צפון-מזרח הודו

**צפון-מזרח הודו** (חלוקה מנהלית)
**Northeast India**
מדינה	הודו
שטח	262,230 קמ"ר
קואורדינטות	26°00′N 92°42′E / 26°N 92.7°E
אזור זמן	Indian Standard Time

צפון-מזרח הודו, הידוע רשמית כהאזור הצפון מזרחי (NER) הוא האזור המזרחי ביותר של הודו המייצג חלוקה מינהלית גאוגרפית ופוליטית של המדינה.^[1] האזור כולל שמונה מדינות: ארונאצ'ל פרדש, אסאם, מניפור, מגהלאיה, מיזוראם, נאגאלנד וטריפורה (הידועות בכינוי "שבע האחיות") ומדינת "האח" סיקים.^[2]

האזור חולק גבול בינלאומי של 5,182 ק"מ (כ-99 אחוז מהגבול הגאוגרפי הכולל שלו) עם מספר מדינות שכנות – עם סין בצפון, עם מיאנמר במזרח, עם בנגלדש בדרום מערב, עם נפאל במערב, ועם בהוטן בצפון מערב.^[3] השטח הכולל של האזור הוא 262,184 קילומטרים רבועים (101,230 מילים רבועים), כמעט 8 אחוז מזה של הודו. פרוזדור סיליגורי מחבר את האזור לשאר היבשת הודו.

מדינות אזור צפון-מזרח הודו מוכרות רשמית במסגרת המועצה הצפון מזרחית (NEC), שהוקמה בשנת 1971 כסוכנות הפועלת לפיתוח מדינות צפון מזרח. מדינת סיקים הצטרפה כמדינה השמינית רק בשנת 2002.^[4] העיר גוואהטי באסאם מכונה "השער לצפון-מזרח" והיא המטרופולין הגדול ביותר בצפון מזרח הודו.

היסטוריה

ככל הנראה המתיישבים הראשונים היו דוברי שפות אוסטרו-אסיאתיות מדרום מזרח אסיה, אחריהם הגיעו דוברי טיבטו-בורמן מסין, ואחריהם דוברי שפות הודו-אריות בשנת 500 לפני הספירה מהמישורים הגנגטיים וכן דוברי קרא-דאי מדרום יונאן וממדינת שאן.^[5] בשל המגוון הביולוגי ומגוון היבולים של האזור, חוקרים ארכאולוגיים מאמינים שהמתיישבים המוקדמים של צפון מזרח הודו בייתו כמה צמחים חשובים.^[6] סופרים מאמינים שכתביו משנת 100 לפני הספירה של החוקר הסיני ג'אנג צ'יאן מצביעים על נתיב סחר מוקדם דרך צפון-מזרח הודו.^[7] הפריפלוס היווני-רומי "השיוט בים האריתריאי" מהמאה הראשונה לספירה, מזכיר עם בשם ססטאי באזור,^[8] שייצר מלבטרון (חומר דמוי קינמון) שהיה מאד מוערך בעולם העתיק.^[9] ה"גאוגרפיה" של תלמי מהמאה השנייה לספירה מכנה את האזור "קירראדיה", ככל הנראה על שם אוכלוסיית קיראטה.

בתקופה ההיסטורית המוקדמת (רוב האלף הראשון לספירה), קמארופה (אנ') השתרע על רוב צפון מזרח הודו של ימינו. Xuanzang, נזיר בודהיסטי סיני נודד, ביקר בקמארופה במאה ה-7 לספירה. הוא תיאר את האנשים כ"נמוכי קומה ושחורים למראה", שדיבורם שונה מעט ממרכז הודו הם ובעלי נטייה פשוטה אך אלימה. הוא כתב שהאנשים בקמארופה ידעו על סצ'ואן, ששכנה במזרח הממלכה מעבר להר בוגדני.^[10]

המדינות הצפון-מזרחיות הוקמו במהלך הראג' הבריטי של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר הן הפכו מבודדות יחסית ממדינות סחר מסורתיות כמו בהוטן ומיאנמר.^[11] רבים מהעמים במיזוראם, מגהלאיה ונגלנד של ימינו התנצרו בהשפעת מיסיונרים בריטים (וולשים).^[12]

מאז סוף המאה ה-18 שושלת אהום (אנ') הייתה בדעיכה.^[13] בתחילת המאה ה-19, הן ממלכת אהום (אנ') והן ממלכת מניפור (אנ') נפלו בעקבות פלישה בורמזית.^[13] המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה שלאחר מכן הביאה לכך שהאזור כולו נכנס לשליטה בריטית. בתקופה הקולוניאלית (1826–1947), צפון-מזרח הודו נהפכה לחלק ממחוז בנגל מ-1839 עד 1873, ולאחר מכן הפכה עברה למחוז אסאם,^[14] שכלל את סילט.

ב-1944 תכננו היפנים מתקפה נועזת על הודו הבריטית. בנסיעה דרך בורמה, כוחותיה נעצרו בקוהימה ובאימפל על ידי חיילים בריטים והודים. זה סימן את ההתרחבות המערבית הרחוקה ביותר של האימפריה היפנית; התבוסה שלה באזור זה בישרה את ניצחון בעלות הברית.^[15]

לאחר עצמאות הודו וחלוקתה ב-1947, נוצר האזור הצפון-מזרחי בו נכללו אסאם והמדינות הנסיכותיות ממלכת טריפורה וממלכת מניפור. בעקבות חלוקת בנגל בין מערב בנגל למזרח מבנגל נוצר הקישור הצר בין הודו למדינות הצפון מזרח, שרק ב־1950 נפרצה בו קטע מסילת רכבת של שירות הרכבות בהודו.^[16]

לאחר מכן, נאגאלנד ב-1963, מגהלאיה ב-1972, ארונאצ'ל פראדש ב-1975 (הבירה שונתה לאיטנגאר) (נוצרה ב-20 בפברואר 1987) ומיזוראם (הוקמה ב-20 בפברואר 1987) נוצרו מתוך השטח הגדול של אסאם.^[17] מניפור וטריפורה נותרו בטריטוריית איחוד מ-1956 עד 1972, עד שהפכו למדינה. סיקים שולבה כמדינת המועצה הצפון מזרחית השמינית בשנת 2002.

העיר שילונג שימשה כבירת מחוז אסאם במהלך השלטון הבריטי. היא נותרה בירת אסאם הבלתי מחולקת עד להיווצרותה של מדינת מגאלאיה ב-1972.^[18]

מדינה	שם היסטורי	עיר/ערי בירה	שיוך
ארונאצ'ל פרדש	סוכנות הגבול הצפון–מזרחית	איטנגאר	1987 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1971)^[19]
אסאם	קמארופה (אנ')	שילונג (עד 1969), דיספור	1947
מניפור	קנגליפאק^[20]	אימפאל	1971 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1956)^[19]
מגהלאיה	גבעות חאסי, גבעות ג'אינטיה וגבעות גארו	שילונג	1971^[19]
טריפורה	טיפרה (אנ')^[21]	אגרטלה	1971 (קודם לכן שטח איחוד של הודו, שהוקם ב-1956)^[19]
מיזוראם	גבעות לושי (אנ')	אייזול	1987 (קודם לכן טריטוריית איחוד של הודו, שהוקמה ב-1971)^[19]^[22]
נאגאלנד	מחוז נאגה הילס	קוהימה (אנ')	1963
סיקים	סוכים	גנגטוק	1975

מדינות שבע אחיות

"שבע האחיות" הוא כינוי פופולרי למדינות הרציפות של ארונאצ'ל פרדש, אסאם, מגהלאיה, מניפור, מיזוראם, נאגאלנד וטריפורה לפני הכללת מדינת סיקים לאזור הצפון מזרחי של הודו. הכינוי 'ארץ שבע האחיות' נטבע במקביל לחנוכת המדינות החדשות בינואר 1972 על ידי ג'יוטי פראסאד סאיקיה,^[23] עיתונאי בטריפורה, במהלך תוכנית אירוח ברדיו. מאוחר יותר חיבר ספר על התלות ההדדית ושכיחותן של שבע המדינות האחיות. הכינוי תפס בעיקר בגלל הפרסום הזה.^[24]

גאוגרפיה

עמק ברהמפוטרה ומזרח ההימלאיה בצפון מזרח הודו

ניתן לסווג את האזור הצפון-מזרחי מבחינה פיזיוגרפית למזרח ההימלאיה, הפטקאי והברהמפוטרה ומישורי עמק ברק. בצפון מזרח הודו (במפגש המחוזות הביו-גאוגרפיים ההודו-מלאיים, ההודו-סיניים וההודיים) יש אקלים סוב-טרופי לח בעיקר עם קיץ חם ולח, מונסונים קשים וחורפים מתונים. יחד עם החוף המערבי של הודו, באזור זה יש כמה מיערות הגשם האחרונים שנותרו בתת היבשת ההודית, התומכים בצמחייה ובעלי חיים מגוונים ובמספר מיני יבולים.

האזור מכוסה במערכות הנהרות האדירים ברהמפוטרה-ברק ויובליהם. מבחינה גאוגרפית, מלבד העמקים בראהמאפוטרה, ברק (אנ') ואימפהאל וכמה שטחים מישוריים בין הגבעות של מגהלאיה וטריפורה, שני השליש הנותרים של השטח הם שטח גבעות המשולב בעמקים ובמישורים; הגובה משתנה מגובה פני הים ליותר מ 7,000 מטרים (23,000 רגל) מעל גובה פני הים. כמות המשקעים הגבוהה באזור, בממוצע בסביבות 10,000 מילימטרים (390 אינץ') ומעלה יוצרת בעיות של המערכת האקולוגית, פעילות סיסמית גבוהה ושיטפונות. במדינות ארונאצ'ל פרדש וסיקים יש אקלים הררי עם חורפים קרים ומושלגים וקיץ מתון.

גנקטוק
אייזוואל, מיזוראם
שילונג
טריפורה
נגלנד
מחוז טוואנג, ארוצ'אל פרדש
בלוקפונג, ארוצ'אל פרדש
אגם לוקטק, מניפור
האי מג'ולי, אסאם
מפלי נוקאליקאי, מגהאליה

טופוגרפיה

הפסגות הגבוהות ביותר

קנצ'נג'נגה, פסגת ההר השלישית בגובהה בעולם המתנשאת לגובה 8,586 מטרים (28,169 רגל), שוכנת בין מדינת סיקים למדינה הסמוכה נפאל.

אקלים

בצפון-מזרח הודו יש אקלים סובטרופי המושפע מהמונסונים הדרום-מערביים והצפון-מזרחיים.^[25] זהו האזור הגשום ביותר במדינה, במקומות רבים יורדת כמות משקעים שנתית ממוצעת של 2,000 מילימטרים (79 אינץ'), אשר מרוכזת בעיקר בקיץ בעונת המונסון. ^[26] צ'רפונג'י, הוא אחד המקומות הגשומים ביותר בעולם עם כמות משקעים שנתית של 11,777 מילימטרים (463.7 אינץ').^[26] הטמפרטורות מתונות במישורי הנהר הבראהמאפוטרה ועמק ברק אשר יורד עם הגובה באזורים ההרריים. ^[26] בגבהים הגבוהים ביותר יש שלג קבוע.^[26] באופן כללי, באזור יש 3 עונות: חורף, קיץ ועונה גשומה שבה העונה הגשומה חופפת לחודשי הקיץ בדומה לשאר הודו.^[27] החורף הוא מתחילת נובמבר עד אמצע מרץ ואילו הקיץ הוא מאמצע אפריל עד אמצע אוקטובר. ^[26]

אזור סיסמי בסיכון גבוה

אזור צפון-מזרח הודו הוא אזור מועד למגה רעידת אדמה שנגרם על ידי סדקי העתק פעילים שנוצרו על ידי התכנסות של שלושה לוחות טקטוניים: הלוח ההודי, הלוח האירואסייתי ולוח בורמה. מבחינה היסטורית האזור סבל משתי רעידות אדמה גדולות – רעידת אדמה באסאם 1897 ורעידת אדמה אסאם-טיבט 1950 וכ-20 רעידות אדמה גדולות מאז 1897.^[28]^[29] רעידת האדמה של אסאם-טיבט בשנת 1950 היא עדיין רעידת האדמה הגדולה ביותר בהודו.

טבע

צומח

הקרן העולמית לשימור חיות בר זיהתה את כל מזרח ההימלאיה כאזור אקולוגי של גלובאל 200 בראש סדר העדיפויות. רשות השימור הבינלאומית (אנ') הוסיפה לאזור האקולוגי במזרח ההימלאיה את כל שמונה המדינות של צפון מזרח הודו, יחד עם המדינות השכנות בהוטן, דרום סין ומיאנמר.

האזור זוהה על ידי המועצה ההודית למחקר חקלאי כמרכז של חיידקי אורז. הלשכה הלאומית למשאבים גנטיים צמחיים (NBPGR), הודו, הדגישה את האזור כעשיר בקרובים פראיים של צמחי גידול. זהו מרכז המקור של פירות הדר. למרות שגידול ג'הום, שיטה מסורתית של חקלאות, נחשבת לעיתים קרובות כסיבה לאובדן כיסוי היער של האזור, פעילות כלכלית חקלאית עיקרית זו שבוצעה על ידי שבטים מקומיים הייתה אחראית על גידול של 35 זני יבולים. האזור עשיר בצמחי מרפא ובטקסות נדירות רבות אחרות בסכנת הכחדה. האנדמיות הגבוהה שלו הן בצמחים וסקולריים, בבעלי חוליות ובמגוון העופות הכשירה אותו כנקודה חמה למגוון ביולוגי.

הנתונים הבאים מדגישים את משמעות המגוון הביולוגי של האזור:^[30]

51 סוגי יערות נמצאים באזור, המסווגים באופן נרחב לשישה סוגים עיקריים – יערות נשירים לחים טרופיים, יערות טרופיים ירוקי עד למחצה, יערות עד טרופיים גשומים, יערות סובטרופיים, יערות ממוזגים ויערות אלפיניים.
מתוך תשעת סוגי הצמחייה החשובים של הודו, שישה נמצאים באזור הצפון-מזרחי.
יערות אלה מכילים 8,000 מתוך 15,000 מינים של בעלי פרחים. בעושר מיני הפרחים, המגוון הגבוה ביותר מדווח ממדינות ארונאצ'ל פראדש (5,000 מינים) וסיקים (4,500 מינים) במדינות צפון מזרח.
על פי "ספר הנתונים האדומים של הודו", שפורסם על ידי הסקר הבוטני של הודו, 10 אחוז מהצמחים הפורחים במדינה נמצאים בסכנת הכחדה. מתוך 1,500 מיני פרחים בסכנת הכחדה, 800 מדווחים מצפון מזרח הודו.
לרוב המדינות הצפון-מזרחיות יש יותר מ-60% שטח המכוסה ביער.

עולם החי

המועצה הבינלאומית לשימור ציפורים, בריטניה זיהתה את מישורי אסאם ואת מזרח ההימלאיה כאזור ציפורים אנדמי. באזור זה יש אקלים שונה במובהק, עם טמפרטורות ממוצעות חמות יותר ופחות ימים עם כפור, וכמות גשמים גבוהה בהרבה. זה הביא למגוון עשיר של מיני ציפורים באזור מוגבל. סטטרספילד וחב'. (1998) זיהו 22 מינים אנדמים, מתוכם 19 אנדמים לאזור זה והשלושה הנותרים נמצאים באזורים אנדמיים ומשניים אחרים.

פארק לאומי	מקום	מדינה	שטח (ק"מ)	חשִיבות	צמחיה
הפארק הלאומי נמדאפה	מחוז צ'אנגלאנג	ארונאצ'ל פראדש	1,985	האזור המוגן הגדול ביותר במזרח ההימלאיה	יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים, יערות הר
הפארק הלאומי מאנאס	רובע בקסה	אסאם	950	אתר מורשת עולמית של אונסק"ו	יערות עלים טרופיים וסובטרופיים לחים
הפארק הלאומי קזירנגה	מחוזות גולגהט ונגאון	אסאם	^[31] 882	אתר מורשת עולמית של אונסק"ו	יערות ירוקי-עד למחצה של עמק ברהמפוטרה, סוואנה טראי-דואר ואדמות עשב
הפארק הלאומי קמצ'נדזונגה	מחוז צפון סיקים	סיקים	850	אתר מורשת עולמית מעורבת של אונסק"ו ואזור מוגן חיות בר בגובה הגבוה ביותר בהודו	סוב-טרופית לאלפינית, קרומהולץ (יער עקום)^[32]
הפארק הלאומי מולינג	מחוזות סיאנג עילית, מערב סיאנג ומזרח סיאנג	ארונאצ'ל פראדש	483		יערות טרופיים עד ממוזגים
הפארק הלאומי דיברו-סאיקהואה	מחוזות Dibrugarh ו-Tinsukia	אסאם	350		יערות חצי-עד של עמק ברהמפוטרה
הפארק הלאומי בלפקרם	מחוז דרום גארו הילס	מגליה	220		יערות נשירים סוב-טרופיים ירוקי עד
הפארק הלאומי אינטנגקי	מחוז פרן	נגאלנד	202		יערות עד ירוקי עד ממוזגים
הפארק הלאומי נמרי	מחוז סוניטפור	אסאם	200		יערות חצי-עד של עמק ברהמפוטרה
הפארק הלאומי מורלן	מחוז צ'מפאי	מיזורם	100		יער סוב-טרופי מונטני ירוק-עד למחצה^[33]
הפארק הלאומי אורנג	דאראנג וסוניטפור	אסאם	79		יערות ביצות עונתיים מזרחיים, מזרח ההימלאיה יערות נשירים לחים, שטחי עשב סחף רטובים במזרח^[34]
הפארק הלאומי Phawngpui	מחוז לונגטלאי	מיזורם	50		יערות ממוזגים^[35]
הפארק הלאומי נוקרק	רובע West Garo Hills	מגליה	48		יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים
הפארק הלאומי סירוהי	מחוז אוכרול	מניפור	41		יערות גשם מיזורם-מניפור-קאצ'ין
הפארק הלאומי קיבול למג'או	מחוז בישנופור	מניפור	40	הפארק הלאומי הצף היחיד בעולם	Phumdi (ביצות צפות)
הפארק הלאומי ביזון (ראג'ברי).	מחוז דרום טריפורה	טריפורה	32		יערות נשירים טרופיים חצי ירוקי עד ולחים
פארק לאומי נמר מעונן	מחוז Sepahijala	טריפורה	5		יערות רחבי עלים לחים טרופיים וסובטרופיים

דמוגרפיה

האוכלוסייה הכוללת של צפון מזרח הודו היא 46 מיליון תושבים, כאשר 68 אחוזים מתגוררים באסאם בלבד. לאסאם יש גם צפיפות אוכלוסין גבוהה יותר של 397 נפשות ^לקמ"ר מהממוצע הארצי של 382 נפשות ^לקמ"ר .

מדינה	אוכלוסייה	זכרים	נקבות	יחס מין	אוריינות %	אוכלוסייה כפרית	אוכלוסייה עירונית	שטח (ק"מ ²)	צפיפות (/km ²)
ארונאצ'ל פראדש	1,383,727	713,912	669,815	938	65.38	870,087	227,881	83,743	17
אסאם	31,205,576	15,939,443	15,266,133	958	72.19	23,216,288	3,439,240	78,438	397
מניפור	2,570,390	1,290,171	1,280,219	992	79.21	1,590,820	575,968	22,327	122
מגליה	2,966,889	1,491,832	1,475,057	989	74.43	1,864,711	454,111	22,429	132
מיזורם	1,097,206	555,339	541,867	976	91.33	447,567	441,006	21,081	52
נגאלנד	1,978,502	1,024,649	953,853	931	79.55	1,647,249	342,787	16,579	119
סיקים	610,577	323,070	287,507	890	81.42	480,981	59,870	7,096	86
טריפורה	3,673,917	2,087,059	2,086,858	960	91.58	2,639,134	1,534,783	10,486	350

הערים הגדולות ביותר לפי אוכלוסייה

על פי מפקד האוכלוסין של הודו 2011, הערים הגדולות ביותר בצפון מזרח הודו הן

דַרגָה	עִיר	סוּג	מדינה	אוּכְלוֹסִיָה	דַרגָה	עִיר	סוּג	מדינה	אוּכְלוֹסִיָה
1	גווהאטי	עִיר	אסאם	968,549	9	ג'ורהט	UA	אסאם	153,889
2	אגרטלה	עִיר	טריפורה	622,613	10	נגאון	UA	אסאם	147,496
3	אימפל	UA	מניפור	414,288	11	בונגאיגאון	UA	אסאם	139,650
4	דימאפור	עִיר	נגאלנד	379,769	12	טינסוקיה	UA	אסאם	126,389
5	שילונג	UA	מגליה	354,325	13	טזפור	UA	אסאם	102,505
6	אייזאול	עִיר	מיזורם	291,822	14	קוהימה	UA	נגאלנד	100,000
7	סילצ'אר	UA	אסאם	229,136	15	גנגטוק	עִיר	סיקים	98,658
8	דיברוגר	UA	אסאם	154,296	16	איטנגאר	עִיר	ארונאצ'ל פראדש	95,650
UA : צבירה עירונית ^[36]

שפות

צפון מזרח הודו היא אזור שפה אחד בתוך ההקשר הלאומי ההודי, עם כ-220 שפות במשפחות שפות רבות (אינדו-אירופיות, סינו-טיבטניות, קר-דאי, אוסטרו-אסיאתיות, כמו גם כמה שפות קראוליות) אשר חולקות מספר תכונות שייחדו אותם מרוב האזורים האחרים של תת-יבשת הודו.^[37]^[38] השפה האסאמית, שפה אינדו-אריאנית המדוברת בעיקר בעמק ברהמפוטרה, התפתחה כלינגואה פרנקה לקהילות רבות.^[39] שפה בנגלית היא שפה אינדו-ארית נוספת המדוברת בדרום אסאם בעמק ברק ובטריפורה, והייתה השפה הראשית והרשמית בשני האזורים. משפחת השפות האוסטרו-אסיאתיות מיוצגת על ידי השפות ח'אסי, ג'ינטיה ושפת וור של מגלהיה. מספר קטן של שפות טאי-קדאי (אהום, טאי פקע, חמטי, וכו') מדוברות גם הן. סינו-טיבטנית מיוצגת^[40] ידי מספר שפות שהיו שונות משמעותית אחת מהשניה חלקן: גארו, רבה, קארבי, מיסינג, טיווה, דורי, פייט וכו ' (אסאם); גרו, ביאט (מגלהיה) או, אנג'מי, סמה, לוטה, קוניאק וכו '; מיזו, חמר, פאיט וכו '(מיזוראם); חראסו, טני, ניסי, אדי, אבור, נוקט, אפטאני, מיסימי וכו '. קוקבורוק היא השפה הדומיננטית בקרב בני השבטים של טריפורה ואחת השפות הרשמיות של המדינה.^[41]מיטהי היא השפה הרשמית במניפור, שפה הדומינננטית של עמק אימפאל; בעוד שפות "נאג" כגון פומאי, מאו, מרים, רונגמי (קאבואי) וטנגקול, ושפות קוקי-צ'ין כגון שפת תדו, מיזו, פייט, סימטה והמאר מדוברות באזורים הררייםשל המדינה.

בין שאר השפות ההודו-אריות, החכמה מדוברת במיזורם והג'ונג באסאם ובמגהלאיה. נפאלית, שפה הודו-ארית, שולטת בסיקים, מלבד השפות הסיניות-טיבטיות לימבו, בותיה, לפצ'ה, ראי, טמאנג, שרפה וכו'. הבנגלית הפכה לשפה הרשמית של אסאם הקולוניאלית מ-1836 עד 1873.^[42]

שפות רשמיות

המדינה	שפות רשמיות^[43]
ארונצ'אל פרדש	אנגלית
אסאם	אסאמית, בודו, בנגלית
מניפור	מיטהי
מגהלהאיה	אנגלית
מיזוראם	מיזו, אנגלית
נאגלאנד	אנגלית^[44]
סיקים	סקימז, ליפצ'ה, נפאלית, אנגלית
טריפורה^[45]	בנגלית, קוקבורוק, אנגלית

דתות

ההינדואיזם הוא דת הרוב במדינות הצפון מזרחיות של אסאם, טריפורה, מניפור, סיקים ומיעוט ארונאצ'ל פרדש ואילו הנצרות היא דת הרוב במגלאיה, נאגאלנד, מיזוראם, ארונצ'ל פרדש ומיעוט במניפור. לאסלאם יש נוכחות משמעותית באסאם וכ-93% מכלל האוכלוסייה המוסלמית בצפון מזרח מרוכזת באותה מדינה בלבד. חלק הארי של האוכלוסייה הנוצרית בהודו מתגורר בצפון מזרח, שכן כ-30% מהאוכלוסייה הנוצרית בהודו מתרכזת באזור צפון-מזרח בלבד. יש נוכחות משמעותית של בודהיזם בסיקים, ארונאצ'ל פרדש ומיזורם.^[46]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צפון-מזרח הודו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

Search