קביעת מין תלוית טמפרטורה

קביעת מין תלוית טמפרטורה (באנגלית: Temperature-dependent sex determination או בקיצור TSD), היא אחד מהמנגנונים המופיעים בטבע לקביעת הזוויג של אורגניזם. בדרך זו מין הצאצא נקבע לפי הטמפרטורה השוררת בסביבתו בזמן הדגירה. המנגנון נפוץ בעיקר בקרב חולייתנים בעלי שפיר עוברי, למשל תנינאים.

מנגנון קביעת המין אצל קבוצות הזוחלים החיות בימינו שונה מזה הנפוץ אצל מרבית החולייתנים המתבסס על כרומוזומים. הביצים מושפעות מן הטמפרטורה בה הן מודגרות במהלך השליש הראשון של התפתחות העובר^[1]. מנגנון זה נפוץ בעיקר אצל התנינאים (תנינים, אליגטורים, קיימנים וגאביאלים), אצל חלק ממיני הצבים ואצל לטאות אחדות. אצל הצבים – הזכרים מתקבלים בטמפרטורות דגירה נמוכות יותר מהנקבות, כאשר טווח הטמפרטורות בו מתקבלים שני המינים (בהרכב משתנה) הוא בין מעלה אחת לשתיים^[2]. אצל לטאות ותנינאים, פועל המנגנון על-פי רוב באופן הפוך. בסמוך לטווח הטמפרטורות "המעורבות" ובתוכו מתקבל שילוב מסוים (תלוי בטמפרטורה) של שני המינים, ולעיתים רחוקות יותר מתקבלים צאצאים בעלי מאפיינים של שני המינים^[2].

בנוסף, קיימת סינרגיה בין הטמפרטורה ובין הורמונים מסוימים. החדרת אסטרדיול לביצים שהודגרו בטמפרטורות מייצרות-זכרים הביאה לבקיעת נקבות שהיו זהות פיזיולוגית לנקבות המתקבלות בטמפרטורות מייצרות-נקבות.^[3] מתוך ביצוע הניסוי ההפוך (קבלת זכרים בטמפרטורות מייצרות-נקבות) נמצא כי האנזים שאחראי להמרה של טסטוסטרון לאסטרדיול, ארומטאז, ממלא תפקיד כלשהו בהתפתחות הנקבות^[4]. בנוסף, ההורמונים והטמפרטורה מראים סימנים לפיהם הם פועלים באותו כיוון, במובן זה שבסמוך לטמפרטורות המעורבות נחוצות כמויות קטנות יותר של הורמון זה או אחר כדי להביא לשינוי "כפוי" של המין.

ב-1977 הוצע מודל תאורטי^[5] החוזה כי הברירה הטבעית תעדיף בעלי חיים עם מנגנון TSD על פני בעלי חיים עם מנגנון מבוסס כרומוזומים כאשר סביבת ההתפתחות של בעל החיים משפיעה על סיכוי השרידה באופן שונה כלפי זכרים ונקבות. מודל זה חוזק בתצפיות כשלושים שנים מאוחר יותר^[6].