פלורנס נייטינגייל

פלורנס נייטינגייל נולדה בפירנצה שבאיטליה למשפחה בריטית עשירה ומיוחסת מהמעמד הגבוה, ונקראה על שם עיר מולדתה. הוריה היו ויליאם אדוארד נייטינגייל (1794 - 1874) ופרנסס ("פאני") נייטינגייל סמית (1789 - 1880).

נייטינגייל נמשכה מגיל צעיר אל מקצוע הסיעוד מתוך תחושת שליחות וייעוד. בחירתה במקצוע זה בשנת 1844 הייתה למורת רוחם של אמה ואחותה, מאחר שהוא נחשב באותה עת למקצוע נחות שאינו מתאים לאישה במעמדה.

בשנות העשרים לחייה פעלה למען שיפור השירות הרפואי שניתן לעניים. פעילותה הפוליטית הביאה לרפורמה במכלול התנאים הסוציאליים שניתנו לעניים על פי חוק.

בשנת 1846 ביקרה נייטינגייל בגרמניה ולמדה שם על החידושים בתחום הרפואה.

ריצ'רד מונקטון מילנס, פוליטיקאי ומשורר, חיזר אחריה ואף הציע לה נישואין, אולם היא לא נענתה לחיזוריו מחשש שנישואין יפריעו לה בהגשמת יעודה כאחות. המשבר בקשריה עם מילנס גרם לה להתמוטטות עצבים ובשנת 1847 נסעה לחופשת הבראה ברומא. ברומא פגשה את סידני הרברט, פוליטיקאי אנגלי מבריק, עמו יצרה קשרי חברות ועבודה שנמשכו כמה שנים, במהלכן שימשה כיועצת משמעותית בקריירה הפוליטית שלו. הרברט שלח את נייטינגייל לסקוטרי והוביל איתה את התנועה לרפואה צבאית ואת הרפורמה במשרד המלחמה בממשלה הבריטית. העבודה הקשה גרמה לפגיעה בבריאותו והוא נאלץ לפרוש מתפקידו. היו שהאשימו את נייטינגייל בזירוז מותו ממחלה בשנת 1861, בשל הלחץ הכבד שהוטל עליו בשל תוכנית הרפורמה שיזמה.

בשנת 1850 ביקרה בדיסלדורף, גרמניה ופגשה שם את הכומר תיאודור פלינדר, מייסד מסדר הדיאקוניסות, שהקים במקום בית חולים נוצרי. נייטינגייל שימשה כמדריכה במקום וציינה את השהות בו כנקודת מפנה בחייה^[2].

בשנים 1851–1854 שימשה כאחות בגרמניה ובאנגליה. בתקופה זו קיבלה תמיכה כלכלית מהוריה.

שירותה כאחות במלחמת קרים הביא לפרסומה העיקרי של נייטינגייל. דיווחיו של הכתב הצבאי של הטיימס, ויליאם הווארד ראסל, על מצבם הקשה של הפצועים במלחמה^[3] הביאו את נייטינגייל לצאת לטורקיה בראש משלחת של 38 אחיות מתנדבות, אותן הכשירה בעצמה. המשלחת יצאה ב-21 באוקטובר 1854 אל המפקדה האנגלית באישורו של סידני הרברט, שהיה אז שר המלחמה הבריטי.

מצבם של החולים במרפאות הצבאיות כשנייטינגייל הגיעה לטורקיה היה קשה מאוד: צוותי המרפאות עבדו עבודה קשה, ולא קיבלו תמיכה מדרגים גבוהים יותר. היה מחסור בתרופות וציוד ורמת ההיגיינה הייתה נמוכה. נייטינגייל וצוות המתנדבות שאיתה ניקו וארגנו את המרפאות מחדש. למרות המאמצים שהושקעו, שיעור התמותה בבית החולים המשיך לעלות. חיילים רבים יותר מתו בבית החולים ממחלות מידבקות מאשר בקרב. תנאי האוורור הירודים בבית החולים, הצפיפות, חוסר ההיגיינה ומערכת הניקוז הגרועה של הביוב החמירו את מצבם של הפצועים. רק במרץ 1855, כמעט חצי שנה לאחר בואה של נייטינגייל, משלחת מטעם הממשלה הבריטית דאגה לצנרת ולאוורור, ושיעורי התמותה צנחו.

נייטינגייל האמינה כי שיעורי התמותה הגבוהים נגרמו על ידי תנאי תברואה ירודים, ובפרט תזונה גרועה ועייפות של החיילים. רק לאחר שובה לאנגליה הצליחה, בעזרת הראיות שהביאה, לשכנע בכך את הגורמים האחראיים. בעקבות ניסיונה בצבא, גם בהמשך עבודתה המקצועית שמה נייטינגייל דגש על תנאי התברואה בהם נמצאו מטופליה. לאחר המלחמה הצליחה להוריד את אחוזי התמותה בבתי החולים הצבאיים (יחסית לתקופות אחרות בהן הצבא לא נלחם) והטיפה לתנאי תברואה הולמים יותר במבנה בתי החולים.

נייטינגייל הפכה לגיבורה לאומית וחזרה לאנגליה ב-7 באוגוסט 1857. היא עזבה את בית הוריה ועברה לגור במלון ברלינגטון בפיקדילי. נייטינגייל חלתה, הסתגרה בחדרה שבמלון ומיעטה לקבל אורחים.

בתקופה זו נענתה נייטינגייל לבקשתה של המלכה ויקטוריה ומלאה תפקיד מרכזי בייסודה של הוועדה המלכותית לבריאות הצבא שבראשה עמד סידני הרברט. אף על פי שלא הורשתה להשתתף בוועדה עצמה, בשל היותה אשה, היא זו שכתבה את הדוח שהוציאה הוועדה, שכלל נתונים סטטיסטיים מפורטים ואף הייתה שותפה ביישום מסקנותיו. הדוח הביא לארגון מחדש של כל המערך הרפואי הצבאי ולייסודו של בית ספר צבאי ללימודי רפואה.

ההערכה הציבורית לעבודתה הובילה, עוד בזמן שהותה בטורקיה, ב-29 בנובמבר 1855, להקמת "קרן נייטינגייל להכשרת אחיות" אליה הגיעו תרומות רבות. סידני הרברט היה מזכיר הקרן לשם כבוד והדוכס מקיימברידג' היה היושב ראש שלה.

על פי מכתבים ששלחה בשנת 1856 ניתן לראות כי הפנתה מטופלים לטיפולים רפואיים זולים יותר שניתנו במדינות אחרות, נוהל חדשני, שלא היה קיים בזמנה.

ב-9 ביולי 1860 חנכה בית ספר להכשרת אחיות שנבנה מהכסף שהצטבר בקרן. בית הספר נקרא על שמה. המחזור הראשון של אחיות סיים את לימודיו בבית הספר ב-16 במאי והחל לעבוד במרפאה שבדיור הציבורי בליברפול.

נייטינגייל כתבה את הספר "רשימות על טיפול בחולים" שהתפרסם ב-1860. לספר זה ניתנה חשיבות גדולה ביותר בתוכנית הלימודים בבית הספר שהקימה ובבתי ספר אחרים שהוקמו בעקבותיו. הספר נמכר בכמויות גדולות גם לציבור הרחב וקנה לו שם כמבוא בסיסי לסיעוד. נייטינגייל הקדישה את שארית חייה לקידום מקצוע הסיעוד, לשיכלולו ולהפיכתו למקצוע המוכר היום.

בימי מחלתה עסקה נייטינגייל גם בכתיבה חלוצית בתחום תכנון בתי חולים. עבודתה ועמדותיה הופצו במהירות באנגליה וברחבי העולם.

עבודתה שימשה כהשראה לממשלת ארצות הברית במלחמת האזרחים האמריקנית ולאחיות שהתנדבו לטפל בפצועים. הממשלה התייעצה אתה באשר לארגון מערך הרפואה בשטח אך לבסוף גישתה נתקלה בהתנגדות מצד הגורמים האחראיים.

בשנת 1869 הקימה את הקולג' לרפואה לנשים בשיתוף עם אליזבת בלקוול. האחיות שהוכשרו בבתי הספר לאחיות על פי השיטה של נייטינגייל הפכו לחלק חשוב ומשמעותי בבתי חולים רבים.

ב-1883 קיבלה נייטינגייל את אות הצלב האדום המלכותי מידי המלכה ויקטוריה. ב-1907 הייתה לאשה הראשונה שקיבלה את אות מסדר ההצטיינות (Order of Merit). ב-1908 הכריזה עליה העיר לונדון כאזרחית של כבוד (Freedom of the City).

משנת 1896 הייתה נייטינגייל מרותקת למיטת חוליה. היא מתה ממחלתה (כנראה תסמונת העייפות הכרונית)^{[דרוש מקור][מפני ש...]} ב-13 באוגוסט 1910. למרות האפשרות לקבור אותה קבורה מכובדת במנזר וסטמינסטר, קרוביה סירבו לקבור אותה שם והיא קבורה בכנסיית סנט מרגרט, באיסט וולוו, אנגליה.

מגיל צעיר הצטיינה פלורנס נייטינגייל במקצוע המתמטיקה שלימד אותה אביה. היא גילתה עניין מיוחד בסטטיסטיקה, תחום התמחותו של אביה. בעזרת הסטטיסטיקה ערכה נייטינגייל מחקרים בתחום האפידמיולוגיה שהתפתח באותה תקופה. היא עשתה שימוש נרחב בסטטיסטיקה באיסוף, ניתוח והצגת הנתונים הן בתחום שירותי הרפואה הממשלתיים והן בתחום הטיפול הרפואי עצמו.

תרומתה העיקרית של נייטינגייל למקצוע הייתה פיתוחם של אמצעים גרפיים להצגת נתונים סטטיסטיים, שהיו מובנים הן למומחים בתחום והן לאנשים בלי ידע מוקדם בסטטיסטיקה, ביניהם גם רבים ממקבלי ההחלטות. בשנת 1858 התקבלה לחברה הסטטיסטית המלכותית והייתה האשה הראשונה החברה באגודה זו. בשנת 1874 הייתה לחברה של כבוד באיגוד האמריקאי לסטטיסטיקה.

פלורנס נייטינגייל מוכרת כיום כחלוצת מקצוע הסיעוד המודרני. דמותה שימשה ומשמשת מודל לחיקוי לאחיות ברחבי העולם, מופת בחמלה שלה כלפי החולים, במחויבות לטיפול בהם ובחתירה לארגון יעיל יותר של בתי החולים. יום האחיות הבינלאומי מצוין מדי שנה בתאריך לידתה. נייטינגל מוכרת, יחד עם זמלוייס וליסטר כמי שביססו את המושגים של מחלה יאטרוגנית ושל חיטוי.^[4]

• בית הספר לסיעוד שהקימה פועל גם היום.
• בבית החולים סיינט תומאס שבלונדון, בו עבדה, הוקם "מוזיאון פלורנס נייטינגייל". מוזיאון נוסף קיים לכבודה בבית הוריה.
• כמה כנסיות מהכנסייה האנגליקנית מנציחות את זכרה בסעודה.
• ארבעה בתי חולים באיסטנבול נקראים על שמה.
• הפוליקליניקה האוניברסיטאית אגוסטינו ג'מלי ברומא, בית החולים האוניברסיטאי הראשון באיטליה, מנציח את זכרה של נייטינגייל בשמו של מחשב אלחוטי שפותח כדי לסייע לעבודת האחיות.
• מכתבים רבים שכתבה נייטינגייל, פורסמו ברחבי העולם וציטוטים מדבריה מעוררים השראה גם כיום. כך למשל, במכתב לאחיות שבבית החולים סנט תומאס (6 במאי 1881, לונדון) כתבה:

הבה נלמד להעריך את לימודנו לא מפני שהם הופכים אותנו לחכמים או נעלים על אחרים אלא משום שהם מאפשרים לנו להגיש עזרה ולהיות מועילים יותר לכלל בני האדם

— Florence Nightingale,Martha Vicinus, Ever Yours, Florence Nightingale: Selected Letters, Harvard University Press, 1990, עמ' 386

המכתב נמצא במתחם קסרקטין סקוטארי באיסטנבול בו טיפלה בחולים.

• סרט המספר את סיפור חייה צולם באנגליה בשנת 1985.^[5]
• דמותה מופיעה בעונה השלישית של הסדרה "ויקטוריה".
• האסטרואיד 3122 פלורנס קרוי על שמה.

מדיה וקבצים בנושא פלורנס נייטינגייל בוויקישיתוף

• פלורנס נייטינגייל, ברשת החברתית Goodreads
• פלורנס נייטינגייל, באתר MacTutor (באנגלית)
• Notes on Nursing - ספרה של פלורנס נייטינגייל
• יוסי לוי, הסטטיסטיקה שהצילה חיים – סיפורה של פלורנס נייטינגייל, באתר "נסיכת המדעים"
• פלורנס נייטינגייל – כיצד סטטיסטיקה תיאורית הובילה לבתי חולים נקיים, המדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה
• תעלומה בבריטניה: היומן של פלורנס נייטינגייל צץ במפתיע, באתר וואלה!‏, 15 באפריל 2000
• מוזיאון פלורנס נייטינגייל בלונדון - האתר הרשמי
• יובל מלחי, פרק 203: הסטטיסטיקאית עם המנורה ביד – פלורנס נייטינגייל (היסטוריה לילדים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 9 ביולי 2017
• פלורנס נייטינגייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פלורנס נייטינגייל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פלורנס נייטינגייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פלורנס ניטינגל (1820-1910), דף שער בספרייה הלאומית