ציר הזמן של ההפגנות באיראן (2022–הווה)
| יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: יש להתייחס גם ל-2023. | |
ב-16 בספטמבר 2022 החלה סדרת הפגנות מחאה והפרות סדר נגד ממשלת איראן, לאחר שבאותו יום מתה מהסא אמיני (בפרסית: مهسا امینی), אישה בת 22 שנעצרה על ידי סיירת ההדרכה, "משטרת המוסר" האסלאמית במדינה, לאחר שהואשמה בכך שלבשה את החג'אב שלה שלא כראוי, ובכך הפרה את החוק המחייב לבישת חג'אב במדינה.
ספטמבר
16 בספטמבר – על פי מכון המחקר ממרי, המפגינים קראו "אני אהרוג את מי שהרג את אחותי!".[1] על פי דיווחי מספר ארגוני זכויות אדם, כוחות הביטחון השתמשו בתרסיס פלפל ועצרו כמה מהמפגינים שהתאספו מחוץ לבית החולים קסרה, שם נקבע מותה של אמיני.[2]
17 בספטמבר – מאז יום שבת, לאחר קבורתה של אמיני, החלו הפגנות המוניות בסאקז, עיר הולדתה, ובסננדג', במהלכן כוחות הממשלה פיזרו את המפגינים באלימות. באותו יום התפרסמה תמונת קברה של אמיני בסאקז, המציגה את המילים שנחרטו על מצבתה:
זינה (מהסה) היקרה, לא תמותי. שמך יהיה לסמל
18 בספטמבר – בלילה שלמחרת יצאו שוב אנשי העיר סננדג' לרחובות כדי להפגין נגד מותה של מהסא, וקראו "מוות לדיקטטור", "אנחנו צריכים להתבייש, אנחנו צריכים להתבייש / במנהיג המנוול שלנו", ו"מוות לח'אמנאי". קבוצות נשים הסירו מעליהן את החג'אב כאות מחאה. כפי שדווח ב-BBC לפי מקורות לא-מאומתים, כוחות הביטחון ירו על המפגינים.[6] מספר סטודנטים מאוניברסיטת טהראן ערכו עצרת מחאה והניפו שלטים בידיהם.[7] באותו יום דווח על נוכחות כבדה של כוחות הביטחון בטהראן ובמשהד.[8]
19 בספטמבר – עד ליום זה, שירותי האינטרנט הסלולריים הושבתו בכל מרכז טהראן. על פי סרטונים שפורסמו ברשתות החברתיות, ההפגנות נמשכו במרכז העיר טהראן, בעיר רשת שבצפון המדינה, בעיר אספהאן שבמרכז, וכן בשטחים הכורדיים שבמערב.[9] לפי ארגון זכויות האדם הנורדי הנגאו, המפקח על זכויות האדם באיראן, שלושה מפגינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון בפרובינציית כורדסתאן.[10]
גבר בן 23 בשם פרג'ד דרווישי נהרג על ידי המשטרה בזמן שהפגין בעיר אורמיה. על פי החשד, הוא נורה על ידי סוכני ביטחון של המשטרה במהלך ההפגנה ומת מפצעיו בדרכו לבית החולים.[11][12][13]
20 בספטמבר – על פי רשת קול אמריקה, סרטונים לא-מאומתים מהרשתות החברתיות הראו כי נכון ליום זה, הפגנות אנטי-ממשלתיות מתקיימות בלפחות 16 מתוך 31 הפרובינציות של איראן, ביניהם "אלבורז, מזרח אזרבייג'ן, פארס, גילאן, גולסתאן, הורמוזגן, אילאם, אספהאן, קרמן, כרמאנשאה, כורדסתאן, מאזנדראן, קזווין, ח'וראסאן רזאווי, טהראן ומערב אזרבייג'ן". מפגינים בעיר סארי (אנ'), בירת פרובינציית מאזנדראן, הסירו תמונות של האייתוללה (עלי ח'אמנאי) וקודמו (רוחאללה ח'ומייני) מבניין בעיר. כלי תקשורת ממלכתיים באיראן דיווחו כי שלושה בני אדם נהרגו בהפגנות בכורדיסטן.[14] לדברי ארגון הנגאו, שני מפגינים גברים נהרגו על ידי כוחות הביטחון במערב אזרבייג'ן,[15][16] ומפגינה נהרגה באופן דומה בעיר כרמאנשאה. הקטגור מטעם התביעה בכרמאנשאה הכחיש את אחריותה של המדינה למעשים, וקבע כי אנשים נהרגים על ידי "גורמים אנטי-מהפכניים". כלי תקשורת ממלכתיים באיראן דיווחו על מותו של עוזר משטרה כתוצאה מעימות עם מפגינים בעיר שיראז שבדרום המדינה.[10] בעיר כרמאן, אישה צולמה כשהיא מסירה את החיג'אב שלה וגוזרת את הקוקו שלה כמחאה, במהלך הפגנה. כמה עדים שהתראיינו לרשת CNN אפיינו את ההפגנות של היום כ"מחאות בזק" ששאפו להיווצר ואז להתפזר במהירות לפני שכוחות הביטחון יוכלו להתערב.[17]
21 בספטמבר – נשים בסארי (אנ') תועדו שורפות את החיג'אב שלהן כאות מחאה. על פי ארגון הנגאו, אדם אשר נורה על ידי כוחות הביטחון ב-19 בספטמבר מת באותו יום.[10] הארגון מסר כי עשרה מפגינים בסך הכול נהרגו עד לאותו יום על ידי כוחות הביטחון; ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל הצהיר כי הם אימתו שמונה מתוך מקרי המוות הללו עד כה. בארגון גינו גם את מה שכונה על ידם "השימוש הבלתי חוקי בקליעי ציפורים ותחמושת אחרת" נגד המפגינים. הגישה לוואטסאפ ואינסטגרם, הרשתות החברתיות ואפליקציות המסרים הנפוצות היחידות אשר מותרות באיראן, הוגבלה; בנוסף, התבצעה השבתה נרחבת של רשת האינטרנט, ובעיקר רשתות סלולריות. הבסיג', מיליציה איראנית, ערכה עצרות-נגד פרו-ממשלתיות בטהראן. במדינות אחרות נערכו הפגנות סולידריות עם המפגינים, בין היתר בקנדה, איטליה, שוודיה, טורקיה וארצות הברית.[18]
על פי שתי סוכנויות ידיעות איראניות רשמיות-למחצה, חבר בבסיג' נדקר למוות במשהד.[19]
22 בספטמבר – מפגינים בטהראן ובערים אחרות שרפו תחנות משטרה והבעירו מכוניות.[19] ההפגנות נמשכו על אף השבתות נרחבות של רשת האינטרנט ברחבי המדינה.[20] אנשים באזורים שונים בצפון ובדרום טהראן המשיכו במחאותיהם, תוך שהם קוראים סיסמאות שונות.[21][22] כמו כן, אנשים הפגינו בפרובינציות שונות במדינה, הן בערים קטנות והן בגדולות, ואף באזורים שלא השתתפו במחאות השנים הקודמות. הפגנות אלה נתקלו בדיכוי כבד מצד משמרות המהפכה ומשטרת פיזור ההפגנות של הממשל האסלאמי של איראן. כוחות אלה התעמתו עם המפגינים תוך שימוש בגז מדמיע וירי ישיר. אנשים רבים נפצעו ונהרגו.[23][24][25]
23 בספטמבר – המחאות נמשכו בטהראן, וכן בערים כדוגמת משהד, אושנבייה ובאבול. עימותים קשים התרחשו בעיר אספהאן.[26] ידוענים בולטים רבים יצאו בדרישה שהמדינה תפסיק את הדיכוי.[27] אוניברסטאות במדינה נסגרו ועברו למתכונת וירטואלית (למידה מרחוק).[28]
באותו היום, אלפי אנשים מערים שונות ברחבי איראן השתתפו בהפגנות תמיכה בממשלה כגינוי למהומות וכהבעת תמיכה בחג'אב.[29][30]
מחלקת המדינה של ארצות הברית הנפיקה רישיון כולל המאפשר לתאגידים גישה לשוק האינטרנט האיראני.[31] בתגובה לכך, היזם האמריקאי אילון מאסק הודיע כי הוא מתכוון להפעיל את מערך האינטרנט הלווייני שבבעלותו, Starlink, כך שיספק שירותי אינטרנט לאיראן.[32] עם זאת, הרישיון המעודכן שניתן לא כולל את החומרה המסופקת על ידי Starlink, אך החברה תוכל להגיש בקשה לקבלת אישור ממחלקת האוצר של ארצות הברית.[33]
.jpg)
24 בספטמבר – דווח ברשתות החברתיות שמפגינים השתלטו על העיר אושנבייה (Oshnavieh) שבפרובינציה מערב אזרבייג'ן שבצפון איראן ובה רוב כורדי. לפי הדיווחים כוחות הביטחון נסוגו.[34][35][36] ההפגנות נמשכו גם בשיראז ובטהראן, מול אוניברסיטת טהראן.[37] איראנים המתגוררים מחוץ למדינה קיימו צעדות תמיכה בתושבי איראן בערים שונות בעולם, ובהן ארביל שבעיראק, ברלין ושטוטגרט שבגרמניה ומלבורן שבאוסטרליה.[38][39][40]
בתוך פרובינציית גילאן עצרו משטרת המחוז ומשמרות המהפכה האיראניות 739 בני אדם, מתוכם לפחות 60 נשים.[41] 88 אקדחים נמצאו והוחרמו בפרובינציית ח'וזסתאן.[42] משמרות המהפכה ביצעו מספר מעצרים בעיר כרמאן.[43]
בניו יורק טיימס דווח כי כוחות הביטחון "פתחו באש על ההמונים" במספר ערים, וצוין כי "הסרטונים המופצים ברשת והיקף התגובה של השלטונות קשים לאימות באופן עצמאי, אך סרטונים וצילומים שנשלחו על ידי עדי ראייה הידועים לניו יורק טיימס עלו ככלל בקנה אחד עם התמונות שהתפרסמו ברחבי הרשת". הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) (אנ'), עמותה אמריקאית המקדמת את חופש העיתונות והגנה על זכויות העיתונאים, דיווחה כי לפחות 11 עיתונאים נעצרו, וביניהם נילופר חמדי, הכתב שחשף במקור את פרשת מותה של מהסא אמיני.[44]
25 בספטמבר – המחאות נמשכו בחלקים שונים בבירה טהראן (נרמק (אנ'), אקבאטן (אנ'), רחוב וליאסר (אנ'), אריאשאהר (אנ')), בכרג', בסננדג', בקיין (אנ'), בקשמאר (אנ') ובבאבול (אנ'), זאת על אף הפסקת האינטרנט הנרחבת באיראן. כמו כן, ההפגנות נגד ממשלת איראן נמשכו בערים שונות בעולם כדוגמת לונדון, בריסל וניו יורק.[45][46][47][48][49] חבר במיליציית הבסיג' מת מפצעיו לאחר שנפצע בהפגנה באורמיה ב-22 בספטמבר, והוא היה לאחד ממספר חברי בסיג' שנהרגו בהפגנות.[50]
על אף ההתאספויות של תומכי ממשלת איראן בכיכר המהפכה (אנ') בטהראן והאיומים בעימותים אלימים נגד המפגינים, אנשים הגיעו בלילה לרחובות באזורים שונים בטהראן, בושהר, סננדג', קזווין, יזד, אורמיה, שיראז ומשהד. המשטרה שוב ניסתה לבלום את המפגינים. איראנים המתגוררים במדינות שונות כדוגמת קנדה, צרפת, הממלכה המאוחדת, נורווגיה ואוסטריה קיימו צעדות תמיכה במחאות באיראן.[51][52][53]
26 בספטמבר – המחאות נמשכו בערים שונות כגון טהראן, תבריז, יזד, קורווה (אנ'), סננדג', בוראז'אן (אנ') וכרג'. איראנים ממדינות שונות, ביניהן קנדה, ספרד וצרפת, הפגינו למען תושבי איראן. סטודנטים לרפואת שיניים באוניברסיטת תבריז התאספו ושרו כמחאה על מעצרם של סטודנטים על ידי המשטרה במדינה. גולאם-חוסיין מוחסני-אג'אי (אנ'), נשיא בית המשפט העליון של איראן, אמר כי "[השוטרים] לא ישנו אתמול בלילה ובלילות שלפני [...] ועלינו להודות להם".[54] באותו היום, המועצה המארגנת של עובדי חוזה הנפט הודיעה כי "אנו תומכים במאבקיהם של האנשים נגד האלימות המאורגנת והיום-יומית כלפי נשים, ונגד העוני והגיהנום ששולט בחברה".[55]
27 בספטמבר – העימותים בין השוטרים וכוחות הביטחון מצד אחד לבין המפגינים מצד שני נמשכו בערים רבות. ראווינה שמדסאני, דוברת משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, קראה להנהגה הפקידותית באיראן "לכבד באופן מוחלט את הזכות לחופש הדעה, הביטוי, ההתאספות (אנ') וההתאגדות בדרכי שלום". שמדסאני הוסיפה כי על פי הדיווחים, "מאות גם נעצרו, ובהם מגיני זכויות אדם, עורכי דין, פעילי חברה אזרחית ולפחות 18 עיתונאים", וכן "אלפים הצטרפו להפגנות נגד הממשלה ברחבי המדינה במהלך 11 הימים האחרונים. כוחות הביטחון הגיבו לעיתים בתחמושת חיה".[56] המועצה המארגנת של עובדי חוזה הנפט הזהירה את הממשלה שאם דיכוי המוחים יימשך, הם ישבתו, צעד שעלול לשבש סקטור מרכזי בכלכלה האיראנית.[55]
ארגון "Iran Human Rights" דיווח כי כוחות הביטחון ירו תחמושת חיה על המפגינים. איראן הודיעה על מעצרה של פאאזה האשמי (אנ'), בתו של אכבר האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן בין השנים 1989 ל-1997.[57]
28 בספטמבר – כוחות המשטרה לפיזור הפגנות באיראן הוצבו בכיכרות המרכזיות של טהראן, כדי להתעמת עם אנשים הקוראים "מוות לדיקטטור".[58] הפגנת סולידריות התקיימה בשער ברנדנבורג שבברלין, גרמניה, בהשתתפותם של כ-1,800 איש, ביניהם הפוליטיקאית דורותי באר (אנ'), חברת המפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה, והשחקנית האיראנית-גרמנייה פגה פרידוני (אנ').[59]
29 בספטמבר – המחאות נמשכו במספר ערים ברחבי איראן.[60] המשטרה עצרה בטהראן את המוזיקאי האיראני שרווין האג'יפור, ששירו הוויראלי "בַּרָאיֶה" צבר מעל ל-40 מיליון צפיות באינסטגרם ביום אחד.[61]
30 בספטמבר – בעיר זאהדאן שבדרום-מזרח המדינה, במה שכונה "כנראה התקרית האלימה ביותר במהלך המחאות", המשטרה האיראנית ירתה על אזרחים במהלך תפילות יום שישי.[62] מעל ל-40 בני אדם נהרגו ורבים נפצעו במהלך מחאות שהחלו בעקבות דיווחים על מפקד משטרה בשם אבראהים קוצ'קזאי, שאנס ילדה בת 15 בעיר צ'הבאהר.[63][62] כמה ימים קודם לכן, ב-27 בספטמבר, חשף האימאם מולאבי עבדול ג'עפר נגהשבנדי, מהעיר רסק, את זהותו של מפקד המשטרה.[64] נגהשבנדי אמר כי הוא גם שוחח עם המתבגרת באופן אישי וכן עם משפחתה.[64] הוא הוסיף "אני יודע שחובתי, הן באמונה והן במצפון, לשבור את דממת המוות הזו, כדי שהתוקף הזה ייענש על מעשיו המבישים".[64]
כאשר באותו יום אנשים התאספו סביב תחנת המשטרה על מנת לדרוש מתן עונש לתוקף, הם היו למטרה עבור כוחות הביטחון והצבא, בשטח ודרך מסוק באוויר.[63] תחנת המשטרה הוצתה במהלך המהומות שנמשכו לאורך הלילה.[62] מספר חברי משמרות המהפכה האסלאמית נהרגו במהלך התקרית, כולל מפקד בכיר במשמרות המהפכה, אשר מת לאחר שנורה בחזהו על ידי "חמושים מתנגדי-משטר", לפי התקשורת שבחסות הממשלה האיראנית.[65] התקשורת האיראנית דיווחה על 19 אנשים במשמרות המהפכה שנהרגו, ו-32 שנפצעו, כולל מתנדבים בבסיג'.[66] התקשורת האיראנית זיהתה כי בין אנשי הצבא שנהרגו נמנים המידרזה האשמי, קולונל במשמרות המהפכה (מקביל לדרגת אלוף-משנה); מוחמש אמין אזרשהוקר, חבר במשמרות המהפכה; מוחמד אמין ארפי, איש בסיג'; וסעיד בורהאן ריגי, גם איש בסיג'.[66] על פי סוכנות הידיעות אירנ"א שבשליטת ממשלת איראן, "בדלנים חמושים" היו האשמים.[66] סוכנות הידיעות האופוזיציונית Human Rights Activist העריכה כי לפחות 40 מפגינים נהרגו.[67] במקביל הודיע הממשל על מעצר 9 זרים "עקב מעורבותם במהומות".[68]
אוקטובר
1 באוקטובר – מחאות ברחבי העולם נערכו ב-1 באוקטובר כאות סולידריות עם ההתקוממות באיראן.[69] תחת הסיסמה "אישה, חיים, חופש", התקיימו הפגנות בערים גדולות רבות, ביניהן אוקלנד, מלבורן, ניו יורק, לוס אנג'לס,[70] פריז, אוטווה, סנט ג'ונס, מונטריאול,[71] רומא, סיאול, סטוקהולם, סידני וציריך.[69] על פי המשטרה המקומית של יורק (אנ'), מעל ל-50,000 איש השתתפו בהפגנת הסולידיות בריצ'מונד היל שליד טורונטו. בטהראן, כוחות השלטונות האיראניים ירו קליעים באוויר על מנת לפזר מפגינים באוניברסיטת אזאד האסלאמית (אנ').[70]
איראן שחררה את שני האיראנים-אמריקאים באקר נמאזי ובנו סיאמאק נמאזי, במטרה לשחרר משאבים כספיים עליהם הוטלו סנקציות אמריקאיות;[72] עם זאת, ארצות הברית הפריכה כי קיים כל קשר בין החטופים לסנקציות.[73]
2 באוקטובר – ההפגנות נמשכו, כאשר המשטרה דיווחה על ירי לעבר סטודנטים בקמפוס של אוניברסיטת שאריף (אנ'). שר המדע, המחקר והטכנולוגיה האיראני, מוחמד עלי זולפיגול (אנ'), התערב בהצלחה וליווה חלק מהסטודנטים החוצה, אך אחרים נתפסו ונעצרו על ידי רשויות החוק.[74][75]
כמו כן, תומכי המחאות המשיכו להפגין בערים שונות ברחבי העולם.[76]
3 באוקטובר – בהצהרתו הראשונה מאז פרוץ גל המחאות הנרחב, דחה המנהיג העליון עלי ח'אמנאי את הגדרתן של התסיסה רחבת-ההיקף כ"התפרעויות", וכן ניסה לטעון כי היא מזימה זרה.[77] בנוסף, הוא אמר: "אני אומר במפורש שההתפרעויות הללו וחוסר-הביטחון הזה היו תכנון של ארצות הברית ושל המשטר הציוני הכובש והמזויף ישראל ואלו המקבלים מהם כסף, וכמה איראנים בוגדים ממדינות אחרות עזרו להם".[77] הוא טען כי המזימה תוכננה ובוצעה על ידי אויביה של איראן משום ש"הם מרגישים שהמדינה מתקדמת לעבר כוח בקנה מידה מלא, והם לא יכולים לשאת זאת".[77] כמו כן, ח'אמנאי הצהיר כי בין היתר שריפת קוראנים, הסרת חג'אב על ידי נשים מכוסות ושריפת מסגדים הן "תגובות לא-נורמליות וטבעיות".[77] לגבי המתיחות באזורי הכורדים והבלוצ'ים של איראן, הוא אמר: "חייתי בקרב בלוצ'ים אתניים, והם נאמנים עמוקות לרפובליקה האסלאמית", ו"הכורדים האתניים הם גם בין אחת הקבוצות המתקדמות ביותר באיראן שאוהבות את מולדתם, את האסלאם ואת הממסד".[77] כפי שדווח ברשת אל-ג'זירה, ההנהגה הפקידותית של איראן מנסה להגדיר את ההפגנות כבעלות מטרות בדלניות.[77]
בפעולות שכונו ב-BBC News "הבעת תמיכה חסרת תקדים",[78] סרטונים שהתפרסמו ב-4 באוקטובר הראו נערות תלמידות בית ספר בערים שונות אשר מצטרפות למחאות, מסירות מעליהן את כיסויי הראש וקוראות סיסמאות נגד הממשלה.[79][80] בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות נראית קבוצה של תלמידות בכרג' מגרשות פקיד ממשלה בתחום החינוך אל מחוץ לבית הספר בו הן לומדות, תוך שהן צועקות עליו "תתבייש לך" וזורקות לעברו בקבוקי מים ריקים.[78][80] בנוסף לכך, בערים כרג' ובסננדג' תלמידות בית ספר צעדו ברחובות ללא חג'אב וקראו "אישה, חיים, חופש".[78][79] בשיראז, תלמידות בית ספר חסמו את התנועה בדרך ראשית, וקראו "מוות לדיקטטור" (ח'אמנאי).[78] גם בעיר סאקז תלמידות בית ספר ערכו הפגנות.[78] באחת התמונות ששותפו ברשתות החברתיות נראית קבוצה של תלמידות מניפות אצבע משולשת מול תמונותיהם של ח'אמנאי וח'ומייני.[78][79][80]
הפגנותיהן של תלמידות בית הספר החלו בעקבות מותה של ניקה שקראמי (אנ'), מפגינה בת 16, שנעלמה במהלך הפגנה שהתקיימה 10 ימים קודם לכן.[79][80][81] על פי דיווח ב-BBC Persian,[82] משפחתה של שקראמי טענה כי היא נעדרה במשך 10 ימים לאחר הפגנה בטהראן ב-20 בספטמבר, בה השתתפה.[79][80][81] בהודעתה האחרונה, שקראמי כתבה לחברתה כי היא נרדפת בידי כוחות הביטחון.[80][82][81] ב-30 בספטמבר, משפחתה של שקראמי מצאה את גופתה בחדר מתים שבמתקן מעצר בטהראן.[79][82] המשפחה הייתה היחידה שקיבלה אישור לראות את פניה שניות בודדות,[80][82] והם ראו כי אפה וגולגולתה היו שבורים.[81] ב-2 באוקטובר, המשפחה העבירה את גופתה של ניקה לעיר הולדתו של אביה, ח'ורמאבאד, בתאריך שהיה אמור להית יום הולדתה ה-17.[79][82] המשפחה נאלצה להסכים תחת לחץ מצד השלטונות שלא לערוך הלוויה.[82] דודתה של שקראמי, שפרסמה על מותה ברשתות החברתיות, נעצרה באותו יום לאחר שכוחות הביטחון פשטו על ביתה ואיימו להרוג אותה אם מי מבני המשפחה ישתתף בהפגנות, כפי שדווח ב-BBC Persian.[82] דודתה של שקראמי סיפרה כי נאמר לה שאחייניתה נמצאת במעצר בידי משמרות המהפכה, ושהיא נכלאה לזמן קצר בכלא אווין שבצפון-מערב טהראן.[81] ב-3 באוקטובר, המשפחה אמרה בריאיון ל-BBC Persian כי השלטונות גנבו את גופתה של שקראמי וקברו אותה בכפר וייסיאן (אנ'), הממוקם כ-40 קילומטרים מח'ורמאבאד.[80][82]
4 באוקטובר – הנשיא אבראהים ראיסי אמר בנאומו כי הוא קורא לאחדות, תוך שחזר על הטענה הקודמת של ח'מינאי בדבר התערבות זרה. המוזיקאי שרווין האג'יפור, אשר נעצר ב-29 בספטמבר, שוחרר בערבות.[83]
5 באוקטובר – כוחות הביטחון האיראניים הוצבו באוניברסיטאות במספר ערים, ביניהן אורמיה, תבריז, רשת וטהראן.[84]
שחקניות צרפתיות בולטות, כדוגמת ז'ולייט בינוש ואיזבל הופר, גזרו את שערן במחאה על מותה של מהסה אמיני.[85]
8 באוקטובר – המחאות נמשכו ברחבי המדינה.[86] נשיא איראן ראיסי ביקר באוניברסיטת אל-זהרה (אוניברסיטה לנשים בלבד) והצטלם לתמונה קבוצתית, בזמן שנשים באזורים אחרים בקמפוס הפגינו נגדו בקריאות "מוות למדכא".[87] כמו כן, התקיימו הפגנות בסאקז ובסננדג'. סרטון המראה אישה שנורתה למוות במשהד הופץ. הפגנות התקיימו גם בטהראן, אספהאן, כרג', שיראז ותבריז.[87] שביתות נערכו בערים סאקז, סננדג', [[דיבנדרה|דיבנדרה (אנ')]] ומהאבאד. עם כניסת ההפגנות לשבוע הרביעי, סוכנויות הידיעות החצי-רשמיות של הממשלה ניסו לגמד את ההפגנות בטהראן, באומרן כי מתקיימות רק הפגנות "מצומצמות", וכן טענו כי בעלי הבאזארים סגרו את חנויותיהם מחשש לנזק, והכחישו כי הייתה שביתה.[88] אדם נהרג בסננדג' במהלך הנהיגה; סוכנות הידיעות הממלכתית אירנ"א האשימה את הנהג בהיותו "מתנגד-מהפכה" והכחישה כי כוחות הביטחון השתמשו באש חיה.[88] שידור חי של הטלוויזיה האיראנית נפרץ על ידי קבוצת האקרים בשם "הצדק של עלי" (בפרסית: عدالت علی, נהגה "עִדַאלָאת-אָ עַלִי"), במהלך שידור נאום של ח'אמנאי.[89] עם קטיעת השידור הוקרנה תמונה של המנהיג העליון מוקף בלהבות עם כוונת על ראשו, לצד תמונות של צעירות שנהרגו במחאות וסיסמת המחאה "אישה, חיים, חופש".[90][91] הגרדיאן תיאר את ההפגנות ביום זה כ"גדולות, אך לא ענקיות".[92]
9 באוקטובר – תיעודים מתוך ההשתלטות ההאקטיביסטית על שידורי החדשות בטלוויזיה מיום קודם הופצו ברחבי הרשת. תלמידים צעירים נעצרו על ידי כוחות הביטחון בתוך בתי הספר והוכנסו לטנדרים חסרי לוחית רישוי, זאת על פי דיווחים ברשתות החברתיות מתוך המדינה.[92] כל בתי הספר ומוסדות ההשכלה הגבוהה נסגרו גם כן באזוריה הכורדיים של איראן, במה שעשוי להדגיש את דאגת הממשל בנוגע להתקוממות המתמשכת.[92] ההפגנות נמשכו בעשרות ערים ברחבי המדינה.[92][93] מאות תלמידות תיכון וסטודנטיות השתתפו בהפגנות, ונתקלו בגז מדמיע, ובמקרים רבים גם בירי חי, מצד כוחות הביטחון.[92] ממשלת איראן הכחישה כל שימוש בירי חי.[92]
10 באוקטובר – המחאות נגד הממשלה נמשכו בכל רחבי המדינה, בעשרות ערים.[94] על פי הגרדיאן, פקידי ממשלה פועלים על מנת להביא לקיצן.[95] מעל ל-1,000 עובדי המפעלים הפטרוכימיים של איראן בבושהר ודמאוונד, איימו על הממשלה לפתוח בשביתה, בקריאות "מוות לדיקטטור".[94] פעולה זו תוארה בתקשורת כ"התפתחות מבשרת רעות עבור המשטר".[95]
בעוד איראן תלויה באופן רב בייצוא הנפט שלה,[94] השלטון ינסה להבטיח כי ייצור הנפט יימשך, ולמנוע ממחאות מסוג מזה, בקרב עובדי הנפט, מלהתפשט לשאר תעשיית הנפט.[95] בפעם השלישית מאז תחילת התסיסה, אנשים בקהילה הרפואית של איראן פרסמו הצהרה ובה דרשו מכוחות הביטחון לנהוג באיפוק רב יותר.[95] בהצהרתם טענו כי המפגינים נלקחו מהאמבולנסים והוכו באלות על ידי כוחות הביטחון.[95] מושל פרובינציית כורדסתאן, אסמאעיל זראי קושה, טען כי קבוצות בלתי מוכרות "זממו להרוג אנשים צעירים ברחובות" (כפי שדווח על ידי סוכנות ידיעות פרסית חצי-רשמית).[95] על פי סוכנות הידיעות הרשמית של איראן, 24 אנשי ביטחון נהרגו מאז תחילתן של ההפגנות על ידי "מתפרעים", לדבריהם.[95] על פי ארגון זכויות האדם הנגאו, כוחות הביטחון הוצבו בכמויות גדולות בערים סננדג', סאקז ודיבנדרה. בנוסף דיווח הארגון כי מאז 8 באוקטובר נהרגו לפחות חמישה תושבים כורדים, ומעל ל-150 נפצעו.[94]
11 באוקטובר – נמשכו העימותים בין המפגינים לכוחות הביטחון, כשהאחרונים פעלו בדיכוי קשה, כפי שדווח.[96] מתקני אנרגיה נפגעו משביתות שהתקיימו זה היום השני.[96] בסרטונים שפורסמו בטוויטר נראו עובדים מפגינים בבית הזיקוק באבאדאן, בעיר קנגאן ובמפעל הפטרוכימי בבושהר.[96] פקיד בממשלת איראן ניסה להכחיש שקיימת תסיסה במגזר האנרגיה, ואמר כי העובדים במפעל שבעיר אסאלויה שבבושהר "כעסו בשל מחלקות בנוגע לשכרם, ולא הפגינו על מותה של אמיני".[96] כמו כן דיווחה סוכנות הידיעות הממלכתית של איראן, אירנ"א, כי בית הזיקוק באבאדאן עובד כרגיל, והכחישה כי התקיימו שביתות במתקן.[97] עשרות אוניברסיטאות המשיכו בשביתותיהן.[96]
12 באוקטובר – כפי שדווח ב-CBS News, ארגוני זכויות אדם שונים טענו כי מאות ילדים נעצרו במדינה, רובם בבתי כלא, מבלי להעניק להם את הזכות להיפגש עם עורכי דין ומבלי ליידע את הוריהם על כך. בתגובה לכך הצהיר שר החינוך של איראן, יוסוף נורי, כי התלמידים הצעירים שנעצרו מוחזקים ב"מרכזים פסיכולוגיים", וישוחררו לאחר ש"יתקנו דרכיהם".[98]
מפקד המשטרה, חוסיין אשטרי (אנ'), הודה כי מתבצע ירי לעבר המפגינים, אך לא זקף זאת לכוחות המשטר אלא ל"קבוצות אנטי-מהפכניות" הלובשות מדי משטרה.[99] על רקע המשך המחאות, פורסם בעיתון "א-שרק אל-אווסט" דיווח לפיו כוחות מיוחדים של משמרות המהפכה נפרסו באזור כורדיסטן על מנת לפעול נגד קבוצות אופוזיציה.
המפגינים הכריזו על קיום עצרת המונית בטהראן, בעקבות האלימות לילה קודם לכן בעיר וכן בערים סננדג', סאקז, בוקאן (אנ') ודהגולן. רבות מהחנויות בטהראן נותרו סגורות במחאה, בעוד שהפגנה שהתקיימה בראשות לשכת עורכי הדין של טהראן פווזרה על ידי כוחות הביטחון.[100]
במסיבת עיתונאים שהתקיימה בוושינגטון, אמר דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית, נד פרייס, כי החייאת הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית "אינה נמצאת בפוקוס שלנו כרגע", וכי ארצות הברית חושבת כיצד לתמוך במפגינים האיראנים בהפגנותיהם השלוות.[101]
בתגובה לאכיפה המופרזת של חוקי החג'אב, הפוליטיקאי השמרן עלי לאריג'אני קרא "לבחון מחדש" את אכיפת חובת החג'אב, והודה כי להפגנות יש שורשים פוליטיים עמוקים, וכי הן אינן רק תוצאה של מזימה אמריקאית או ישראלית. הצהרה זו של לאריג'אני סימלה את "הסדקים הראשונים" בקרב האליטה הפוליטית של איראן באשר לתסיסה, כאשר הטון שלו מנוגד לזה של ח'אמנאי, הפרלמנט האיראני וכוחות הביטחון.[100] לאריג'אני אמר לעיתון אטלעת (אנ'): "אם 50% מנשות ארצנו לא נוהגות ללבוש חג'אב באופן מלא, אז המשטרה לא צריכה להיות מעורבת [...] השאלה כאן היא כזו: האם הממשלה צריכה להתערב בכל העניינים כמו בעניין הזה?".[102]
כוחות הביטחון המשיכו בלחימה באזורים הכורדיים של איראן, ובאותו לילה נהרגו 7 מפגינים.[102] על פי ארגון זכויות האדם הנגאו, המפגינים התעמתו עם "האלימות העזה מצד כוחות הביטחון" ביום רביעי בלילה, כאשר שני אנשים נהרגו בעיר כרמאנשאה מאש ישירה שנורתה עליהם.[102] הארגון הוסיף כי שלושה מאנשי כוחות הביטחון נהרגו בכרמאנשאה, ועוד כ-40 נפצעו.[102] ממשלת איראן הכחישה שירתה על מפגינים.[102]
13 באוקטובר – תלמידות תיכון בעיר ארדביל חויבו להצטרף להפגנה בעד המשטר, בה היו אמורות לבצע את השיר "סלאם פרמנדה", שיר הלל למדינה ולסמליה.[103] כאשר קבוצה של תלמידות סירבה לשתף פעולה, כוחות הביטחון הוזעקו לבית הספר. התלמידות הוכו על ידם ו-10 מתוכן נעצרו. 12 תלמידות אחרות נזקקו לטיפול רפואי, כאשר אחת מהן, אסרה פנאהי, מתה מפצעיה.[104][105][106][107]
14 באוקטובר – הפוליטיקאי הספרדי-קטלוני, ז'וזפ בורל, המכהן כנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, קרא לאיראן להפסיק את דיכוי המפגינים, וכתב בציוץ בטוויטר כי "לאנשים באיראן יש את הזכות למחאה שלווה".[108] בשידור בטלוויזיה הממלכתית של איראן, השווה ח'אמנאי את הרפובליקה האיראנית ל"עץ אדיר" ואמר כי "אף אחד לא צריך להעז לחשוב שהוא יכול לעקור אותו מהשורש".[109] הפגנות התקיימו באהוואז ובזאהדאן.[109] רשת CNN דיווחה כי על פי אמנסטי אינטרנשיונל, לפחות 23 ילדים נהרגו מאז תחילת ההפגנות.[110]
סרטון מאחת ההפגנות ובו נראו כוחות משטרה שהטרידו מינית מפגינה, הופץ ברשתות החברתיות וגרם לזעם רב.[111] כפי שדיווחה סוכנות הידיעות הממלכתית של איראן, אירנ"א, משטרת טהראן מסרה כי האירוע נמצא בחקירה, ונמנעה מפרסום פרטים על אודותיו תוך שהצהירה כי "אויבים המשתמשים בלוחמה פסיכולוגית ניסו לגרום לחרדה בציבור ולהסית לאלימות".[111]
בכתבה בגרדיאן העלה העיתונאי פטריק וינטור (אנ') כי האליטה הפוליטית באיראן הייתה חלוקה באשר לדרך בה ימסגרו את התסיסה המתמשכת: כמזימה סמויה של מודיעין זר, או כ"אזהרה מסוכנת לכך שערכי המהפכה האסלאמית איבדו את השפעתם על דור חדש הנגוע בידי האינטרנט שבשליטה מערבית".[112]
ממשלת איראן תלתה שלט חוצות ענק בטהראן, ובו נראות כ-50 נשים איראניות בולטות לבושות חג'אב, תחת הסיסמה "נשות ארצי". עם זאת, היא נאלצה להוריד את שלט החוצות תוך יממה בלבד, עקב תלונות של הנשים בכרזה או קרובי משפחותיהן על השימוש בתמונתן, שכן הן התנגדו להצטייר כתומכות במשטר ובחובת החג'אב. שלט החוצות היה בבעלות משמרות המהפכה.[113]
15 באוקטובר – ברחבי הרשת התפרסמו צילומים מתוך כלא אווין (בו עצורים מפגינים ועיתונאים רבים, וכן אסירים פוליטיים אחרים) בהם הוא נראה עולה באש. סוכנות התקשורת הממלכתית של הרפובליקה האסלאמית, אירנ"א, טענה בדיווחה כי האסירים בכלא הציתו חדרי אחסון, אך לא ניתן היה לאמת זאת מעדות כלשהי. בסרטונים שהופצו מתוך המקום ניתן היה לשמוע ברקע יריות, סירנות וקריאות של מפגינים נגד הממשלה, כאשר משפחות האסירים התאספו מול השער הראשי של בית הכלא. כמו כן נראו בסרטונים שוטרי פיזור ההפגנות וכוחות כיבוי האש נכנסים לבית הכלא.[114] בשרפה נהרגו לפחות 8 אסירים, ונפצעו לפחות 61.[115]
16 באוקטובר – בג'רוזלם פוסט דווח כי על פי מקורות עלומי שם, כוחות השייכים לארגון חזבאללה שבלבנון ומיליציית אל-חשד א-שעבי שבעיראק סייעו במהלך דיכוי ההפגנות.[116]
17 באוקטובר – האיחוד האירופי הטיל סנקציות על אחד עשר אנשים וארבעה גופים בשלטון האיראני, ביניהם הבסיג' ומשטרת המוסר.[117]