ג'ון מאייר (מוזיקאי)
ג'ון קלייטון מאייר (באנגלית: John Clayton Mayer; נולד ב-16 באוקטובר 1977 בברידג'פורט, קונטיקט, ארצות הברית) הוא מוזיקאי, כותב שירים, זמר ומפיק מוזיקלי אמריקאי ממוצא יהודי.
.jpg) | |
| ג'ון מאייר בהופעה בקולורדו, 2007 | |
| לידה | 16 באוקטובר 1977 (בן 46) ברידג'פורט, קונטיקט, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | ג'ון קלייטון מאייר |
| מוקד פעילות | ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות | מ-1998 |
| מקום לימודים | תיכון וורד בפיירפילד |
| עיסוק | מוזיקאי • כותב שירים זמר • מפיק מוזיקלי |
| סוגה | פופ • רוק • בלוז • פולק רוק קאנטרי • נשמה |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה, אומניקורד, פסנתר, מפוחית, כלי הקשה |
| חברת תקליטים | קולומביה רקורדס, אוור רקורדס, דה אורקרד רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | שלישיית ג'ון מאייר, דד אנד קומפני, צ'אד פרנסקוביאק, דון ווס |
| בן או בת זוג | ג'ניפר לאב יואיט (2002–2006) קייטי פרי (2012–2014) טיילור סוויפט (2009–2010) ג'ניפר אניסטון (פברואר 2008–מרץ 2009) ג'סיקה סימפסון (2006–מאי 2007) מינקה קלי (ספטמבר 2007–ינואר 2008) |
| פרסים והוקרה |
|
| johnmayer.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שני האלבומים הראשונים שהוציא - "Room for Squares" ב-2001 ו-"Heavier Things" ב-2003, נמכרו במיליוני עותקים, הצליחו מאוד בקרב הקהל האמריקאי וזכו למעמד של מולטי פלטינה. ב-2003 זכה בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר" על הסינגל Your Body Is a Wonderland.
ב-2005 הקים את "שלישיית ג'ון מאייר", איתם הוציא אלבום הופעה חיה בשם Try! ואת אלבומו השלישי Continuum בשנת 2006. שני האלבומים זכו לביקורות חיוביות מאוד ואף משבחות, והאלבום Continuum אף זיכה אותו בפרס גראמי בשנית בשנת 2007 בקטגוריית אלבום הפופ הטוב ביותר, והסינגל העיקרי מהאלבום, Waiting on the World to Change, זיכה אותו בפרס בקטגוריית ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר.
עד שנת 2014 אלבומיו של מאייר נמכרו בכ-20 מיליון עותקים ברחבי העולם.[1]
בנוסף להיותו מוזיקאי, מאייר משמש גם כמנחה טלוויזיה, עוסק בתחום הקומדיה ובעל טור בעיתונים ומגזינים שונים כדוגמת האסקווייר. הוא מגדיר שעוני יד ובעל אוסף שעונים ששוויו מוערך על ידו בכ"עשרות מיליוני דולרים". כמו כן, הוא תורם לאתרי ממכר שעונים וחבר בחבר השופטים של תחרות לעיצוב שעונים בז'נבה.[2]
קורות חיים
שנים מוקדמות
מאייר נולד ב-16 באוקטובר 1977 בברידג'פורט שבמדינת קונטיקט.[3] אביו, ריצ'רד, היה מנהל בית ספר תיכון בעיר ואמו, מרגרט, הייתה מורה לספרות אנגלית בחטיבת ביניים.[4] למאייר שני אחים - קארל ובן.[5][6] בצעירותו, המשפחה עברה לעיר הסמוכה, פיירפילד, בה גדל. אביו הוא יהודי, ומאייר ציין מספר פעמים בחייו את הקשר שיש לו עם הדת היהודית.[7] בחטיבת הביניים הפך ג'ון לחברו הטוב של ג'יימס בלייק, כיום אחד משחקני הטניס הטובים בעולם.[8] בכיתה י"א החל ללמוד בבית ספר תיכון בעיר נורווק.[9]
לאחר שצפה במייקל ג'יי פוקס מנגן בגיטרה בסרט "בחזרה לעתיד", החל מאייר להתעניין בנגינה, ואביו שכר עבורו ועבור אחיו גיטרה אקוסטית.[10] מספר שנים לאחר מכן, מאייר קנה לעצמו גיטרה של חברת וושבורן, אותה בחר בהשפעת הגיטריסט נונו בטנקורט (אנ') מלהקת אקסטרים (אנ'). עם קבלת הגיטרה האקוסטית מאביו, הוא קיבל משכנו קלטת של סטיבי ריי ווהן והחל לשמוע מוזיקת בלוז.[11] בחיפושיו אחר זמרי בלוז, החל מאייר להאזין למוזיקה של באדי גאי, בי בי קינג, פרדי קינג, אוטיס ראש ולייטנינג הופקינס.[12] בשנים מאוחרות יותר יטען שנישואיהם של הוריו באותה התקופה גרמו לו "לרצות להיעלם וליצור לעצמי עולם שאוכל להאמין בו".[13] הוא החל ללמוד לנגן אצל בעל חנות גיטרות מקומי,[13][14] ולאחר שנתיים של למידה, החל לנגן בברים ובאירועים בעיר הולדתו במקביל ללימודיו בתיכון.[9][10] בנוסף להופעות הסולו שלו הוא גם היה חבר בלהקה שנקראה "Villanova Junction" (על שם שירו של ג'ימי הנדריקס).[13][15]
בגיל 17 אובחן מאייר כבעל הפרעת קצב לבבית ואושפז בבית חולים למשך ארבעה ימים. כשהוא נזכר בלילה בו עזב את בית החולים, טוען מאייר ש"זהו הרגע בו נולד כותב השירים שבתוכי", ובאותו הלילה כתב את שירו הראשון.[16] לאחר שחרורו מבית החולים החל מאייר לסבול מהתקפי חרדה וחשש להישלח לבית חולים פסיכיאטרי.[13] מאייר סובל עד היום מהתקפים כאלו, איתם הוא מתמודד באמצעות תרופות נוגדות חרדה.[16][17] עם סיום לימודי התיכון, עבד במשך כ-6 חודשים בתחנת דלק, ובכסף אותו חסך, קנה גיטרת פנדר סטראטוקסטר.
1996–1999: תחילת הקריירה
בתחילה חשב מאייר לוותר על הלימודים בקולג' ולנסות לפתח קריירה מוזיקלית, אך הוריו הניאו אותו מכך.[13] בשנת 1997, בגיל 19, נרשם מאייר למכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון.[18] לאחר שני סמסטרים עזב את הלימודים בעידודו של חברו הטוב קליי קוק ועבר יחד עמו לאטלנטה.[19] הם הקימו יחד להקה בשם "Lo-Fi Masters" והחלו להופיע בבתי קפה ובמועדונים מקומיים.[10] לפי קוק, עקב טעמם המוזיקלי השונה ורצונו של מאייר להתקרב יותר לסגנון הפופ,[20] נפרדו השניים ומאייר פתח בקריירת סולו.[19]
בעזרתו של מפיק מוזיקלי מקומי בשם גלן מטולו, הקליט מאייר מיני-אלבום עצמאי בשם "Inside Wants Out". המיני-אלבום מכיל שמונה שירים בהם מאייר מנגן בגיטרה ושר. בהקלטת השיר הראשון במיני-אלבום, Back To You, השתתפה להקה שלמה, כולל אחד המפיקים שניגן על גיטרת בס.[21] מאייר המשיך להופיע עם אותו המפיק למשך השנים הבאות. קליי קוק כתב במשותף עם מאייר את רוב השירים במיני-אלבום, כולל הסינגל הראשון מתוכו, No Such Thing.[20] אולם, השיר היחיד בו הוא משתתף בשירה הוא שירת רקע בשיר Comfortable.
2000–2004: פריצה מסחרית
לאחר יציאת האלבום, מאייר החל להופיע בג'ורג'יה ובמדינות הסמוכות לה. הקריירה המסחרית שלו התפתחה במקביל להתפתחותו של ענף המוזיקה באינטרנט, אשר תרם להתפרסמותו המהירה.[22] במרץ 2000 הופיע מאייר בפסטיבל "South by Southwest" והחל למשוך אליו את תשומת לב התקשורת והמבקרים, ובמקביל קיבל עובד חברת אוור רקורדס הקלטות של שיריו.[23][14][24] לאחר שהופיע בפסטיבל האמנים של חברת התקליטים ושיריו נכללו באוספים שלה, יצא אלבומו הראשון של מאייר באינטרנט בלבד - "Room for Squares". באותה התקופה חתמה אוור רקורדס על הסכם עם קולומביה רקורדס, שבמסגרתו, תוכל זו להחתים מאמניה של אוור רקורדס לפי בחירתה. בספטמבר 2001 בקולומביה בחרו להחתים את מאייר, ערכו והוציאו מחדש את Room for Squares,[25] הפעם לא רק באינטרנט, והוסיפו אליו את השיר 3X5 וגרסאות אולפן מחודשות של ארבעת השירים הראשונים מהאלבום Inside Wants Out.[26]
האלבום כלל מספר להיטים כמו No Such Thing ו-Why Georgia ואחד מלהיטיו הגדולים ביותר של מאייר - Your Body Is A Wonderland, אשר זיכה אותו בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר". הביקורות היללו את האלבום ואת מאייר שהיה לכוכב פורץ בתוך תקופה קצרה יחסית, והיו שהשוו אותו לדייב מת'יוס.[19][25][27] בנאום הזכייה שלו בגראמי אמר מאייר כי "זה מאוד, מאוד מהיר בשבילי. אני אשתדל לעמוד בקצב" בהתייחס לזכייתו בפרס לאחר תקופה כה קצרה בעולם המוזיקה.[14]
בפברואר 2003, הוציא מאייר אלבום ודי.וי.די מהופעתו החיה בברמינגהאם, אלבמה בשם "Any Given Thursday", אשר כלל שירים של מאייר שלא הוקלטו קודם לכן כמו Man on the Side, Something's Missing ו-Covered in Rain. האלבום הגיע למקום ה-17 במצעד הבילבורד 200. הביקורות היו טובות, אך מאופקות מהביקורות על אלבומו הקודם, כשחלקן מתייחסות בעיקר לתדמית "כוכב הפופ" שנוצרה לו, וחלקן מתמקדות במיומנות שלו בנגינה על גיטרה.[28][29] בקיץ אותה השנה יצא מאייר יחד עם להקת Counting Crows לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית.[30]
אלבומו השני של מאייר, "Heavier Things" יצא בספטמבר 2003. הביקורות על האלבום היו ברובן חיוביות, אך גם הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה של אלבומו הראשון.[31] מבחינה מסחרית, הצלחת האלבום לא הייתה מוטלת בספק, והוא הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד 200. הסינגל הראשי מתוך האלבום, Daughters, זיכה אותו בפרס גראמי בקטגוריית "שיר השנה" בשנת 2005,[27] והוא הגיע למקום ה-19 במצעד הבילבורד הוט 100 ולמקום הראשון במצעד שירי הפופ למבוגרים של המגזין. מאייר הקדיש את הפרס לסבתו שנפטרה במאי 2004.[32] כמו כן, הוא זכה בגראמי בשנית בקטגוריית "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר". בריאיון לאלן דג'נרס בשנת 2009, אמר מאייר כי בעיניו שירה של אלישה קיז, If I Ain't Got You, היה צריך לזכות בגראמי בשנת 2005 במקום השיר שלו, ועל כן שבר את הפסלון שקיבל, ונתן את מחציתו לקיז ומחצית ממנו נותר ברשותו. בטקס פרסי "היכל התהילה של כותבי השירים", שנערך בשנת 2006, נכנס מאייר להיכל.[33]
במהלך מסע ההופעות שלו ברחבי ארצות הברית בשנת 2004, מאייר הקליט שבע מהופעותיו והעלה אותן לחנות ה-iTunes תחת הכותרת "As/Is" (בעברית: כמו שזה) - על מנת להדגיש שההופעות הוקלטו במלואן, גם הקטעים הטובים וגם הפחות מוצלחים. האלבום כלל גרסת כיסוי לשירו של מרווין גיי, Inner City Blues (Make Me Wanna Holler).[34]
2005–2008: שינוי כיוון מוזיקלי
בתחילת הקריירה שלו, מאייר התפרסם בעיקר בסגנון ה-Adult contemporary וכזמר-יוצר.[35] אולם עם התפתחות הקריירה שלו, היה חופשי להתעסק בסגנונות שיותר משכו אותו בצעירותו, כמו הג'אז והבלוז. הוא הצטרף למוזיקאי הבלוז באדי גאי בהופעתו באולם בכיכר יוניון בניו יורק בדצמבר 2003.[36] הוא יצא לסיבוב הופעות משותף עם מוזיקאי הג'אז הרבי הנקוק והופיע איתו בפסטיבל המוזיקה בונארו.[37] הוא הופיע בשירים מאלבומיהם של זמרים שונים כמו אריק קלפטון (באלבום "Back Home" ובפסטיבל הגיטרה קרוסרואדז), באדי גאי (באלבום "Bring 'Em In"), ג'ון סקופילד (האלבום "That's What I Say") ובי בי קינג (באלבום "80"). בזכות שיתופי פעולה אלו, המשיך מאייר להיות זמר-יוצר, אך החל להיות מוכר גם כגיטריסט בעל שם.[28]
לאחר תום מסע ההופעות של האלבום Heavier Things, החל מאייר לעבוד עם מוזיקאים מז'אנרים שונים. קולו עובד לשירו של הראפר האמריקאי קומון והוא הופיע בשירו של קניה ווסט Bittersweet Poetry מתוך האלבום "Graduation". שיתופי פעולה אלו זכו לאהדה מצד אמנים בעלי שם בעולם הראפ כמו ג'יי זי ונלי.[38] באביב 2005, הקים מאייר את "שלישית ג'ון מאייר" עם הבסיסט פינו פאלדינו והמתופף סטיב ג'ורדן, את שניהם פגש בהקלטות עבר שביצע. הלהקה שילבה בין מוזיקת בלוז למוזיקת רוק. באוקטובר 2005, הלהקה הייתה למופע החימום של להקת הרולינג סטונז[39] ובנובמבר הוציאה אלבום הופעה בשם "Try!". בספטמבר 2006 הודיע מאייר שהם החלו לעבוד על אלבום בכורה.
אלבומו השלישי של מאייר, "Continuum" יצא ב-12 בספטמבר 2006. הוא הופק בידי מאייר וסטיב ג'ורדן, ולפי מאייר הוא משלב את סגנונות הבלוז והפופ. שני שירים מ-Try! גם נכללו באלבום, והם - Vultures ו-Gravity.[18] הסינגל הראשון מתוך האלבום, Waiting on the World to Change, יצא ב-11 ביולי אותה השנה - הוא היה לשיר השלישי בכמות ההורדות שלו באותו השבוע ב-iTunes והוא הגיע למקום ה-25 במצעד הבילבורד הוט 100. ב-1 בספטמבר 2006, הופיע מאייר בתוכנית הטלוויזיה CSI, כשהוא שר את השירים Waiting on the World to Change ו-Slow Dancing in a Burning Room. השיר Gravity הושמע בתוכניות הטלוויזיה האוס ומספ7ים.
ב-7 בדצמבר 2006, היה מאייר מועמד ל-5 פרסי גראמי, ושלישיית ג'ון מאייר גם הייתה מועמדת לפרס על האלבום !Try. הוא זכה בפרס בקטגוריות "אלבום הפופ של השנה" (על "Continuum") ו"ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר" (על השיר "Waiting on the World to Change").[27] מאייר הקליט בלוס אנג'לס חמש גרסאות אקוסטיות לשירים מהאלבום Continuum יחד עם המוזיקאים בן הרפר ורובי מקינטוש, שיצאו כמיני אלבום בשם "The Village Sessions" ב-12 בדצמבר 2006. סיבוב ההופעות בצפון אמריקה שהוא יצא אליו בעקבות Continuum הגיע לסופו בהופעה במדיסון סקוור גארדן ב-28 בפברואר 2007, אותה שיבח במיוחד העיתון ניו יורק פוסט.[40]
ב-20 בנובמבר 2007, יצאה מהדורה מחודשת של Continuum, שכללה חמש גרסאות בהופעה חיה של שיריו וגרסת כיסוי לשירו של ריי צ'ארלס, I Don't Need No Doctor.[41] שירו Belief היה מועמד לפרס "ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר" בטקס פרסי גראמי ה-50 בשנת 2007. בטקס עצמו הוא ליווה את אלישה קיז בגיטרה בשירה No One.[42] כמו כן, הוא נבחר על ידי עורכי מגזין טיים לאחד מ-100 האנשים המשפיעים של השנה בתחום האמנות.[43]
בפברואר 2008 הוציא מאייר שיט אוניית תענוגות של שלושה ימים באיים הקאריביים שכלל הופעות חיות של אמנים רבים, וביניהם - דייוויד ראיין האריס, ברט דנן, קולבי קאליי ודייב בארנס. האירוע נקרא "The Mayercraft Carrier"[44] ויצא בשנית בשנה שלאחר מכן. ב-1 ביולי 2008, הוציא מאייר DVD של ההופעה החיה בתיאטרון נוקיה בלוס אנג'לס אשר נקרא "Where the Light is".[45]
2009: Battle Studies
ב-2009 מאייר שיתף פעולה עם גאי סבסטיאן בשלושה שירים לאלבומו Like It Like That,[46] והוא ניגן בגיטרה במיני-אלבום הראשון של הזמר קרוסבי לוגינס, Time to Move.[47] ב-7 ביולי אותה השנה, הופיע מאייר עם השיר Human Nature של הזמר מייקל ג'קסון בטקס האשכבה לזכרו ששודר בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם.[48] הוא כתב יחד עם דמי לובאטו את השיר World of Chances שיצא כחלק מאלבומה השני, Here We Go Again.[49]
לאחר ההצלחה של אלבומו הקודם, Continuum, מאייר טען שהוא חושש מהאלבום הבא, אך אמר ש"מרגיעה אותי ההבנה שלא משנה מה אעשה, זה לא הולך להיות כמו Continuum".[50] ב-17 בנובמבר 2009, יצא אלבומו הרביעי של מאייר "Battle Studies". האלבום הגיע למקום הראשון בבילבורד 200.[51] הסינגל הראשון מהאלבום יצא לאור בספטמבר ושמו היה Who Says. הסינגלים הבאים יצאו באוקטובר 2009 וביוני 2010 ונקראו Heartbreak Warfare ו-Half of My Heart בהתאמה. על אף ההצלחה המסחרית של האלבום, דעותיהם של המבקרים היו חלוקות. חלקם טענו שמאייר נטש את הבלוז ואת האקוסטיקה ועבר לסגנון הפופ, חלקם טענו שהאלבום היה "אמיץ" וחלקם טענו שהיה "המקום הבטוח של מאייר".[52][53][54][55] סבב ההופעות שליווה את צאת האלבום הניב רווחים של כ-45 מיליון דולר.[56] על האלבום עצמו העיד מאייר שהוא "לא היה האלבום הטוב ביותר שלו".[57][58]
2010–2013: צרות אישיות ופסק זמן
בעקבות שני ראיונות חושפניים ומעוררי מחלוקת בפברואר 2010 למגזינים רולינג סטון ופלייבוי,[59] החליט מאייר על נסיגה מהחיים הציבוריים והפסיק להתראיין. עוד במהלך סבב ההופעות של Battle Studies מאייר החל לעבוד על אלבומו החמישי, ששאב את השראתו מסצנת הפופ של לורל קניון בשנות ה-70.[60] במהלך ההקלטות, החל מאייר לסבול מקשיים קוליים ופנה לטיפול רפואי.[56] ב-16 בספטמבר 2011 הוא פרסם בבלוג שלו כי היציאה של אלבומו הבא, לו קרא "Born and Raised", תתעכב בשל הטיפולים שהיה צריך לעבור בעקבות גרנולומה שהתגלתה על מיתרי הקול שלו.[61] מאייר הוסיף כי יהיה זה "מכשול זמני בלבד" וכי האלבום כמעט והושלם, פרט למספר תוספות רקע.[62] חודש לאחר מכן, ב-20 באוקטובר, מאייר פרסם בבלוג כי "היום אחר הצהריים עברתי ניתוח להסרת הגרנולומה ולחודש הקרוב אהיה במנוחה קולית" במהלכה תכנן "לתור את המדינה, להסתכל ולהאזין".[63] הניתוח לא עבד כמצופה, והוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף באוגוסט אותה השנה.[64][65] במהלך מסעותיו בארצות הברית, ביקר מאייר בבוזמן, מונטנה, והחליט לרכוש בית בעיר, אליו נכנס באביב 2012.[66][67][68]
עם השלמת הטיפולים במיתרי קולו, יצא ב-27 בפברואר 2012 הסינגל הראשון מתוך אלבומו החדש, Shadow Days.[56] מאייר הודיע כי זה אלבומו ה"כנה ביותר"[69] ואת מסע ההופעות לאלבום תכנן לבצע במיקומים יותר אינטימיים מאשר סבבי ההופעות הקודמים.[56] כמו כן, הסכים להשתתף בפסטיבל South by Southwest. אולם, על אף התכנונים, הגרנומולה בגרונו שבה, וב-9 במרץ 2012 הודיע מאייר שנאלץ לבטל את סיבוב ההופעות שלו ולהימנע מלשיר עד להודעה חדשה.[70][71] אף על פי כן, אלבומו Born and Raised יצא כמתוכנן ב-22 במאי 2012, הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ומכר כ-219,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.[56] כמו כן, האלבום זכה לביקורות חיוביות - הרולינג סטון בחר אותו למקום ה-17 במצעד האלבומים שלו לשנת 2012[72] ומגזין פיפל שיבח אותו.[73] מאייר חשש לעתידו כזמר והחל לחשוב על קריירה כגיטריסט.[56] כמוצא אחרון, הוא פנה למרכז הקולי באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס לטיפול.[56] בספטמבר 2012 האוטורינולרינגולוג ג'רלד ברק שיתק את מיתרי הקול של מאייר בסדרה של זריקות בוטולינום במינון גבוה, בתקווה שאלו יאפשרו לגרנומולה להבריא.[56] מאייר נכנס למספר חודשי הבראה במהלכם לא יכול היה אפילו לדבר,[74] אך החל ללוות מוזיקאים אחרים בנגינה על גיטרה בלבד - בתוכנית סאטרדיי נייט לייב עם פרנק אושן בספטמבר[75] ובהופעה בניו ג'רזי עם הרולינג סטונז בדצמבר.[56]
בינואר 2013 מאייר החלים מספיק על מנת להופיע במופע צדקה בבוזמן לאחר כמעט שנתיים בהן לא הופיע.[76] באפריל 2013 הוא הופיע בשנית, בפסטיבל הגיטרה קרוסרואודס במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק[77] ובשלישית בהיכל התהילה של הרוק אנד רול ה-28, בו הוא צירף להיכל את אלברט קינג המנוח.[78] הופעתו ב-25 באפריל 2013 באמפיתיאטרון של טסקלוסה שבאלבמה והופעתו ביום שלאחר מכן בפסטיבל ניו אורלינס לג'ז ומורשת סימנו את חזרתו להופיע באופן מלא, לראשונה מאז התגלו בעיותיו הרפואיות בספטמבר 2011.[56][79][80]
2013–2018: Paradise Valley, דד אנד קומפני ו-The Search for Everything
ביוני 2013 הודיע מאייר על סיום העבודה על אלבומו השישי, "Paradise Valley", אשר יכיל בעיקר "שירי פולק רוק רגועים".[60][81] באלבום ישנו דואט של מאייר עם פרנק אושן שנקרא Wildfire Pt. 2,[82] ודואט נוסף עם בת זוגו באותה התקופה קייטי פרי, שנקרא Who You Love והיה לסינגל השלישי מהאלבום.[83] קליפ השיר מציג את מאייר, פרי ומספר זוגות אמתיים נוספים, הנראים נאבקים יחדיו לא ליפול משור מכני.[84] הסינגל הראשון מתוך האלבום נקרא Paper Doll והוא יצא ב-18 ביוני 2013. האלבום עצמו יצא ב-20 באוגוסט,[83] קיבל ביקורות חיוביות מאוד,[85] הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200 ונמכר בכ-145,560 עותקים בארצות הברית בשבוע הראשון לצאתו.[86] מאייר יצא לסיבוב הופעות שבמרכזו שני האלבום האחרונים שהוציא, הסיבוב הראשון שלו מזה שלוש שנים, וכלל הופעות בצפון אמריקה ובאוסטרליה.[87][88]
במהלך הופעה באדלייד, ביצע מאייר גרסת כיסוי לשיר XO של ביונסה.[89] כחודש לאחר מכן, ב-22 במאי 2014, הוא פרסם גרסת אולפן של השיר בחשבון ה-SoundCloud שלו[90] וכשבוע לאחר מכן גם בחנות ה-iTunes.[91] השיר הגיע לראשי המצעדים בארצות הברית,[92][93] קנדה, אוסטרליה,[94] הולנד והממלכה המאוחדת.[95] בספטמבר אותה השנה השתתף מאייר בדואט בשם Come Rain or Come Shine עם ברברה סטרייסנד לאלבומה החדש, Partners.[96][97]
בפברואר 2015 מאייר הופיע לצד אד שירן בטקס פרסי הגראמי.[98] במרץ הוא החל לעבוד על אלבום חדש.[99] מאייר העיד שבתחילת 2011 הוא נתקל בשיר של להקת גרייטפול דד, וממנו הגיע לשירים נוספים של הלהקה.[100] בפברואר 2015, כשהיה מנחה אורח בתוכנית The Late Late Show, הזמין מאייר את גיטריסט הלהקה, בוב וויר להופיע עמו. חברי הלהקה שנותרו בחיים - בוב וויר, מיקי הארט וביל קרויצמן, היו באותה התקופה בעיצומו של מסע הופעות לכבוד 50 שנה להקמת הלהקה. באותו אוגוסט הקימו מאייר, שלושת חברי הלהקה, ג'ף צ'ימנטי ואוטיל ברברידג' להקה משותפת בשם דד אנד קומפני ויצאו למסע הופעות בארצות הברית.[101] מסע ההופעות זכה לביקורות חיוביות והם המשיכו להופיע יחד גם בשנת 2016.
בעקבות הופעותיו עם דד אנד קומפני, דחה מאייר את העבודה על אלבומו החדש לינואר 2016 ותכנן לסיים אותו עד לסוף אותה השנה.[102] ב-17 בנובמבר הוציא מאייר את הסינגל הראשון מתוך האלבום שנקרא Love on the Weekend.[103] הסינגל השני יצא ב-24 בפברואר 2017 ונקרא Still Feel Like Your Man. לבסוף, רק ב-14 באפריל 2017 יצא אלבומו השביעי, "The Search For Everything", יחד עם סינגל שלישי מתוך האלבום בשם In the Blood.[104][105] מסע ההופעות שליווה את האלבום החל במרץ 2017 ונגמר באוקטובר באותה השנה.[106]
מאייר המשיך בהופעותיו עם דד אנד קומפני גם בשנת 2017.[107][108] ב-5 בדצמבר, במהלך אחת מהופעות אלו, התנקב התוספתן של מאייר, מה שהוביל לניתוח אפנדקטומיה[109] ולדחיית ההופעות המתוכננות שלו לפברואר 2018.[110] בינואר 2018 הודיע ההרכב שישוב להופיע בקיץ אותה השנה.[111]
2018-היום: Sob Rock
ב-10 במאי הוציא מאייר את הסינגל New Light שהופק על ידי נו איי.די. ומאייר עצמו.[112] ביום הוצאת הסינגל קיים ריאיון עם זאין לואו לאפל מיוזיק, בו הכריז כי יוציא שירים נוספים ב-2018.[113] ב-24 באוקטובר הופיע עם שיר חדש בשם I Guess I Just Feel Like ב-iHeartRadio Theater.[114] על השיר כתב בחשבון האינסטגרם שלו ש: "מעולם לא פרסמתי שיר שבו הרצון היחיד שלי הוא שיבינו אותי. ואולי גם לגרום לאנשים אחרים להרגיש שמבינים אותם... זהו יום מיוחד עבורי." ב-12 בדצמבר הודיע כי יצא לסיבוב הופעות עולמי בשנת 2019.[115] מאייר הוציא שני סינגלים ב-2019- "I Guess I Just Feel Like" ב-22 בפברואר ו-"Carry Me Away" ב-6 בספטמבר.
ב-15 בפברואר 2020, במהלך פרק בתוכניתו של מאייר "Current Mood", הוא חשף כי הוא נמצא בתהליכי כתיבה והקלטה של שירים במסגרת אלבום חדש.[116] בתחילת 2021 הוא הצהיר שהפקת האלבום הושלמה והוא החל לפרסם קטעים קצרים משירים חדשים בחשבונו בטיקטוק.[117] בריאיון עם קרווין פרוסט, מאייר רמז שתאריך צאתו של האלבום מתוכנן לאפריל.[118] התאריך המתוכנן נדחה וב-1 ביוני 2021 מאייר הכריז באופן רשמי על צאת אלבום האולפן השמיני שלו בשם "Sob Rock" וב-4 ביוני הוציא את הסינגל המרכזי מתוך האלבום ואת הווידאו קליפ שלו, Last Train Home. האלבום יצא לאור ב-16 ביולי 2021 יחד עם וידאו קליפ לשיר Shot In The Dark. רשימת השירים באלבום כללה את הסינגלים שכבר יצאו New Light, I Guess I Just Feel Like ו-Carry Me Away, שנערך מחדש על מנת להתאים אותו לאלבום.
ביקורות
מאייר בולט במיוחד כגיטריסט. הוא הוצג על שער מגזין הרולינג סטון (מהדורה #1020) בפברואר 2007 יחד עם ג'ון פרושיאנטה ודרק טראקס בכתבה שנקראה "אלילי הגיטרה החדשים". הוא כונה בכתבה "Slowhand, Jr." בהתייחסות לכינוי הישן של אריק קלפטון.[12] מצד שני, מבקרים נוטים למתוח ביקורת על הסגנון ה"בטוח" של המוזיקה שלו, כלשונם - "אמנם היכולות שלו גבוהות, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת יכולות הנגינה, אך השירים אותם הוא מוציא ומנגן בפועל הם פשוטים ולעיתים אף משעממים".[119][120]
עיסוקים נוספים
כתיבה
החל מהמהדורת האסקווייר שיצאה לאור ביוני 2004, כותב מאייר טור אישי למגזין בשם "שיעורים מוזיקליים עם ג'ון מאייר".[121] כל טור מכיל שיעור מוזיקלי ואת השקפותיו בנוגע לנושאים מחייו הפרטיים או נושאים פופולריים בשיח האמריקאי.
עם התפתחותן של הרשתות החברתיות באינטרנט, החל מאייר להיות פעיל בהן כשהוא מפעיל חמישה בלוגים במקביל: דף במייספייס, בלוג באתרו הרשמי, בלוג באתר Honeyee.com, דף בטאמבלר ובלוג תמונות באתר StunningNikon.com. הוא גם היה פעיל במיוחד בטוויטר, כשבניגוד למפורסמים רבים אחרים, הוא כתב את הפרסומים של עצמו,[17][43] ושם הוא צבר כ-3.7 מיליון עוקבים.[56][122] הפוסטים עסקו בעיקר בקריירה שלו, אך הם כללו גם בדיחות, קטעי וידאו, תמונות ותגובות להתייחסויות כלפיו בתקשורת.[56] ב-23 בינואר הוא מחק את כל הפוסטים שלו מחשבון הטוויטר שהתפרסמו עד לאותו התאריך,[123] וב-14 באוקטובר 2010, מחק כליל את חשבונו.[56]
מאייר הוא אספן שעונים, תחביב אותו הוא מכנה "שפוי".[28] האוסף, ששוויו מוערך לפי מאייר ב"עשרות מיליוני דולרים"[2] כולל שעוני יוקרה של החברות IWC, פטק פיליפ ורולקס.[2][124] כמו כן, הוא שימש כשופט בחבר השופטים של תחרות לעיצוב שעונים בז'נבה.[2] כחלק מהתחביב, הוא כותב טור לאתר ההורולוגיה Hodinkee.[125]
אינסטגרם
בספטמבר 2018, במהלך הופעתו בתוכנית "Jimmy Kimmel Live!" עם ג'ימי קימל, הציג מאייר טריילר לתוכנית האינסטגרם החדשה שלו.[126] התוכנית נקראת "Current Mood" והיא עלתה לראשונה לחשבון ה-IGTV שלו ב-30 בספטמבר. התוכנית עולה ביום ראשון מדי שבוע[127] ומתארחים בה מפורסמים כמו צ'ארלי פות' ובתו של לארי דייוויד.[128]
הופעות בתקשורת
ב-2004 אירח מאייר תוכנית חיה באורך של חצי שעה בערוץ VH1 שנקראה "לג'ון מאייר יש תוכנית טלוויזיה". סטיב ג'ובס הזמין את מאייר להופיע בנאומו המרכזי בכנס אפל של שנת 2004, כשהציג לראשונה את האפליקציה "GarageBand".[129] מאייר הפך לאורח קבוע בכנס אפל השנתי, כולל בהכרזה על השקת האייפון בשנת 2007. מאייר השתתף לצידם של סלאש וכריסטופר גסט במסע התעמולה של חברת פולקסווגן בשנת 2007.[130] כמו כן, מאייר החזיק ופרסם את הטלפונים של חברת בלאקברי.
מאייר מרבה להשתתף בתוכניות אירוח וטלוויזיה, ובעיקר בתוכנית של דייב שאפל, בתוכנית "Late Night" עם דייוויד לטרמן ובתוכנית "Late Night" עם קונאן או'בריאן, כולל בתוכניתה האחרונה. הוא כתב את שיר הפתיחה של אחת מתוכניות האירוח בערוצה של אופרה וינפרי.[131] הוא הנחה שלוש תוכניות של ה-"The Late Late Show" בתחילת 2015, לאחר פרישתו של קרייג פרגוסון.[132]
מאייר הופיע בתפקיד אורח בסרט האימה משנת 2014 - Zombeavers.[133] בשנת 2015 הוא שיחק בתפקיד עצמו בסרטו של איתן כהן - נראה אותך אסיר.
כלי נגינה וציוד
מאייר הוא אספן גיטרות, ולאורך השנים שיתף פעולה עם מספר חברות עלית בתחום ייצור הגיטרות בעיצוב דגמים המיוחדים לו. בבעלותו מעל ל-200 גיטרות.[16] בשנת 2003 הקדישה לו חברת הגיטרות מרטין דגם מיוחד של גיטרה אקוסטית בשם "OM-28 John Mayer". הדגם יוצר ב-404 עותקים שנמכרו באזור אטלנטה בלבד.[134][135] בשנת 2005 הוציאה חברת פנדר שתי גיטרות חשמליות מדגם סטראטוקסטר לכבודו של מאייר בהשראת העיצוב של מרטין. דגם שלישי של פנדר צופה בצבע פחם מתכתי, ויצא בגרסה מוגבלת של 100 גיטרות בלבד. בינואר 2006 הוציאה חברת מרטין דגם "OMJM John Mayer", שניסה להתחקות אחרי העיצוב של הגיטרה המקורית לכבודו של מאייר, אבל במחיר נוח יותר ובמספר גדול יותר עותקים.[136] באוגוסט 2006 החלו בחברת פנדר לעבוד על גיטרות סטראטוקסטר מדגם "SERIES II John Mayer". בינואר 2007 חברת "Two Rock" עבדה בשיתוף פעולה עם מאייר בייצור 25 מגברים מותאמים אישית, כולם חתומים על ידו.[137]
הגיטרה המוכרת ביותר של מאייר היא ה-"Black1", אותה ייצר בשיתוף פעולה עם מעצב הגיטרות ג'ון קרוז לאחר סיבוב ההופעות של האלבום Heavier Things.[50] ההשראה לבניית הגיטרה הגיעה מהגיטרות החשמליות של רורי גלאגר וסטיבי ריי וון.[138] הגיטרה שעיצב הייתה בצבע שחור והיו לה משטח גירוד בצבע ירוק בהיר, פיקאפים אותם עיצב בעצמו וחיפויי מתכת ומפתחות כיוון מוזהבים. הגיטרה שימשה את מאייר לאורך רוב הקלטות האלבום Continuum.[138] חברת פנדר הוציאה 83 גיטרות דומות לאלו שמאייר עיצב לעצמו, אשר נמכרו תוך 24 שעות מיציאתן.[139] ב-2010 הודיעה החברה על ייצור 500 גיטרות נוספות לפי אותו דגם.[140]ב-2014 הודיע מאייר שהוא מפסיק לעבוד עם חברת פנדר, ולכן כל הגיטרות כדוגמת ה-"Black1" ירדו מהייצור.[141] ב-2015 מאייר הכריז על התחלת שיתוף פעולה עם חברת הגיטרות PRS, ובמרץ 2016 הם חשפו את הפרויקט המשותף שלהם, ה-"Super Eagle".[142] הגיטרה יוצרה ב-100 עותקים, כל אחת במחיר של 10,000 דולר. בינואר 2017 הכריזו מאייר והחברה על השקתו של מגבר משותף בשם J-MOD שיצא ב-100 עותקים[143][144][143] וביוני אותה השנה על התחלת הייצור של ה-"Super Eagle II" ב-120 עותקים.[145][146]
בינואר 2018 הכריזה חברת הגיטרות מרטין על השקת גיטרה אקוסטית מדגם D-45 על שמו של מאייר, ב-45 עותקים, כל אחד במחיר של 14,999 דולרים.[147][148] במרץ אותה השנה, חברת PRS השיקה את הדגם "Silver Sky" בארבעה צבעים.[149][150] הגיטרה זכתה לשבחים רבים ויוצאי דופן במגזיני המוזיקה השונים.[151][152]
חיים אישיים
מערכות יחסים
מאייר מעולם לא התחתן, אך היה בעבר במערכות יחסים רומנטיות עם ג'ניפר לאב יואיט,[153] ג'סיקה סימפסון,[154] מינקה קלי,[155] ג'ניפר אניסטון,[156] קייטי פרי.[157] ו טיילור סוויפט.
פילנתרופיה
ב-2002 מאייר הקים את "קרן Back to You", ארגון ללא מטרות רווח שמתמקד בגיוס כספים בתחומי הבריאות, החינוך, האמנויות ופיתוח הכישרונות. הקרן מציעה למכירה פומבית פריטים מיוחדים של ג'ון מאייר כמו מפרטים לגיטרה, חולצות, כרטיסים להופעות ותקליטים חתומים. המכירות האלו היו ברובן מוצלחות, עם מכירה של מוצרים במחיר שהיה גבוה פי 17 מערכם המקורי.[158][159]
ב-7 ביולי 2007 השתתף מאייר בהופעה של ארגון לייב ארת' להעלאת המודעות לנזקי ההתחממות הגלובלית.[160]
לאורך הקריירה שלו, מאייר הופיע במופעי צדקה וגיוס כספים רבים. הוא הופיע פעמים רבות למען הקרן שהקים אלטון ג'ון להעלאת המודעות למחלת האיידס.[161][162] בעקבות הטבח בווירג'יניה טק הוא הופיע ב-6 בספטמבר 2007 יחד עם דייב מת'יוס בנד, פיל וסאר ונאז באצטדיון האוניברסיטה,[163] ובאותו החורף יחד עם רוב תומאס בבית חולים לילדים בניו יורק.[164] ב-8 בדצמבר 2007 ארגן מאייר לראשונה מופע שנתי לגיוס כספים, אותו המשיך לקיים מדי שנה גם בשנים שלאחר מכן, וממנו הוזרמו כספים לארגוני צדקה בלוס אנג'לס שעוסקים בעיקר ברווחת ילדים, בחסרי בית ובפיתוח האומנויות.[165] ביולי 2008 יצא אלבום ההופעה של מופע גיוס הכספים ונקרא Where the Light Is.[45][166] מאייר השתתף באלבום Songs for Tibet: The Art of Peace - יוזמה של ידוענים אמריקאיים לתמיכה בעצמאותה של טיבט ובדלאי לאמה ה-14 טנזין גיאטסו.[167] מאייר וקית אורבן עזרו לגייס בשנת 2011 כ-750 אלף דולר לטובת קרן טייגר וודס לשיפור רווחתם של ילדים בארצות הברית.[168] בינואר 2013 מאייר וזק בראון עזרו לגייס כ-100 אלף דולר בבוזמן, מונטנה, לטובת שירותי הכבאות האמריקאים שנלחמו בשריפות במדינה ב-2012.[76][169]
חשיפה תקשורתית
בתחילת הקריירה שלו מאייר הצהיר כי ברצונו להתרחק לחלוטין מסמים, אלכוהול, בילויים במועדוני לילה, אירועי שטיח אדום, מערכות יחסים עם מפורסמות וכל דבר שעלול להסיח את דעתו מהמוזיקה.[170] אולם, מערכת היחסים של מאייר עם ג'סיקה סימפסון העלתה מאוד את חשיפתו לצהובונים.[7][14][171] ב-2006 הוא הזכיר לראשונה שהוא משתמש במריחואנה והוא החל לפקוד את המועדונים בלוס אנג'לס ובניו יורק. הוא החל לצאת עם שורה של ידועניות אמריקאיות כולל ג'ניפר אניסטון ומינקה קלי.[155] ב-2007 חייו הפרטיים הפכו לעיסוק קבוע של הצהובונים, וכתוצאה מכך הוא החל לנסות לשלוט בדמותו הציבורית.[28] הנוכחות שלו ברשתות החברתיות עלתה (כולל פוסטים יומיים בטוויטר),[28] הוא החל למתוח את צלמי הפפראצי שעקבו אחריו[172] והחל להנחות פינה בתוכנית הרכילות בערוץ "TMZ on TV".[173]
בתחילת 2010 מאייר השתתף בראיון מעורר מחלוקת למגזין פלייבוי, במהלכו התבטא בגסות כלפי נשים, במיוחד נשים שחורות, ואף השתמש במילה "nigger".[7] בעקבות הראיון עלו האשמות שונות כלפיו בתקשורת על מיזוגניה, רברבנות וגזענות.[59][174] הוא התנצל על השימוש במילה "nigger" בטוויטר באומרו "זה היה אנוכי מצדי לחשוב שאני יכול להשתמש באופן אינטלקטואלי... במילה שהיא כל כך טעונה רגשית".[175] באותו הערב הוא גם התנצל בדמעות על הראיון בפני להקתו ומעריציו בהופעה בנאשוויל. בשנתיים הבאות, מאייר עזב את ניו יורק והתרחק מעדשת המצלמות.[176] בריאיון לאלן דג'נרס בתוכנית הטלוויזיה שלה, הוא סיפר על התקופה הזו כי: "איבדתי את הראש שלי לתקופה ועשיתי שני ראיונות טיפשיים וזה די פקח לי את העיניים... זו הייתה התרסקות אלימה לתוך עולם המבוגרים. למשך שנתיים הייתי צריך להבין מה קרה, ואני שמח שבאמת הצלחתי להתרחק מאור הזרקורים".[66][177]
זמרת הפופ טיילור סוויפט השתתפה בשנת 2009 בשירו של מאייר "Half of My Heart" מהאלבום Battle Studies.[178] בתקשורת החלו לדבר על מערכת יחסים שמתנהלת בין השניים, טענות אליהן אף אחד מהשניים לא התייחס. אולם, סוויפט הוציאה בשנה שלאחר מכן את השיר "Dear John", שייתכן ומתייחס למערכת היחסים שלה עם מאייר. ביוני 2012 מאייר ביקר את השיר ואמר ש: "זה ניצול לרעה של הכישרון שלך, לחכוך בידייך ולהגיד "חכו מה יקרה כשהוא יקבל את זה"".[179] שירו של מאייר "Paper Doll", הסינגל הראשון מתוך האלבום Paradise Valley, מתייחס כביכול לפרשה,[180] טענה אותה מאייר לא אישר ולא הפריך.[181]
דיסקוגרפיה
אלבומי אולפן
אלבומי הופעה
| אלבומי אוסף
אלבומי וידאו
מיני-אלבומים
|
פרסים ומועמדויות
| פרס | שנה | מועמד | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| פרס גראמי | 2003 | ג'ון מאייר | הזמר החדש הטוב ביותר | מועמדות |
| "Your Body Is a Wonderland" | ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | זכייה | ||
| 2005 | "Daughters" | שיר השנה | זכייה | |
| ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | זכייה | |||
| 2007 | Continuum | אלבום השנה | מועמדות | |
| אלבום הפופ של השנה | זכייה | |||
| Try! | אלבום הרוק של השנה | מועמדות | ||
| "Waiting on the World to Change" | ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | זכייה | ||
| "Route 66" | ביצוע סולו רוק הטוב ביותר | מועמדות | ||
| 2008 | "Belief" | ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | מועמדות | |
| 2007 | "Say" | ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | זכייה | |
| השיר הטוב ביותר שנכתב לפסקול | מועמדות | |||
| "Gravity" | ביצוע סולו רוק הטוב ביותר | זכייה | ||
| "Lesson Learned" | שיתוף הפעולה הטוב ביותר בשיר פופ | מועמדות | ||
| :Where the Light Is John Mayer Live in Los Angeles | הוידאו קליפ הארוך הטוב ביותר | מועמדות | ||
| 2011 | Battle Studies | אלבום הפופ הטוב ביותר | מועמדות | |
| "Half of My Heart" | ביצוע הפופ הטוב ביותר של זמר | מועמדות | ||
| "Crossroads" | ביצוע סולו רוק הטוב ביותר | מועמדות | ||
| 2013 | Channel Orange (בתור זמר אורח) | אלבום השנה | מועמדות | |
| VMA | 2002 | "No Such Thing" | הזמר החדש הטוב ביותר | מועמדות |
| 2003 | ג'ון מאייר | זמר השנה | זכייה | |
| טקס פרסי גיבסון | 2002 | ג'ון מאייר | הגיטריסט המבטיח של השנה | זכייה |
| טקס פרסי ערוץ VH1 | 2002 | "No Such Thing" | השיר הממכר של השנה | זכייה |
| טקס פרסי Pollstar | 2002 | ג'ון מאייר | מסע ההופעות הטוב ביותר של זמר חדש | זכייה |
| טקס פרסי ASCAP | 2003 | "No Such Thing" | השיר המושמע ביותר | זכייה |
| 2006 | "Daughters" | זכייה | ||
| 2009 | "Say" | זכייה | ||
| פרס המוזיקה האמריקאית | 2003 | ג'ון מאייר | האמן האהוב ביותר בקטגוריית הפופ או הרוק | זכייה |
| 2005 | ג'ון מאייר | האמן האהוב ביותר בקטגוריית Adult contemporary | זכייה | |
| 2007 | ג'ון מאייר | זמר ה-Adult contemporary הטוב ביותר | מועמדות | |
| טקס פרסי בוסטון | 2003 | ג'ון מאייר | זמר/ת או להקמת השנה | זכייה |
| הזמר הטוב ביותר | זכייה | |||
| "Your Body Is a Wonderland" | שיר השנה | זכייה | ||
| טקס פרסי הרדיו | 2003 | ג'ון מאייר | זמר ה-Adult contemporary music של השנה | זכייה |
| "Your Body Is a Wonderland" | שיר השנה | זכייה | ||
| פרסי בחירת הנוער | 2003 | ג'ון מאייר | זמר השנה | זכייה |
| Any Given Thursday | אלבום השנה | זכייה | ||
| 2007 | ג'ון מאייר | זמר השנה | מועמדות | |
| 2018 | משתמש האינסטגרם של השנה | מועמדות | ||
| פרסי המוזיקה הדניים | 2003 | ג'ון מאייר | הזמר החדש הטוב ביותר | זכייה |
| פרסי המוזיקה העולמיים | 2005 | ג'ון מאייר | זמר הרוק/פופ המוכר של השנה | זכייה |
| 2006 | זמר הרוק/פופ הטוב של השנה | מועמדות | ||
| פרס בחירת הקהל | 2005 | ג'ון מאייר | הזמר האהוב ביותר | זכייה |
| 2008 | מועמדות | |||
| 2010 | מועמדות | |||
| טקס פרסי TEC | 2007 | מסע ההופעות של Continuum | הפקת הקול הטובה ביותר במסע הופעות | זכייה |
| "Waiting on the World to Change" | ההפקה הטובה ביותר של שיר | זכייה | ||
| Continuum | הפקת האלבום הטובה ביותר | זכייה | ||
| טקס פרסי ערוץ CMT | 2011 | "Sweet Thing" | הופעת השנה | מועמדות |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון מאייר
ג'ון מאייר, ברשת החברתית פייסבוק
ג'ון מאייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ון מאייר, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ון מאייר, ברשת החברתית טיקטוק
ג'ון מאייר, סרטונים בערוץ היוטיוב
ג'ון מאייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר אייטונס (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר ספוטיפיי
ג'ון מאייר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר דיזר
ג'ון מאייר, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר Songkick (באנגלית)- ג'ון מאייר, באתר Genius
- ג'ון מאייר, באתר SecondHandSongs
ג'ון מאייר, באתר בילבורד (באנגלית)
ג'ון מאייר, באתר טיידל (באנגלית)- ג'ון מאייר במוסיכיפדיה של רדיו מוסיכיף 69FM.
- ג'ון מאייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
