שמואל דכנר

דכנר נולד ב-26 בספטמבר 1937‏^[2], בצד הרומני של חבל בוקובינה (על גבול רומניה ואוקראינה)^[3], ובהיותו ילד הוגלה יחד עם משפחתו למחנה ציבולווקה, שם מתו אמו ואחיו הבכור. שמואל דכנר ואביו שרדו את אימי המחנה ועלו לישראל ב-1950.

דכנר למד כלכלה באוניברסיטה העברית ועשה תואר במנהל עסקים ב"סנצ'ורי יוניברסיטי" שבלוס אנג'לס^{[דרוש מקור]}. הוא נישא ונולדו לו שתי בנות. לאחר לימודיו עבד כראש מדור ביקורת פנימית במכון ויצמן למדע ולאחר מכן היה מנהל אדמיניסטרטיבי במפעל לחומרי בידוד. ב-1967 התמנה לתפקיד מבקר פנים של חברת רסקו והמשיך והתקדם עד לתפקיד המשנה למנכ"ל. אהרן דוברת, שהיה מנכ"ל קונצרן כלל, צירף את דכנר לקונצרן בתפקיד חשב. ב-1977 מונה למנהל חטיבת הבנייה ולמשנה למנכ"ל חברת הבניה אזורים^[4].

בדצמבר 1982, לאחר עשר שנות עבודה בקונצרן כלל, פרש ממנה דכנר והקים קבוצת השקעות בשם "מאגרים"^[5]. דכנר גייס הון משורה של אנשי עסקים, בהם אברהם יוסף שפירא, האחים נקש, יוסי ריגר ואליעזר פישמן. בנוסף גייס הון מחברות עסקיות של מספר קיבוצים, תוך הבטחה לתשואה גבוהה על השקעתם^[6]. דכנר מיהר לקנות בכספים שקיבל נכסים מסוגים שונים, החל ממגרשים בתל אביב, חברות בנייה, מפעל שוקולד קטן בשם "בילו"^[7], וכלה בשליטה בחברת הביטוח "אררט". במסגרת הקבוצה הקים את החברות "מאגרי טכנולוגיה", "מאגרי סחר" ו"מאגרי בניה"^[8]. הרעיון של דכנר היה להפוך אותן לחברות ציבוריות על ידי הנפקת מניות בבורסה בתל אביב, ומכיוון שמחירי המניות זינקו באותה עת, יוכלו המשקיעים לממש את ההשקעה ברווח מהיר^[9]. אך בעקבות משבר מניות הבנקים וקריסת הבורסה בסוף 1983, עסקיו של דכנר החלו לקרוס והרשות לניירות ערך פתחה בחקירה נגדו^[10]. לאחר שהספיק להנפיק שניים מהחברות "מאגרי טכנולוגיה" ו"מאגרי בניה"^[11]. באמצעות "מאגרי סחר" רכש את השליטה בחברת הביטוח "אררט", אך חלק מהתשלום שילם במניות "מאגרי סחר" שהנפקתה בוטלה והמשקיעים איבדו את כספם^[12].

ב-22 במאי 1984 הוגשה בקשה לבית המשפט לפירוק קבוצת "מאגרים", על ידי מספר משקיעים^[13]. דכנר הודיע שמצב בריאתו התדרדר ופרש מהקבוצה^[14]. הוא עבר ללונדון ושימש כמנהל כספים בחברה של איש העסקים ליאון תמן^[15]. ב-1988 עזב דכנר את עבודתו אצל תמן ורכש את השליטה בחברת האפייה "היברס הולדינג". החברה החזיקה 6 מפעלים לאפיית לחם, מוצרי מאפה וכריכים^[16]. כעבור כמה שנים החברה נקלעה לחוב של יותר מעשרה מיליון לירות שטרלינג, מונה לה כונס נכסים וכל ההשקעות בה אבדו. הסקוטלנד יארד פתח בחקירה נגד דכנר, בחשד שקיבל מימון ממספר מקורות לשם קניית ציוד לחברה, אך משך את הכספים. הוא עזב את בריטניה ושב לישראל ב-1993. בישראל חזר להיות פעיל בבורסה והחזיק משרדים מפוארים בתל אביב^[17].

ערך מורחב – פרשת הולילנד

בסוף שנות ה-90 של המאה העשרים, החל דכנר לפעול כמאכער בשירותו של איש העסקים הלל צ'רני, בעלי מתחם מלון "הולילנד" בירושלים, על מנת לקדם פרויקט בנייה במתחם^[18]. לאחר שנים של שיתוף פעולה פרץ סכסוך כספי בין דכנר ובין צ'רני בשנת 2008, וכתוצאה מכך הגיש דכנר תביעה אזרחית נגד צ'רני ומאוחר יותר פנה למשטרת ישראל והציע עצמו כעד מדינה, שיחשוף פרשיות שוחד ויעיד נגד נותני השוחד ומקבליו. הצעתו התקבלה, הוא נחקר ארוכות במשטרה ובעקבות חקירתו נפתחו תיקי חקירה נגד אישים רבים, חלקם בעלי תפקידים בכירים מאוד בעבר ובהווה. החקירות הבשילו להגשת כתבי אישום ודכנר העיד במשפטים אלה^[19]. במהלך המשפט, בספטמבר 2012, הודה דכנר כי לא שיחד חלק מהגורמים שהוזכרו בטיוטת כתב התביעה נגד הלל צ'רני. לדבריו, שיקר בשל מצבו הנפשי והכספי הירוד^[20] בפברואר 2013, נחשף עוד מסמך מזויף של דכנר^[21]. בתקופה זו, עוד לפני תום החקירה הנגדית שהסעירה מאוד את רוחו, נפטר דכנר, אך המשפט נמשך והסתיים בהרשעת 9 מתוך 13 הנאשמים, בהם ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי והלל צ'רני ואחרים. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הורשע תחילה בבית המשפט המחוזי על מעורבותו בפרשה, אך זוכה לבסוף מחמת הספק בבית המשפט העליון. זהותו כעד המדינה בפרשה נחשפה רק לאחר מותו^[23].

אהוד אולמרט הורשע כי קיבל מדכנר, באמצעות שולה זקן^[24], שוחד בסך 60,000 שקל לצורך קידום פרויקט בנייה בקרקעות שהחזיקה חברת "הזרע" ליד תל אביב^[25]. ערעורו של אולמרט בגין הרשעה זו נדחה, ונגזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל^[26].

• שאול אברון, עלייתו ונפילתו של שמואל דכנר, חדשות, 11 במאי 1984
• אלעזר לוין, הוא לא ישוב, חדשות, 16 בפברואר 1990
• רועי מנדל, נחשף העד בהולילנד: מי היה שמואל דכנר?, באתר ynet, 5 במרץ 2013
• שרה ליבוביץ-דר, "הוא לא עמד בלחץ. מערכת המשפט אשמה", באתר nrg‏, 23 במרץ 2013
• עפרה אידלמן, אולמרט שהה בחו"ל ביום בו טען העד שמואל דכנר כי נפגש עמו, באתר הארץ, 5 במרץ 2013
• רויטל חובל, שולה זקן שינתה גרסה בדבר ייעוד כספים שקיבלה משמואל דכנר, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2013
• תומר אביטל, ‏עובדה: חייו ומותו של עד המדינה, באתר ‏מאקו‏, 23 בינואר 2014