רעידת האדמה והצונאמי בטוהוקו (2011)
רעידת האדמה והצונאמי בטוהוקו התרחשה ב-11 במרץ 2011 בשעה 14:46 (שעון יפן) מול חופי צפון-מזרח האי הונשו, הגדול באיי יפן, סמוך לסנדאי (Sendai) בירת מחוז מיאגי (Miyagi) שבחבל טוהוקו (Tōhoku). עוצמת רעידת האדמה הוגדרה בתחילה כ-8.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט[1], ועודכנה ל-9.0 על ידי הסוכנות המטאורולוגית של יפן[2]. הרעש נחשב לחזק ביותר שפקד את יפן ב-140 השנים שקדמו לו[3] ולאחר עדכון העוצמה – לרביעי בעוצמתו בעולם מאז החלו המדידות[4]. רעידת האדמה גרמה לגלי צונאמי בגובה של כ-10 מטרים שהכו בחופי הונשו. פגיעת הגלים גרמה לאסון הגרעיני בפוקושימה, השני בחומרתו אי-פעם, ולמרבית הנפגעים ברעידת האדמה. התראות צונאמי יצאו למרבית המדינות לחופי האוקיינוס השקט, בהן ארצות הברית, קנדה, צ'ילה ומדינות איים רבות[5].
 | |
| אתר תחנת הכוח בפוקושימה I. המעטה החיצוני של כור גרעיני מס' 1 בתחנה זו התפוצץ למחרת רעידת האדמה | |
| תאריך התרחשות | 11 במרץ 2011  |
|---|---|
| שעה | 14:46:23 (שעון מקומי) |
| משך האסון | 5 דקות |
| מגניטודה | 9.0 בסולם מגניטודה לפי מומנט |
| במדינות או באזורים | חופי צפון-מזרח האי הונשו (יפן), סמוך לעיר סנדאי |
| מוקד | צפון-מזרח הונשו, יפן |
| צונאמי | גלי צונאמי ענקיים בגובה 10 מטר שגרמו את מרבית הנזק |
| הרוגים | 15,891 |
| פצועים | 6,152 |
| נעדרים | 2,584 |
| נזק | 360 מיליארד דולר נזקים ישירים וכלכליים. |
| קואורדינטות | 38°19′19″N 142°22′08″E / 38.322°N 142.369°E |
  | |
רקע גאולוגי
איי יפן נוצרו כתוצאה מתנועתם של לוחות טקטוניים במהלך מאות מיליוני שנים, החל בתקופת הסילור (לפני כ-400 מיליון שנים). סמוך לחופי יפן מצויים שקעים אוקייניים: שקע יפן במזרח – שנוצר כתוצאה מנחיתת הלוח הפסיפי מתחת ללוח אוחוצק במזרח, ושלושה שקעים נוספים בדרום-מזרח: שקע ריוקיו, שקע ננקאי ושקע סורוגה – שנוצרו כתוצאה מנחיתת הלוח הפיליפיני האוקייני מתחת ללוח האמורי היבשתי בחלקו הצפוני ומתחת ללוח אוקינאווה בחלקו הדרומי. מצפון לשקע יפן נמתח שקע קוריל-קמצ'טקה ומדרום לו – שקע מריאנה. תנועת הלוחות באזור גורמת לרעידות אדמה מרובות, דוגמת זו שאירעה בעיר קובה בשנת 1995. אזורי הפחתה (מקום בו חודר לוח טקטוני אחד אל מתחת ללוח טקטוני אחר) אלה יצרו את קשת האיים של יפן, המהווה חלק מטבעת האש הגעשית.
השפעה גאולוגית
מדענים מהמעבדה הסייסמולוגית במכון הטכנולוגי של קליפורניה טוענים כי רעידת האדמה – שנמשכה 5 דקות – גרמה לתזוזה של קו החוף היפני עד 2.4 מטרים מזרחה (לכיוון יבשת אמריקה). תוצאות התזוזה ייוודעו בשנים הקרובות[6].
תזוזה נוספת נגרמה לציר הגוף (Figure axis) של כדור הארץ, שהוסט בעקבות הרעש בכ-10 ס"מ – מדידה שעדיין אינה סופית[7]. כתוצאה מכך יסתובב כדור הארץ מהר יותר סביב צירו החדש וייגרם קיצור של היממה ב-1.8 מיקרושניות[8]. ההסבר לכך הוא כי ציר הגוף – הציר סביבו מתאזנת המסה של כדור הארץ – זז בעקבות רעידת האדמה בכ-10 ס"מ בגלל מעבר של מסה רבה לכיוונו. אין מדובר בשינוי קיצוני, אלא בשינוי הדומה למתרחש דרך קבע בחילופי העונות מתנועתו של זרם הגולף. מעבר המסה גורם להאצה בסיבוב כדור הארץ סביב עצמו, בדומה לאפקט המחליק: הצמדת הידיים לגוף גורמת למחליקים על קרח להסתובב מהר יותר. החוקרים טוענים כי ככל שמוקד רעידת האדמה קרוב יותר לקו המשווה – כך תגדל השפעתו על מהירות הסיבוב. עוד הם טוענים כי סטייה זו צפויה בעקבות רעידות אדמה בעוצמה גבוהה. סטייה דומה – 8 ס"מ וקיצור היממה ב-1.6 מיקרו שנייה – תועדה גם ב-2010, בעקבות רעידת האדמה בצ'ילה.
עדיין לא ברור אם קיים קשר בין חידוש הפעילות הגעשית בתחומי המתחם הגעשי קירישימה – המצוי בשדה הגעשי שינמואדקה באי קיושו – לבין לרעידת האדמה. ההתפרצות החלה ב-13 במרץ, יומיים לאחר רעידת האדמה. התפרצות קודמת במתחם הגעשי נרשמה בסוף ינואר ובתחילת פברואר 2011[9].
רעידת האדמה והצונאמי בהונשו
מוקד רעידת האדמה היה בעומק של 24.4 ק"מ, כ-130 ק"מ ממזרח לחצי האי אושיקה (Oshika) וכ-373 קילומטרים מטוקיו הבירה[10]. לאחר רעידת האדמה התרחשו באזור כ-250 רעידות עוקבות בעוצמה מ-5.0 ועד 7.1 בסולם מגניטודה לפי מומנט[11].
הרעש העוצמתי התרחש בשעה 14:46 (שעון יפן) סמוך לחופים והגיע עד לטוקיו, אף שהעיר מרוחקת יותר מ-130 ק"מ ממוקד הרעש. כתוצאה מרעידת האדמה העוצמתית רעדו בניינים בטוקיו, הרס רב נזרע והחלו הצפות ודליקות. כעבור זמן קצר החלו להגיע גלי צונאמי בגובה ארבעה מטרים לחופי סנדאי והם הלכו והתעצמו. גלי צונאמי שטפו את חופי הונשו המזרחיים, עברו את החומות שנבנו לעוצרם, וסחפו עמם בתים, כלי רכב, כלי שיט וכל הנקרה בדרכם, במשך יותר מ-11 שעות.
אזהרת צונאמי באוקיינוס השקט
בעקבות רעידת האדמה פורסמו אזהרות צונאמי לחופיה המזרחיים של יפן וכן ליותר מ-20 מדינות נוספות, בהן ניו זילנד, אוסטרליה, רוסיה, הפיליפינים, אינדונזיה, טאיוואן, פפואה ניו גינאה, נאורו, ארצות הברית (גואם, הוואי, איי מריאנה הצפוניים והחוף המערבי), קנדה, מקסיקו, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פרו וצ'ילה[12]. בפיליפינים, בהוואי ובאי הרוסי סחלין החל פינוי תושבים[13] מחשש לפגיעה של גלי הצונאמי. מהירות ההתקדמות של הצונאמי באוקיינוס השקט הייתה כ-850 קמ"ש[10].
נזק ונפגעים
דיווחים רשמיים מונים כ-15,889 הרוגים, כ-2,597 נעדרים, וכ-6,152 נפגעים[14]. מרביתם של האנשים נהרגו בערי החוף של שלושה מחוזות בחבל טוהוקו: מיאגי (9,538), איווטה (4,673) ופוקושימה (1,611) וכמה עשרות נהרגו באתרים נוספים, כך למשל בטוקיו נהרגו שבעה בני אדם ונפצעו 117 בני אדם. בעקבות רעידת האדמה והצונאמי פרצו שריפות רבות ונגרם נזק לתשתיות, בהן גם תחנות כוח גרעיניות ובתי זיקוק. הרס מוחלט נגרם למעל מ-100 אלף בתים, ונזק כבד לקרוב ל-300 אלף בתים ולמאות כבישים.
ביפן הורגשו לאחר הרעידה הראשית יותר מ-160 רעידות משנה, מתוכן 141 בעוצמה הגבוהה יותר מ-5 בסולם מגניטודה לפי מומנט[15]. מספר שעות לאחר רעידת האדמה, נפרץ במחוז פוקושימה סכר שגרם להיסחפותם בזרם של בתים רבים באזור[16].
פגיעת הצונאמי בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 גרמה לאסון הגרעיני השני בחומרתו אי-פעם, אירוע שדורג כ"תאונה רבתי" - החומרה המרבית (7 מתוך 7) על פי הסולם הבינלאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי. מערכות הקירור בתחנת הכוח נפגעו בצונאמי, דבר שהביא לעליית הלחץ והחום בחמישה כורים גרעיניים במתחם. באזור תחנת הכוח הוכרז מצב חירום והוחלט על פינויים של כ-160,000 תושבים המתגוררים ברדיוס של עשרה קילומטרים מהמתקן[17]. בסוף מרץ 2017 החליטה יפן להחזיר את התושבים שגרים עד 4 ק"מ מהכור. ב-12 במרץ, יותר מיממה לאחר רעידת האדמה, אירע באחד המבנים בתחנת הכוח בפוקושימה פיצוץ שמוטט חלק מקירות וגג המבנה, והביא למותם של שניים ופציעתם של נוספים מקרב עובדי הכור ששהו במקום[18]. ב-14 במרץ, אירע פיצוץ דומה במבנה נוסף של הכור. הסיכון בחשיפת ליבת הכור עדיין קיים אך במדידות שנערכו באזור לא התגלתה דליפה רדיואקטיבית משמעותית עד עתה.
גלי המים גרמו להצפת שדה התעופה בסנדאי, וכן הוחלט על השבתת נמלי התעופה הבינלאומיים נריטה[19] והנדה בטוקיו והסטת הטיסות לנמלי תעופה חלופיים. בנוסף, גרמה הרעידה להשבתת מרבית מערך התחבורה הציבורית בטוקיו[20].
ארבע רכבות נעלמו על נוסעיהן, ככל הנראה לאחר שנסחפו בזרמי המים.[21]
בעיר קרסנט סיטי השוכנת בצפון קליפורניה נפצעו שלושה אנשים ואחד נעדר, בעקבות גלי הצונאמי שפקדו את חופי צפון-מערב ארצות הברית. בנוסף, נגרמו נזקים כבדים למעגן ולכמה עשרות סירות שעגנו בו באותה עת[22].
למדינה הוגש סיעו בינלאומי על ידי 118 מדינות ו-28 ארגונים לרבות משלחת ישראלית בראשות אלעד סקר.
רעידות אדמה נוספות
ב-7 באפריל 2011, כארבעה שבועות לאחר רעידת האדמה, התרחשה רעידת אדמה נוספת במגניטודה 7.1 סמוך לסנדאי ונרשם צונאמי שהגיע בשיאו ל-76 ס"מ[23]. הרשויות מסרו על 4 הרוגים וכ-100 פצועים[24] ועל דליפת מים באתר הגרעיני באונגואה[25]. זמן קצר לאחר רעידת האדמה התרחשה התפרצות של הר הגעש קאראנגטאנג באינדונזיה.
רעידת אדמה נוספת במגניטודה 7.0 התרחשה ב-10 ביולי 2011.[26] אזהרת צונאמי שיצאה להוואי ולמדינות האוקיינוס השקט בוטלה לאחר שגל בגובה של 10 סנטימטרים פגע בחופי צפון-מזרח יפן, ללא נזק וללא נפגעים.[27]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רונן מדזיני, חשש מצונאמי באמריקה: תושבים מפונים בהוואי, באתר ynet, 11 במרץ 2011
- ארז גרטי, רעידת האדמה ביפן - אשכול כתבות מיוחד, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 15 מרץ 2011
- צילומי אוויר לפני ואחרי ההרס, באתר ABC
- צונאמי קטלני ביפן, באתר וואלה!, 11 במרץ 2011
- בועז ארד, בלגן אטומי: מסע לאזור האסור ליד פוקושימה, באתר ynet, 12 באוקטובר 2011
- http://news.walla.co.il/item/3047273
- רעידת האדמה והצונאמי בטוהוקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)