צלקת

צלקות בעור נגרמות כאשר השכבה העמוקה העבה של העור, הדרמיס, נפגעת. רוב צלקות העור הן שטחיות והסימן שנשאר הוא קל. האדמומיות הנשארת לאחר ריפוי פצע שטחי איננה נחשבת לצלקת, והיא בדרך כלל נעלמת לאחר מספר שבועות.

על מנת לתקן את הנזק שנגרם, הגוף מניח סיבי קולגן חדשים. תהליך זה מוביל ליצירת צלקת. כיוון שהגוף לא יכול לשחזר את הרקמה כפי שהייתה, הרקמה החדשה תהיה בעלת מרקם ואיכות שונה מהרקמה שמסביב.

צלקות אבנורמליות

ישנם שני סוגים של צלקות הנוצרות כתוצאה מכך שהגוף מייצר עודף קולגן:

• צלקת היפרטרופית - גוש אדום מוגבה בעור, אשר אינו גדל מעבר לפצע המקורי.
• צלקת קלואיד - מצב קשה שבו הגוף מייצר קולגן ללא סוף, כשהתוצאה היא גוש גידולי גדול (אך שפיר).

לחלופין, צלקת יכולה להיות בצורת גומחה שקועה בעור. גומחות אלו נוצרות כאשר מבני הייסוד התומכים בעור, כגון רקמות שומן או שריר, אבדו.

לא ניתן להיפטר לגמרי מצלקת, היות שתמיד יישארו עקבות במקום. לעומת זאת, ניתן לשפר את המראה של האזור בעזרת מספר סוגים של טיפולים^[1][2][3]:

• מריחת משחות וקרמים שונים, במיוחד בתקופה הראשונה שלאחר הגלדת הפצע (צלקות טריות).
• צלקות קלואיד והיפרטרופיות מגיבות לטיפולים שונים ביניהם הקפאה בחנקן נוזלי^[4].
• חבישה ביריעת סיליקון נצמדת למשך מספר חודשים.
• ניתוח פלסטי מאפשר לשפר את האיזון, הצורה והחלקות של אזור הצלקת כדי לתת מראה מעט יותר אחיד. ניתוח לעיתים יגדיל את הצלקת אך ישפר את המראה הכללי שלה.

• דרמטולוגיה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: צלקת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלקת

• צלקת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)