שיר של אש ושל קרח

סדרת "שיר של אש ושל קרח" מתרחשת בעולם בדיוני, בו עונות השנה עשויות להמשך שנים רבות ולהסתיים באופן בלתי צפוי. כשלוש מאות שנים לפני אירועי הספר הראשון, שבע הממלכות ביבשת ווסטרוז אוחדו תחת שושלת בית טארגאריין, שהיו בעלי עליונות צבאית על שאר הממלכות בזכות שליטתם בדרקונים. הטארגאריינים שלטו במשך שלוש מאות שנים, והמשיכו לאחוז בשלטון גם לאחר שנכחדו הדרקונים שברשותם. שושלתם הסתיימה במרד שהוביל לורד רוברט באראתיאון, בו נהרג אאיריז טארגאריין, שכונה "המלך המטורף". בתום המרד, נטל לעצמו רוברט את הכתר, והפך למלך שבע הממלכות. בתחילת "משחקי הכס" חלפו כ-15 שנים מהאירוע, וקיץ בן תשע שנים עומד להגיע לסיומו.

הסיפור העיקרי של "משחקי הכס" מתאר את מאבק הכוחות על כס הברזל בין בתי האצולה הגדולים בווסטרוז, לאחר מותו הפתאומי של המלך רוברט. עם מות המלך, מכריזה המלכה סרסיי לאניסטר כי את מקומו יתפוס יורש העצר ג'ופרי, בנם הבכור בן ה-13. לורד אדארד "נד" סטארק, חברו הקרוב של רוברט ויד ימינו, מגלה שג'ופרי ואחיו אינם בניו של רוברט, אלא תוצר של גילוי עריות בין סרסיי לבין אחיה התאום, סר ג'יימי לאניסטר. בעקבות הגילוי, מצהיר אדארד כי אחיו של רוברט הוא היורש החוקי, ומבקש לבטל את הכתרתו של ג'ופרי. על מעשים אלו הוא מואשם בבגידה. אף על פי שמובטח לו כי הודאה באשמה תציל את חייו, הוא נבגד ומוצא להורג. בתגובה, אחיו של רוברט, סטאניס ורנלי, טוענים שניהם לבעלות על כס המלוכה, מתחילים לאסוף צבא ולהיערך למלחמה. במהלך תקופה זו של חוסר יציבות, שתיים משבע ממלכות ווסטרוז מנסות להשתחרר משלטון כס הברזל: ממלכת הצפון בהנהגתו של רוב, בנו של אדארד סטארק, הטוענים שהמלך היחיד שהם יקבלו הוא המלך בצפון, וממלכת איי הברזל בהנהגת הלורד באלון גרייג'וי, המבקש להחזיר ריבונות על שטחיו ולהשתחרר מעול המלכות. העימות הצבאי בין הכוחות נקרא "מלחמת חמשת המלכים" (ג'ופרי, סטאניס, רנלי, רוב, באלון גרייג'וי) ומגיע לשיאו בספר השני, "עימות המלכים".

במקביל, מתואר קו עלילה נוסף בצפון הרחוק של ווסטרוז, שם חומת קרח בת 8,000 שנה ("החומה"), מגנה על שבע הממלכות מפני יצורים פראיים המצויים מעבר אליה. שומרי החומה הם "משמר הלילה", חברי אחווה אשר נשבעים לשרת בה עד יום מותם, ומוותרים על הזכות לשאת אשה. המשמר מגן על ווסטרוז מפני חדירת שבטי ה"פראים" החיים מצפון לחומה, ומכנים את עצמם "העמים החופשיים". איום נוסף מציבים "ההלכים הלבנים" (או ה"אחרים"), יצורים על-טבעיים המתחזקים בחורף, שלא נראו מזה שנים רבות, וכעת נתפשים כמיתוס. לחומה הנהגה משלה, ואינה נחשבת לחלק מווסטרוז. הממלכות מחויבות לשלוח לחומה שומרים שיצטרפו למשמר הלילה, והמשמר נמנע מלהתערב בענייניהן הפנימיים. לאורך השנים הידרדר מעמדו של משמר הלילה, ונשלחו אליו בעיקר פרטים משולי החברה: בנים לא-רצויים, יתומים, ממזרים ופושעים, להם ניתנת האפשרות להמיר עונשי מאסר או מוות בשירות בחומה עד סוף ימיהם. סיפורו של משמר הלילה מסופר בעיקר מנקודת מבטו של ג'ון שלג, בנו הממזר של לורד אדארד סטארק^[18]. ג'ון ממשיך בדרכו של דודו בנז'ן סטארק, מצטרף למשמר בגיל צעיר, ומטפס במהירות בסולם הדרגות עד שהופך לבסוף למפקד משמר הלילה. בכרך השלישי, סופת החרבות, עלילת משמר הלילה נקשרת בעלילת מלחמת "חמשת המלכים" באופן הדוק.

קו העלילה השלישי עוקב אחר דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו של אאיריז השני, המלך האחרון לבית טארגאריין. דאני ואחיה וייסריז הוברחו כתינוקות ליבשת אסוס (מזרחית לווסטרוז, מעבר לים הצר), בידי נאמנים למלך אאיריז, שרצו להציל את חייהם. כשבגר וייסריז, רצה להשיב לעצמו את השליטה בכס הברזל, ועל מנת לזכות בעוצמה הצבאית הנדרשת למשימת הכיבוש, מכר את אחותו לאדון מלחמה רב-כוח בשם חאל דרוגו. בהדרגה, הופכת דאינריז מכלי משחק בידיו של אחיה לשליטה עצמאית, אינטליגנטית ואהובה. במקביל לכך שהיא מגלה את עמידותה לאש, סגולה של מלכי בית טארגאריין, שלושה דרקונים (ששוער כי נכחדו מהעולם) בקעו מביצים שקיבלה כמתנת חתונה, משמשים אותה כנשק מטיל אימה, ומעצימים את כוחה כמצביאה לאין שיעור.

כללי

ספרים בסדרה "שיר של קרח ואש" מתפרסמים בשפה האנגלית לראשונה בכריכה קשה, ובהמשך יוצאים מחדש במהדורות כריכה רכה. בבריטניה פרסמה "הארפר וויאג'ר" מהדורות מיוחדות עם שרוול ייעודי^[19]. הסדרה תורגמה ל-47 שפות^[1][11]. כל סכומי העמודים המפורטים להלן מיועדים למהדורות הראשונות בארצות הברית באנגלית. חמשת הספרים הראשונים של הסדרה עובדו לסדרת הטלוויזיה לאורך 6 עונותיה הראשונות, לפי הסדר המתואר בטבלה.

ספר			המהדורה האנגלית					המהדורה העברית				עיבוד טלוויזיוני[20]
			שנת הוצאה	מס' עמודים	פרקים	מילים	אודיו	שנת הוצאה	מס' עמודים	פרקים	תרגום	1	2	3	4	5	6	7	8
1	משחקי הכס	A Game of Thrones	1996[21]	704[22]	73	292,727[23]	33 ש' 53 ד'	1999[24]	772[25]	73	עידית שורר[24]
2	עימות המלכים	A Clash of Kings	1998[21]	768[26]	70	318,903[27]	37 ש' 17 ד'	2000[28]	896[29][30]	70	יעל סלע-שפירו[31]
3	סופת החרבות	A Storm of Swords	2000[21]	992[32]	82	414,604[33]	47 ש' 37 ד'	2002[34]	1,154[34]	82	דוד חנוך[34]
4	משתה לעורבים	A Feast for Crows	2005[21]	753[35]	46	295,032[36]	31 ש' 10 ד'	2006[37]	864[38][39]	46	יעל סלע-שפירו[31]
5	ריקוד עם דרקונים	A Dance with Dragons	2011[21]	1,056[40]	73	414,788[41]	48 ש' 56 ד'	2012[42]	1,200[43][44]	73	צפריר גרוסמן[43]
6	רוחות החורף	The Winds of Winter	הספר טרם יצא לאור[45]
7	חלום של אביב	A Dream of Spring	הספר טרם יצא לאור
סה"כ			-	4,273	344	1,736,054	198 ש' 53 ד'	-	4,886	344

שלושת הספרים הראשונים (2000-1991)

ערכים מורחבים – משחקי הכס, עימות המלכים, סופת החרבות

ג'ורג' ר. ר. מרטין נודע כסופר פנטזיה ומדע בדיוני וכותב לטלוויזיה עוד בטרם כתב את סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח"^[47]. סיפורו הקצר הראשון, "הגיבור" ("The Hero"), פורסם בשנת 1971, והרומן הראשון, "גסיסתו של האור" ("Dying of the light"), בשנת 1977^[48][49]. עד אמצע שנות התשעים מרטין זכה בשלושה פרסי הוגו, שני פרסי נבולה ופרסים אחרים על סיפוריו הקצרים^[50]. אף על פי שספריו המוקדמים זכו להכרה בקרב קהילת חובבי מדע בדיוני ופנטזיה, קהל הקוראים שלו נותר קטן יחסית, ומרטין לקח עבודות כסופר בהוליווד באמצע שנות השמונים^[50]. הוא עבד בעיקר על החידוש לסדרת הטלוויזיה הפופולרית אזור הדמדומים במהלך שנת 1986, ועל סדרת הטלוויזיה "היפה והחיה", שרצה שלוש עונות מ-1987 עד ל-1990. במקביל, פיתח מרטין תסריטים משלו לפיילוטים של סדרות וכתב תסריטים לסרטים עלילתיים באורך מלא. תסכולו של מרטין העמיק מכך שהתסריטים לפיילוטים וסרטים שהוא כתב לא נבחרו^[50] וכי מגבלות הפקה בטלוויזיה המסחרית הקשורות לתקציב ואורך פרקים, אילצו אותו להוריד דמויות ולקצץ סצנות קרב^[51]. זה דחף את מרטין חזרה לעבר כתיבת ספרים, שם הוא לא היה צריך להתפשר על החזון שלו^[50]. בתור ילד מרטין העריץ את עבודתיו של ג'.ר.ר. טולקין, ורצה לכתוב ספר פנטזיה אפית, אם כי לא היו לו רעיונות ספציפיים^[52].כשמרטין היה בין פרויקטים בהוליווד בקיץ 1991, הוא התחיל לכתוב רומן מדע בדיוני חדש בשם "אבאלון" ("Avalon"). לאחר שכתב שלושה פרקים עלה לו דימוי בהיר של ילד שרואה עריפת ראש של מישהו בשלג ומוצא זאבי בלהות, שבסופו של דבר יהפוך לפרק הראשון, אחרי הפרולוג, של "משחקי הכס"^[53], מרטין החליט להניח את תחילת "אבאלון" בצד, והתחיל לכתוב את הפרק שחזה. הוא סיים את הפרק הזה תוך כמה ימים והיה בטוח שהוא חלק מסיפור ארוך יותר^[54]. לאחר מספר פרקים נוספים, מרטין הבין שספרו החדש יהיה סיפור פנטזיה^[54] והחל ליצור מפות וגנאלוגיות לעולם בו הסיפור מתרחש^[47]. עם זאת, כתיבתו של ספר זה הופסקה למשך כמה שנים כשמרטין חזר להוליווד כדי להפיק את סדרת הטלוויזיה שלו "מעברים" שרשת ABC בחרה והתחילה תהליכי הפקה של פיילוט, אף על פי שבסופו של דבר הסדרה לא שודרה^[51].

בשנת 1994 העניק מרטין לסוכנו, קירבי מקולי,את 13 הפרקים הראשונים (בערך 170 עמודים) של הספר הראשון בסדרה "משחקי הכס" יחד עם מכתב בן 3 דפים המתאר את התוכניות של מרטין לקווי העלילה העקרוניים של הדמויות הראשיות והתפתחות הסיפור כטרילוגיה שתמשיך לספרים העתידיים "ריקוד עם דרקונים" ו"רוחות החורף"^[55][56]. אחרי שמרטין סיים לכתוב 1400 עמודים של כתב היד הראשוני לספר, ועדיין לא הגיע לסופו, הוא הבין שהסדרה כנראה תתפרש על פני ארבעה ספרים, ולאחר זמן מה שינה את תחזיתו לשישה ספרים^[57][51], שאותם הוא ראה כשתי טרילוגיות משולבות זו בזו של סיפור ארוך אחד. כשנשאל לגבי השם של הסדרה "שיר של אש ושל קרח", מרטין טען שהשם בהחלט יכול היה לנבוע מהמאבק בין "האחרים" ה"קפואים" לדרקונים ה"חמים", אם כי בעיניו זו רק פרשנות אחת אפשרית מתוך רבות אחרות. המילה "שיר" נכנסה לכותרת, לפי הצהרתו של מרטין בשל האהבה שלו לשירים. מרטין אף ציין שלפחות שתי יצירות קודמות שלו כללו את המילה בכותרתן "שיר ללייאה" ("A Song for Lya") ו"שירים שהמתים שרים" ("Songs the Dead Men Sing")^[58]. מרטין ציין גם את שירו של רוברט פרוסט משנת 1920 "אש וקרח" שנותן פרשנות של תשוקה לעומת בגידה לקרח ואש" כפרשנות אפשרית למשמעות כותרת הסדרה^[59].

כתב היד הסופי של "משחקי הכס" היה באורך של 1088 עמודים (ללא הנספחים)^[4], והספר יצא לאור באוגוסט 1996^[22]. רוברט ג'ורדן, מחבר סדרת הפנטזיה הפופולרית מחזור כישור הזמן, כתב המלצה קצרה על הכריכה של הספר שהבטיחה את הצלחת הספר והמשכיו, לעורר עניין בקהילת קוראי הפנטזיה^[60]. "דם הדרקון" ("Blood of the Dragon"), נובלה שנלקחה מפרקי דאינריז, התפרסמה ביולי 1996, חודש לפני פרסום "משחקי הכס", וזכתה בפרס הוגו לשנת 1997 עבור הנובלה הטובה ביותר^[61][3]. 300 העמודים שהוסרו מכתב היד המקורי של "משחקי הכס" שימשו את מרטין כפתיח של הספר השני, שכותרתו הייתה "עימות המלכים"^[57]. הספר השני יצא לאור בפברואר 1999 בארצות הברית, כשכתב היד (ללא נספחים) הגיע לגודל של 1184 עמודים^[4]. "עימות המלכים" היה הספר הראשון בסדרה "שיר של אש וקרח" שנכנס לרשימות רבי המכר^[51], והגיע למקום ה-13 ברשימת רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס בשנת 1999^[62]. לאור הצלחתם של סרטי שר הטבעות, קיבל מרטין פניות ראשונות ממפיקים ויוצרים שונים שהתעניינו בזכויות ההסרטה לסדרת הספרים^[51].מרטין איחר בכמה חודשים לדדליין של הספר השלישי בסדרה, "סופת החרבות"^[50]. הפרק האחרון שכתב היה על "החתונה האדומה", סצנה מרכזית הבולטת בספר בשל האלימות והטוויסטים העלילתיים הרבים שמרטין יצר בה^[63]. "סופת החרבות" הגיע לגודל של 1521 עמודים (ללא נספחים)^[4], וגרם לבעיות עבור רבים מהמו"לים של מרטין ברחבי העולם. הוצאת ספרי Bantam פרסמו את "סופת החרבות" בכרך יחיד בארצות הברית בנובמבר 2000^[32], ואילו כמה מהדורות בשפה אחרת חולקו לשניים, שלושה או אפילו ארבעה כרכים^[4]. "סופת החרבות" המשיך את המגמה של קודמו, ונכנס עם צאתו למקום ה-12 ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס^[64][3].

ספר רביעי וחמישי (2011-2000)

ערכים מורחבים – משתה לעורבים, ריקוד עם דרקונים

לאחר "משחקי הכס", "עימות המלכים" ו"סופת החרבות", מרטין התכוון במקור לכתוב שלושה ספרים נוספים^[50]. הספר הרביעי, שכותרתו הייעודית הייתה "ריקוד עם דרקונים", אמור היה להתמקד בשובה של דאינריז טארגארין לווסטרוז ובסכסוכים שיתעוררו מחזרתה^[65]. מרטין רצה להתחיל את הסיפור הזה חמש שנים אחרי "סופת החרבות" כדי שהדמויות הצעירות יוכלו להתבגר והדרקונים יגדלו^[66]. מרטין שהיה תמים דעים עם המו"ל שלו שהספר החדש צריך להיות קצר יותר מ"סופת החרבות", תכנן לכתוב את הספר בסדר גודל שיהיה קרוב יותר ל"עימות המלכים"^[4]. פרולוג ארוך תוכנן כדי לעדכן את הקוראים בכל מה שקרה בחמש השנים שעברו מאז הספר הקודם, בהתחלה כפרק אחד של אאירון גרייג'וי באיי הברזל. מכיוון שהאירועים על איי הברזל היו אמורים להשפיע בספר ולא ניתן היה לספר אותם דרך נקודת המבט של הדמויות בהם השתמש בספרים הקודמים, מרטין הוסיף שלוש נקודות מבט חדשות של בית גרייג'וי^[67].

בשנת 2001 מרטין שמר על אופטימיות לכך שהספר הרביעי עשוי להתפרסם ברבעון האחרון של 2002^[58]. אולם הפער של חמש שנים שהוא תכנן, לא עבד היטב לכל הדמויות במהלך הכתיבה. מרטין לא היה מרוצה מההכרח להציג את האירועים במהלך הפער של חמש השנים, אך ורק באמצעות פלאשבקים והרהורים של הדמויות על מעשיהן בעבר. בנוסף לזאת, זה היה בלתי סביר שלא קרה שום דבר משמעותי במשך חמש שנים^[66]. לאחר שעבד על הספר במשך כשנה, מרטין הבין שהוא זקוק לספר ביניים נוסף, אותו כינה "משתה לעורבים"^[66]. הספר נועד להמשיך את הסיפור מיד לאחר הספר השלישי, ומרטין החליט לוותר על הרעיון של פער של חמש שנים^[58]. החומר שמרטין הספיק לכתוב עד אז - הפרולוג בן 250 העמודים שסקר את חמש השנים האחרונות, חולק מחדש והוצג בתוך נקודות המבט של דמויות חדשות מדורן ואיי הברזל^[67]. קווי עלילה מורחבים אלה שחייבו הרחבה של הסיפור הכללי, סיבכו את העלילה עבור מרטין^[68].אורך כתב היד של "משתה לעורבים" עלה בסופו של דבר על "סופת החרבות"^[66]. מרטין סירב לעשות את הקיצוצים העמוקים שנדרשו כדי שיהיה ניתן למסור את הספר לדפוס, מכיוון שהדבר היה פוגע בסיפור שהיה בראשו. גם הדפסת הספר ב"בכתב דפוס זעיר על קליפות בצל והענקת זכוכית מגדלת לכל קורא" לא הייתה אופציה מבחינתו^[69]. עם זאת, מרטין דחה את רעיון המו"לים שלו לפצל את הנרטיב כרונולוגית לשני ספרים - "משתה לעורבים - חלק 1" ו"משתה לעורבים - חלק 2"^[14]. מאחר שכבר איחר עם הספר הרביעי, מרטין לא התחיל לכתוב את כל סיפורי הדמויות^[70] והביע התנגדות עקרונית לסיים את הספר הרביעי ללא שום פתרונות לקווי העלילה של חלק מהדמויות בעלות נקודת מבט, כמו בספרים הקודמים^[66].

יחד עם התפרסותם של הדמויות ברחבי העולם של ווסטרוז ואסוס^[45], חבר הציע למרטין לחלק את הסיפור מבחינה גאוגרפית לשני כרכים, שמתוכם "משתה לעורבים" יהיה הראשון^[14]. גישה זו תיתן למרטין את הזמן והמקום להשלים את קווי העלילה שהתחילו בספר הרביעי, כפי שהתכוון במקור^[4], ומרטין הרגיש שזו הגישה הטובה ביותר לגשת למלאכה גם כעבור שנים^[45]. מרטין העביר את הסיפורים של הדמויות הלא גמורות המתרחשות במזרח (אסוס) ובצפון (ווינטרפל והחומה) לספר הבא, "ריקוד עם דרקונים"^[71], וייעד את "משתה לעורבים" כדי לכסות את האירועים בווסטרוז עצמה, בפרט במעלה המלך, נהרן, דורן ואיי הברזל^[4]. שני הספרים מתחילים מיד לאחר סיומה של "סופת החרבות"^[45], ורצים במקביל במקום ברצף, וכוללים צוותים שונים של דמויות עם חפיפה מועטה בלבד^[4]. מרטין פיצל את פרקי אריה מהספר החמישי והעביר אותם לרביעי, זאת לאחר שנאלץ להעביר את שלוש הדמויות הפופולריות האחרות (ג'ון סנואו, טיריון ודאינריז) ל"ריקוד עם דרקונים" בשל מיקומם הגאוגרפי בסוף הספר השלישי^[71].עם שחרורו באוקטובר 2005 בבריטניה^[72] ובנובמבר 2005 בארצות הברית^[35], "משתה לעורבים" הגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס (והיה הראשון מבין ספרי הסדרה לעשות זאת)^[73]. בין המבקרים ששיבחו את הספר היה הסופר לב גרוסמן מ"טיים" שכינה את מרטין "טולקין האמריקאי"^[74]. עם זאת, היו מעריצים ומבקרים שהתאכזבו מהפיצול בסיפור, שהותיר את גורלותיהן של כמה מהדמויות הפופולריות ביותר, לא פתור לאחר סיום מותח בספר השלישי "סופת החרבות"^[75][76]. מאחר ש"ריקוד עם דרקונים" היה חצי גמור לדעתו^[75], מרטין הצהיר באפילוג של "חגיגה לעורבים" כי הספר הבא בסדרה יצא בשנה הבאה (2006)^[77]. אולם ככל שהעבודה התמשכה, דחה את מועדי השחרור המתוכננים שוב ושוב. בינתיים, רשת HBO רכשה את הזכויות להפוך את "שיר של אש ושל קרח" לסדרת פנטזיה דרמטית בשנת 2007^[78] ושידרה את הפרק הראשון מתוך עשרה פרקים המכסים את אירועי הספר הראשון "משחקי הכס" באפריל 2011^[79].

עם כ־1600 עמודים של כתב היד^[1], "ריקוד עם דרקונים" התפרסם בסופו של דבר ביולי 2011 לאחר שש שנות כתיבה^[51], הזמן הארוך ביותר שלקח למרטין לכתוב ומספר העמודים הגדול ביותר מכל ארבעת הספרים הקודמים^[47][75]. העלילה של "ריקוד עם דרקונים" מדביקה את ציר הזמן של "חגיגה לעורבים" בסביבות שני שלישים מהספר וממשיכה את ציר הזמן קדימה^[70]. הספר מכסה פחות סיפור ממה שמרטין התכוון, כשהוא משמיט לפחות קרב גדול אחד מתוכנן ומשאיר כמה דמויות עם סוף מותח ללא פתרון^[47]. מרטין ייחס את העיכוב בעיקר לניסיונו לפרום את "הקשר המירני", שהמראיין הבין כ"איך לגרום לאירועים ולדמויות השונות להשתלב כחוטים שזורים שמתכנסים לקו העלילה של דיאנריז"^[76]. מרטין גם הודה שהשקיע יותר מדי זמן בשכתוב ובשכלול הסיפור, אך דחה בתוקף את התיאוריות של חלק ממבקריו לפיו הוא איבד עניין בסדרה או שהוא מתעכב בפרסום כדי להרוויח יותר כסף^[75].

ספרי המשך ויצירות נוספות בעולם

מרטין מאמין ששני הספרים האחרונים של הסדרה יהיו ספרים ארוכים, בני 1500 עמודי כתב יד כל אחד^[80]. הספר השישי ייקרא "רוחות החורף"^[81], וניתנה לו הכותרת של הספר האחרון של הטרילוגיה שתוכננה במקור^[45]. מרטין לא היה מרוצה מהכותרת הזמנית שנתן לספר השביעי "זמן לזאבים", והכריז בסופו של דבר על השם "חלום האביב" ככותרת של הספר השביעי בשנת 2006^[6]. במרץ 2012 אמר מרטין כי שני הספרים האחרונים ייקחו את הקוראים צפונה יותר מכל הספרים הקודמים, וה"אחרים" יופיעו בהם^[82].

רוחות החורף

ערך מורחב – רוחות החורף

התכנון הוא כי "רוחות החורף" יפתור את הסוף המותח והבלתי-ידוע של חלק מהדמויות הראשיות בספר הקודם, כאשר בשלב מוקדם "יפתח עם שני הקרבות הגדולים שהספר החמישי נבנה אליהם, הקרב בקרח והקרב [...] של מפרץ העבדים במירין, ואז ימשיך משם. "^[82]

באמצע שנת 2010 מרטין כבר סיים חמישה פרקים של "רוחות החורף" מנקודות המבט של סאנסה סטארק, אריה סטארק, אריאן מארטל ואאירון גרייג'וי, שהגיעו לכ-100 עמודים כשהושלמו^[81]. לאחר פרסום "ריקוד עם דרקונים" בשנת 2011, מרטין הודיע כי יחזור לכתוב בינואר 2012^[47]. הוא בילה את זמנו בינתיים בסיבובי קידום מכירות לספרים, כינוסים שונים אליהם הוזמן והמשיך לעבוד על ספר נלווה לסדרה בשם "עולם הקרח והאש" שמהווה מעין היסטוריה בדיונית של ווסטרוז, ועל סיפור חדש של סיפורי דאנק ואג^[83][84].

בדצמבר 2011 פרסם מרטין פרק מתוך "רוחות החורף" מנקודת מבטו של תיאון גרייג'וי^[85]; כמה פרקים אחרים התפרסמו מאז. ארבע מאות עמודים מהרומן השישי נכתבו החל מאוקטובר 2012, אם כי מרטין התייחס רק ל-200 מאלו כ"גמורים באמת"; השאר היו זקוקים לתיקון ועריכה נוספים^[59]. במהלך יריד הספרים הבינלאומי בגוודלחרה, מקסיקו בתחילת דצמבר 2016, מרטין הציע את הרמז הבא באשר לאווירה והכיוון של הספר: "יש הרבה פרקים אפלים כרגע... אני אומר לכם כבר 20 שנה שהחורף מגיע. החורף הוא הזמן שבו דברים מתים, וקור, קרח וחושך ממלאים את העולם, כך שזה לא יהיה ספר מלא בתחושה-טובה-מאושרת שחלק מהאנשים אולי קיוו לה. חלק מהדמויות נמצאות במקומות אפלים."^[86] מרטין הצהיר שהוא לא מתכוון להפריד בין הדמויות גאוגרפית שוב^[52].

בשנת 2011 השנה בה העיבוד הטלוויזיוני שודר לראשונה בהתאם לאירועי הספר הראשון, מרטין נתן לעצמו דדליין של שלוש שנים כהערכה ריאלית לסיום הספר השישי בקצב טוב^[70], אך סייג ואמר כי בסופו של דבר הספר "ייעשה כשייעשה"^[45], ואף הודה כי אומדני הפרסום שלו בעבר היו אופטימיים מדי^[47]. בשנת 2015 היו אינדיקציות לכך שהספר ייצא לאור לפני העונה השישית של תוכנית הטלוויזיה^[87][88][89] אך בתחילת ינואר 2016 אישר מרטין כי לא עמד במועד האחרון שקבע עם ההוצאה לאור שלו כדי שיהיה אפשרי לפרסם את הספר לפני העונה השישית (להגיש את כתב היד עד סוף דצמבר)^[90]. מרטין גילה גם כי המועד האחרון להבאת הספר לדפוס לפני עליית העונה השישית היה במקור אוקטובר 2015, ושהוא חשב שניתן להגיע ליעד הזה בחודש מאי 2015, ושבספטמבר 2015 הוא עדיין חשב שמועד סוף השנה הוא בר השגה, אולם אף על פי שעורכיו הצליחו להאריך את מועד ההגשה לנובמבר ולאחר לסוף דצמבר 2015, מרטין לא הצליח לסיים את הספר. הוא אישר בבלוג שלו כי חלק מעלילת הספר השישי עשויה להתגלות כבר בעונה הקרובה של משחקי הכס^[91].

בפברואר 2016 הצהיר מרטין כי הוא הפסיק את כל פרויקטי העריכה שלו למעט Wild Cards, וכי לא יכתוב תסריטים להפקות, תסריטים, סיפורים קצרים, הקדמות לספרים או אוגדנים לפני שיצליח להגיש את כתב היד של "רוחות החורף" להוצאה לאור שלו^[92]. במרץ 2020 הצהיר כי הוא כותב את "רוחות החורף" מדי יום^[93], וביוני הצהיר שהוא מקווה לסיים את הספר עד לשנת 2021^[5].

חלום האביב

מרטין התבטא בנחרצות על סיום הסדרה בשבעה ספרים "עד שאחליט לא להיות נחרץ"^[47]. כיוון שמטרתו המוצהרת היא לספר את הסיפור מההתחלה ועד הסוף, מרטין אומר כי לא יערוך ויחתוך את הסיפור כדי שיתאים למספר שרירותי של ספרים^[63]. הוא יודע את הסוף בקווים כלליים כמו גם את עתיד הדמויות הראשיות^[52], ומתכנן לסיים את הסדרה בטון חמוץ-מתוק, כשלא כולם יחיו באושר ועושר^[3]. מרטין מקווה לכתוב סיום דומה ל"שר הטבעות" שלדעתו העניק לסיפור עומק והדהוד מספקים בסיום. מצד שני, מרטין ציין את האתגר להימנע ממצב כמו פרק הסיום של סדרת הטלוויזיה "אבודים", שהשאיר כמה אוהדים מאוכזבים כיוון שסטה רחוק מאוד מהתיאוריות והרצונות שלהם^[45].

בשנת 2012 הודה מרטין שהוא חושש ש"חלום האביב" לא יושלם בזמן ושסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" תתקדם מעבר לקצב של הספרים^[94]. ב-2015 הבהיר כי הוא לא כותב את "חלום האביב" במקביל ל"רוחות החורף"^[95], ובתחילת 2016 הוא אמר כי הוא לא מאמין ש"חלום האביב" יפורסם לפני העונה האחרונה של התוכנית^[96]. באפריל 2018 מרטין הכריז על צאתו של ספר היסטוריה של משפחת טארגאריין "אש ודם", והתחיל את ההצהרה בבלוג שלו, עם האמירה החד משמעית כי הוא לא השלים את העבודה על "חלום האביב"^[97]. בנובמבר אמר כי אחרי "רוחות החורף" הוא יחליט מה לעשות הלאה: "חלום האביב" או הכרך השני של "אש ודם" או סיפור אחד או שניים לסיפורי דאנק ואג^[98]. במאי 2019 הוא חזר והדגיש כי לא התחיל לכתוב את "חלום האביב" ולא יעשה זאת לפני שיסיים את "רוחות החורף"^[99].מרטין אמר במהלך מפגש שאלות ותשובות ביריד הספרים הבינלאומי בגוודלחרה לגבי סוף הסדרה - "אני לא אגיד לך איך אני אסיים את הספר שלי, אבל אני חושד שהטעם הכללי יהיה מריר כמו גם שמח."^[86]

סדרת הטלוויזיה וכתבים אחרים

מוקדם במהלך פיתוח סדרת הטלוויזיה, מרטין סיפר למפיקים דייוויד בניוף וד.ב. ווייס את מהלך העלילה העתידי של הסדרה^[52]. מרטין היה בטוח שהוא יצליח לפרסם לפחות את "רוחות החורף" הספר השישי בסדרה, לפני שסדרת הטלוויזיה תעקוף אותו^[52]. למרות זאת, עדיין היו חששות שמרטין לא יצליח להקדים את התוכנית^[100]. כתוצאה מכך, הכותבים הראשיים בניוף וייס קיבלו עוד נקודות עלילה עתידיות ממרטין ב-2013 שיעזרו להם לתכנן ולכתוב את העונות העתידיות של התוכנית. הנקודות שמרטין חלק עימם כללו את הסיום המתוכנן שלו לכל הדמויות העיקריות בסדרה.

בניוף ווייס שקלו סטיות בחלק מקווי העלילה מהסיפור של מרטין כדי למקד את הסיפור. הצעה שנשקלה הייתה האם ניתן לדחות את הסדרה עד לצאת הספר, אך הפסקה של שנתיים בהפקה כדי להמתין לספרים חדשים לא הייתה מעשית (מכיוון שהילדים השחקנים ממשיכים לגדול והפופולריות של התוכנית תדעך)^[101]. ב-2 בינואר 2016 אישר מרטין כי הכרך השישי לא יפורסם לפני תחילת העונה השישית של סדרת HBO^[102]. כך ששלוש העונות האחרונות של הסדרה (6, 7 ו-8) נכתבו בלי שהיו למפיקים והתסריטאים בניוף ווייס את חומרי המקור של מרטין להסתמך עליהם, ובפועל הם נאלצו לעקוף את מרטין בהצגת הסוף של "שיר של אש ושל קרח" על המסך, לפני שמרטין עשה זאת בשני הספרים האחרונים המתוכננים.

בהתייחסו ל"שיר של אש ושל קרח" כ"מגנום אופוס" שלו, מרטין בטוח שלעולם לא יכתוב שוב שום דבר בקנה מידה דומה, ורק יחזור ליקום הבדיוני של ווסטרוז בהקשר של רומנים עצמאיים^[67]. הוא מעדיף לכתוב סיפורים על דמויות מתקופות אחרות בהיסטוריה של "שיר של קרח ואש" כמו פרויקט סיפורי "דאנק ואג", או ספר ההיסטוריה של בני טרגאריין "דם ואש" במקום להמשיך ישירות בסדרה^[67][103]. עם זאת, מרטין ציין בראיונות שישמח לחזור ולכתוב סיפורים קצרים, נובלות, רומנים ורומנים עצמאיים מז'אנרים מגוונים כמו מדע בדיוני, אימה, פנטזיה, או אפילו תעלומת רצח^[54][60].

סוגה

ג'ורג 'ר. מרטין מאמין שההשפעות העמוקות ביותר הן אלה שחוו בילדות. לאחר שקרא בצעירותו את ה.פ. לאבקרפט, רוברט אי. הווארד, רוברט היינליין, אריק פרנק ראסל, אנדרה נורטון^[54], אייזק אסימוב^[58], פריץ לייבר ומרווין פיק^[104]מרטין מעולם לא סיווג את הסגנון של הסופרים האלו לז'אנרים כגון מדע בדיוני, פנטזיה או אימה וכתוצאה מכך מסוגל לכתוב בכל אחד מהם בחופשיות. מרטין סיווג את שיר של קרח ואש כ"פנטזיה אפית"^[70][1], והתייחס ספציפית לאפוס הפנטזיה האפית של טד ויליאמס "זיכרון, צער וקוץ" כמשפיע מאוד על כתיבת הסדרה^[58][104].

מרטין חווה כמה חורפים קשים כשגר כמה שנים בדביוק, איווה במהלך שנות השבעים, וחושד שלחורפים אלו הייתה השפעה על כתיבתו; "אני חושב שהרבה דברים ב"משחקי הכס", השלג, הקרח, והקפיאה מקור, נובעים מהזיכרונות שלי מדביוק"^[46].הרקע המסורתי לספרי פנטזיה אפיים הוא עולם ימי-ביניימי. כששתי גישות אפשריות לבניית הרקע של הסיפור הן: כתיבה של רומנים היסטוריים על אירועים ותקופות שקרו באמת, המאפשרים לקוראים הבקיאים ברקע לדעת את מראש את התוצאה ההיסטורית^[104], ומנגד, כתיבה של עולם ימי-ביניימי עם דמויות מקוריות ותרחישים מדומיינים שלא קרו מעולם. היתרון של הגישה השנייה היא בכך שהיא עשויה להגביר את המתח והאמפתיה של הקוראים לסיפור, כיוון שאין ידע מקדים שיכול לרמוז על התפתחות האירועים. מרטין חש שלמרות היתרונות של עולם עם דמויות והתרחשויות מקוריות, לרומנים היסטוריים ובמיוחד כאלו הממוקמים בימי הביניים, יש התרגשות, מתח ואותנטיות שנעדרת פעמים רבות מפנטזיה עם רקע דומה ודמויות מקוריות לחלוטין^[106]. לפיכך, הוא רצה לשלב את הריאליזם של רומנים היסטוריים עם אלמנטים של קסם ספרי פנטזיה מקוריים^[107], כשמרטין מעדיף להנמיך את הדגש על קסם, לטובת קרבות ותככים פוליטיים^[50]. הוא גם החליט להימנע מתבנית ה"רע" לעומת "טוב" האופיינית לז'אנר, כשהוא משתמש במאבק בין אכילס והקטור באיליאדה של הומרוס, בה אף אחד לא מתבלט במיוחד כגיבור או כנבל, כדוגמה למה שהוא רוצה להשיג בספריו^[59]. מרטין טוען שרוב האנשים הם אפורים ומתמודדים עם מאבק בין טוב לרע בתוך עצמם, וזה מה שמעניין אותו להראות בדמויות שלו^[108].

מרטין נחשב לנציג הבולט מבין סופרי פנטזיה עכשוויים שהכניס לז'אנר תוכן שמתאים יותר לקוראים מבוגרים כגון אלימות ומיניות מפורשות, בהציגו בספריו גילוי עריות, פדופיליה וניאוף^[75]. אמבר טיילור מ"האטלנטיק" העריכה את הרומנים כ"פנטזיה קשה" עם דמויות פגיעות אליהן הקוראים נקשרים רגשית^[109]. רשת CNN טענה בשנת 2000 כי התיאורים הבוגרים של מרטין היו "כנים בהרבה מאלה שנמצאו ביצירותיהם של מחברי פנטזיה אחרים"^[110]. מרטין עצמו העריך כי ז'אנר הפנטזיה נעשה מחוספס יותר כעבור עשור וכי עבודות של כמה סופרים לקחו צעד אחד רחוק יותר מהנושאים הבוגרים של הרומנים שלו^[63]. אדם רוברטס כינה את הסדרה של מרטין כ"דוגמה המצליחה והפופולרית ביותר לתת-ז'אנר המתהווה בשנים האחרונות של פנטזיה קודרת"^[111].

תהליך הכתיבה

מרטין תכנן לכתוב משהו בקנה מידה אפי^[110]. בתחילת העבודה שלו על הסדרה הוא שיער שיכתוב 3 ספרים בני 800 עמודים כל אחד^[104]. בחוזה המקורי שלו עם המו"ל שלו משנות התשעים מרטין נאלץ לעמוד בדדליין של שנה להגשת ספר, אך מרטין הבין במהלך תהליך הכתיבה, שספריו החדשים ארוכים יותר ולכן דורשים יותר זמן כתיבה^[66]. בשנת 2000 לאחר צאת הספר השלישי סדרה, תכנן מרטין להשקיע 18 חודשים עד שנתיים לכל אחד מספרי ההמשך של הסדרה וציפה להגיש את הספר האחרון מבין ששת הספרים שתכנן, חמש או שש שנים לאחר מכן^[3]. אולם ככל שסדרת "שיר של אש ושל קרח" התפתחה לסיפור גדול ושאפתני מרובה דמויות ועלילות משנה בקנה המידה הגדול ביותר שאי פעם ניסה מרטין לכתוב^[71], תהליכי הכתיבה הפכו למורכבים יותר, ומרטין עדיין לא הגיש את שני הספרים האחרונים בסדרה נכון ל-2021.

מרטין אומר שהוא צריך להיות במשרד שלו בסנטה פה, ניו מקסיקו כדי לטבול את עצמו בעולם הבדיוני ולכתוב^[50]. נכון לשנת 2011, מרטין עדיין כתב את יצירותיו במחשב עם מערכת הפעלה של DOS עם תוכנת WordStar 4.0^[112]. הוא מתחיל כל יום בשעה 10 בבוקר בשכתוב ושיוף של עבודת היום הקודם, ועשוי לכתוב כל היום או להתאמץ לכתוב כל דבר שעולה בראשו^[50]. חומר שנגזר החוצה וגרסאות ישנות נשמרים, כדי להכניסם מחדש במועד מאוחר יותר^[71]. מרטין משתדל לעבוד לפי תכנון הכתיבה שלו, וכותב לפי סדר שקבע מראש את הפרקים בסדר כרונולוגי של כתיבה. אולם, אם הוא נכנס לקצב כתיבה מספק עם אחת הדמויות, הוא יכול להמשיך ולכתוב את הפרק הבא שלה ולא להמשיך עם הפרק הכרונולוגי הבא שתכנן, וכך עד שהוא מגיע לנקודה בה הוא צריך לדעת מה קורה עם שאר הדמויות, בשלב זה הוא יחזור אחורנית לפרק הבא שהוא צריך לכתוב. בתהליך העריכה הסופי מרטין מתלבט על סדר הפרקים ומשנה אותם תדיר כדי שיציגו את הסיפור באופן שיהיה מותח ומהנה. מרטין אינו מתייחס ל"שיר של אש ושל קרח כ"סדרה" אלא כסיפור אחד גדול שפורסם בכמה ספרים^[113].

מרטין הציב את הסיפור של "שיר של אש ושל קרח" ביקום בדיוני בהשראת כתיבתו של טולקין^[52]. בניגוד לטולקין, שיצר שפות שלמות, מיתולוגיות והיסטוריות עבור היקום הבדיוני שלו, הארץ התיכונה, הרבה לפני שכתב את היצירה החשובה שלו שר הטבעות, מרטין מתחיל בדרך כלל עם סקיצה גסה של העולם הבדיוני שהוא משפר ומוסיף לעיצוב שלו תוך כדי התפתחות הכתיבה של הסיפור^[75]. הוא תיאר את כתיבתו כנובעת ממצב תת-הכרתי שמזכיר כמעט חלום בהקיץ^[115], וסיפוריו, שליבתם נובעת ממקור מיתי ולא מדעי, נובעים מרגש ולא מרציונליות^[54]. מרטין מתאר את הגישה שלו למלאכת הכתיבה דומה לזו של "גנן", בניגוד ל"גישת הארכיטקט". הארכיטקט, יודע מראש את כל פרטי הסיפור אותם הוא תכנן בקפידה, ומלאכת הכתיבה היא פיתוח של מהלכים אלו. לעומת זאת "הגנן" יודע אמנם מה הוא רוצה לשתול, אבל לפעמים נאלץ להתמודד עם הפתעות ושינויים בתוואי ותפקידו הוא יותר לעצב ולהתכנס לסיפור אחד^[116]. מרטין נעזר במפות^[50] ורשימת דמויות שמנתה לפחות 60 עמודים נכון לעבודתו על הספר הרביעי^[14], אך הוא מחזיק את רוב המידע בראשו^[70]. עד לפרסום, היקום הבדיוני שלו נתון לשינויים, ורק מה שפורסם בספרים נחשב כקאנון^[71]. מרטין ציין בראיון שהוא אינו מתכוון לפרסם את הפתקים וההערות שצבר לאורך הכתיבה, אחרי סיום הסדרה^[50].

מרטין שאב השראה רבה מההיסטוריה האמיתית לסדרה, יש בבעלותו מספר כונניות מלאות בספרי היסטוריה של ימי הביניים לסייע לו במחקר על התקופה^[117] והוא אף ערך ביקורים באתרים היסטוריים באירופה^[54]. עבור אמריקאי שמדבר אנגלית בלבד, ההיסטוריה של אנגליה הייתה המקור הנגיש ביותר להיסטוריה של ימי הביניים עבורו, וכך הסדרה קיבלה גוון היסטורי בריטי ולא גרמני או ספרדי^[118]. לדוגמה, נד ורוב סטארק דומים לריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, ובנו אדוארד הרביעי, והמלכה סרסיי דומה למרגרט מאנז'ו^[119] ולאליזבת וודוויל^[120]. מרטין שקע במחקר בנושאים רבים ומגוונים של ימי הביניים כמו בגדים, אוכל, סעודות וטורנירים כדי לדעת כיצד לתאר אותם נאמנה במהלך הכתיבה^[3]. הסדרה הושפעה במיוחד ממלחמת מאה השנים, ממסעי הצלב, ממסע הצלב האלביגנזי וממלחמות השושנים^[117], אם כי מרטין נמנע מלעשות עיבוד ישיר לאחד מהאירועים. מרטין קיבל השראה גם מהרומנים ההיסטוריים הצרפתיים המלכים הארורים מאת מוריס דרואון, העוסקים במלכי צרפת במאות ה-13 וה-14^[7][8][121].

מרטין שאב השראה גם מההיסטוריה של רומא העתיקה, והשווה את סטאניס באראתיאון לקיסר הרומי טיבריוס כפי שזה גולם על ידי ג'ורג' בייקר בסדרה אני, קלאודיוס^[122]. מרטין נקב בשמם של המאורעות ההיסטוריים טבח גלנקו (אנ')(1689) וארוחת הערב השחורה (אנ')(1440) כהשראה ל"חתונה האדומה", אירוע דרמטי בספר השלישי בסדרה "סופת החרבות"^[123].

הסיפור נכתב על פי נקודות עיקריות ויעד סופי ברור, אך משאיר למרטין מקום לאלתור. לעיתים, פרטים מאולתרים השפיעו משמעותית על הסיפור המתוכנן^[124]. כשהגיע לכתוב את הספר הרביעי, מרטין נאלץ לעקוב אחר יותר ויותר פתקים ורשימות מאי פעם, כדי לשמור על קווי העלילה של עלילות המשנה הרבות בספר^[58], שהפכו למפורטות ונרחבות כל כך עד הגיעו לספר החמישי, עד שהן כבר הפכו למסורבלות למעקב^[47]. העורכים של מרטין, המגיהים וקוראי הבטא שלו עוקבים אחר טעויות של חוסר עקביות בספרים לפני פרסומם^[58], אם כי שגיאות מסוימות חמקו והגיעו לפרסום. לדוגמה, מרטין התייחס באופן לא עקבי לצבעי העיניים של דמויות מסוימות (הוא מספר בראיונות על הדוגמה של רנלי בארתיאון שתואר בספר הראשון תחילה כבעל עיניים כחולות, ומאוחר יותר כבעל עיניים ירוקות שמתאימות לצבע המדים שלו. לאחר שמעריצים הצביעו על אי עקביות זו, מרטין תיאר את רנלי בספר השני כבעל עיניים ירוקות-כחולות שמשתנות לפעמים^[125]), ותיאר סוס באופן לא עקבי כזכר ונקבה^[75].

מבנה ונרטיב

הספרים מחולקים לפרקים, כל אחד מהם מסופר בידי דמות בעלת נקודת מבט, כאשר כל פרק מתחלפת הדמות דרכה אנו רואים את האירועים^[75], גישה שמרטין לימד את עצמו כסטודנט צעיר לעיתונאות. החל מתשע דמויות בעלות נקודת מבט במשחקי הכס, מספר הדמויות בעלות נקודות מבט גדל לסך כולל של 31 עד לספר החמישי ריקוד עם דרקונים. דמויות בעלות נקודת מבט החד פעמיות ולרוב בעלות תוחלת חיים קצרה, מוגבלות בעיקר לפרולוגים ולאפילוגים^[3]. דייוויד אור מ"ניו יורק טיימס" חילק את קבוצות הדמויות השונות לפי "הסטארקים (החבר'ה הטובים), הטארגאריינים (לפחות בחור אחד טוב, או בחורה), הלאניסטרים (תככנים), גרייג'ואים (בעיקר תככנים), הבאראתיאונים (תערובת לא אחידה), הטיירלים (לא ברור) והמארטלים (כנ"ל), שרובם מנסים בקדחתנות לקדם את שאיפותיהם ולהרוס את אויביהם, רצוי עד מוות". עם זאת, כפי שציין לב גרוסמן בטיים, הקוראים "חווים את המאבק על ווסטרוז מכל עבר בבת אחת", כך ש"כל קרב הוא גם ניצחון וגם טרגדיה [...] וכולם גיבורים ונבלים בו זמנית ".

הסיפור של סדרת "שיר של אש ושל קרח" מתחיל לפי המודל של שר הטבעות, עם התמקדות בקבוצה קטנה של דמויות שכולן מתכנסות במקום אחד (בווינטרפל, למעט דאינריז) ואז מתפזרות לקווי עלילה נפרדים המתרחקים אחד מן השני. קווי עלילה אלו אמורים להתכנס שוב יחדיו, אך מציאת נקודת המפנה לשלבם שוב יחד בסדרה מורכבת זו, הייתה קשה עבור מרטין והאטה את כתיבתו. מרטין משנה את טיעוניו בראיונות שונים, כאשר לפעמים הוא טוען שהגיע לנקודת הכינוס בספר החמישי ריקוד עם דרקונים^[45], ולפעמים הוא טוען שעדיין לא ממש הגיע לנקודה זו בספרים.

מרטין קיבל את ההשראה לכתיבה מנקודות מבט מרובות בעקבות פעילותו כעורך הראשי וכותב בסדרת ספרי Wild Cards, המונה 28 ספרים שנכתבו בידי יותר מ-40 סופרים. בעבודתו על "שיר של אש ושל קרח", מרטין מתחיל כל ספר חדש בסידור מתווה סדר הפרקים ונקודות המבט שלהם מתחילתו ועד סופו, ועשוי לכתוב כמה פרקים עוקבים מנקודת מבט של דמות אחת במקום לעבוד כרונולוגית על פי המתווה שקבע. הפרקים והסדר שלהם נערכים ומאורגנים מאוחר יותר כדי לייעל את שיבוש הנרטיב בקפיצה בין הדמויות שייצור מתח וישמור על כרונולגיה של ציר הזמן^[3].

בהשפעת הרקע של מרטין בכתיבת תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע שלו, הוא מנסה לשמור על הקוראים מתוחים על ידי סיום כל פרק של "שיר של אש ושל קרח" בגילוי, טוויסט או סיום-מותח (קליף האנגר), בדומה לסיום תוכניות בטלוויזיה. כתיבת התסריט לימדה אותו גם את הטכניקה של צמצום ודיוק התוצר הסופי או "חיתוך השומן", שהוא השלב האחרון להשלמת ספר. טכניקה זו הורידה את מספר העמודים הסופי של "ריקוד עם דרקונים" כמעט בשמונים עמודים.

חלוקת הסיפור הארוך של "שיר של אש ושל קרח" לספרים נפרדים קשה עבור מרטין יותר מששיער. כל ספר מייצג שלב אחר של המסע, המסתיים בסיכום הקשת הנרטיבית של מרבית הדמויות לשלב זה של המסע. חלק קטן יותר של דמויות נותרות בסיום עם סיום מותח, כדי לוודא שהקוראים יחזרו לספר הבא, אם כי מרטין הודה של"ריקוד עם דרקונים" היו יותר קליף האנגרים מכפי שהוא התכוון במקור^[52][3]. לכל דמויות נקודות המבט, הן החד-פעמיות והן הקבועות, מתוכננות לפי קשת נרטיבית המסתיימת בטרגדיה או ניצחון^[3], והן נכתבות כדי לעניין את הקוראים בסיפורן מבלי לדלג עליהן בקריאה.

הדמויות הראשיות נהרגות במהלך הסיפור כדי שהקורא לא יסמוך על הגיבור שיעבור הכל ללא פגע, ותחת זאת ירגישו את הפחד של הדמות בכל עמוד שהם הופכים.הקשת הנרטיבית הגדולה שלא נפתרה מעודדת ספקולציות לגבי אירועי סיפור עתידי^[75]. לדברי מרטין, חלק ניכר מהמפתח לנחש מה יהיה בהמשך הסיפור של "שיר של אש ושל קרח" טמון 12 שנים אחורנית בהיסטוריה הבדיונית של הסיפור, שככל שהספרים מתקדמים יותר ממנה נחשף^[50]. האירועים שתוכננו מההתחלה נרמזים במהלך הסיפור, אם כי מרטין נזהר שלא להפוך את הסיפור לצפוי. דמויות המבט, המשמשות כמספרים לא אמינים^[45] עשויות להבהיר או לספק נקודות מבט שונות על אירועי העבר. לכן, מה שהקוראים סבורים שהוא נכון הוא לא בהכרח נכון^[50].

אף על פי שפנטזיה מודרנית עשויה לעיתים קרובות לאמץ חריגות מהמציאות בדמות קסם או יצורים בדיוניים, סדרת "שיר של אש ושל קרח" זוכה לרוב לשבחים על התיאור הריאליסטי שלה של חיים בסגנון ימי הביניים. מרטין כיוון לתת לסיפור תחושה שקרובה יותר לבדיה היסטורית מאשר מפנטזיה עכשווית, עם פחות דגש על קסם וכישוף ויותר דגש על קרבות, תככים פוליטיים והדמויות עצמן^[50] בהתאם לתפיסתו כי יש להשתמש בקסם במתינות בז'אנר הפנטזיה האפית. אף על פי שכמות הקסם גדלה בהדרגה לאורך הסיפור, הסדרה עדיין אמורה להסתיים כשכמות הקסם קטנה יותר מרוב ספרות הפנטזיה העכשווית^[3]. בעיני מרטין, קסם אפקטיבי בספרות צריך לייצג כוחות זרים ומסוכנים מעבר לתפיסת בני אנוש^[84], ולא טכנולוגיות מתקדמות זרות או לחשים תבניתיים. אי לכך, הדמויות שלו מבינות רק את ההיבטים הטבעיים של עולמן, אך לא את האלמנטים הקסומים בו דוגמת ה"אחרים".מאחר שמרטין התבסס על מקורות היסטוריים לבניית העולם הבדיוני של "שיר של אש ושל קרח", מבקרים רבים ציינו השפעות אלו. דוגמת דמיאן וולטר מ"הגרדיאן" אשר ראה דמיון עז בין ווסטרוז לאנגליה בתקופת מלחמות השושנים". אדם סרבר מהאטלנטיק ראה ב"שיר של אש ושל קרח" "יותר סיפור של פוליטיקה מאשר אחד של גבורה. סיפור על האנושות שנאבקת עם האובססיות המרושעות של אופייה מאשר ניסיון להגשים פוטנציאל אפשרי", איפה שמאבק הכוחות המתפתח נובע מהדיכוי של המערכת הפיאודלית את השחקנים הפועלים בה, ולא מהמאבק בין טוב לרע. מרטין לא רצה רק לשקף את החיכוכים בין המעמדות השונים של ימי הביניים בספרים, אלא גם לחקור את ההשלכות של החלטות המנהיגים, שכן כוונה טובה אינה הופכת מנהיג באופן אוטומטי לכשיר או בעל יכולת, ולהפך^[107].

נושא נפוץ בז'אנר הפנטזיה הוא הקרב בין טוב לרע^[107], אותו מרטין דוחה כיוון שאינו משקף לדעתו את העולם האמיתי. מרטין בניגוד נמשך לדמויות אפורות ותומך בגישתו של ויליאם פוקנר כי רק לב האדם העומד בסתירה לעצמו הוא משהו ששווה לכתוב עליו^[107]. מרטין בוחן את שאלות הגאולה ושינוי דרך הדמויות בסדרה "שיר של אש ושל קרח". מבנה נקודת המבט המרובות שמספרות את הסיפור, מאפשר לו לחקור את אותן דמויות מצדדים רבים, כך שגם ה"נבלים" לכאורה יוכלו לספק את נקודת המבט שלהם על המאורעות והדמויות^[110].

אף על פי שפנטזיה מגיעה מממלכה דמיונית, מרטין רואה צורך כנה לשקף את העולם האמיתי שבו אנשים מתים לפעמים מוות מכוער, אפילו אנשים אהובים^[3]. הדמויות הראשיות נהרגות כדי שהקורא לא יצפה מהגיבור כביכול לשרוד, ובמקום זאת ירגיש את אותו המתח והפחד מהלא נודע שהדמויות עצמן חוות. הספרים משקפים גם את שיעורי התמותה המשמעותיים במלחמה. למותם של ניצבים או אורקים בכמויות גדולות אין השפעה משמעותית על הקוראים, בעוד שלמותו של חבר, יש הרבה יותר השפעה רגשית. מרטין מעדיף הקרבה של גיבור כדי לומר משהו עמוק על טבע האדם^[52].

לדברי מרטין, ז'אנר הפנטזיה ממעט להתמקד במין ובמיניות^[3], במקום זאת לעיתים קרובות מתייחס הז'אנר מתייחס למיניות בצורה ילדותית או מזניח אותה לחלוטין. מרטין, לעומת זאת, רואה במיניות כוח מניע חשוב בחיי האדם שאין להוציאו מהנרטיב. לתת פירוט חושי לחוויה סוחפת חשוב יותר למרטין מקידום העלילה^[45], כיוון שמטרתו לתת לקוראיו לחוות את סצנות המין של הרומנים, "בין אם זה סקס על-חושי, מרגש, שופע וחוויתי, ובין אם זה מין מעוות, מטריד ואפל או מין מאכזב ולא מספק." מרטין הוקסם מהניגודים מימי הביניים, שם אבירים העריצו את גבירותיהם בשירים ולבשו את הסמלים שלהן בטורנירים, בעוד צבאותיהם אנסו בלי משים נשים בזמן המלחמה. התפיסה הלא קיימת של גיל ההתבגרות בימי הביניים שימשה מודל לפעילותה המינית של דאינריז בגיל 13 בספרים. הרומנים רומזים גם למנהגי גילוי עריות שהיו בשושלת בית תלמי של מצרים העתיקה כדרך לשמור על טוהר הדם שלהם.

מרטין נשאל פעמים רבות בראיונות על דמויות הנשים בספריו, שכוללים מגוון רחב של דמויות נשיות חזקות ומשמעותיות בסיפור, שאינה אופיינית בז'אנר הפנטזיה. ובפרט מרטין נשאל כיצד הוא מצליח לכתוב אותן בצורה מאוד אותנטית. על כך מרטין משיב שהוא מתייחס לנשים כבני אדם. וככאלו, יש להן לדעתו את אותן שאיפות ודחפים כמו לגברים. הן רוצות כבוד, עוצמה, עושר, הן חולמות ושואפות להצליח. הן רוצות להגן על הילדים שלהן, להיות נאהבות - כל אלו שאיפות שקשורות לאופי האנושי של החברה האנושית. הנשים בספריו מתמודדות עם מגבלות של החברה הפטריאכלית שהן חיות בו. חלקן מקבלות את חוקי העולם, וחלקן מתנגדות לו. זה קונפליקט שבעיני מרטין משרת את הסיפור אצל נשים כמו אצל גברים, כיוון שהעיקר של כתיבה טובה בעיניו, היא דמות שמתמודדת עם השאיפות הסותרות שבליבה^{[126][127][125]}

ביקורות

שבועון SyFy Weekly הצהיר בשנת 2000 "מעטים יערערו על כך שההישג הגדול ביותר של מרטין עד כה הוא סדרת הפנטזיה ההיסטורית פורצת הדרך שלו "שיר של אש ושל קרח"^[3], שהביקורות עליה היו חיוביות "בקנה מידה רחב היקף לאין שיעור" מאשר הביקורות שקיבל על עבודותיו הקודמות כפי שמרטין עצמו אמר בראיון לניו יורקר^[75]. בשנת 2007 תיאר המגזין Weird Tales את הסדרה כ"סדרת פנטזיה מעולה" ש"העלתה את מרטין לרמה חדשה לגמרי של הצלחה"^[54]. זמן קצר לפני צאתו של "ריקוד עם דרקונים" בשנת 2011, ביל שיהאן מהוושינגטון פוסט היה בטוח ש"שום יצירה של פנטזיה לא יצרה ציפייה כזו מאז הדו-קרב האחרון של הארי פוטר עם וולדמורט"^[128], ואיתן סאקס מהדיילי ניוז התייחס לסדרה כזו שתהפוך את מרטין ליקיר המבקרים הספרותיים ושל קוראי המיינסטרים, דבר שהוא "נדיר עבור סוגת הפנטזיה, שלרוב זוכה ליחס מזלזל של נייר שלא ראוי לרפד איתו את תחתית הכלוב של דרקון"^[85]. אנדרו לאונרד, כותב טורים באתר Salon.com, כתב: ”ההצלחה היא עוד יותר מדהימה מכיוון [שכשהסדרה הופיעה לראשונה] ללא פרסום, שיווק המוני או כל סוג של באזז משמעותי בסצנת קוראי הפנטזיה ומד"ב. ג'ורג ר.ר. מרטין הרוויח את דרכו בדרך הקשה, מפה לאוזן, על ידי קניית מקום בנפשם של קוראיו דרך הדמויות שלו, בצורה שרוב כותבי הפנטזיה רק חולמים עליה”^[129].

Publishers Weekly ציין בשנת 2000 כי "מרטין אולי לא מתחרה בטולקין או ברוברט ג'ורדן, אך הוא הרוויח את מקומו עם כותבי פנטזיה ימי-ביניימית נודעים כמו פול אנדרסון וגורדון דיקסון"^[32]. אחרי יציאתו לאור של הספר הרביעי בסדרה "משתה לעורבים", לב גרוסמן כתב עליו במגזין טיים שמרטין הוא "כוח משמעותי באבולוציה של ז'אנר הפנטזיה" והכריז עליו כ"טולקין האמריקני". גרוסמן הסביר כי למרות שמרטין לא היה "הידוע ביותר מבין סופרי הפנטזיה הפעילים של אמריקה" באותה תקופה והוא "לעולם לא יזכה בפרס פוליצר או פרס הספרים לאומי... כישוריו כאומן בבניית נרטיב, עולים על אלו של כמעט כל סופר מכל סוג שכותב בימינו"^[74]. כינויו של גרוסמן את מרטין כ"טולקין האמריקני" חדר לשימוש על ידי תקשורת המיינסטרים לרבות עיתונים כגון "הניו יורק טיימס" ("הוא הרבה יותר טוב מזה")^[130], "הניו יורקר"^[75], "אנטרטיימנט וויקלי" ("שבח שגובל בחילול הקודש")^[47], "הגלוב והמייל"^[77], ו"יו.אס.איי טודיי"^[131].
מגזין "טיים" כינה את מרטין אחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם בשנת 2011^[77], ו"יו.אס.איי טודיי" נתן למרטין את התואר מחבר השנה 2011^[132].

העיתונאי ג'ון ברבר מעיתון ה"הגלוב ומייל" טוען כי מרטין מצליח בו זמנית לשלוט ולהתעלות על הז'אנר כך ש"מבקרים מוחאים כפיים לעומק אפיון הדמויות שלו וחוסר הקלישאות בספרים שבכל זאת מלאים בגמדים ודרקונים"^[77]. Publishers Weekly העניקו ביקורות חיוביות לשלושת הרומנים הראשונים של "שיר של אש ושל קרח" בזמנם פרסומם. "משחקי הכס" תואר כספר שיש בו "דמויות מפותחות באופן נפלא, פרוזה מוצלחת ונטייה לשפיכות דמים"^[22], "עימות המלכים" תואר כ"בולט במיוחד בשל האיכות החיה של העולם הבדיוני שבו ובזכות התפקיד הצנוע יחסית של הקסם"^[26], ו"סערת החרבות" תואר בזכות "המורכבות של דמויות כמו דיאנריז, אריה וקוטל המלך יגרמו לקורא להפוך את מספר העמודים הרב בספר זה בגלל שהסופר, בדומה לטולקין וג'ורדן, גורם לנו לדאוג לגבי הגורל שלהן"^[32]. עם זאת, "משתה לעורבים" לא קיבל ביקורות דומות ונטען בביקורת עליו כי בתור הפרק הרביעי "הוא חסר מאוד את החצי השני שלו. יש מעט חומרים מספקים, אבל הספר בכללותו אינו מספק כלל." הספר החמישי, "ריקוד עם דרקונים" תואר כ"ספר בעל תחושה דומה לחגיגה", "מרטין שומר על רעננות הסיפור על ידי התמקדות בדמויות פופולריות שנעדרו במיוחד מהספר הקודם."על פי העיתון "לוס אנג'לס טיימס", "סימן ההיכר של מרטין הוא יצירת אווירה דרך תיאורים מבריקים, כך שהרקע לסיפור הוא הרבה יותר מסתם תפאורה ואביזרים על במה", הספרים שלו שובים את הקוראים על ידי "סיפורים מורכבים, דמויות מרתקות, דילאוגים נהדרים, קצב מושלם ונכונות להרוג אפילו את הדמויות המרכזיות שלו"^[133].

בין הקולות הביקורתיים ביותר היו סם ג'ורדיסון ומייקל האן, שניהם מ"הגרדיאן ". ג'ורדיסון פירט את חששותיו לגבי משחקי הכס בביקורת משנת 2009 וסיכם "זה טיפשי. זה לא מתוחכם. זה קריקטורי. ובכל זאת, לא יכולתי להפסיק לקרוא .... אבסורד ארכאי בצד, הכתיבה של מרטין מצוינת. הדיאלוגים שלו זריזים ולעיתים קרובות שנונים, במיוחד כשמדובר בבניית תחושה של אופל ממשמש ובא"^[134]. האן לא חושב שהספרים שונים משמעותית מכללי ז'אנר הפנטזיה. למרות השינויים שמרטין הכניס לכללים המקובלים בספרות הפנטזיה^[135].ביקורת ספרות אקדמית עדיין אינה ממהרת לעסוק בסדרה; ככל הנראה תהיה הרבה יותר ביקורת אקדמית אם וכאשר הסדרה תושלם. המונוגרפיה המלומדת הראשונה שיצאה מהאקדמיה על הסדרה היא הספר ג'ורג 'ר' מרטין וצורת הפנטזיה ("George R. R. Martin and the Fantasy Form") מאת המלומד הניו זילנדי ג'וזף רקס יאנג, שמנסה להסביר באמצעות שימוש בכלים של ניתוח ספרותי, שסדרת "שיר של אש וקרח" היא בפועל סדרת פנטזיה סטנדרטית שלא חורגת מגבולות הז'אנר, כפי שמרטין ומבקריו האוהדים מציעים בקוראם לסדרה "פנטזיה ריאליסטית"^[136].

מכירות

נתוני המכירות המדווחים של סדרת ספרי "שיר של אש ושל קרח" אינם תמימי דעים על המספר הסופי של הספרים שנקנו, אולם כולם מתארים באופן זהה כיצד המכירות עלו באופן משמעותי מרגע שהעיבוד הטלוויזיוני "משחקי הכס" שודר לראשונה ב-2011 והוסיף לפופולריות העצומה של הסדרה. בעיתון הניו יורקר נטען באפריל 2011 (לפני פרסום הספר החמישי בסדרה "ריקוד עם דרקונים") כי יותר מ-15 מיליון ספרים של סדרת "שיר של אש ושל קרח" נמכרו ברחבי העולם^[75], נתון שגם ה"גלוב ודואר" פרסם ביולי 2011^[137]. כשנתיים וחצי לאחר מכן, סוכנות רויטרס דיווחה בספטמבר 2013 כי הספרים בכל הגרסאות הזמינות לרכישה - דפוס, דיגיטלי ואודיו, נמכרו ביותר מ-24 מיליון עותקים בצפון אמריקה^[138]. כתבה בוול סטריט ג'ורנל דיווחה על יותר משישה מיליון עותקים שנמכרו בצפון אמריקה בלבד עד מאי 2011^[139]. ארצות הברית היום דיווחה על 8.5 מיליון עותקים בדפוס ובדיגיטל בסך הכל ביולי 2011, ולמעלה מ-12 מיליון עותקים שנמכרו בדפוס בדצמבר 2011. הסדרה תורגמה ליותר מ-20 שפות עד 2011; הספר החמישי, "ריקוד עם דרקונים" כבר תורגם עם צאתו ליותר מ-40 שפות ונכון ל-2017, סדרת הספרים תורגמה ל-47 שפות. מגזין העסקים פורבס העריך כי מרטין היה הסופר ה-12 המרוויח ביותר ברחבי העולם בשנת 2011 עם סך הכנסות של 15 מיליון דולר ממכירת הספרים בלבד.המו"לים של מרטין צפו בתחילה כי הספר הראשון בסדרה "משחקי הכס" יהיה רב מכר^[47], אך עם פרסומו ב-1996, הספר לא הצליח להתברג ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במקומות הגבוהים או הנמוכים^[83]. מרטין לא היה מופתע מהביצועים הפושרים של הספר עם פרסומו, מכיוון שלדידו "לשער שמשהו יצליח או לסמוך על זה בטרם עת - זה משחק של אווילים". יחד עם זאת, הספר זכה אט אט להמלצות נלהבות של מוכרי ספרים עצמאיים ופופולריות הספר גדלה מפה לאוזן^[75]. הפופולריות של הסדרה זינקה בכרכים הבאים^[47], כאשר הכרך השני "עימות המלכים" והשלישי "סופת החרבות" הגיעו עם צאתם לרשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס בשנת 1999 ובשנת 2000, בהתאמה. הסדרה זיכתה את כתביו הישנים של מרטין בתשומת לב חדשה, וההוצאה האמריקאית של מרטין, באנטם ספקטרה, הדפיסה מחדש את ספרי היחיד הקודמים שלו שאזלו דאז ממחסני ההוצאה^[3].הכרך הרביעי בסדרה, "משתה לעורבים", היה הראשון בסדרת הספרים שהפך לרב מכר מיידית עם צאתו בשנת 2005^[47], עת הוא הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר הבדיוני "הניו יורק טיימס" בכריכה קשה, 27 בנובמבר 2005.
סדרת הטלוויזיה של HBO, כצפוי, גרמה להתעניינות רבה יותר בספרים עוד לפני שבכלל הוקרנה. ההערכות הן שסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" התקרבה לקפיצה של פי שלוש במכירות בפלטפורמות השונות בהן הספרים היו זמינים (פרינט, דיגיטל, אודיו) ב-2011. "הוצאת באנטם" ציפו לראות את המכירות עולות עוד יותר בצמוד לפרסום סדרת הטלוויזיה, וההוצאה לאור הבריטית של מרטין, "הרפר וויאג'ר", ציפתה שהקוראים יגלו מחדש את ספרות הפנטזיה האפית האחרת שלהם. בתחילת 2011 ארבעת הכרכים הראשונים של הסדרה ("משחקי הכס", "עימות המלכים", "סופת החרבות" ו"משתה לעורבים") הופיעו מחדש ברשימות רבי המכר של ספרים בכריכה רכה ברבעון השני של 2011, עם מכירות כוללות מדווחות של כ-4.5 מיליון עותקים מארבעת הכרכים הראשונים של הסדרה שהודפסו.בנקודת פרסומו ביולי 2011, ריקוד עם דרקונים היה בהדפס השישי שלו עם יותר מ-650,000 עותקים קשיחים בדפוס. כמו כן, הספר נמכר עם נתון המכירות הגבוה ביותר ביום הראשון של ספר חדש שפורסמה בשנת 2011 באותה תקופה, עם 170,000 עותקים קשיחים, 110,000 ספרים אלקטרוניים ו-18,000 ספרי שמע שנמכרו ביום הראשון. ריקוד עם דרקונים הגיע לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ב-31 ביולי 2011^[14]. בשונה מרוב הכותרים הגדולים האחרים ברשימת רבי המכר, "ריקוד עם דרקונים" מכר יותר עותקים פיזיים מאשר עותקים דיגיטליים, מה שעדיין לא מנע ממרטין להפוך לסופר העשירי בלבד שהגיע למכירות של מיליון ספרים אלקטרוניים בפלטפורמת אמזון, קינדל. כל חמשת הכרכים וערכת כל הספרים בסט קופסה אחד, היו בין מאה הספרים הנמכרים ביותר בארצות הברית בשנים 2011 ו-2012.
סדרת הטלוויזיה תרמה לשיפור משמעותי במכירות הספרים והאספנות כמו ערכות קופסאות, מרצ'נדייז ופריטים אחרים. סדרת הטלוויזיה תרמה גם להגדלת הכיסוי הגאוגרפי של הספרים, והציגה לקוחות חדשים במדינות מתפתחות כמו הודו וברזיל לסדרת הספרים. כל זה הגדיל משמעותית את מכירות הספרים הכוללות. נכון לאפריל 2019, סדרת הספרים נמכרה בכ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם.

קהילת המעריצים ("פנדום")

במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הספרים של מרטין זיכו אותו למוניטין הולך וגובר בחוגי חובבי מדע בדיוני^[140], אם כי לפי דבריו הוא קיבל מעט מכתבי מעריצים בשנה בימי טרום האינטרנט. יציאתו לאור של משחקי הכס גרם לעלייה משמעותית במספר העוקבים של מרטין, כאשר אתרי מעריצים מתחילים לצוץ וקהילה עם מאפיינים דומים לזו של חובבי מ"מסע בין כוכבים" מתפתחת באופן קבוע ונפגשת^[140]. בשנת 1999 נוצר האתר "Westeros.org"^[141] על ידי מעריצים שוודים בשם אליו מ. גרסיה ג'וניור, ולינדה אנטונסון, שהציגה בפני אליו את הסדרה. נכון ל-2011 האתר מונה כ-17,000 חברים רשומים. מעורבותם של גרסיה ואנטונסון בעבודתו של מרטין הפכה למקצועית למחצה לאחר שהם סייעו לו לכתוב את ספר ההיסטוריה של ווסטרוז "The World of Ice & Fire" שפורסם ב-2014^[75]. אתר ותיק נוסף הוא "האחווה ללא דגל", מועדון אוהדים לא רשמי הפועל ברחבי העולם שהוקם בשנת 2001. מייסדי האתר וחברים ותיקים אחרים שמשתתפים בו הפכו במרוצת השנים לחבריו הטובים של מרטין^[75].מרטין מנהל אתר רשמי^[14], וכן מנהל בלוג תוסס בעזרתו של טיי פרנק^[75]. הוא גם מקיים אינטראקציה עם פאנדום המעריצים שלו על ידי מענה למיילים ומכתבים, אם כי הצהיר בשנת 2005 כי מספרם העצום של הפניות עשוי להשאיר אותם ללא מענה במשך שנים. מכיוון שישנם סוגים שונים ורבים של כנסים המוקדשים לספרות פנטזיה ומדע בדיוני בימינו, מרטין מקפיד ללכת לשלושה או ארבעה כינוסי מדע בדיוני בשנה, כדי לחזור לשורשים ולפגוש חברים^[142]. הוא לא קורא יותר לוחות מודעות, כך שכתיבתו לא תושפע מהמעריצים שחזו פיתולים ופירוש דמויות שונה ממה שהתכוון^[142].

בעוד שמרטין מכנה את רוב מעריציו "נהדרים", ונהנה לקיים אינטראקציה איתם^[52], חלקם פנו נגדו בגלל שש השנים שנדרשו עד לפרסומו של "ריקוד עם דרקונים"^[75]. תנועה של מעריצים לא מרוצים בשם GRRuMblers הוקמה בשנת 2009, ויצרה אתרים כמו Finish the Book, George ו-Is Winter Coming?‎. מרטין השיב למעריצים אלו ברשומה בבלוג שלו שנקראה "למלעיזיי"^[143] וזכתה לתשומת לב תקשורתית^[75]. ה"ניו יורק טיימס" ציין כי זה לא נדיר שמרטין ימצא את עצמו במהלך אירוע חתימה על ספרים מול קהל שהוא גם משולהב וגם כועס^[140]. הניו יורקר כינה זאת "מאמץ מדהים להקדיש לגינוי מחבר הספרים שאדם מתיימר לאהוב. מעטים המחברים העכשוויים שיכולים לטעון שהם עוררו תשוקה כזו".

נובלות - ספרי המשנה

בנוסף לספרי הסדרה, יצאו לאור מספר נובלות המתרחשות עשרות או מאות שנים קודם לאירועי משחקי הכס. סדרת סיפורי דאנק ואג, שלוש נובלות שמתרחשות 90 שנה לפני אירועי "שיר של אש ושל קרח", מציגות את הרפתקאותיהם של סר דנקן הגבוה ועוזרו אג, שלימים יהפוך למלך אאגון החמישי לבית טארגאריין. לסיפורים אין קשר ישיר לעלילת "שיר של אש ושל קרח", אם כי שתי הדמויות מוזכרות ב"סופת החרבות" וב"משתה לעורבים", בהתאמה. הנובלה הראשונה, "האביר הלא-משוח", פורסם באנתולוגיה "אגדות" משנת 1998, אליה מרטין הצטרף בשל בקשתו של רוברט סילברברג שהיה העורך של האנתולוגיה ורצה לפרסם עשרה סיפורים מקוריים שמעולם לא פורסמו קודם, מאת סופרי פנטזיה ידועים. העבודה על הנובלות התחילה לאחר פרסום הספר הראשון "משחקי הכס" בסדרה ולפני השני "עימות המלכים", כשמרטין עוד לא היה מוכר מאוד מחוץ לקהילת חובבי הפנטזיה, ולכן היה לו חשוב להיכנס לאנתולוגיה בה השתתפו שמות גדולים בעולם הפנטזיה כמו טרי פרצ'ט, אן מק'קפרי, סטיבן קינג ועוד^[144]. "החרב המושבעת" פורסמה אף היא ב-2003, באגדות II. מאוחר יותר עובדו שתי הנובלות לרומנים גרפיים. הנובלה השלישית, "אביר המסתורין", פורסמה לראשונה באנתולוגיה לוחמים בשנת 2010, ובשנת 2017 אף היא עובדה לגרסה של רומן גרפי. בשנת 2015 התפרסמו שלוש הנובלות כאוסף אחד, בספר בשם "האביר משבע הממלכות" שיצא לאור בעברית, בהוצאת אופוס, במאי 2015.

הנובלה "הנסיכה והמלכה" או, "השחורים והירוקים" הופיעה באנתולוגיה של טור ספרים "Dangerous" ב-2013 ומסבירה כמה מסיפורי הרקע של בית טארגאריין מאתיים שנה לפני אירועי הסדרה. "הנסיך הנוכל", או, "אח המלך", שפורסם באנתולוגיה Rogues בשנת 2014, היא הסיפור שקודם לאירועי הנובלה "הנסיכה והמלכה". הנובלה "בני הדרקון", שפורסמה באנתולוגיה "ספר החרבות" ב-2017, היא סיפורם של שני בניו של אאיגון הכובש, אאיניז הראשון ומאיגור הראשון "האכזר". כל שלושת הסיפורים הללו שולבו כחלקים מהספר "אש ודם", ספר המתאר את ההיסטוריה של בית טארגאריין.

כחלק מקידום הספרים 1, 3 ו-4, מרטין חיבר יחדיו פרקים מהספרים לרצף נרטיבי אחיד, ופרסם אותם כנובלה עצמאית לפני יציאת הספר ממנו הפרקים נלקחו. שלוש הנובלות שיצאו לאור בין השנים 1996–2003 פורסמו במגזין "המדע הבדיוני של אסימוב":

• דם הדרקון (יולי 1996), לקוח מפרקי דאינריז במשחקי הכס
• נתיב הדרקון (דצמבר 2000), לקוח מפרקי דאינריז סופת החרבות
• זרועות הקראקן (מרץ 2003), המבוסס על פרקי איי הברזל מתוך משתה לעורבים

ספר		המהדורה האנגלית		המהדורה העברית
		שנת הוצאה	מס' עמודים	שנת הוצאה	מס' עמודים	תרגום
האביר משבע הממלכות	A Knight of the Seven Kingdoms	2013[145]	355[145]	2015[146]	272[146]	צפריר גרוסמן[146]
האביר הלא-משוח	The Hedge Knight	1998[147]	85[147]	הספר לא תורגם
החרב המושבעת	The Sworn Sword	2003[148]	81[148]	הספר לא תורגם
אביר המסתורין	The Mystery Knight	2010[149]	104[149]	הספר לא תורגם

אש ודם

ערך מורחב – אש ודם

"אש ודם" הוא ספר (עתיד להתפרסם בשני כרכים), המתאר את ההיסטוריה המלאה של בית טארגאריין; החל מיציאתם לעבר ווסטרוז ועד לאחיזתם את השלטון בה. הספר הראשון יצא ב-20 בנובמבר 2018, והספר השני מתוכנן לצאת לאור לאחר "רוחות החורף".

סדרות טלוויזיה

ערך מורחב – משחקי הכס

עם צמיחת הפופולריות של סדרת הספרים, רשת HBO בחרה לעשות עיבוד טלוויזיוני לשיר של אש ושל קרח בשנת 2007. פרק פיילוט הופק בסוף 2009, והרשת חתמה על התחייבות לסדרה בת תשעה פרקים נוספים במרץ 2010. הסדרה, שכותרתה "משחקי הכס", הוקרנה בבכורה באפריל 2011 וזכתה לשבחים ודרוגים גבוהים באתרי דירוג שונים. הרשת נתנה "אור ירוק" להפקת התוכנית לעונה שנייה שתעקוב אחר אירועי "עימות המלכים" יומיים לאחר מכן. זמן קצר לאחר סיום העונה הראשונה, התוכנית קיבלה 13 מועמדויות לפרס אמי, כולל סדרת הדרמה המצטיינת, וזכתה בסוף בפרסים עבור בעיצוב ראשי מצטיין, ושחקן משנה מצטיין בסדרת דרמה לשחקן פיטר דינקלג' עבור גילום דמותו של טיריון לאניסטר. HBO הודיעה על חידוש התוכנית לעונה שלישית באפריל 2012, עשרה ימים לאחר הצגת הבכורה של העונה השנייה. בשל אורכו של "סופת החרבות", העונה השלישית הציגה רק בערך את המחצית הראשונה של הספר.

זמן קצר לאחר הצגת הבכורה של העונה השלישית במרץ 2013, הרשת הודיעה כי משחקי הכס תחזור לעונה רביעית, שתכסה את המחצית השנייה של "סופת החרבות" יחד עם תחילת "משתה לעורבים" ו"ריקוד עם דרקונים". משחקי הכס הייתה מועמדת ל-15 פרסי אמי עבור העונה השלישית. יומיים לאחר הצגת העונה הרביעית בבכורה באפריל 2014, HBO חידשה את משחקי הכס לעונה חמישית ושישית. העונה החמישית הוקרנה בבכורה ב-12 באפריל 2015 וקבעה שיא גינס לזכייה במספר הגבוה ביותר של פרסי האמי לסדרה בעונה אחת בשנה, כשהצליחה לגרוף 12 פרסי אמי מתוך 24 מועמדויות, כולל הפרס עבור סדרת הדרמה הטובה ביותר. בפרקים אלו צפו בממוצע 8 מיליון צופים, וקבעו צפיית שיא לסדרה. העונה השישית הוקרנה לראשונה ב-24 באפריל 2016. פרקים אלה קיבלו את המועמדות הגבוהה ביותר לטקס פרסי האמי ה-68, עם 23 מועמדויות ו-12 זכיות, כולל הפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר פעם שנייה ברציפות. העונה השביעית הוקרנה בבכורה ב-16 ביולי 2017. העונה השמינית והאחרונה הוקרנה בבכורה ב-14 באפריל 2019 כששתי עונות אלו זוכות אף הן בפרסי האמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר שנה אחר שנה (2018, 2019).

עבודות נוספות

סדרת "שיר של אש ושל קרח" הולידה תעשייה של מוצרי ספין-אוף. חברת המשחקים האמריקנית "משחקי מעוף הפנטזיה" (אנ') הוציאו משחק קלפי אספנות, משחק לוח, ושני אוספי יצירות אמנות בהשראת הסדרה. מגוון מוצרים של משחק משחקי תפקידים יצאו לשוק על ידי חברות "שומרי הסדר" ו"גרין רונין". חברת "Dynamite Entertainment" עיבדו את משחקי הכס לקומיקס חודשי בעל שם זהה בשנת 2011. מספר משחקי וידאו זמינים או בהפקה, כולל "משחקי הכס: בראשית" (2011) ו-"משחקי הכס" (2012) מאת ציאניד; קיבלו שניהם דירוגים בינוניים מצד המבקרים. משחק רשת חברתית שכותרתו "משחקי הכס: עלייה" (2013) מאת Disruptor Beam מאפשר לשחקנים לחיות את חיי האצילים במהלך התקופה שהסדרה מתרחשת. הוצאת "Random House" הוציאה ספר מפות רשמי בשם "ארצות הקרח והאש", הכולל מפות ישנות וחדשות של עולם שיר של אש ושל קרח. הספר "עולם הקרח והאש" שמהווה מעין מדריך להיסטוריה של ווסטרוז מאת מרטין ובעלי Westeros.org, אליו גרסיה ג'וניור ולינדה אנטונסון, פורסם באוקטובר 2014^[75]. מוצרים מורשים אחרים כוללים רפרודוקציות של נשק בגודל מלא, מגוון בובות של דמויות שניתן לאסוף, רפרודוקציות של מטבעות של ווסטרוז, ומספר רב של פריטי מתנה ופריטי אספנות המבוססים על סדרת הטלוויזיה מבית HBO. הפופולריות של סדרת HBO הפכה את כס הברזל לסמל של כל המוצרים הקשורים לעולם של שיר של אש ושל קרח.

ארבעה מספרי הסדרה זכו בפרס לוקוס לספר הפנטזיה הטוב ביותר לשנת 1996 (משחקי הכס), 1998 (עימות המלכים), 2000 (סופת החרבות) ו-2011 (ריקוד עם דרקונים). מכל הסדרה, רק "משתה לעורבים" הספר הרביעי בסדרה שהיה מועמד לפרס לוקוס ב-2006, הפסיד את הזכייה לבני אנאנסי של ניל גיימן. למעט פרסי לוקוס, ספרי הסדרה היו מועמדים לכל הפרסים החשובים של הספרות הספקולטיבית העולמית:
משחקי הכס (1996) - היה מועמד לפרס הפנטזיה העולמי, ומועמד לפרס נבולה, 1997
עימות המלכים (1998) - היה מועמד לפרס נבולה, 1999 ]
סופת החרבות (2000) - היה מועמד לפרס הוגו, ומועמד לפרס הנבולה, 2001
משתה לעורבים (2005) - היה מועמד להוגו, ומועמד פרסי הפנטזיה הבריטית, 2006
ריקוד עם דרקונים (2011) - היה זוכה פרס לוקוס, פרס הוגו ומועמד לפרס הפנטזיה העולמי, 2012
בישראל, באוקטובר 2018 זכה התרגום לעברית של סדרת שיר של אש ושל קרח בפרס רטרו גפן, שחולק לכבוד 20 שנה לפרס גפן, בקטגוריית ספר הפנטסיה המתורגם^[153].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שיר של אש ושל קרח
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שיר של אש ושל קרח

• אתר האינטרנט הרשמי של שיר של אש ושל קרח
• אתר הבית של ג'ורג' ר. ר. מרטין
• רותה קופפר, "משחקי הכס", סדרה חדשה של HBO ששידורה בישראל יחל הערב, באתר הארץ, 21 באפריל 2011
• ניתוח של הדמיון בין ספרי שיר של אש וקרח למלחמות השושנים, מתוך אתר Science Fiction and Fantasy