פרנמבוקו

מרבית שטחה של פרנמבוקו מכוסה בסבך קוצני יבש המכונה קצ'ינגה. הנהר סאו פרנסיסקו הוא מקור המים העיקרי באזור זה. קו החוף פורה, ובעבר היה מכוסה ביער אטלנטי. כיום ניתן למצוא שם מטעי קנה סוכר.מזג האוויר נוח יותר בפנים הארץ בזכות רמת בורבורמה. כמה עיירות ממוקמות בגובה של 2000 מטרים מעל לפני הים, והטמפרטורות בהן יכולות לצנוח ל-5 מעלות צלזיוס בחורף.האי פרננדו די נורוניה שבאוקיינוס האטלנטי, 535 ק"מ מצפון מזרח לרסיפה, שייך לפרנמבוקו מאז 1988.

פרנמבוקו יושבה לראשונה על ידי מתיישבים פורטוגזים. מלך פורטוגל ז'ואו השלישי הפך את האזור, שכונה עד אז "לוסיטניה החדשה", לקפיטניה של פרנמבוקו, והעניק אותה לאציל דוארטה קואליו, כאות תודה על מאמציו למען הכתר הפורטוגזי בהודו. קואליו הגיע לאזור בשנת 1535 ולאחר שגבר על האינדיאנים משבט קאאטה, אשר כרתו ברית עם הצרפתים, ביסס את אחיזת השלטון הפורטוגזי וייסד, בשנת 1537, את הערים אולינדה - שהייתה לבירת הקפיטניה, ואת איגראסו.מאותו זמן שגשגה פרנמבוקו בזכות גידול קנה הסוכר והכותנה. בתמיכת חברת הודו המערבית ההולנדית נבנו טחנות סוכר ותעשיית הסוכר התפתחה מאוד. בשנת 1612 ייצרה פרנמבוקו 14,000 טון של סוכר. בשנות הארבעים של אותה מאה - יותר מ-24,000 טון סוכר יוצאו ממנה לאמסטרדם מדי שנה.

פרנמבוקו נכבשה על ידי ההולנדים בשנת 1630 ויחד עם חלקים אחרים של ברזיל כונתה "הולנד החדשה" ונשלטה בידי הרוזן מנסאו, יוהאן מוריץ ואן נסאו זיגן. ההולנדים בנו את העיר מריטניה, או מאוריסטאד, שהפכה ברבות הימים לרסיפה, על איי דלתה הדומים לטופוגרפיה ההולנדית. צעד זה העתיק את המוקד הפוליטי מאולינדה לרסיפה. השלטון ההולנדי היה אחראי להתקדמות הרבה בעיורו של האזור, כמו גם לפיתוחו התרבותי והמדעי. המורשת ההולנדית ניכרת עדיין באנשי פרנמבוקו, במבטאם ובארכיטקטורה של המקום. פורטוגל כבשה את רסיפה שוב בשנת 1654 והשיבה לאולינדה את מעמדה הרשמי; אף על פי כן, נותרה רסיפה המרכז הכלכלי ועיר הנמל העיקרית.אחרי עליית השלטון הפורטוגזית יהודים^[1] רבים, אשר תמכו בהולנד, ברחו צפונה לארצות הברית והשתקמו בעיר ששמה היה ניו אמסטרדם, שבעתיד תקרא ניו יורק.על פי אחת הסברות, שמה נגזר מן המלה העברית "רציף", והוא ניתן לה על ידי סוחרים יהודים שהגיעו אליה בדרך הים.

בשנת 1817 התרחשה בפרנמבוקו המהפכה הפרנמבוקנית, תנועה בדלנית שהביאה ליצירתה של הרפובליקה של פרנמבוקו. מורת הרוח מן השלטון הקולוניאלי הייתה הסיבה העיקרית לצעד הזה. המהפכה דוכאה כחודשיים לאחר שפרצה, אבל דגלה של אותה מהפכה הוא דגלה של פרנמבוקו כיום.פרנמבוקו הייתה אחת מן המדינות שחברו בחודש יולי של שנת 1824 להקמת הקונפדרציה של קו המשווה, אשר התעמתה עם הקיסרות שנפרדה מפורטוגל שנתיים קודם לכן. בסוף נובמבר של שנת 1824 נכנעו כוחות הקונפדרציה הבדלנית לצבאו של הקיסר דום פדרו הראשון. גם בשנת 1848 הייתה פרנמבוקו זירה של מאבק - באותה שנה פרץ בה המרד הרפובליקני של פריירה, שלא היה אלא תגובה ברזילאית לאביב העמים האירופי. הקצין אשר דיכא את המרד היה דאודורו דה פונסקה, שמאוחר יותר היה לנשיאה הראשון של הרפובליקה הברזילאית.

בפרנמבוקו חיו במהלך המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה פורעי חוק ובוקרים הנקראים "וקיירו". תרבותם היא המקור למוזיקה העממית של אזור זה, שאיננה סמבה - שמקורה בעבדים השחורים, אלא ז'אנר הקרוי "נורדסטו" , כלומר שירי צפון המזרח, בהם גם הפוחו (forró) המפורסם.ברסיפה נולד וגדל הזמר והמלחין לניני (Lenine).

מדיה וקבצים בנושא פרנמבוקו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פרנמבוקו
• פרנמבוקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)