר, סדנאות, אמפיתיאטרון ומוזיאון ינקו דאדא מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית היא רעיה זומר-טל. בגלריית האמנים המרכזית מוצגות תערוכות מתחלפות של אמני עין הוד ואמנים אורחים. ב-2021 נוספה "גלריה שתיים" המציגה אמנות עכשווית. מנהלת הגלריה והאוצרת הראשית היא צאלה קוטלר.^[8]

אחד המיצגים המיוחדים ביותר שמוצג בחצר מוזיאון ינקו-דאדא הוא קטע מחומת ברלין שהובא במיוחד ארצה, וכמו שנהוג בכל שאר קטעי החומה-הוא עוטר בציורים על ידי אומני הכפר.

בכפר עין הוד שוכן גם מוזיאון ניסכו לתיבות נגינה מכניות, ובו אוסף תיבות נגינה עתיקות וכלי מוזיקה מכנים.^[9]

• 
  יוסף שאלתיאל (מימין) וסימה סלונים (במרכז) בסדנת הדפס-האבן בעין-הוד
• 
  שיעור ציור בעין הוד, 1964
• 
  מרסל ינקו בפתח בית הקפה "קפה הפוך", עין הוד, 1964
• 
  "תרגילים" פסל של לאון ברונשטיין בכניסה לכפר האמנים.
• 
  תיבת נגינה רגינה, מוזיאון ניסכו בעין הוד

מדיה וקבצים בנושא עין הוד בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של עין הוד
• מוזיאון ינקו דאדא
• אתר האמנים עין-הוד
• מוזיאון ניסכו לתיבות נגינה ומוזיקה מכנית
• מפת עין-הוד
• דנה גילרמן, מה ינקו היה אומר, באתר הארץ, 8 באפריל 2007
• נעה שפיגל, יותר מ-60 שנה אחרי שנוסד עין הוד, עתידו ככפר אמנים בסכנה, באתר הארץ, 17 ביוני 2016
• כפר האמנים עין הוד. הכיתוב בשלט: "כפר האמנים אומץ על ידי עיריית חיפה". יומני כרמל, יוני 1955 (התחלה 7:11)
• מרסל ינקו מספר על הקמת עין הוד, 1978, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• עין הוד (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית